קרב אספרן-אסלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב אספרן-אסלינג
מערכה: הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
Fernand Cormon 005.jpg
תאריך התחלה: 21 במאי 1809
תאריך סיום: 22 במאי 1809
משך הסכסוך: יומיים
מקום: לובאו, וינה
48°12′47″N 16°30′09″E / 48.213055555556°N 16.5025°E / 48.213055555556; 16.5025 
תוצאה: ניצחון אוסטרי
הצדדים הלוחמים

האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית  האימפריה האוסטרית

מפקדים

האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית הארכידוכס קרל, דוכס טשן

כוחות

27,000 (ביום הראשון)
66,000 (ביום השני)

95,800 (ביום הראשון)
90,800 (ביום השני)

אבידות

23,000 סך הכל:
7,000 הרוגים
16,000 פצועים

23,300 סך הכל:
6,200 הרוגים או נעדרים
16,300 פצועים
800 שבויים

קרב אספרן-אסלינגגרמנית: Aspern-Essling), חלק מן המלחמות הנפוליאוניות, נערך ב-21 וב-22 במאי 1809, בין ובתחומי שני הכפרים אספרן ואסלינג, אשר על גדתו הצפונית של הדנובה, לא הרחק מווינה. בקרב זה הכה הצבא האוסטרי, בפיקודו של הארכידוכס קרל, דוכס טשן את הצבא הצרפתי בפיקודו של נפוליאון. בקרב האמור, הצרפתים יצאו וידם על התחתונה, לראשונה מאז המצור על עכו (1799). עם זאת, בקרב זה הוכה רק חלק קטן יחסית של אותו צבא, דבר שלא מנע מנפוליאון לצאת מנצח בסופו של אותו מסע מלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האוסטרי, אשר ספג מהלומות חוזרות ונשנות מן הצרפתים ברובן הגדול של ההתמודדויות ביניהם, ערך רפורמה בשורותיו בשנות השקט היחסי שקדמו ל-1809 (אוסטריה לא נטלה חלק בקרבות הקואליציה הרביעית), וכעת נראה היה כי המדובר בצבא טוב יותר. עקב הסתבכותה של צרפת במלחמת חצי האי, נאלץ נפוליאון להוציא מספר ניכר של חיילים ממרכז אירופה. האימפריה האוסטרית חשה כי ביכולתה לנצל את ההזדמנות לחדש את השפעתה בגרמניה, וב-9 באפריל 1809 פלשה לבוואריה, אשר הייתה בעלת ברית של צרפת. נפוליאון פנה כנגד הכוחות האוסטריים, הביסם במספר קרבות, וב-12 במאי 1809, נכנס לווינה. נפילת וינה לא מנעה מהארכידוכס קרל מלהמשיך בקרב. בעת שווינה נפלה בידי הצרפתים, נהרסו הגשרים שעל הדנובה, והצבא האוסטרי התרכז בביזמברג (Bisamberg), מספר ק"מ צפונה מערבה מווינה, בגדה השמאלית, הצפונית, של הדנובה. ב-13 לחודש, ניסו הצרפתים לחצות את הדנובה בשוורצלקנאו (Schwarzlackenau), לא הרחק מביזמברג. ניסיון זה נהדף, תוך שהצרפתים סובלים כ-700 אבדות. כיוון שכך, הצרפתים פנו ללובאו (Lobau, כיום מצפון לכביש שבין העיר וינה לנמל התעופה הבינלאומי וינה-שווכאט, שממזרח לה), מקום שם ישנו אי המחלק את הנהר לתעלות צרות. בלילה שבין ה-19 ל-20 בחודש הם תפסו את הגשרים שבין הגדה הימנית (הדרומית) של הדנובה לבין האי, וכבשו אותו ללא התנגדות. ב-20 לחודש בערב, הצרפתים גישרו בין האי לבין הגדה השמאלית, והחלו לחצות את הנהר צפונה. תוך כדי כך הם גירשו משמרות אוסטריים קטנים. עד לבוקר המחרת חצו את הנהר כ-40,000 חיילים, והחצייה נמשכה כל אותו היום ובמשך הלילה. כללית, הארכידוכס קרל לא גילה התנגדות מול הכוח החוצה. למעשה, הארכידוכס העדיף להכות בצרפתים לאחר חציית הנהר של כוח גדול דיו, אך לפני שיתר הצבא הצרפתי יחוש לעזרה.

השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענדות הצרפתים, בלבן, והאוסטרים, בשחור, 21 במאי 1809

האי לובאו, כאמור, מחלק את הדנובה לתעלות צרות. ממש מצפון לאי, מקום שם מתחיל המרכפלד (Marchfeld), מישור רחב ידיים, שהוא חלק מאגן ההיקוות של המורווה (בגרמנית: מרך, March), נמצאים שני הכפרים אספרן, ממערב, ואסלינג, ממזרח. אזור זה היה ועודנו מעובד בחלקו הגדול.

הכוחות המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרשל מסנה
ז'אן לאן ב-1792, כקצין צעיר

הכוחות הצרפתיים נערכו כאשר פניהם צפונה וגבם אל הגשרים, כאשר הכפרים אספרן ואסלינג מהווים את אגפיהם. אלה מנו כ-67,000 חיילים רגלים, כ-10,000 פרשים ו-152 תותחים. כוח זה כלל שני גייסות (קורפוסים) רגליים, בפיקודם של המרשלים ז'אן לאן ואנדרה מסנה, כן כלל הכוח את המשמר הקיסרי, וגייס פרשים, בפיקודו של ז'אן-בטיסט בסייר (Bessières) כעתודה. הצבא האוסטרי, בפיקודו של הארכידוכס קרל, היה מאורגן בחמישה טורים, בעוצמה של ארבעה גייסות (אחד הגייסות פוצל לשניים), ועוד ארבע אוגדות פרשים, בפיקודו של יוהאן הראשון יוזף, נסיך ליכטנשטיין, כעתודה. הכוח האוסטרי היה גדול יותר, ומנה כ-84,000 רגלים, כ-14,250 פרשים ו-288 תותחים. שלושה טורים, בפיקוד יוהאן פון הילר (von Hiller), היינריך פון בלגרד (von Bellegarde) והנסיך הוהנצולרן-הכינגן (Hohenzollern-Hechingen), נועדו לתקוף את אספרן. טור אחד, המורכב משתי אוגדות בפיקודו של פרנץ סרף פון אורזיני-רוזנברג (von Orsini-Rosrenberg), את אסלינג. טור נוסף, בפיקודו של יוהאן הראשון יוזף, נסיך ליכטנשטיין, נותר במרכז, מוכן לנוע להיכן שיתבקש לאור המצב.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב נפתח עת גיס אוסטרי בפיקודו של יוהאן פון הילר תקף וכבש את אספרן. אלא שגיס צרפתי, בפיקודו של המרשל אנדרה מסנה, שב וכבש את המקום. הגיס בפיקודו של מסנה נותר להחזיק במקום בעקשנות, במשך כל הקרב, לנוכח התקפות אוסטריות עזות. גם כאשר הצטרפו שני הגייסות האוסטריים הנוספים, אשר נועדו למקד את התקפתם באספרן, לא עלה בידם אלא לכבוש כמחציתו של הכפר. עם זאת, חיל הרגלים הצרפתי, אשר נפרס בין הכפרים ומעבר לגשרים, עמד בסכנת איגוף. נפוליאון, אשר הבחין בזאת, שיגר כהסחה את כוח הפרשים שלו לתקוף את הארטילריה האוסטרית, אשר הפגיזה את אספרן. התקפת הפרשים הראשונה נהדפה על ידי האוסטרים. ההתקפה השנייה, אשר כללה כוח ניכר של קירסירים, הגיעה עד לקרבת התותחים, וכן מסביבו למערך הריבוע (צבא) של גיס אוסטרי בפיקודו של הוהנצולרן-הכינגן, והתכתשו עם כוח הפרשים בפיקודו של ליכטנשטיין. בזאת הגיעו הפרשים הצרפתים עד לקצה גבול יכולתם, ונסוגו. במקביל, נערך קרב עז גם באסלינג, אותו תקף טור אוסטרי, בפיקודו של אורזיני-רוזנברג. הקירסירים הצרפתים תקפו את אגפו של רוזנברג, וכך עכבו מבעדו להסתער. בלילה פסקו הקרבות, ונפוליאון הזרים במהלכו עוד כוחות לתגבור הגדה הצפונית של הדנובה.

