קפריסין

רפובליקת קפריסין
Κυπριακή Δημοκρατία
Kıbrıs Cumhuriyeti

דגל סמל
הבירה ניקוסיה
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
המנון לאומי	דה יורה: אין דה פקטו: המנון יוון בקפריסין היוונית המנון טורקיה בקפריסין הטורקית
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה	נשיא קפריסין
ראש הרשות המבצעת	נשיא קפריסין
נשיא קפריסין	ניקוס כריסטודולידיס
שפה רשמית	יוונית, טורקית (בניב קפריסאי) שפות מוכרות: אנגלית
עיר בירה	ניקוסיה 35°10′21″N 33°21′54″E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית הנבחרים של קפריסין
רשות שופטת	The Supreme Court of Cyprus
גאוגרפיה
יבשת	אירואסיה
שטח יבשתי	9,251 קמ"ר (170 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה
עצמאות מבריטניה	16 באוגוסט 1960
ישות קודמת	האימפריה הבריטית
ישות יורשת	Turkish Cypriot General Committee
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בפברואר 2026)	1,378,154 נפש (157 בעולם)
צפיפות	148.97 נפש לקמ"ר (84 בעולם)
דת	נצרות (72.3%) אסלאם (25.0%) חסרי דת (1.9%)
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 80 בגיל 0–14 16.07% בגיל 15–24 10.42% בגיל 25–54 47.58% בגיל 55–64 11.31% בגיל 65 ומעלה 14.62%
כלכלה
תמ"ג (2024)	36.33 מיליארד דולר (106 בעולם)
תמ"ג לנפש	26,364 דולר (59 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2023)	0.913 (32 בעולם)
מדד ג'יני	31.2 (נכון ל־2019)
מטבע	אירו‏ (EUR)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של קפריסין
שונות
חגים לאומיים	1 באוקטובר - יום העצמאות 1 באפריל - יום תחילת המרד בבריטים לעצמאות
סיומת אינטרנט	cy
קידומת בין־לאומית	357
www.cyprus.gov.cy
(למפת קפריסין מוגדלת)   ניקוסיה לימסול לרנקה לפקושה פמגוסטה פאפוס קירניה הים התיכון קפריסין (למפת קפריסין רגילה)   ניקוסיה לימסול לרנקה לפקושה פמגוסטה פאפוס קירניה הים התיכון קפריסין

הבירה ניקוסיה

רפובליקת קפריסין (ביוונית: Δημοκρατία της Κύπρου - הדמוקרטיה של קפריסין או Κυπριακή Δημοκρατία - דמוקרטיית קפריסין, בליטון: Kypriakí Dimokratía, הגייה ביוונית: [cipriaˈci ðimokraˈti.a]; בטורקית: Kıbrıs Cumhuriyeti, הגייה בטורקית: [ˈkɯbɾɯs ˈdʒumhuɾijeti]) ובקיצור קפריסין (ביוונית: Κύπρος, בליטון: Kýpros, [ˈcipros]; בטורקית: Kıbrıs, [ˈkɯbɾɯs]) היא מדינת אי הממוקמת בים התיכון.

מדינת קפריסין דה יורה משתרעת על כל שטחו של האי קפריסין הנמצא מדרום לטורקיה, דרום-מזרחית ליוון וממערב לסוריה וללבנון. בשנת 1974 כבשה טורקיה את חלקה הצפוני של קפריסין והקימה בו מדינה המוכרת על ידי טורקיה בלבד ומכונה "צפון קפריסין" או "קפריסין הטורקית", ומשום כך רפובליקת קפריסין נקראת לעיתים קרובות דרום קפריסין (ביוונית: Νότια Κύπρος) או קפריסין היוונית.

האי קפריסין הוא השלישי בגודלו והשלישי באוכלוסייתו בים התיכון והאי ה־81 בגודלו בעולם.(הקישור אינו פעיל) מבחינה גאוגרפית האי קפריסין נחשב כחלק מאסיה, בעוד קפריסין כמדינה נחשבת כחלק מאירופה מבחינות מדיניות, היסטוריות ותרבותיות, והיא חברה באיחוד האירופי מאז 2004, כאשר צפון קפריסין הטורקית אינה חלק מהאיחוד. ישנם דוחות רשמיים בהם קפריסין נחשבת כחלק מהמזרח התיכון, והיא קרובה גאוגרפית לישראל, לבנון וסוריה.

