קרב באוצן (1945)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
קרב באוצן
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
GedenksteinBautzen.jpg
מצבת זיכרון בבאוצן לחיילים ולאזרחים פולנים וסובייטים שנפלו בקרב ליד העיירה וויצ'קה (רו')
תאריך התחלה: 21 באפריל 1945
תאריך סיום: 30 באפריל 1945
משך הסכסוך: 10 ימים
מקום: גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית באוצן, סקסוניה, גרמניה הנאצית
תוצאה: ניצחון טקטי גרמני[1][2]
הצדדים הלוחמים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית

ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
פוליןפולין  פולין

מפקדים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית פרדיננד שרנר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית וילהלם שמאלץ (אנ')
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית הרמן פון אופלן-ברונקובסקי

ברית המועצותברית המועצות איוואן קונייב
ברית המועצותברית המועצות ולדימיר קוסילב (רו')
פוליןפולין קרול שוויירצ'בסקי (אנ')

כוחות

כ-50,000 איש
כ-350 טנקים ותותחי סער[3]
600 כלי ארטילריה
497 נגמ"שים (בשלב הפתיחה של הקרב)

הצבא הפולני:
90,000 איש
500 טנקים ותותחים מתנייעים[3]
הצבא הסובייטי:
לפחות 20,000 איש

אבידות

לא ידוע. לפי מקורות פולניים 1,598-6500 הרוגים[3]

הצבא הפולני:
4,902 הרוגים
2,798 נעדרים
10,532 פצועים
205 כלי רכב משוריינים[3]
הצבא הסובייטי:
לא ידוע

אנדרטה לחיילים פולנים שנפלו בקרב ליד הכפר קרוסטוויץ (אנ')

קרב באוצןגרמנית: Schlacht um Bautzen, בפולנית: Bitwa pod Budziszynem, ברוסית: Баутцен-Вайсенбергская операция) היה אחד מהקרבות האחרונים שהתרחשו בזירה האירופית של מלחמת העולם השנייה. לאחר הבקעת קו ההגנה הגרמני לאורך נהר נייסה, התקדמה החזית האוקראינית הראשונה בפיקוד איוואן קונייב מערבה לעומק שטח גרמניה, במסגרת המתקפה האסטרטגית של ברלין. ב-21 באפריל 1945 הנחיתה קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, בפיקוד פרדיננד שרנר, מתקפת נגד על האגף הדרומי של החזית של קונייב, במגמה לנתק אותה מעורפה. המערכה העיקרית התקיימה באזור העיירה באוצן במחוז סקסוניה, ונמשכה עד ל-26 באפריל 1945 (לפי מספר מקורות עד ה-28 בחודש), אל אף שקרבות מקומיים המשיכו להתנהל באזור עד ל-30 באפריל. מתקפת הנגד הגרמנית זכתה להצלחה ראשונית מרשימה, וגרמה אבדות כבדות בכוח אדם ובציוד לארמייה הפולנית השנייה חסרת הניסיון, בפיקוד קרול שוויירצ'בסקי (אנ') וכן לארמייה הסובייטית ה-52. אולם היא נבלמה לאחר זמן קצר, בסיוע כוחות עתודה סובייטיים חזקים שהוזרמו לאזור. העדיפות המספרית של הצד הסובייטי, לא אפשרה לכוחות הגרמניים החלשים יחסית, ליצור איום ממשי על החזית האוקראינית הראשונה.

מאחר שלמתקפת הנגד של שרנר לא הייתה השפעה משמעותית על תוצאות המערכה הסופית על גרמניה, החוקרים הגרמניים של הקרב נטו להתמקד בעיקר בהיבט הטקטי שלו, והציגו אותו כניצחון הגרמני האחרון במלחמת העולם השנייה. בניגוד לכך, ההיסטוריוגרפיה הפולנית בתקופת הרפובליקה העממית הפולנית התמקדה בהיבט האסטרטגי של הקרב, והציגה אותו כניצחון אסטרטגי (בלימת מתקפת הנגד הגרמנית), שהושג במחיר יקר. לאחר נפילת הקומוניזם, מתחו חוקרים פולניים ביקורת חריפה על תפקודו של קרול שוויירצ'בסקי במהלך הקרב, והאשימו אותו בתבוסת כוחותיו, בשל רצונו לנוע במהירות לכיוון דרזדן, תוך הזנחת ההגנה על אגפו השמאלי החשוף.

