קרב אנציו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב אנציו
מערכה: הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Battle of Anzio

טנקי שרמן עולים על החוף בנמל אנציו
תאריך התחלה: 22 בינואר 1944
תאריך סיום: 5 ביוני 1944
משך הסכסוך: 19 שבועות ו-3 ימים
מקום: אנציו, איטליה
41°26′35″N 12°37′30″E / 41.443022°N 12.624979°E / 41.443022; 12.624979 
תוצאה: ניצחון לבעלות הברית
הצדדים הלוחמים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
בריטניהבריטניה  בריטניה
קנדהקנדה  קנדה

מפקדים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אלברט קסלרינג
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אברהרד פון מקנזן

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הרולד אלכסנדר
ארצות הבריתארצות הברית מארק קלארק
ארצות הבריתארצות הברית ג'ון לוקאס
ארצות הבריתארצות הברית לוסיאן טראסקוט

כוחות

בתחילת הקרב:
25,000 חיילים, 337 מטוסים

בתחילת הקרב:
36,000 חיילים, 2,700 מטוסים

אבידות

5,000 הרוגים
30,500 פצועים ונעדרים
4,500 שבויים

7,000 הרוגים
36,000 פצועים ונעדרים

קרב אנציו הוא סדרה של קרבות שהתנהלו באיטליה באזור אנציו שמדרום לרומא, מ-22 בינואר עד 5 ביוני 1944, כחלק מהזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה.

הקרב החל בנחיתה של כוחות אמריקאים ובריטים בחוף אנציו ב-22 בינואר 1944. מטרת הנחיתה הייתה לאגף מצפון את הכוחות הגרמנים אשר היו מבוצרים ב"קו החורף" ומנעו מבעלות הברית להתקדם צפונה אל רומא. הנחיתה אכן הפתיעה את הכוחות הגרמנים, והכוחות הנוחתים נתקלו בהתנגדות מועטה, אולם מפקד הכוחות הנוחתים, מייג'ור גנרל ג'ון לוקאס, חשש מפני מתקפת נגד גרמנית, ולא התקדם במהירות אל ההרים השולטים על אזור החוף. כתוצאה מכך הצליחו הגרמנים להתבסס על רכסי ההרים, ובעלות הברית נדחקו לשטח קטן בקרבת החוף מבלי יכולת לפרוץ החוצה.

במאי 1944, במסגרת "מבצע כתר", הצליחו הכוחות הבריטים והאמריקאים לפרוץ את הגנות הגרמנים ולהתקדם מזרחה, במטרה לכתר את כוחות הארמייה העשירית של הוורמאכט אשר לחמו בקרב על מונטה קאסינו. בשלב זה החליט לוטננט גנרל מארק קלארק, מפקד הארמייה החמישית האמריקאית, להפנות את כוחותיו צפונה לרומא בניגוד לתוכנית המקורית. מהלך שנוי במחלוקת זה הביא אמנם לתפיסתה של רומא ב-4 ביוני, אך אפשר את נסיגת הארמייה העשירית הגרמנית צפונה. הארמייה העשירית המשיכה להילחם בבעלות הברית עד סוף המערכה באיטליה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה באיטליה החלה ביולי 1943, עת נחתו כוחות בעלות הברית בסיציליה במסגרת "מבצע האסקי" וכבשו את האי עד ה-17 באוגוסט. בתחילת ספטמבר 1943 נחתו כוחות בריטים ואמריקאים בפיקוד גנרל הרולד אלכסנדר בסלרנו וטאראנטו שבדרום איטליה (המבצעים אוואלאנש וסלפסטיק) והתבססו באזור. כוחות בעלות הברית החלו להתקדם צפונה לעבר רומא.

הגרמנים, בפיקודו של גנרל-פילדמרשל אלברט קסלרינג, מפקד הכוחות הגרמנים באיטליה, ניצלו את פני השטח ההרריים כדי לבנות מספר קווי הגנה לרוחב איטליה. שורת קווי ההגנה מדרום לרומא נודעו בשם "קו החורף", כשהעיקרי שבהם היה "קו גוסטב". התקדמות בעלות הברית נעצרה באזור קו גוסטב, שנמתח ממזרח למערב מספר קילומטרים מדרום למונטה קאסינו, מצפון לנהר גריליאנו.

