קפיטליזם מדיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

קפיטליזם מדיני הוא מערכת כלכלית שבה המדינה מתחייבת בפעילות כלכלית מסחרית (כלומר, למטרות רווחיות), כאשר אמצעי הייצור מאורגנים ומנוהלים כמפעלים עסקיים בבעלות המדינה (כולל תהליכי צבירת הון, עבודה בשכר ניהול ריכוזי), או כאשר קיימת דומיננטיות אחרת של רשויות ממשלתיות (סוכנויות המאורגנות על פי נוהלי ניהול עסקים) או של תאגידים הרשומים לציבור, בהם המדינה שולטת במניות.

הספרות המרקסיסטית מגדירה את הקפיטליזם של המדינה כמערכת חברתית המשלבת קפיטליזם - מערכת השכר של ייצור והפקעת ערך עודף - בעלות או בשליטה על ידי מדינה; לפי הגדרה זו, מדינה קפיטליסטית ממלכתית היא מדינה שבה השלטון שולט בכלכלה, ופועל למעשה כחברה ענקית אחת, תוך הפקת ערך עודף מכוח העבודה לצורך השקעתה בהפקה נוספת. ייעוד זה חל ללא תלות במטרות המדיניות של המדינה (גם אם המדינה היא סוציאליסטית), דבר שהוביל להעלאת טיעונים לכך כי הרפובליקה העממית של סין המודרנית היא סוג של קפיטליזם ממלכתי, או לחלופין לטיעונים כי ברית המועצות נכשלה במטרה להקים סוציאליזם, אלא הקימה קפיטליזם ממלכתי.

מונח זה שימש לעיתים קרובות לתיאור הכלכלות הנשלטות של המעצמות הגדולות בזמן מלחמת העולם הראשונה. גם הקפיטליזם המדיני מתייחס למערכת כלכלית שבה אמצעי הייצור נמצאים בבעלות פרטית, אך למדינה יש שליטה ניכרת על הקצאת האשראי וההשקעה, כמו במקרה של צרפת בתקופה של דיריגיזם לאחר מלחמת העולם השנייה. ניתן להשתמש בקפיטליזם המדיני (לעיתים בחילופין עם הקפיטליזם המונופוליסטי של המדינה) כדי לתאר מערכת שבה המדינה מתערבת במשק כדי להגן על האינטרסים של עסקים בקנה מידה גדול ולקדם אותם; נועם חומסקי, סוציאליסט, מיישם את המונח "קפיטליזם מדיני" לכלכלות כמו זו של ארצות הברית, שבה ארגונים גדולים הנחשבים "גדולים מכדי להיכשל" מקבלים מימון ממשלתי שממומן על ידי הציבור, ומפחית את הנחת הסיכון של החברות ומערער חוקי השוק, ובמקומות בהם המדינה מממנת בעיקר את הייצור הפרטי על חשבון הציבור, אך הבעלים הפרטיים מקוצרים את הרווחים.

ישנן תאוריות וביקורות שונות על הקפיטליזם של המדינה, שחלקן היו קיימות לפני מהפכת אוקטובר 1917. הנושאים המשותפים ביניהם מזהים כי העובדים אינם שולטים באופן משמעותי באמצעי הייצור ומגלים כי יחסי הסחורות וההפקה למטרות רווח עדיין מתרחשים בתוך הקפיטליזם של המדינה. ולדימיר לנין תיאר את הכלכלה של האימפריה הרוסית כקפיטליזם של המדינה. פרידריך אנגלס, בסוציאליזם: אוטופי ומדעי (1880), טען כי בעלות המדינה אינה מבטלת את הקפיטליזם כשלעצמה, אלא היא השלב הסופי של הקפיטליזם, המורכב מבעלות וניהול של ייצור ותקשורת בקנה מידה גדול בורגנית. הוא טען כי הכלים להפסקת הקפיטליזם נמצאים בקפיטליזם של המדינה.

מקורות ושימושים מוקדמים של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם ליבקנכט: "אף אחד לא נלחם בסוציאליזם של המדינה יותר ממה שאנחנו, סוציאליסטים גרמנים."

המונח שימש לראשונה על ידי וילהלם ליבקנכט ב-1896, שאמר: "איש לא נלחם בסוציאליזם של המדינה יותר מכפי שאנחנו הסוציאליסטים הגרמניים, אף אחד לא גילה באופן מובהק יותר ממני, כי הסוציאליזם הממלכתי הוא באמת קפיטליזם ממלכתי!"

יש הטוענים כי מושג הקפיטליזם הממלכתי ניתן לייחס לביקורתו של מיכאיל באקונין במהלך האינטרנציונל הראשון של הפוטנציאל שאותה ביקר כניצול של המדינה תחת הסוציאליזם בהשראת המרקסיזם, או לטיעון של יאן ווקלב מאג'אסקי ב"אינטלקטואל וורקר" ב-1905, כי הסוציאליזם הוא תנועה של האינטליגנציה כמעמד, וכתוצאה מכך סוג חדש של חברה הוא כינה קפיטליזם ממלכתי. עבור האנרכיסטים, הסוציאליזם הממלכתי שווה לקפיטליזם של המדינה, ומכאן דיכוי ורק מעבר מקפיטליסטים פרטיים למדינה, המעסיק היחיד והקפיטליסטי.

שימוש על ידי סוציאליסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש על ידי אנרכיסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש על ידי השמאל הקומוניסטי ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש על ידי כלכלנים ליברלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי רות'בארד קידם ניתוח של הקפיטליזם של המדינה

שימוש על ידי הפשיסטים האיטלקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלימודי אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיטליזם המונופוליסטי של המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה נאו-טרוצקיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורווגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Guy Ankerl, Beyond Monopoly Capitalism and Monopoly Socialism. Cambridge MA, Schenkman, 1978, ISBN 0-87073-938-7
  • Nikolai Bukharin, Imperialism and World Economy.
  • Gerd Hardach, Dieter Karras and Ben Fine, A short history of socialist economic thought., pp. 63–68.
  • Bob Jessop, The capitalist state.
  • Charlene Gannage, "E. S. Varga and the Theory of State Monopoly Capitalism", in Review of Radical Political Economics 12(3), Fall 1980, pages 36–49.
  • Johnn Fairley, French Developments in the Theory of State Monopoly Capitalism, in: Science and Society; 44(3), Fall 1980, pages 305-25.
  • Ernest Mandel, Late Capitalism, pp. 515–522.
  • Ernest Mandel, Historical Materialism and the Capitalist State.
  • Paul Boccara et al., Le Capitalisme Monopoliste d'Etat. Paris: Editions Sociales, 1971 (2 vols).
  • G. N. Sorvina et al., "The Role of the State in the System of State Monopoly Capitalism", in: The Teaching of Political Economy: A Critique of Non Marxian Theories. Moscow: Progress, 1984, pages 171-179.
  • Ben Fine & Laurence Harris, Re-reading Capital.
  • Jacques Valier, Le Parti Communiste Francais Et Le Capitalisme Monopoliste D'Etat, 1976

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]