גִזַרוֹן (אטימולוגיה)

הגִזַרוֹן של השם קפריסין אינה ודאית. השערה אחת היא שמקור השם במילה היוונית κυπάρισσος ("קיפאריסוס", מין של ברוש, שם מדעי: Cupressus sempervirens) או במילה היוונית κύπρος ("קיפרוס", מין של כֹּפֶר, שם מדעי: Lawsonia alba / Lawsonia inermis). אסכולה אחרת גורסת כי מקור השם מהמילה בשפה האתאוקפריסאית (כינוי לשפה בה דיברו בקפריסין בתקופת הברזל) לנחושת, מתכת שמרבצים עשירים שלה מצויים באי. דוסן, לדוגמה, העלה השערה כי שורשי השם במילה השומרית לנחושת ("זוּבָּר") או אפילו מהמילה לברונזה ("קוּבָּר"). האי העניק את שמו לשם הלטיני של הנחושת, תוצאה של ייצוא הנחושת מהאי למדינות השכנות: תחילה כביטוי "Aes cyprium" – "המתכת של קפריסין" ואחר־כך כקיצור של הביטוי למילה "Cuprum".

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קפריסין

בני האדם הראשונים הגיעו לקפריסין בשלהי התקופה האפיפלאוליתית, כ-11,500 שנים לפני זמננו.

העת העתיקה

ראו גם – אלשיה

תרבות יוון המיקנית הגיעה לאי בסביבות 1600 לפנה"ס. מושבות מתקופה זו עדיין פזורות ברחבי קפריסין. גם הפיניקים השאירו את חותמם באי, בהתיישבויות גדולות ומשמעותיות כמו גם מושבות סחר פזורות רבות באי. בתקופה הזאת נוצרו גם כלי קרמיקה המצוירים על לבן. כלים אלה היו נפוצים עד סוף התקופה הקלאסית.

בעת העתיקה נודעה קפריסין בשם אלשיה, וכך הופיעה בתעודות היסטוריות. בתקופת הברונזה התקיימה באי ממלכה בשם זה.

בתחילת תקופת הברזל התחלקה קפריסין לערי ממלכה יווניות ופיניקיות. בהמשך נכבשה קפריסין על ידי האשורים, המצרים והפרסים. לבסוף היא נכבשה מידי הפרסים על ידי שושלת בית תלמי, יורשת האימפריה של אלכסנדר הגדול במצרים. בשנת 68 לספירה היא הסתפחה לאימפריה הרומית.

בשנים 115–117 מרדו יהודי האי בשלטון הרומי כחלק ממרד התפוצות בהנהגתו של ארטמיון. לפי המקורות הקדומים, כתוצאה ממרד זה נחרבה העיר סלמיס ונהרגו כ-240,000 מתושבי האי. המרד דוכא בידי גאיוס ולריוס רופוס, ממצביאיו של הקיסר טראיאנוס. לאחר מיגור המרד, מספר דִּיוֹ קָסְיוּס כי נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, כאשר כל יהודי העובר על הוראה זו – דינו מוות, גם אם הגיע לחופי האי משום שספינתו נטרפה. האי קפריסין מוזכר בתלמוד הירושלמי מסכת סוכה כ"ג עמוד א' בהקשר למרד ברומאים - כתוב שדם הרוגי אלכסנדריה הגיע "בים עד קיפרוס".

