קפלה פלאטינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפלה פלאטינה
Cappella Palatina
האפסיסים, המצלב, הכיפה והטרנספט
האפסיסים, המצלב, הכיפה והטרנספט
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 2, ו-4
חלק מתוך האתרים הערבים-נורמנים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה
מידע כללי
סוג קפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום פלרמו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – המאה ה־12
סגנון אדריכלי התרבות הנורמנית-ערבית-ביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°06′39″N 13°21′13″E / 38.110833333333°N 13.353611111111°E / 38.110833333333; 13.353611111111
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הפורטיקו החיצוני של קפלה פלאטינה
הבימה לפני האיקונוסטאזיס ופסיפסים של משפחת קוסמטי
תוכנית הכנסייה
הגניוס של פלרמו

קפלה פלאטינהאיטלקית: Cappella Palatina) היא בזיליקה בסגנון נורמני-ביזנטי, שהוקמה בשנת 1140 על ידי המלך רוג'רו השני, מלך סיציליה, והיא שוכנת במתחם האדריכלי של פאלאצו דיי נורמני בפלרמו בירת האי סיציליה באיטליה. זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הנורמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפלה נבנתה החל משנת 1129, לבקשת רוג'רו השני, מלך סיציליה,[1] היא הוקמה תחילה ככנסייה קהילתית על ידי הארכיבישוף פייטרו (Pietro) מהארכידיוקסיה של פלרמו (אנ'), והועלתה לדרגת כנסייה קולגיאטית (אנ'). הוקדשה ב-28 באפריל 1140 כקפלה פרטית של משפחת המלוכה על ידי הארכיבישוף רוג'רו פסקה (Ruggero Fesca) בנוכחות ראשי הכמורה של הממלכה. העבודות הושלמו בשנת 1143 עם חנוכתה שנחגגה ב-29 ביוני ודרשה מהללת שנישאה על ידי הארכיבישוף פילאגטו מצ'רמי מטאורמינה. כתובת בשלוש שפות (לטינית, יוונית-ביזנטית וערבית) בחלקה החיצוני של הקפלה מציינת בניית שעון אסטרונומי בשנת 1142.

תקופת ממלכת אראגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרנסאנס בסיציליה הקציב אלפונסו החמישי, מלך אראגון 20 אונקיות זהב מדי שנה לתחזוקת הקפלה.

בשנת 1458, מימן המלך חואן השני, מלך אראגון עבודות שיקום לתיקון הגג. בזכות העבודות שבוצעו בחצר אראגון בנאפולי, שיתוף פעולה להקמת שער הניצחון בקאסטל נואובו, מתועדות הפעילות הראשונה של הפסל דומניקו גאג'יני (אנ') בפלרמו בשנים 1460 עד 1463. העבודות כללו שחזור, שיקום ותחזוקה של פסיפסים, ערבסקות והַטְלָאוֹת תַּשְׁבֵּץ (אנ'), של חפצי שיש קיימים. עבודות שתמורתן קיבל 60 אונקיות זהב. ב-1482 שוקמו ציורים נוספים. ב-1506 מימן פרננדו השני, מלך אראגון את הפסיפסים על הקיר הדרומי החיצוני וכנראה גם החיפוי בשיש צ'יפולינו (אנ') בחלק התחתון.

תקופת בית בורבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1716 ו-1753 נמשכו עבודות השיפוצים של שיקום, שיחזור ובניית פסיפסים חדשים, של המזבח הגבוה, והקמת בניית פסל השיש המתאר את סן פייטרו, מאת ג'ובאני בטיסטה רגוזה (אי'). יצרן הפסיפסים מאטיה מורטי (Mattia Moretti, מת ב-1779), שפעל בסדנה ברומא, נקרא על ידי קרלוס השלישי, מלך ספרד בשנת 1753 במהלך המנדט שלו כמלך סיציליה, לשחזר את קישוטי הפסיפסים היקרים. על הקיר החיצוני הוכן ציור חדש, אלגוריה של הרגע ההיסטורי המסוים, המבוסס על אירועי דוד ואבשלום, המאופיין במדליון בו משוחזרים הפרופילים של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות ואשתו מריה קרולינה מאוסטריה.