המרשל לאן פצוע אנוש באסלינג, לקראת סופו של הקרב, 22 במאי 1809.

היום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחר היום השני, פתח מסנה בהתקפה ובמהלכה הצליחו הצרפתים לעקור את האוסטרים מאחיזתם באספרן. אלא שהאוסטרים פתחו בגזרה זו בהתקפת נגד, באמצעות הטורים של הילר ובלגרד, הדפו מחדש את הצרפתים, ובהמשך אף כבשו לבסוף את אספרן. במקביל, חידשו האוסטרים את התקפתם על אסלינג, אלא שכוחותיו של המרשל לאן עמדו נגדם בעוז.

אירועי היום השני של קרב אספרן-אסלינג
גרנדירים אוסטרים מנסים לפרוץ לממגורה מבוצרת באסלינג.

בעוד הקרבות ניטשים בכפרים שבשני האגפים, הנחית נפוליאון התקפה על מרכז המערך האוסטרי באמצעות הגייס של לאן, כאשר הפרשים הצרפתים בקו השני. המערך האוסטרי נפרץ, בין הטורים של הוהנצולרן ואורזיני-רוזנברג, וכוחות הפרשים הצרפתיים, בפיקודו של בסייר, החלו לנהור לעבר הפער. הארכידוכס קרל, אישית, אשר חנה מספר קילומטרים בעורף כוחותיו, הוביל כוח עתודה על מנת לסתום את הפער, ובעמל רב, הצליח לבלום את תנופת ההתקפה הצרפתית. האוסטרים, בנוסף, שיגרו במורד זרם הדנובה ארבות כבדות, ואלה חיבלו בגשרים שבעורף הכוחות הצרפתיים שמצפון לנהר. כיוון שכך, פקד נפוליאון להפסיק את ההתקפה. בשלב זה, הצליח הטור של אורזיני-רוזנברג לכבוש את אסלינג, אולם נעקר משם בהתקפת נגד צרפתית. כיוון שכך, ניסה רוזנברג, ללא הצלחה, לאגף את מרכז המערך הצרפתי, בעוד הצרפתים מתחילים בנסיגה אל הגשרים החבולים, ובמקביל, נעשו מאמצים מוצלחים לתקנם. כללית, תוך אבדות כבדות, הצרפתים הצליחו לשמור על סדר יחסי ומערכם לא התמוטט. תוך כדי קרבות אלה, נפצע המרשל לאן אנושות מכדור תותח אוסטרי. סן-הילר (Saint-Hilaire), אחד ממפקדי האוגדות בגיס של לאן, נפצע אף הוא אנושות מכדור תותח אוסטרי, ואיבד את רגלו השמאלית. לבסוף דעך הקרב עקב תשישות כללית של שני הצדדים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם כי הקרב הסתיים בניצחון אוסטרי, ניצחון ראשון מזה כעשור על הצרפתים, לא היה זה ניצחון מכריע, וגם האבדות, כ-46,000, התחלקו באופן שווה, לערך, בין הצדדים. אבדות הצבא האוסטרי היו כ-6,200 הרוגים ונעדרים, כ-800 שבויים וכ-16,300 פצועים. אבדות הצרפתים היו כ-7,000 הרוגים (ביניהם המרשל לאן, שמת מפצעיו ב-31 במאי, וסנט-הילר, שמת כתוצאה מנמק ב-5 ביוני) וכ-16,000 פצועים. עד ה-22 במאי בלילה הסתיים תיקון הגשרים, ואו אז הושלמה הנסיגה ללובאו. הצבא הצרפתי התאושש במהירות יחסית, ריכז כוחות בלובאו, אשר שימש לו כבסיס מוגן ומוצק, ובתחילת יולי הביס את האוסטרים בקרב וגראם, תבוסה שהביאה להתפוררות הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתריאל בן אריה, קרבות מופת, הוצאת לביא, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב אספרן-אסלינג בוויקישיתוף