ימי הביניים

מפה היסטורית של קפריסין, ג'אקומו פרנקו (איט'), המאה ה-16

עם פיצול האימפריה הרומית ב-395 עברה קפריסין לשליטת האימפריה הביזנטית, ועיר הבירה הפכה לסלמיס. עם התפשטות האסלאם מחצי האי ערב תקפו הערבים את האי כמה פעמים. לבסוף, בהנהגת הח'ליף עבד אל-מלכ, הגיעו הערבים והביזנטים להסכם שלטון משותף באי בשנת 688. ההסדר החזיק מעמד כמעט 300 שנה, אז שבו הביזנטים והשתלטו על קפריסין. ב-1191 כבש אותה ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה במסע הצלב השלישי. הוא השתמש בקפריסין, הבטוחה יחסית, כבסיס אספקה למלחמותיו במוסלמים. שנה לאחר מכן מכר אותה ריצ'רד לטמפלרים (אבירי היכל שלמה). שלטונם הנוקשה של הטמפלרים הביא את תושבי האי לידי מרד, המסדר הטמפלרי רצה לחזור בו מהרכישה והיה מוכן להחזיר את האי בתמורה לדמי הקדימה ששולמו למלך האנגלי. גי דה ליזיניאן, מלך ירושלים המובס (שמפלתו בקרב קרני חיטין הייתה אחת הסיבות למסע הצלב השלישי), הסכים לוותר על כתר ירושלים, שילם את דמי הקדימה הללו למסדר הטמפלרים, ובכך קנה את זכותם על האי והתחייב לשלם את שאר המחיר על האי לריצ'רד לב ארי. ליזיניאן ייסד באי שושלת צלבנית (ראו ממלכת קפריסין), ששלטה בו עד 1489 וקבעה את פמגוסטה כעיר הבירה של האי.

העת החדשה

בשנת 1489 השתלטה הרפובליקה של ונציה על האי. ונציה השתמשה באי כנקודת מסחר חשובה. בתקופה זו נבנתה החומה הוונציאנית של ניקוסיה. לאורך תקופה זו נחלקה האוכלוסייה בין עילית שלטת קתולית, ורוב העם שהיה יווני-אורתודוקסי. במשך כל התקופה הוונציאנית הייתה קפריסין נתונה להתקפות בלתי פוסקות מצד האימפריה העות'מאנית הצעירה, עד שלבסוף נכבשה בשנת 1571. 20,000 מתושבי ניקוסיה הוצאו להורג, וכל הכנסיות ומבני הציבור נבזזו. בכך בא הקץ לשליטת הקתולים באי.

קפריסין הבריטית

מפת קפריסין והכיתוב "קפריסין תחת שלטון בריטי מאז 1878" במפה של הקרטוגרף והגאוגרף אלכסנדר קית ג'ונסטון, 1911

ערכים מורחבים – קפריסין הבריטית, חוזה קפריסין

ב-1878 הועברה קפריסין לידי בריטניה. העות'מאנים, שהובסו במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), ביקשו את תמיכתה של בריטניה בקונגרס ברלין. בתמורה הם חתמו איתה על הסכם סודי, שנודע לאחר מכן כ"חוזה קפריסין", שבו העבירה טורקיה את קפריסין לשליטה אדמיניסטרטיבית בריטית, אף על פי שהריבונות על האי עדיין הייתה בידי האימפריה. ב-1915, השלטון הבריטי הציע את קפריסין ליוון, בתנאי שיוון תצטרף למלחמת העולם הראשונה ותלחם לצד הבריטים. ההצעה נדחתה. באותה תקופה, לאחר שבריטניה הכריזה מלחמה כנגד האימפריה העות'מאנית, סופח האי חד צדדית בידי בריטניה. בריטניה השתמשה בקפריסין בתור בסיס אסטרטגי להגנה על תעלת סואץ – הנתיב החשוב ביותר לקולוניה החשובה ביותר שלה, הודו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה סיפחה בריטניה את האי לחלוטין.

ב-1923, בכפוף להסכם לוזאן, ויתרה טורקיה על דרישותיה לגבי קפריסין. ב-1925, קפריסין הוכרזה כקולוניה בריטית. החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949 היו בקפריסין מחנות מעצר, שהוקמו על ידי ממשלת בריטניה לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.

קבלת העצמאות

הארכיבישוף מקאריוס השלישי, נשיאה הראשון של קפריסין

ערך מורחב – מצב החירום בקפריסין

בשנות ה-50 של המאה ה-20 נאבקה קפריסין על עצמאותה. המאבק כלל את פעילותה של המחתרת הצבאית "אאוקה", שביתות והפגנות. מאבק זה הסתיים בשנת 1960, בקבלת העצמאות מבריטניה והקמתה של "רפובליקת קפריסין". בדרום האי שמרה בריטניה על שליטתה בשני שטחי בסיס ריבוניים, אקרוטירי ודקליה.