התוכניות להנחתת כוחות בעורף הגרמנים כדי לסייע בפריצת קו גוסטב נהגו מספר חודשים לפני 1944. באוקטובר 1943 תכנן הגנרל הרולד אלכסנדר, מפקד כוחות בעלות הברית באיטליה, מבצע שכלל הנחתת חמש דיוויזיות, אולם לארמייה החמישית חסרו חיילים ונחתות למבצע נחיתה שכזה. בדצמבר 1943 הגה וינסטון צ'רצ'יל את רעיון הנחיתה באנציו, בזמן שהחלים מדלקת ריאות קשה במרקש. תוכניתו הייתה להנחית שתי דיוויזיות באנציו ולהתקדם צפונה לכיבוש רומא. בינואר החל צ'רצ'יל לדחוף את מפקדיו לתכנן את המבצע, אשר כונה "מבצע שפת הים" (Shingle).

קו החוף באנציו מוקף ברכסי הרים: מדרום וממזרח נמצאים הרי לאציו (Monti Laziali), ומצפון להם גבעות אלבן (Alban Hills) המהווים שטח קשה למעבר. הדרך מאנציו צפונה לרומא הינה מישורית יחסית. בין הרי לאציו לגבעות אלבן ישנה פתחה המאפשרת מעבר לפנים היבשת ולאחריה נמצא כביש מספר 6, המוביל מנאפולי, דרך עמק הלירי ואזור קאסינו, לרומא. תפיסת כביש 6 תנתק את הכוחות הגרמנים הנלחמים במונטה קאסינו.

תוכנית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוראות שקיבל מארק קלארק, מפקד הארמייה החמישית האמריקאית, מהרולד אלכסנדר היו לנחות בחוף באזור רומא ולאיים מאחור על הקורפוס ה-14 הגרמני אשר לחם במונטה קאסינו. למרות זאת, ההוראות שהעביר קלארק לג'ון לוקאס, מפקד הקורפוס השישי האמריקאי, היו לנחות בחוף אנציו, לתפוס את גבעות אלבן ולהיות מוכן להתקדם לעבר רומא. בנוסף, לקלארק ולוקאס לא היה אמון בתוכניות המבצע ובמפקדיהם. הם האמינו כי לתוכנית הנחיתה נדרשו שני קורפוסים לפחות. לוקאס אף כתב ביומנו כי מבצע הנחיתה מזכיר את הנחיתה הכושלת בגליפולי אשר נהגתה גם כן על ידי צ'רצ'יל.

אחת הבעיות בתכנון הקרב הייתה השימוש בנחתות. הנחתות תוכננו לשמש במבצע העיקרי שתוכנן ל-1944, הפלישה לנורמנדי, והאמריקאים חששו כי שימוש בהם באנציו עלול לעכב את הנחיתה בנורמנדי. לבסוף הוסכם כי הנחתות שישמשו לנחיתה באנציו יוחזרו עד ה-5 בפברואר.

בעיה נוספת הייתה כמות נחתות הטנקים. בתחילה הוקצו נחתות טנקים בכמות שמספיקה לדיוויזיה אחת, אולם מאוחר יותר, בעקבות התערבותו של צ'רצ'יל, הוקצו נחתות טנקים בכמות מספקת להנחתת שתי דיוויזיות.

כוחות בעלות הברית לנחיתה כללו שתי דיוויזיות חי"ר: הדיוויזיה הראשונה הבריטית בפיקוד רונלד פני, והדיוויזיה השלישית האמריקאית בפיקוד לוסיאן טראסקוט. כוח ריינג'רים בסדר גודל חטיבתי תוכנן לנחות בנמל אנציו. בסך הכל כללו הכוחות הנוחתים כ-40,000 חיילים, 5,000 רכבים 238 נחתות וכ-90 ספינות. הערכות המודיעין של בעלות הברית העריכו כי באזור נמצאות 5-6 דיוויזיות גרמניות.

הנחיתות והקרבות הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב הכוחות באנציו ובמונטה קאסינו בינואר-פברואר 1944

הנחיתה בחופי אנציו החלה ב-22 בינואר 1944. בניגוד לצפוי, הכוחות הנוחתים כמעט ולא נתקלו בהתנגדות ועד חצות נחתו 36,000 חיילים בחופים. הדיוויזיה הראשונה התקדמה כ-3 ק"מ מהחוף, הדיוויזיה השלישית חדרה לעומק של 5 ק"מ, וכוחות הריינג'רס כבשו את נמל אנציו. 13 חיילי בעלות הברית נהרגו בנחיתה וכ-200 גרמנים נלקחו בשבי.

לאחר הנחיתה המשיך ג'ון לוקאס, מפקד הקורפוס השישי, להנחית עוד ועוד חיילים וציוד בראש הגשר הקטן, במקום להמשיך לפנים היבשת כדי לסגור על הכוחות הגרמניים שלחמו במונטה קאסינו, כפי שציפו ממנו מפקדיו. עד ה-30 בינואר נחתו בראש הגשר שתי דיוויזיות אמריקאיות נוספות, ובסך הכל כוחות בעלות הברית בחופי אנציו מנו כ-69,000 חיילים וכ-200 טנקים. מולם עמדו כ-71,000 גרמנים.