מסיבות לוגיסטיות וגודל הכנסייה נהגו להשתמש בה לארח אירועים מינוריים בלבד, רק קתדרלת פלרמו שימשה כאתר לחגיגת הטקסים החשובים ביותר: הכתרות ונישואים מלכותיים. עם זאת, ב-1810 הייתה הקפלה המקום בו נטבל השליט לעתיד פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות, בנם של פרנצ'סקו הראשון ומריה איזבלה מספרד.

זה היה האתר שבו ב-1807 נישאה מריה כריסטינה מנאפולי וסיציליה, בתו של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות לקרלו פליצ'ה מסבויה, רוזן ג'נובה ולעתיד מלך סרדיניה, וב-1809 נישאה בו מריה אמליה מנאפולי וסיציליה ללואי פיליפ, מלך הצרפתים, דוכס אורליאן ולעתיד מלך צרפת.

לוח תבליט שהוצב בפורטיקו מנציח את לידתו של פרדיננדו בנאפולי ב-1800, הבן הבכור של פרנצ'סקו הראשון, מלך שתי הסיציליות ואשתו מריה קלמנטינה, שמת כמה חודשים אחר כך, זמן קצר לפני שאימו מתה משחפת.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מעמיק על קפלה פלאטינה נערך על ידי האדריכל הרוסי אלכסנדר פומרנצ'ב ניקנורוביץ', הניתוח המונומנטלי והמפורט של העבודות שנכללו בו זיכה אותו בתואר חבר האקדמיה הקיסרית באדריכלות (אנ') בסנקט פטרבורג בשנת 1887. העבודה כללה פירוט עם איורים ותמונות של 172 סצנות פסיפס המלוות את היצירה עם רפרודוקציות גרפיות של התגליפים והתחריטים של תקרת העץ המשוכללת. בין הסופרים הידועים שביקרו ושיבחו את נפלאות הקפלה במהלך הטיול הגדול נמצא גם גי דה מופאסאן שבמהלך ביקורו בפלרמו בשנת 1885, הוא תיאר את הקפלה כ"הכנסייה היפה ביותר בעולם, התכשיט הדתי המפתיע ביותר שמחשבה אנושית חלמה עליו".

הקפלה נפגעה ברעידת אדמה בספטמבר 2002, ועברה שיפוצים שהושלמו ביולי 2008. פרויקט השיקום, שאותו הוביל האדריכל גווידו מלי (Guido Meli), מנהל "המרכז האזורי לשיקום" באזור סיציליה, מומן על ידי הפטרון הגרמני ריינהולד וירט (Reinhold Würth) בעלות של יותר משלושה מיליון אירו. העבודות בוצעו על ידי קבוצה של משפרי מורשת תרבותית בהנחייתו הטכנית של האדריכל מריו לי קסטרי (Mario Li Castri).

מיסה נערכת בקפלה בכל יום ראשון בשעה 10:00 בבוקר. שירותי התיירות מנוהלים על ידי הארגון המקומי, קרן פדריקו השני (Fondazione Federico II), כאשר הכניסה לכנסייה ולארמון המלכותי היא בכיכר הפרלמנט (פיאצה דל פרלמנטו), שם ממוקם משרד הכרטיסים.