חוקת הרפובליקה קבעה הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי, הכוללים מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שנועדו להגן על האינטרסים של הקפריסאים הטורקים ולהבטיח להם ייצוג הולם במוסדות המדינה. לרשות המבצעת, למשל, מונה נשיא ממוצא יווני, ולצִדו סגן נשיא ממוצא טורקי, שנבחרו כל אחד על ידי קהילתו. לכל אחד מהם ניתנה זכות וטו לגבי סוגים מסוימים של חקיקה והחלטות נשיאותיות. הנשיא הראשון ששלט עד להפיכה הצבאית ב-1974 היה הארכיבישוף מקאריוס השלישי.

כיבוש צפון קפריסין על ידי טורקיה

חלוקת האי מאז 1974

ערך מורחב – פלישת טורקיה לקפריסין

ב-1974, בעקבות הפיכה שביצעו אנשי צבא בתמיכה יוונית אשר רצו לספח את האי ליוון, פלשה טורקיה לאי והשתלטה על צפונו, בטענה שטורקיה היא אחת משלוש הערֵבות הבינלאומיות לעצמאות קפריסין. מאז מצוי השליש הצפוני של האי תחת כיבוש צבאי של טורקיה.

יוון הייתה מוגבלת בתמיכתה בקפריסין היוונית כי היא חתומה על הסכמים בינלאומיים המגבילים אותה בשאיפותיה האימפריאליסטיות והגשמת רעיון יוון הגדולה.

ב-1983 הכריז המיעוט הטורקי הקפריסאי, בתמיכת טורקיה, על הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. מדינה זו אינה מוכרת על ידי האו"ם או מדינה כלשהי מלבד טורקיה, ותושביה נחשבים כתושבי קפריסין המאוחדת (בבחירות לאירוויזיון לדוגמה משנת 1988). על פי המשפט הבין-לאומי, "רפובליקת קפריסין" זכאית לריבונות מלאה באי, כפי שהיה עד 1974.

במשך שנים רבות התנהל משא ומתן לאיחוד האי, אולם ללא הצלחה. בעקבות שיחות שהתקיימו בשווייץ יזם האו"ם תוכנית, שפורסמה ב-31 במרץ 2004, ואשר הועמדה למשאלי עם בשני חלקי האי ב-24 באפריל אותה שנה. אזרחי קפריסין הטורקים הצביעו ברובם בעד התוכנית, אולם אזרחי קפריסין היוונים דחו אותה ברוב גדול. כתוצאה מכך, נשמרת חלוקת האי דה פקטו, בעוד שקפריסין היוונית צורפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004. חוקי האיחוד האירופי אינם תקפים באזור שנשלט בידי הטורקים.

מדינות האיחוד האירופי והאו"ם הביעו אכזבה מכך שהקפריסאים היוונים דחו את התוכנית לאיחוד האי. האיחוד האירופי הבטיח סיוע ותמיכה בהסרת הסנקציות שהטיל בית הדין האירופי לזכויות אדם. עם זאת, הגופים הבינלאומיים אינם מוכנים להכיר בריבונותה של צפון קפריסין.

ממשל ופוליטיקה

קפריסין היוונית

בראש קפריסין היוונית עומד נשיא עם שלל סמכויות. נשיא קפריסין נבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות. הנשיא הנוכחי, משנת 2023, הוא ניקוס כריסטודולידיס. בבית הנבחרים חברים 56 נציגים הנבחרים בבחירות יחסיות, ושלושה מושבים נוספים שמורים למשקיפים נציגי המיעוטים הארמני, המרוני והקתולי. 24 מושבים שמורים לטורקים, אך הם לא מאוישים מאז 1964. כל מדינות העולם, למעט טורקיה, מכירות בקפריסין היוונית כשלטון החוקי והרשמי בקפריסין. לקפריסין מספר נציגויות דיפלומטיות.