עם היוודע דבר הנחיתה בליל ה-22 בינואר, החלו הגרמנים להזרים כוחות לאזור אנציו. בנוסף ליחידות שהיו באזור, הופנו לאנציו גם מספר דיוויזיות אשר היו בעתודה בקו גוסטב, וב-24 בינואר היו לגרמנים למעלה מ-40,000 חיילים בעמדות הגנתיות. שלושה ימים לאחר הנחיתה, היה ראש הגשר שתפסו בעלות הברית באנציו מוקף מכל עבריו. דיוויזיית הצנחנים הרביעית הגרמנית נמצאה ממערב לראש הגשר, דיוויזיית הפאנצרגרנדיר השלישית נמצאה במרכז בקדמת גבעות אלבן, ודיוויזיית הפאנצר הראשונה הרמן גרינג ממזרח. לבקשתו של קסרלינג נשלחו מספר דיוויזיות נוספות מאיטליה, צרפת ויוגוסלביה. קסרלינג תכנן לתקוף את ראש הגשר ב-28 בינואר, אולם נאלץ לדחות את המתקפה ל-1 בפברואר.

ב-30 בינואר יזם לוקאס מתקפה בשני ראשים: המתקפה הראשית בכיוון צפון-מזרח אל עבר סיסטרנה, ומתקפה נוספת צפונה אל עבר קמפולאונה.

המאמץ הראשי אל סיסטרנה כלל את הדיוויזיה השלישית האמריקאית אשר התקדמה כ-5 ק"מ אך לא הצליחה לכבוש את העיר. שני גדודי ריינג'רים אשר התקדמו אל העיר בחסות החשכה התגלו באור היום ונמחקו כמעט לגמרי: 761 ריינג'רים נהרגו או נשבו, ורק 6 ריינג'רים הצליחו לחזור חזרה.

קו החזית באנציו ב-1 בפברואר 1944

במקביל, תקפה הדיוויזיה הראשונה הבריטית את קמפולאונה אולם נכשלה גם כן בניסיון לתפוס את העיר. ההתקפה יצרה מבלט חשוף בקו ההגנה של בעלות הברית.

ב-3 בפברואר פתחו הכוחות הגרמנים, אשר מנו בשלב זה כ-100,000 חיילים בשני קורפוסים, במתקפת נגד על המבלט באזור קמפולאונה. בשעות הבוקר ב-4 בפברואר היו הגרמנים קרובים לכיבוש המבלט, אולם הבריטים הצליחו להחזיק מעמד לאחר שהחישו לאזור תגבורת. ב-7 בפברואר חידשו הגרמנים את המתקפה ולאחר קרבות קשים הצליחו עד ה-10 בפברואר להדוף לגמרי את הכוחות הבריטים מהמבלט.

ב-16 בפברואר פתחו הגרמנים במתקפה נוספת. שני הצדדים ספגו אבידות כבדות והמתקפה הגרמנית נבלמה עד ה-20 בחודש.

במהלך חודש הלחימה מאז הנחיתה בחופי אנציו ספג כל אחד מהצדדים קרוב ל-20,000 נפגעים. היטלר, בניגוד לדעתם של אברהרד פון מקנזן (מפקד הארמייה ה-14) ואלברט קסרלינג, התעקש על המשך המתקפות על הבריטים, וב-29 בפברואר תקפו שוב כוחות הארמייה ה-14 המותשים באזור סיסטרנה. המתקפה נכשלה והגרמנים ספגו כ-2,500 נפגעים נוספים.

צ'רצ'יל הביע את מורת רוחו ממה שראה כפאסיביות של לוקאס, ולחץ על אלכסנדר להביא לפריצת ראש הגשר. ב-22 בפברואר הורה מארק קלארק על חילופי מפקדים בקורפוס השישי: לוקאס הודח ונשלח לארצות הברית, ובמקומו מונה לוסיאן טראסקוט, שהיה מפקד הדיוויזיה השלישית.

ההכנות למבצע "כתר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שחיקת הכוחות נטשו שני הצדדים את היוזמות ההתקפיות והתמקדו בהגנה, תוך שיקום הכוחות והכנות לקראת ניסיון התקפה מחודש באביב. עד מאי 1944 ההתנגשות בין הכוחות כללה בעיקר קרבות ארטילריה לצד קרבות מזדמנים בהיקף קטן. קסרלינג הורה לכוחותיו להיערך בקו הגנתי חדש, קו הקיסר ("Caesar C line") שנמתח לרוחב איטליה מדרום לרומא.

