קרב אאכן
.jpg) | |||||||||||||||||
| חייל אמריקאי יורה על חיילים גרמנים ברחובות אאכן באמצעות מקלע M1919 בראונינג, 15 באוקטובר 1944 | |||||||||||||||||
| סוג העימות | קרב | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים |
2 באוקטובר 1944 – 21 באוקטובר 1944 (20 ימים)  | ||||||||||||||||
| מקום |
אאכן | ||||||||||||||||
| קואורדינטות | 50°46′35″N 6°05′00″E / 50.776388888889°N 6.0833333333333°E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אמריקאי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
קרב אאכן (בגרמנית: Schlacht um Aachen; באנגלית: Battle of Aachen) היה קרב שהתקיים במלחמת העולם השנייה בעיר אאכן, השוכנת במערב גרמניה וגובלת עם הולנד. הקרב התקיים בין ארצות הברית לגרמניה הנאצית בין 12 בספטמבר ל-21 באוקטובר 1944. רוב אוכלוסיית העיר פונתה לפני תחילת הקרב. הקרב הסתיים בניצחון של הכוחות האמריקאים.[1]
המלחמה הייתה אחת מהמלחמות האורבניות הגדולות שארצות הברית השתתפה ולחמה בהן.[2] זאת גם הייתה המלחמה הראשונה שבה הצבא האמריקאי נכנס להילחם בתוך טריטוריית גרמניה.[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1944, כוחות צבא אמריקאיים הגיעו לגבול גרמניה הנאצית בפלישה לנורמנדי, שם ניצחו את גרמניה הנאצית. ב-17 בספטמבר, כוחות בריטים, אמריקאים ופולנים הוציאו לפועל את מבצע מרקט גארדן, שמטרתו הייתה להשיג הכרעה מהירה במלחמה נגד גרמניה הנאצית באמצעות עקיפת קו זיגפריד מצפון, כיבוש ראש גשר מעבר לנהר הריין, והשתלטות על חבל הרוהר. המבצע נהדף על ידי הכוחות הנאצים וכוחותיהם המוטסים ספגו אבדות כבדות. באותו החודש, הצבא האמריקאי נכנס לתוך צרפת והוורמאכט גייסו בין 100,000 ל-230,000 חיילים ו-100 טנקים למערב המדינה.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמוך לאאכן (2–8 באוקטובר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 באוקטובר 1944, הדיוויזיה ה-30 של ארצות הברית החלה את התקדמותה לתוך אאכן, תוך שימוש בארטילריה כבדה נגד בונקרים גרמניים. החיילים האמריקאים חצו את נהר וורם ושם תקפו בונקרים באמצעות מטעני חבלה וכלי אש. עד אחר הצהריים, חלקים מהדיוויזיה האמריקאית פרצו את החומות והגיעו לפאלנברג, שם התנהלו קרבות קשים באמצעות רימוני יד. כבר ביום הראשון, הדיוויזיה הכניעה כ-50 בונקרים, והדפה התקפת נגד גרמנית. ההתנגדות הייתה כבדה מהצפוי. פלוגות מסוימות איבדו בין 80 ל-90 חיילים מתוך 120, וזאת בעקבות ארטילריה גרמנית.[4]
ב-3 באוקטובר, הכוחות האמריקאים נבלמו בידי הגרמנים, מה שאילץ את האמריקאים לפוצץ בונקרים מטווח אפס באמצעות טנקים כגון M4 שרמן. כ-300 חיילים אמריקאים נהרגו ונפצעו ביום זה.[5] ב-4 באוקטובר, העיירות הוברדור ובגנדורף נכבשו. ב-5 באוקטובר, בעלות הברית כבשו את מרקשטיין-הרבאך. ב-6 באוקטובר, הגרמנים פתחו בהתקפה נגד האמריקאים, אך לא הצליחו להדוף אותם.[6]
השריון הגרמני לא הצליח להתמודד עם כמות הטנקים האמריקאיים, והם נאלצו לתקוף עמדות אמריקאיות מרכזיות באמצעות ארטילריה ומטוסים. בלית ברירה, הגנרל הגרמני קכלינג פרס יחידת טנקי טיגר באלסדורף, בניסיון לחסום את הכוחות האמריקאיים מלהגיע להגנות של אאכן.