קפריסין הטורקית

בראש קפריסין הטורקית עומד נשיא בעל שלל סמכויות. בבית הנבחרים של קפריסין הטורקית ישנם 50 פוליטיקאים. ממשלת קפריסין הטורקית אינה מוכרת על ידי אף מדינה, פרט לטורקיה, וכמו כן אינה מוכרת על ידי האו"ם.

אדמיניסטרציה

מבחינה אדמיניסטרטיבית, קפריסין, כולל קפריסין הטורקית, מחולקת לשישה מחוזות ועיר. כל מחוז מחולק למספר נפות.

קפריסין הטורקית הייתה מחולקת לחמישה מחוזות אדמיניסטרטיביים: גוזליורט, גירנה, לפקושה (חלק מלפקוסיה), מגושה ואיסקלה. בדצמבר 2016 חולק שטח מחוז גוזליורט לשניים - גוזליורט ולפקה, כך שכעת מחולקת קפריסין הטורקית לשישה מחוזות אדמיניסטרטיביים.

צבא וביטחון

מצעד של המשמר הלאומי בשנת 1930

המשמר הלאומי של קפריסין הוא הצבא הקפריסאי-יווני, הוא כולל כוחות יבשה, אוויר, ים וגם כוחות מיוחדים. הגיוס הוא חובה לגברים המגיעים לגיל 18 למשך כ-14 חודשים, ומשרתים בו כ-20,000 בשירות חובה, לאחר שירות החובה המשרתים ממשיכים בשירות מילואים תדיר במשימות שונות ואימונים לצורך שמירה על כשירות בדומה לצבאות חובה אחרים באירופה, דוגמת צבא שווייץ. יוון מחזיקה בדרך קבע כוחות בקפריסין היוונית. צבא קפריסין מקיים שיתוף פעולה הדוק עם הכוחות המזוינים של יוון.

בקפריסין הטורקית תקף חוק שירות חובה בצבא למשך שנתיים וחודשיים.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קפריסין

קדרות בקפריסין בסביבות 1927-1931

תעשיית צמנט בלימסול/למסוס

התמ"ג בקפריסין מתבסס בעיקרו על תיירות, בעיקר תיירות מאירופה. מיליוני תיירים, בעיקר אירופים, מגיעים בכל שנה לקפריסין היוונית. בשנת 2008 הקציבה ממשלת קפריסין כ-20 מיליון אירו לעידוד תיירות לקפריסין. ב-2024 הגיעו לקפריסין היוונית של האי כ-4 מיליון תיירים. התיירות היא בעיקר תיירות נופש, הנשענת על החופים הארוכים והנקיים של האי. כ-75% מהתיירים מגיעים בין מאי לאוקטובר. בשנת 2024 34% מהתיירים הגיעו מהממלכה המאוחדת. כאשר לאחר ירידת השוק הרוסי בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה, השוק הישראלי נהפך לשוק השני בגודלו לתיירות לקפריסין עם נתח שוק של 11%, כאשר היותה המדינה הלא-ערבית הקרובה ביותר בישראל תורם לפופולריות שלה בקרב ישראלים.(הקישור אינו פעיל) בחורף קיימת אטרקציה תיירותית של סקי בהרי הטרודוס.

חלק קטן מהתיירות בקפריסין מקושר ל"תעשיית חתונות" של זוגות רבים הנתקלים בקשיים להתחתן במדינותיהם ומגיעים לקפריסין כדי להתחתן, ביניהם יהודים שאינם מעוניינים או יכולים להינשא ברבנות בישראל, בעיקר מסיבות הקשורות לחלוקה לעדות דתיות מתקופת האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל ומתקופת המנדט הבריטי שהמשיכה לחוק הישראלי.

השרידים הארכאולוגיים מהתקופה היוונית ומבנים שנבנו בתקופה שבה היה האי תחת שלטון האימפריה הבריטית פחות אטרקטיביים לתיירים המגיעים לקפריסין.

קפריסין הטורקית מפותח פחות מבחינה תיירותית, אך מושכת תיירים לבתי הימורים, אטרקציה תיירותית שנפתחה בקפריסין היוונית בשנת 2023.