במקביל, תכנן הרולד אלכסנדר, מפקד כוחות בעלות הברית באיטליה, מתקפה גדולה שתערך בחודש מאי. התוכנית, שנקראה מבצע "כתר" (Operation Diadem), כללה מתקפה גדולה של כוחות בעלות הברית על קו גוסטב (הקרב הרביעי במונטה קאסינו). במקביל למתקפה במונטה קאסינו, תוכננה מתקפה באנציו, במטרה לפרוץ את קווי ההגנה של הגרמנים, להתקדם מזרחה וללכוד את כוחות הארמייה העשירית הגרמנית הנסוגים ממונטה קאסינו צפונה, על כביש 6.

למרות תוכניתו של אלכסנדר אשר דרשה מהקורפוס השישי להתקדם לפנים היבשה, הורה מארק קלארק, מפקד הארמייה החמישית האמריקאית, ללוסיאן טראסקוט, מפקדו החדש של הקורפוס השישי להכין מספר תוכניות חלופיות ולהיות מוכן לעבור מתוכנית לתוכנית בתוך 48 שעות. טראסקוט עבד עם מטהו על בניית התוכניות. התוכנית הראשונה, מבצע באפלו, נועדה לתקוף צפון-מזרחה לכיוון סיסטרנה, ומשם במעבר הצר בין גבעות אלבן להרי לאציו, במטרה לנתק את כביש 6 באזור העיירה ולמונטונה (Valmontone). מבצע צב (Turtle) תוכנן כשהמאמץ העיקרי הוא צפונה אל קמפולאונה, עבור בעיר אלבנו (ממערב לגבעות אלבן), ומשם אל רומא. ב-5 במאי בחר אלכסנדר בתוכנית באפלו כדי לנתק את הארמייה העשירית הגרמנית.

למרות זאת, קלארק היה נחוש בדעתו כי יש לתקוף ישירות את רומא. ב-6 במאי הורה לטראסקוט להיות מוכן לביצוע מבצע צב בנוסף למבצע באפלו.

מבצע כתר והפריצה מראש הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצת בעלות הברית מאנציו לכיוון רומא ופריצת קו גוסטב, מאי 1944

מבצע כתר החל ב-11 במאי 1944 בהתקפה גדולה בגזרת מונטה קאסינו. המתקפה כללה ארבעה קורפוסים אשר תקפו את הקו הגרמני. ב-17 במאי תקף הקורפוס הפולני את מנזר מונטה קאסינו, וב-18 במאי עלו הפולנים לראש הגבעה לאחר שהכוחות הגרמנים החליטו לנטוש את קו ההגנה ולסגת לאחור כ-15 ק"מ, לקו היטלר. ב-23 במאי תקפו ארבעת הקורפוסים של בעלות הברית את הגרמנים בקו היטלר ועוד באותו היום הצליחו לפרוץ אותו. כוחות הארמייה העשירית הגרמנית החלו לסגת צפונה על כביש 6.

ב-23 במאי החלה גם ההתקפה של ראש הגשר באנציו. בשעה 5:45 בבוקר החלה ההרעשה הארטילרית על הקווים הגרמנים. לאחר מכן החלה ההתקפה של בעלות הברית אשר כללה טנקים, חי"ר וסיוע אווירי. בגזרה המרכזית, לכיוון ולמונטונה, לחמו שלוש דיוויזיות אמריקאיות: הדיוויזיה הראשונה, השלישית, וה-45 מול שתי דיוויזיות גרמניות (דיוויזיות 362 ו-715).

הלחימה בימים הראשונים הייתה קשה ביותר. הדיוויזיה השלישית האמריקאית איבדה כ-950 חיילים, המספר הגבוה ביותר ביום אחד לדיוויזיה אמריקאית בכל מהלך המלחמה, בעוד הדיוויזיה הראשונה איבדה 100 טנקים. דיוויזיה 362 הגרמנית איבדה כ-50% מכוחה.

קסרלינג העריך כי מטרת המתקפה היא לחסום את כביש 6 והורה לדיוויזיית הרמן גרינג לתגבר את החזית ולנוע מליבורנו לולמונטונה.