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באפריל 1945 פתחה החזית האוקראינית הראשונה במתקפה על עמדות ארמיית הפאנצר ה-4, שהגנה על קו נהר נייסה, במסגרת המבצע האסטרטגי של ברלין.תוך זמן קצר הבקיעו כוחות החזית את קו ההגנה הגרמני, והחלו להתקדם מערבה לכיוון נהר שפרה. באגף השמאלי של החזית התקדמו הארמייה הסובייטית ה-52 והארמייה הפולנית השנייה. הם נועדו לאבטח את האגף הדרומי של החזית מפני מתקפת נגד גרמנית, ולפתח מאמץ התקפי מישני לכיוון העיר דרזדן על נהר אלבה.

הארמייה ה-52, באגף השמאלי הקיצוני של החזית, מצפון לגרליץ, התקדמה לכיוון צומת הדרכים החשובה בעיר באוצן, דרך וייסנברג, כשבראשה נע קורפוס המשמר הממוכן ה-7, שסופח אל הארמייה. ב-18 באפריל הגיעו יחידות החלוץ של הקורפוס לפאתי באוצן, ועד ה-20 בחודש הם השתלטו על מרבית העיר, בסיוע דיוויזיית הרגלים ה-254, וכיתרו את חיל המצב הגרמני בטירת אורטנבורג, ששלטה על העיר. במקביל ספגה הארמייה ה-52, החל מה-17 באפריל, סדרת התקפות נגד גרמניות על אגפה הדרומי, שהאטו את התקדמותה, ריתקו חלק מכוחותיה (הקורפוס ה-73) ואילצו אותם לעבור למיגננה. ההתקדמות האיטית של יחידות הרגלים של הארמייה ה-52, שפיגרו מרחק רב מאחרי הכוחות הניידים (קורפוס המשמר הממוכן ה-7), יצרה פער בלתי מוגן כמעט ברוחב של כ-20 ק"מ באגף הדרומי של הארמייה, בין קודרסדורף לבאוצן. כתוצאה מחוסר היכולת של הארמייה ה-52 לעמוד בקצב ההתקדמות של כוחות הארמייה הפולנית השנייה, שנעה מצפון לה, נחשף האגף השמאלי של הכוחות הפולניים, שהתקדמו לכיוון דרזדן, להתקפת נגד גרמנית. לפי מקורות פולניים, כבר ב-19 באפריל נאלץ פיקוד הארמייה הפולנית ה-2 לשלוח את קורפוס הטנקים ה-1 ואת הדיוויזיה ה-8 שלו דרומה, כדי לסתום את הפער שנוצר בחזית הארמייה ה-52. הכוחות הפולניים הצליחו לבלום התקפת נגד גרמנית באזור זה במחיר אבדות כבדות, אך למחרת נקראו לנוע שוב צפונה ולחדש את התקדמותם לכיוון דרזדן.

הארמייה הפולנית השנייה הוקמה בין אוגוסט לדצמבר 1944, והשתתפה בלחימה בחזית המזרחית רק החל מפברואר 1945. היא הורכבה ברובה ממגוייסים טריים מהאזורים המזרחיים של פולין, ששוחררו על ידי הצבא הסובייטי, ועברו תהליך אימון צבאי מזורז. הארמייה סבלה ממחסור חמור בקצינים מנוסים ומוכשרים, משום שרוב הקצינים ששרדו מסגל הפיקוד של הצבא הפולני ערב פרוץ המלחמה ב-1939, שירתו במסגרת צבא אנדרס או במסגרת הארמייה הפולנית הראשונה, שלחמה בחזית החל משנת 1943. ערב פתיחת המתקפה הסובייטית באפריל 1945, כללה הארמייה 90-84 אלף חיילים, 290 טנקים ו-136 תותחים מתנייעים, שאורגנו במסגרת 5 דיוויזיות רגלים, קורפוס טנקים, בריגדת טנקים עצמאית ויחידות מסייעות שונות.