קפריסין היוונית וקפריסין הטורקית מייצאות מוצרים חקלאיים. ענף החקלאות היה בעבר הענף העיקרי של כלכלת קפריסין. החקלאות היא עדיין ענף משמעותי בכלכלת הכפרים, אבל היא סובלת ממחסור במים, מתחרות עולמית מצד מדינות העולם השלישי, ומנטישת הצעירים את הכפר לטובת העיר. מלבד חקלאות ניתן למצוא בכפרים גם תיירות כפרית ותעשייה זעירה.

בשנת 2003 התקבלה קפריסין לאיחוד האירופי. ב-1 בינואר 2008 הפכה קפריסין למדינה מן המניין בגוש האירו. שער החליפין הרשמי שנקבע להמרה לאירו הוא 1.71 אירו ללירה קפריסאית אחת.

במרץ 2013 פרץ המשבר הכלכלי בקפריסין, בהשפעת משבר החוב האירופי, ובמסגרתו התמוטט הבנק העממי של קפריסין (יוו') ("בנק לייקי"), הבנק השני בגודלו בקפריסין, במה שהוביל למשבר בנקים חמור ולאובדן מזומנים רב.

תחבורה

מערכת התחבורה הציבורית אינה מפותחת ולא קיימת מערכת רכבות בקפריסין. התחבורה הציבורית נשענת על נסיעה באוטובוסים במספר קווי שירות בין הערים המרכזיות ונסיעה במוניות.

כבישים מהירים מחברים את הערים המרכזיות באי (ניקוסיה, איה נאפה, לרנקה, לימסול, פאפוס). הנסיעה בכבישים אינה כרוכה בתשלום. הנסיעה בכבישים בקפריסין היא בצד שמאל של הכביש, השפעה בריטית.

בקפריסין שני נמלי תעופה בינלאומיים:

• שדה התעופה הראשי, נמל התעופה הבינלאומי בלרנקה נמצא ליד העיר לרנקה, ואליו מגיעות רוב הטיסות לאי קפריסין.
• שדה התעופה השני, נמל התעופה הבינלאומי פאפוס נמצא ליד העיר פאפוס, ואליו מגיעות בעיקר טיסות שכר.

גאוגרפיה

שלג בקפריסין, 1969

אספרוקרמוס (יוו')
קפריסין הקימה סכרים ומאגרי מים על מנת להתמודד עם המחסור במים בשטחה.
ניתן לראות את ההשפעה של הבצורת בתוך שנה אחת.

האי קפריסין נמצא מערבית ליבשת אסיה, דרומית ליבשת אירופה, צפונית ליבשת אפריקה. הוא נמצא כ-65 ק"מ דרומית לטורקיה, כ-96 ק"מ מערבית לסוריה, כ-240 ק"מ צפונית-מערבית לישראל, כ-385 ק"מ צפונית למצרים וכ-980 ק"מ דרומית-מזרחית לאתונה.

שטח קפריסין היוונית הוא 5,916 קמ"ר, ושטח קפריסין הטורקית הוא 3,335 קמ"ר. שטחו של האי קפריסין הוא 9,251 קמ"ר. האי קפריסין הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון אחרי האי סיציליה והאי סרדיניה. בקרבת האי קפריסין קיימים איים קטנים שבעבר היו מאוכלסים דוגמת ירוניסוס וקאקוסקאלי. כיום איים אלו אינם מאוכלסים.

האי קפריסין נמצא באגן היום התיכון, באזור הצפון-מזרחי של הים התיכון. רוב שטח האי קפריסין הוא הררי. לחופי האי משתרעת רצועת חוף צרה שמתרחבת לכיוון מזרח האי.

כ-16% משטח האי קפריסין משמש לצורכי חקלאות, כ-14% משטח קפריסין מיוער וכ-1% משטח קפריסין משמש למרעה.