ב-8 באוקטובר, הכוחות האמריקאים נלחמו במריאדורף, שם הצליחו להדוף את הכוחות הגרמנים ולהסתער על מרכז העיירה. הכוחות הגרמנים נאלצו לסגת מהאזור. בעקבות האבדות הקשות, קורפוס הפאנצר אס אס הראשון, דיוויזיית הפאנצר ה-116 של הוורמאכט, גדוד הפאנצר ה-101 של הוואפן אס אס מדיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה הועברו לאאכן. באותו היום, הכוחות האמריקאים החלו להקיף את העיר, שכבר אז נפגעה מהפצצות רבות.[6]
באאכן (13–21 באוקטובר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 באוקטובר, הרגלים האמריקאים ניסו להיכנס אל תוך אאכן ונתקלו במארבים גרמניים שפעלו מתוך מערכות ביוב ומרתפים, מה שאילץ אותם תחילה לטהר כל פתח לפני המשך התנועה ברחובות. האמריקאים התקדמו באופן איטי, לפי מספר הבתים שנכבשו. ב-18 באוקטובר, גנרל יואבנר דרש תגבורת, מה שהוביל את הגדוד השלישי של רגימנט השריון ה-33 להיכנס אל תוך הלחימה. תפקידם היה לתקוף בצפון, להגן על רגימנט 26, ולכבוש את המפקדה הגרמנית במלון קלנהוף (Hotel Quellehof). באותו היום, הגדוד השלישי של רגימנט 26 ירו על מלון קלנהוף מטווח אפס. בזמן זה, הגרמנים הצליחו לתגבר את המלון בכ-300 חיילים מדיוויזיית הפאנצר אס אס הראשונה, מה שגרר את זמן הלחימה.
ב-21 באוקטובר. רגימנט 26 ו-110 האמריקאים הצליחו לכבוש את מרכז אאכן, והמוצב הגרמני נכנע, מה שהוביל לסיום הקרב על העיר בניצחון אמריקאי.[7]
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם הגרמנים וגם האמריקאים הפסידו כוחות רבים בקרב. בצד האמריקאי, מתוך 100,000 חיילים, כ-7,000 מהם נפצעו ונהרגו. בצד הגרמני, מתוך 13,000 חיילים ו-5,000 פולקסשטורמים, כ-5,000 נהרגו ו-5,600 נכלאו.[8][9][10]
עם זאת, ההתנגדות הגרמנית המשיכה גם לאחר קרב אאכן, למשל, הקרב על יער הירטגן היה קשה בהרבה ונמשך 4 חודשים ו-23 ימים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Liam Collins, Urban Warfare Project Case Study #10: Battle of Aachen - Modern War Institute, Modern War Institue, 2024-12-17
- ↑ (W)Archives: Urban Warfare, Back in the Day, War on the Rocks, 2015-08-07
- ↑ National Archives and Records Administration (1944), ALLIES SET FOR OFFENSIVE [ETC.]
- ↑ How Did the Battle of Aachen Unfold and Why Was It Significant?, History Hit
- ↑ Battle of Aachen | Operations & Codenames of WWII, codenames.info
- 1 2 HyperWar: The Siegfried Line Campaign, www.ibiblio.org
- ↑ US Army in Germany: The Road to Aachen, www.liberationroute.com
- ↑ Bloodbath in Aachen, Warfare History Network
- ↑ Norm Haskett, Eisenhower Decides to Strike German Homeland Through Aachen, World War II Day by Day, 2019-09-05
- ↑ ARSUF 1191 - War History, warhistory.org, 2018-07-25