קרב אום בוטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב אום בוטנה
מערכה: החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Fighting on the Golan Heights - Flickr - The Central Intelligence Agency.jpg

תמונת קרב ברמת הגולן
תאריך התחלה: 18 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 19 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: יומיים
מקום: רמת הגולן
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

סוריהסוריה  סוריה

מפקדים

יעקב הדר, אלישע שלם, משה אגוזי, משה מלר, אורי גולדפרב, צביקה דהב, חיים פורת

כוחות

גדוד הצנחנים 567, גדס"ר 288, גדוד הטנקים 39, חלקים מגדוד 91, מגדוד 61 ומגדוד 42

יחידות מהדיוויזיה הסורית התשיעית, יחידות מחטיבת השריון הירדנית ה-40

אבדות

לפחות 12 הרוגים

לא ידוע

קרב אום בוטנה הוא קרב שהתחולל בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים. הקרב התקיים ב-18 וב-19 באוקטובר 1973 בין צה"ל לבין צבאות סוריה וירדן בכפר אום בוטנה שבמובלעת הסורית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוקטובר, לאחר סיום קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, תקפו שתי אוגדות של צה"ל בגזרה הצפונית של הרמה והתקדמו מהקו הסגול מזרחה. ביום זה ולאחריו הן כבשו מובלעת רחבה בשטח סוריה, אך נתקלו במהרה בהתקפות נגד מצד צבא סוריה וכוחות עיראקיים וירדנים שהגיעו לעזרתה. התקפות אלו עצרו את התקדמות צה"ל מזרחה.

חלקה הצפוני של המובלעת נתפס על ידי אוגדה 36 ואילו חלקה הדרומי נכבש על ידי אוגדה 210, שהוחלפה ב-17 באוקטובר על ידי אוגדה 146. חטיבה 4 של האוגדה בפיקודו של אלוף-משנה יעקב הדר התפרסה בגבול הדרומי של המובלעת.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 באוקטובר הורה פיקוד הצפון לאוגדה 146 לתקוף מגבול המובלעת דרומה ולכבוש את הכפר אום בוטנה. היה זה כפר קטן שנמצא כשישה קילומטר ממזרח לעיר קוניטרה. מטרת הפעולה הייתה להרחיב את המובלעת כלפי דרום, לאבטח את פתחת קוניטרה ולפתוח ציר תנועה נוסף מרמת הגולן הישראלית אל תוך המובלעת.

כיבוש הכפר הוטל על גדוד הצנחנים 567 בפיקודו של סגן אלוף אלישע שלם, שהשתייך לחטיבת המילואים 317. נקבע כי לאחר הכיבוש יוחלפו הצנחנים בכפר על ידי כוח גדודי שהורכב למטרה זו וזכה לכינוי "סלט". הכוח כלל פלוגת חרמ"ש מגדוד 91, פלוגת חרמ"ש מגדוד 42 ופלוגת טנקים מגדוד 61 (השייך לחטיבה 205). לפלוגה זו הצטרף כאיש צוות מפקד גדוד 61 סגן אלוף משה מלר, אף על פי שסבל מהתייבשות. על הכוח פיקד מפקד גדוד 91, סגן אלוף משה אגוזי.

הצנחנים נעו דרומה, חדרו לאום בוטנה אחרי השעה 23:00 ומצאו שהיה מוגנת על ידי פלוגת חיל רגלים ופלוגת טנקים סוריות. הם השמידו שלושה טנקים והשלימו את כיבוש הכפר עד לשעה 03:30 ב-19 באוקטובר. הם לכדו 16 שבויים סורים. בשל עיכובים בהתקפות שנערכו בגזרות סמוכות בוטלה התכנית שהגדוד יכבוש גם שטחים מדרום לכפר.

התקפת הנגד הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח סלט נכנס לכפר במקום הצנחנים לקראת עלות השחר, אך עקב אי הבנה פינו הצנחנים את הכפר בטרם הספיק להתבסס בו. אז הנחיתו הסורים התקפת נגד על הכפר בעוצמה של פלוגת טנקים ובחיפוי של הפגזה ארטילרית כבדה. הטנקים הסורים ירו אל הכוח הישראלי מטווח של 800 מטר. מפקד הכוח, משה אגוזי, נפצע קשה ומת מפצעיו מאוחר יותר. פלוגת הטנקים מגדוד 61 איבדה ארבעה משמונת הטנקים שלה וגם מפקדה (אורי גולדפרב, קצין המבצעים של הגדוד) נהרג. משה מלר לקח את הפיקוד במקומו. חיילי החרמ"ש נסוגו מהכפר והותירו בו עשרה זחל"מים.

בעקבות התקפת הנגד הסורית שיגרה חטיבה 4 שני כוחות גדודיים לעזרת כוח סלט. גדס"ר 288 (בפיקוד סגן אלוף צביקה דהב) תקף ממערב לכפר וממזרח לו תקף גדוד הטנקים 39 (בפיקוד סגן אלוף חיים פורת). הם הדפו את ההתקפה הסורית ופגעו בעשרה טנקים סורים. שבעה טנקים ישראלים נפגעו. כוח חרמ"ש ממונע מגדוד 42 נכנס לכפר בחיפוי של אש ארטילרית ופינה ממנו את הנפגעים הישראלים ואת הזחל"מים שננטשו. בסיום הקרב התפרסו הטנקים הישראלים מדרום לכפר וממזרח לו.

בהמשך היום ערך כוח מחטיבת השריון 40 הירדנית התקפת נגד נוספת לעבר אום בוטנה, אך היא נהדפה על ידי טנקי חטיבה 4.

לפחות 12 חיילי צה"ל נהרגו בקרב באום בוטנה - חמישה חיילי שריון, ארבעה חיילי חרמ"ש ושלושה צנחנים. ארבעה מהם עוטרו בעיטורים בעקבותיו (עיטור העוז לאורי גולדפרב ולאיתן גל וצל"ש הרמטכ"ל למשה אגוזי ולאלכסנדר גולדפרב). כמו כן עוטר משה מלר בעיטור המופת.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני אשר (עורך ראשי), הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, תל אביב: מערכות, 2008
  • חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, ירושלים: עידנים, 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שני חיילים נוספים - אמנון לב ומרדכי אליאני - עוטרו בעיטור העוז ובעיטור המופת, בהתאמה, על פעולתם בקרב זה ובקרבות נוספים.