אקלים

שינוי האקלים בקפריסין, 1857-2022

האקלים בקפריסין הוא נוח, וכולל קיץ חם ויבש וגשמים קלים בחורף. ישנם כ-300 ימי שמש בשנה. הטמפרטורה מגיעה בחודשים יולי ואוגוסט ל-30 מעלות צלזיוס בחוף ול-38 מעלות בפנים הארץ. עונת הגשמים מתחילה בחודש נובמבר ומסתיימת באפריל. גשמים כבדים יותר יורדים בין דצמבר לפברואר. החודש הקר ביותר הוא ינואר. הטמפרטורה הממוצעת בניקוסיה בינואר היא 15 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים בעמק המרכזי של האי היא 250–400 מ"מ, וכמות המשקעים באזורי החוף וההרים מגיעה לכ-600–1,000 מ"מ בשנה.

הרים

שני רכסי הרים חוצים את האי מכיוון מזרח למערב: רכס הרי הטרודוס ורכס הרי קירניה. בין רכסי ההרים שוכן מישור מסאוריה, המשמש אזור חקלאות עיקרי. הרי הטרואודוס ממוקמים בדרום-מערב, ובהם הפסגה הגבוהה באי, הר אולימפוס, המגיע בפסגתו ל-1,952 מטר. רכס הרי קירניה משתרע לאורך החוף הצפוני; אחד מהריו ידוע בשם פנטאדקטילוס. בצד צפון-מזרח מזדקר מהאי חצי-האי קרפאז, הידוע בשמו העממי "ידית המחבת". החופים סביב האי בחלקם סלעיים ובחלקם חוליים.

דמוגרפיה

אוכלוסיית קפריסין מונה 1,207,489 תושבים. תושבי קפריסין היוונים מהווים את הקהילה האתנית הגדולה ביותר, המהווה 77% מהאוכלוסייה. עיר הבירה היא לפקוסיה, הידועה בשמה האנגלי ניקוסיה, והיא מונה כ-313,000 תושבים.

תוחלת החיים היא 81 שנים, וממוצע הילודה הוא 1.3 צאצאים לאישה.

קפריסין הטורקית היא רפובליקה עצמאית דה פקטו, שאוכלוסייתה מונה 18% מאוכלוסיית קפריסין.

השפות הרשמיות של קפריסין היוונית הן יוונית וטורקית. השפה הרשמית של קפריסין הטורקית היא טורקית.

מינרט של מסגד עות'מאני בניקוסיה

חלוקה אתנית

• חלוקה על בסיס קבוצות אתניות:
  • קפריסין היוונית: כ-95% יוונים, 2% טורקים.
  • קפריסין הטורקית: כ-98% טורקים, 2% יוונים.
  • כלל האי: 77% יוונים, 18% טורקים, 5% אחרים.

חלוקה דתית

• חלוקה על בסיס דתות:
  • קפריסין היוונית: 94% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 2% מוסלמים.
  • קפריסין הטורקית: 97% מוסלמים-סונים, 2% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים.
  • כלל האי: 77% נוצרים-יוונים-אורתודוקסים, 18% מוסלמים, 5% אחרים (בעיקר נוצרים-מרונים ונוצרים-ארמנים).

תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שפות

עם הקמתה של הרפובליקה של קפריסין ב-1960, נקבעו בחוקה השפות הטורקית והיוונית כשפות רשמיות בכל קפריסין. רוב הטורקים הבינו יוונית או דיברו יוונית ברמה בסיסית לפחות, אך מנגד – רוב היוונים בקפריסין לא דיברו ולא הבינו טורקית. השפה האנגלית, אף שלא הוגדרה שפה רשמית, שימשה שפת-עבודה ברבות מהרשויות, כדי להתגבר על המחסום הלשוני בין הקהילות וכדי לא לתת עדיפות לשפתה של קהילה מסוימת. כמו כן השפה האנגלית המשיכה לשמש באזורים האקס-טריטוריאליים שנותרו בשליטת צבא בריטניה לפי ההסכם שהביא לעצמאות. עם פיצול האי לקפריסין הטורקית ולקפריסין היוונית השתנתה המדיניות הלשונית: ברפובליקת קפריסין (החלק היווני) נשמר הסעיף בחוקה שמגדיר שתי שפות רשמיות, אולם השימוש בטורקית פחת וכמעט נעלם. כיום הטורקית משמשת בקפריסין היוונית באופן סמלי, בעיקר כדי לבטא את תביעתה של רפובליקת קפריסין לריבונות גם על קפריסין הטורקית. ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הוגדרה רק הלשון הטורקית, כשפה רשמית. בצד הטורקי אין כמעט צעירים המבינים יוונית, כיוון שמאז הפילוג לא היה כמעט מגע בין חלקי האי, וגם לימודי היוונית בבתי הספר נפסקו. השפה האנגלית עדיין נפוצה ומובנת בכל האי, אולם מאז פיצול האי נעשית עבודת הרשויות ביוונית בקפריסין היוונית ובטורקית בקפריסין הטורקית, בעוד האנגלית משמשת לתקשורת בינלאומית, באזורים הנשלטים על ידי האו"ם או הצבא הבריטי, או במגעים בין שני חלקי האי אם וכאשר הם מתקיימים (מגעים כאלה היו נדירים, אולם הם מתרבים מאז הניסיון לאיחוד האי ב-2003). בצד היווני מותר להשתמש באנגלית לשם ביצוע פעולות משפטיות שונות כגון ניסוח חוזים, והיא משמשת גם בבנקאות, בטלקומוניקציה ועוד.