מאז 3 ביולי 2015 מהווה הקפלה חלק מאתר המורשת העולמית של אונסק"ו במסגרת האתרים הערבים-נורמנים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממדים של המקדש שהוקם כקפלה פרטית הם: אורך 33 מטרים ורוחב 13 מטרים, בנוסף קיים גם מקום הפולחן הפרימיטיבי במפלס התחתון. האפסיסים, שעל פי הכללים של הביזנטיים פונים למזרח, ממוקמים באגף הרנסאנס של פאלאצו דיי נורמני, גוף הכנסייה מפריד בין החצרות הפנימיות העיקריות של הארמון. הקיר של הספינה הימנית והלוג'יה הצמודה משקיפים על החצר המכונה "חצר מקדה" (Cortile Maqueda) של הארמון. במקור נראו הכיפה ומגדל הפעמונים מהארמון לפני ששולבו במכלול הבניינים של הארמון המלכותי, בעקבות הבניינים שהוקמו על ידי המשנים למלך ספרד.

המבנה הוא בזיליקה עם שלוש ספינות המופרדים על ידי עמודים מגרניט וכותרות משיש צ'יפולינו (אנ') התומכים במבנה של קשתות מחודדות, חמש מכל צד, ובסך הכול שישה עשר, כולל הקשתות של הפרותזיס (אנ') והדיאקוניקון (אנ'). המבנה הושלם על ידי כיפה, שהוצבה מעל המצלב (אנ') שבין הקודש לבית המקהלה, האזור האחרון מגודר ומורם מרצפת הספינות. הכיפה, הטרנספט והאפסיסים מקושטים לחלוטין בחלקם העליון על ידי פסיפסים בסגנון ביזנטי, בין החשובים ביותר בסיציליה, המתארים סצנות שונות מהתנ"ך, ספרי הבשורה והברכה של ישו פנטוקראטור, הדמות הבולטת ביותר בקפלה. הפסיפסים מחולקים לשני אזורים, אלו שהם נורמנים טהורים ואלו שנוצרו בתקופת בית בורבון:

על הקירות אפיזודות מהברית הישנה והחדשה עם פסיפסים שנושאם נע בין בריאת העולם מספר בראשית לחיים בגן עדן; אפיזודות הנוגעות לחיי נח והמבול האוניברסלי; אפיזודות של מאברהם, יצחק, יעקב ועד לידת ישו, חייו, נסים שעשה והפסיון של ישו. סדרת הסצנות על השליחים פטרוס ופאולוס מסיימת את הפסיפסים. הייצוגים של המלאכים, הנביאים, המבשרים, מורי הכנסייה והקדושים מתוארים בגוף מלא או רק דיוקנאות במדליונים.

במהלך מאות השנים, הכניסה לקפלה האישית המקורית של רוג'רו השני השתנתה, והיום היא דרך שני גרמי מדרגות סימטריים שהוצבו משני צידי הטרנספט.

לוג'יה, נרתקס וכניסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיר יש שעון מים מאבן שנועד לסמן את השעות התפילה, ועליו חרוטות כתובות ביוונית, לטינית וערבית. עיטורי הפסיפס, שרבים מהם מתוארכים לתיקונים שביצעו השליטים מבית בורבון של תחילת המאה ה-17, מספרים את סיפור דוד ואבשלום: "הלוחמים של דוד תוקפים את הישראלים המורדים", "אבשלום ששיערו סבוך בענפי העץ", "אבשלום נהרג על ידי יואב", "דוד מבכה על מותו של אבשלום", "ניצחון דוד" ו"דוד ושלמה".

על קיר המבואה יש פסיפס נוסף המתאר את הגניוס של פלרמו (אנ') בבגדי מלכות וכאדם בוגר, כשהוא מתואר עם כלב, נחש ועיט, בעלי חיים המסמנים בהתאמה, אלגוריות של נאמנות, הפולש שיש למחוץ, והחופש המיועד, כהאנשה של העיר פלרמו והממלכה הקשורה בה. פניהם של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות ומריה קרולינה מאוסטריה מוטבעים במגן בידו של הגניוס.

