קרב אורונטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב אורונטס
מלחמה: המלחמות הערביות-ביזנטיות
תאריך התחלה: 15 בספטמבר 994
מקום: אורונטס, סוריה
35°15′00″N 36°35′00″E / 35.25°N 36.58333333°E / 35.25; 36.58333333 
תוצאה: ניצחון פאטמי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות

לפחות 5,000

לא ידוע

קרב אורונטס נערך ב-15 בספטמבר 994 בין האימפריה הביזנטית ובעלת בריתה האמירות החמדאנית, בפיקודו של מיכאל בורטזס, לבין כוחות השושלת הפאטמית, בפיקודו של וזיר דמשק, הגנרל הטורקי מנגוטכין. הקרב הסתיים בניצחון פאטמי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-10 גבר שוב כוחה של האימפריה הביזנטית בסוריה. הערים טרסוס ואנטיוכיה, שהיו בסיסים עיקריים עבור המוסלמים למסחר והמפתח לשליטה על אגן האורונטס, נכבשו מחדש בתקופת שלטונו של קיסר ביזנטיון ניקפורוס השני. ב-969 כבש ניקפורוס השני את חלב והפך את אמירות השושלת החמדאנית, אשר הייתה הכוח הדומיננטי באזור, למדינת חסות. בימיו של יורשו, יוחנן הראשון צימיסקס, נכבשו דמשק, טבריה וקיסריה והביזנטים עמדו בפני כיבוש ירושלים, אך לאחר מותו של יוחנן הראשון בשנת 976 נסוגו בחזרה לצפון סוריה[1]. המאבק בין הביזנטים לבין השושלת הפאטמית, אשר כבשה את מצרים ב-973 והפכה ליריבתם העיקרית, נמשכה במהלך המחצית הראשונה של שנות שלטונו של בסיליוס השני, סביב שני אזורי מפתח - אזור נמלי החוף של סוריה ולבנון ושטח מדינת החסות החמדאנית בצפון סוריה[2][3][4].

במסגרת מאבק זה הטיל מנגוטכין, המושל הפאטמי של דמשק, מצור על העיר אפאמיאה בין השנים 993 ל-994. הצבא הביזנטי, יחד עם בעלי בריתו החמדאנים, בפיקודו של בורטזס דוכס אנטיוכיה, קרב אל העיר במטרה להסיר את המצור[5].

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבאות נפגשו במקום בו חוצות שתי מעברות את נהר האורונטס סמוך לאפאמיאה ב-15 בספטמבר 994. מנגוטכין שלח חלק מכוחותיו לתקוף את בעלי הברית החמדאנים דרך מעברה אחת, ובמקביל רותק כוחו העיקרי של הצבא הביזנטי למקומו מול המעברה השנייה באמצעות יחידות של לוחמים טורקים ושכירי חרב. אנשיו של מנגוטכין חצו את המעברה, פרצו דרך הצבא החמדאני ואז הסתובבו ותקפו את הביזנטים מעורפם. הצבא הביזנטי נבהל והתפזר, תוך איבוד כ-5,000 מאנשיו[6].

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הקרב השתלטו הפאטמים על מרביתה של סוריה. מנגוטכין כבש את אעזאז (أعزاز) והחל לצור על חלב.

התבוסה הובילה להתערבותו הישירה של הקיסר הביזנטי בסיליוס השני, אשר הגיב במערכה מהירה בשנה שלאחר מכן, ובהדחתו של בורטזס והחלפתו בדמיאן דאלאסנוס[6]. בסיליוס וצבאו חצו את אסיה הקטנה בתוך שישה-עשר יום והגיעו לחלב באפריל 995, בעוד הפאטמים נסוגים ממנה ללא קרב. העימותים בין הצדדים נמשכו עד לחתימת הסכם הפסקת אש, אשר נמשכה ללא אירועים מיוחדים, משנת 1001 ועד 1016[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי גיחון. אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מבית"ר ועד תל חי: היסטוריה צבאית. כרטא, 1974. עמוד 45
  2. ^ Binkley, עמודים 267-268
  3. ^ Holmes, עמוד 475
  4. ^ Gregory, Timothy E. A History of Byzantium. John Wiley & Sons, 2010. ISBN 140518471X. עמודים 269-270
  5. ^ Binkley, עמוד 269
  6. ^ 6.0 6.1 Binkley, עמודים 269-270
  7. ^ Holmes, עמוד 476