הן הניב היווני והן הניב הטורקי המדוברים בקפריסין שונים במידה ניכרת מהיוונית והטורקית המדוברות ביוון ובטורקיה. הקהילות הקפריסאיות שומרות על זיקה לארצות-האם, כך שהשפות המשמשות במערכות החינוך ובתקשורת הפורמלית הן השפות בצורתן המקובלת ביוון ובטורקיה, אך בחיי היומיום משמשים הניבים המקומיים. מצב זה דומה למצב של דיגלוסיה. ליוונים ולטורקים הקפריסאים אין בעיה להבין את הניבים המדוברים בארצות-האם, אולם דוברי השפות מארצות-האם מדווחים לעיתים קרובות על קשיים בהבנת הניבים המדוברים בקפריסין. בקפריסין הטורקית התיישבו כמה עשרות אלפי טורקים מטורקיה, והם דוברים טורקית בניבים הנפוצים בטורקיה עצמה.

המטבח של קפריסין

המאכל הלאומי בקפריסין היוונית הוא גבינת החלומי. גבינה זו, אשר מופקת מערבוב חלב כבשים ועזים, מוגשת במסעדות קפריסאיות רבות. הגבינה מוגשת קלויה על הגריל, כמנה ראשונה בצמוד לסלט יווני (ירקות חתוכים גס בשמן זית עם תבלינים וגבינת פטה). שאר המטבח הוא יווני בעיקרו, ומורכב מסופלאקי (Σουβλάκι - סובלאקי), מוסאקה, ותבשילי קדרה. הקינוח המסורתי הוא פירות מסוכרים. כמו כן, מקובל לסיים את הארוחה בשתיית קפה.

ראו גם

• מלחמת יוון–טורקיה
• הקו הירוק (קפריסין)
• יהדות קפריסין
• יחסי ישראל–קפריסין
• יחסי האיחוד האירופי – קפריסין

לקריאה נוספת

• הזריחה מאת ויקטוריה היסלופ. הוצאת ידיעות אחרונות, 2015: המערכה על האי בין יוון לטורקיה.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קפריסין (ביוונית ובאנגלית)
• מידע פוליטי-חברתי על קפריסין, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ד. ק., ‏קפריסין, מערכות 9, נובמבר 1941
• תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל 1961–1967, כרך 1 חלק שני: יחסי ישראל – קפריסין, 1967-1961, באתר ארכיון המדינה
• אודי רן, חצי שעה מכפר סבא: קפריסין, באתר הספרייה של מט"ח, 1996
• רוית נאור, אי זוגי: חורף בקפריסין, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2011
• ניל הול, רויטרס, תמונות ואבק: האי שהזמן בו עצר לפני 50 שנה, באתר ynet, 21 במאי 2014
• אבירמה גולן, למה לנסוע לסקי באלפים כשאפשר לקפוץ לקפריסין, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2018
• אבשלום קור, באופן מילולי: קפריסין - האי הבודד יכלאני, גלי צה"ל, 22 ביוני 2025
• קפריסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

קפריסין - תבניות ניווט