כל הפסיפסים שעל הקירות החיצוניים משקפים, בצורה של אלגוריות, את ההיסטוריה הדרמטית של הממלכות הנפוליטניות והסיציליאניות בסוף המאה ה-18. כלומר: פלישת צבאות המהפכנים הצרפתים, בריחת משפחת המלוכה מנאפולי לפלרמו, הקמת הרפובליקה הנפוליטנית בעיר נאפולי, המלחמה בין הממשלה הרפובליקנית לסנפדיסטים ושיקום בית בורבון לאחר מכן. בסביבת הנרתקס משמאל נמצא אגן הטבילה בו הוטבלו השליטים ובני משפחת בורבון במהלך הבריחה לפלרמו.

הצד הפנימי של החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הקיר הפנימי של החזית המערבית יש תערובת של פריטים ושחזורים של פסיפסים שבוצעו בתקופות שונות. לפסיפס של התקופה הנורמנית הקדומה מצטרף כס המלוכה שהורכב ב-1460 בתקופת שלטונו של חואן השני, מלך אראגון. החלק המרכזי שנשלט לחלוטין על ידי כס המלוכה בסגנון רומנסקי, המוגבה ביחס לרצפת הכנסייה, פונה אל הקודש המוגבה לא פחות. הרצפות, המדרגות, הגב ומשענות הידיים מעוטרים בשיבוץ שיש ופסיפסים בהם הסגנון של האמנים ממשפחת קוסמטי שולט בהרמוניה עם מוטיבים גאומטריים ופרחוניים ממקור ערבי. כוחו הארצי של המלך נחתם על ידי שלט אצולה שבו מופיעים הסמלים של בית אראגון (אנ') ושל ממלכת סיציליה שביניהם זוג אריות.

הקיר העליון של כס המלוכה מתאר את מלכותו של ישו בין השליחים פטרוס ופאולוס או ישו פנטוקראטור שלישי עם הילת צלב יוונית, לבוש מלכותי, כשהוא מברך ביד ימינו ואילו יד שמאל מחזיקה את ספר הבשורה הסגור כדיוקן בין הקדושים השליחים פטרוס ופאולוס והמלאכים מיכאל וגבריאל. הצבת דמותו של ישו פנטוקראטור בסביבות שונות לא קיימת בשום כנסייה סיציליאנית אחרת. כאן הרעיון של מערכת יחסים מיוחדת בין אלוהים למלוכה, בין מלכים למלך המלכים, מגולם באופן הבולט ביותר.

הכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיפסים בכיפה

במרכז הכיפה נמצא ישו פנטוקראטור, המתואר כשהוא מברך בידו הימנית, וידו השמאלית מחזיקה את ספר הבשורות הסגור, שיחד עם האיורים באפסיס הם בין הפסיפסים העתיקים ביותר המתוארכים למבנה המקורי. הילת הצלב היוונית והגלימות מזכירות את בגדי הטקס של הקיסרים הביזנטיים. ישו נמצא במרכז המעגל ומוקף בשמונה מלאכים, בהם מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל, ברכיאל, יהודיאל, ושאלתיאל, לבושים בבגדי מלכות, כשהשרביט ביד ימין, סמל הכוח, רבים מהם נושאים את הכדור המעוטר בצלב (Globus cruciger) בשמאל. הפסיפסים מוארים בעזרת שמונה חלונות שהותקנו בבסיס הכיפה.

על הקירות של בסיס הכיפה (tholobate) מצוירים ארבעה נביאים: יוחנן המטביל, שלמה, זכריה הנביא ודוד. מעליהם הראשים של שמונה נביאים אחרים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, יונה בן אמיתי, דניאל, משה, אליהו ואלישע כשהם אוחזים במגילות עם ציטוטים ביוונית, המציינים את בואו של המשיח. בגומחות מצוירים ארבעת המבשרים: יוחנן בן זבדי, לוקאס, מרקוס המבשר ומתי. בקרטוש האינציפיט בלטינית של הבשורות בהתאמה.

אפסיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפסיס ימני: הקפלה של פאולוס הקדוש. לפי הסדר ישנם פסיפסים המתארים את אנה הקדושה ומריה בילדותם, השליח פאולוס, סצנות מלידת ישו, ישו פנטוקראטור עם יד מברכת על חזהו. בבסיס יש פסל שיש המתאר את פטרוס הקדוש, יצירה של ג'ובאני בטיסטה רגוזה שנעשתה בשנת 1726.
  • אפסיס שמאלי: הקפלה של פטרוס הקדוש המתועדת כקפלה של הסקרמנטים המבורכים. לפי הסדר יש פסיפסים המתארים את יוסף הקדוש עם ישו כנער, השליח פטרוס, הבתולה מריה אוחזת בילד ישו ואנדראס הקדוש.

על הקשת של האפסיס פסיפס בסגנון ביזנטי: הסצנה של הבשורה למרים המיוצגת על ידי המלאך המבשר גבריאל משמאל ומרים, אם ישו מימין. הפסיפס הוכן על ידי האמנים בשירות המלך רוג'רו.

ישו פנטוקראטור של כיפת האפסיס אוחז בידו השמאלית את הבשורה הפתוחה בפסוק: " "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ"(הבשורה על-פי יוחנן, ח' 12), כתוב ביוונית על הדף השמאלי ובלטינית בדף הימני. בחלק התחתון של האפסיס האיקונוסטאזיס מייצג את מרים, אם ישו, כשמשמאל פטרוס ומרים המגדלית, ומימין יוחנן המטביל ויעקב בן זבדי. דמויות אחרונות אלו הן תוספות שנעשו בשלהי המאה ה-18 ולכן אינן מכבדות את המסורות הביזנטיות.

תקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפסיפסים הביזנטיים, לרצפות מבית הייצור של משפחת קוסמטי, קפלה פלאטינה מפורסמת בתקרות המגולפות שלה, שנעשו על ידי האמנים מהאסכולה הפאטמית והאיראנית, ביטוי אומנותי האופייני למבנים הערבים באיפריקיה ואיראן. המוקרנס מעץ, המצוירים בתמונות נדירות ובכתובות כופיות, מציגות קישוטים דמוי צמחים ובעלי חיים, ציפורים, בעלי חיים פנטסטיים ומיתולוגיים, כולל דמויות אנושיות, שהאחרונים אסורים במפורש על פי המסורת המוסלמית במקומות אחרים, כאן מונצחים בסצנות ציד, של מלחמה ואהבה, שחקנים, רקדני בטן ושחקני שחמט.

קישוטים אלו הם המקרה היחיד שנמצא בסיציליה של אמנות אסלאמית שחלחלו אליה טעמים ומושגים נורמנים. בין רוזטות העץ, ציורים ובהם השליט ריבוני או נכבדים בולטים או נציגים בגלימות מזרחיות, לעיתים קרובות יושבים ברגליים שלובות כשהם מנגנים בגיטרות וכלים אחרים.

במקור היו בתקרה כוכבים מתומנים מעץ עם מוטיבים גאומטריים וכתובות, דומים לאלמנטים נפוצים בתקרה של קתדרלת מונריאלה. הם נהרסו בשריפה ב-11 בנובמבר 1811.

החלק התת-קרקעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם של סנטה מריה דלה גראצי קרוי בטעות "הקריפטה" של קפלה פלאטינה. הוא מורכב מכנסייה קטנה, שלפניה יש נרתקס ומקדש קדמי קטן. בשנת 1117 מקדש תת-קרקעי פרימיטיבי, הידוע בכינויו "הכנסייה הפרימיטיבית של סנטה מריה די ג'רוזלמה". הנרתקס שיכן בעבר את תא הקבר של גוליילמו הראשון, מלך סיציליה, שהסרקופג שלו הועבר לקתדרלת מונריאלה לאחר מרד הברונים (אנ').

שני גרמי מדרגות סימטריים מקשרים עם הכנסייה הממוקמת במפלס העליון, הכניסה השתנתה מספר פעמים במשך מאות שנים, מה שגרם לאי ההבנה שהמבנה הוא קריפטה. אחד החדרים מכיל את האוצר של קפלה פלאטינה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קפלה פלאטינה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]