בצהרי 25 במאי הצליחו כוחות הדיוויזיה השלישית לכבוש את סיסטרנה לאחר קרב קשה מבית לבית והמשיכו להתקדם אל עבר וולטרי (Velletri), בכניסה למעבר הצר בין גבעות אלבן להרי לאציו. יחידות מהדיוויזיה הראשונה הגיעו למרחק של כ-5 ק"מ מולמונטונה ונתקלו בכוחות מדיוויזיית הרמן גרינג שהגיעה לאזור. הקורפוס השישי האמריקאי איבד כ-3,300 נפגעים בשלושת ימי הלחימה, אך מבצע באפלו פעל לפי התוכנית וטראסקוט היה משוכנע כי כוחותיו יוכלו ביום הבא להגיע לכביש 6. בשעות הערב של ה-25 במאי הורה קלארק לטראסקוט לבצע את תוכנית "צב" ולתקוף את רומא. הדיוויזיה האמריקאית הראשונה נאלצה לעצור את תנועתה מזרחה ולנוע צפונה אל עבר רומא. המשמעות הייתה כי הדיוויזיה השלישית תמשיך לבדה אל עבר ולמונטונה כדי לחסום את הארמייה העשירית הגרמנית. קלארק הודיע לאלכסנדר על שינוי התוכניות רק מאוחר בבוקר ה-26 במאי, בשלב בו שינוי כיוון ההתקפה העיקרי היה עובדה מוגמרת.

ב-26 במאי המשיכה הדיוויזיה השלישית במתקפה דרך מעבר וולטרי, כשהיא נאלצת להילחם לבדה בארבע דיוויזיות גרמניות. הכוחות הגרמנים נלחמו במשך ארבעה ימים עד שב-30 במאי נסוגו מהאזור. בזמן הזה הספיקו שבע מתוך עשר הדיוויזיות של הארמייה ה-10 הגרמנית לסגת דרך כביש 6 צפונה מרומא.

הדיוויזיה הראשונה, אשר פנתה צפונה לפי הוראתו החדשה של קלארק, הייתה מוכנה לתקיפה ב-29 בחודש. ב-30 בחודש הצליחה דיוויזיה אמריקאית אחרת למצוא פרצה בקו ההגנה הגרמני, וב-2 ביוני החלה הארמייה ה-14 הגרמנית, אשר הגנה על רומא, לסגת בעקבות הלחץ הגובר. רומא ננטשה לפי הוראתו של היטלר. ב-4 ביוני נכנסו ראשוני הכוחות האמריקאים לרומא. באותו הבוקר ניהל קלארק מסיבת עיתונאים מאולתרת על מדרגות בניין העירייה בגבעת הקפיטולין. קלארק רצה כי האירוע יהיה אמריקאי בלבד ולכן הורה להציב מחסומי דרכים מדרום לרומא כדי למנוע מעבר של בריטים.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחיתי טנקים M10 אמריקאיים נעים ליד הקוליסאום ברומא ב-5 ביוני 1944

קרב אנציו הותיר שאלות רבות לכל אורכו, משלב התכנון ועד לכיבוש רומא.

ראשית, מרבית ההיסטוריונים סבורים כי תכנון הנחיתה באנציו היה פגום. הכוח שהוקצה לנחיתה, שתי דיוויזיות חי"ר, נראה לא מספק אל מול המטרות שהוצבו בפניהן: התקדמות לפנים היבשה, תפיסת כביש 6 והחזקתו מול מתקפות הנגד הצפויות.

צ'רצ'יל הגן על תכנון הקרב וטען כי הקצאת הכוחות הייתה מספקת, וכי לוקאס היה צריך להתקדם מהר יותר לאחר הנחיתה בחופי אנציו. בנוסף טען צ'רצ'יל כי הנחיתה באנציו השיגה מטרה נוספת בכך שמנעה מהגרמנים להעביר כוחות למערב אירופה כהכנה לפלישה הצפויה בחופי צרפת.

החלטתו של קלארק לפנות צפונה כדי לתפוס את רומא נותרה שנויה במחלוקת ולאורך השנים ספג קלארק ביקורת רבה על החלטה זו. היו שטענו כי קלארק הונע משיקולי יוקרה אישית בכך שרצה להיות הראשון שיגיע לרומא. בכל מקרה, בעקבות החלטה זו מטרת המבצע, השמדת הארמייה העשירית הגרמנית, לא הושגה. הארמייה הגרמנית נסוגה צפונה והמשיכה להילחם בבעלות הברית בצפון איטליה במשך שנה נוספת. למרבה האירוניה, נראה כי אם היו ממשיכים כוחות הקורפוס השישי מזרחה לעבר ולמונטונה, היה קלארק מגיע מהר יותר לרומא, תוך שכוחותיו מנתקים את כביש 6 ולוכדים את הארמייה העשירית הגרמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב אנציו בוויקישיתוף