ביום הראשון של המתקפה הסובייטית, הצליחו הכוחות הפולניים, שפעלו מצפון לארמייה ה-52, לחצות את נהר נייסה במספר מקומות, ולהבקיע את קו ההגנה הגרמני הראשון. המאמץ ההתקפי העיקרי של הארמייה התמקד באגף השמאלי שלה, באזור שמדרום לרוטנבורג. הדיוויזיות ה-8 וה-9 שימשו כדרג הראשון של המתקפה, ואילו הדיוויזיה ה-5 וקורפוס הטנקים ה-1 נועדו לשמש ככוח לניצול ההצלחה בדרג השני. הדיוויזיות ה-7 וה-10, באגף הימני (הצפוני) של הארמייה, נועדו לשמש ככוח רתק והסחה, ולהצטרף למתקפה רק לאחר הבקעת מערך ההגנה הגרמני. מערך ההגנה הגרמני בגזרת הארמייה השניה כלל מספר קווי הגנה, בעומק מירבי של כ-30 ק"מ, ולכן נדרשו לכוחות הפולניים באגף השמאלי של הארמייה שלושה ימים להשלים את הבקעתו, ולכבוש את נייסקי (Niesky) לאחר קרב קשה. קורפוס הטנקים הראשון הוביל את התקדמות הארמייה, ולאחר הבקעת מערך ההגנה הגרמני החל להתקדם במהירות לכיוון דרזדן, לאחר שחצה את נהר שפרה מצפון לבאוצן. הכוחות שפעלו באגף הצפוני של הארמייה הצטרפו למערכה זמן רב אחרי הכוחות שפעלו באגפה הדרומי, ולכן פיגרו מרחק רב אחריהם. כתוצאה מכך, עד ה-20 באפריל נמתחו יחידות הארמייה על פני מרחק של כ-50 ק"מ ממזרח למערב, עם פערים גדולים ביניהם. הדיוויזיות ה-7 וה-10 נמצאו עדיין במרחק כ-10 ק"מ בלבד מהגדה המערבית של הנייסה, באזור Rietschen, שם עסקו בחיסול יחידות גרמניות, שכותרו באזור זה. הדיוויזיות ה-8 וה-9 נעו בעקבות קורפוס הטנקים ה-1 לכיוון דרזדן, ואילו הדיוויזיה ה-5 ובריגדת הטנקים ה-16 נמצאו בתנועה בין שני חלקי הארמייה. הפער הגדול בין חלקי הארמייה השונים, גרם לכך, שמספר יחידות גרמניות (שהשתייכו לדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ברנדנבורג, דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-545 ולדיוויזיה ה-615 למשימות מיוחדות), שנותקו ונדחקו צפונה כתוצאה מהתקדמות קורפוס הטנקים הפולני ה-1 מערבה, נותרו בעורפם של כוחות החלוץ הפולניים, באזור שפריפורט.

הפיקוד הגרמני העליון הודאג מאוד מההתקדמות המהירה של החזית האוקראינית הראשונה, שאיימה לפצל את גרמניה הנאצית לשתיים ולכתר את ברלין מכיוון דרום. לכן היטלר וה-OKH הורו לפרדיננד שרנר, מפקד קבוצת ארמיות מרכז (שכללה את ארמיית הפאנצר ה-4, הארמייה ה-17 וארמיית הפאנצר ה-1) להנחית התקפת נגד חזקה על האגף הדרומי של החזית הסובייטית, במגמה להגיע לאזור שפרמברג, ולחבור שם עם כוחות מהארמייה התשיעית (שתוגברה באלמנטים של ארמיית הפאנצר הרביעית), שיתקפו במקביל דרומה מאזור קוטבוס. שתי הזרועות של מתקפת הנגד הגרמנית נועדו לנתק את כוחותיו המתקדמים של קונייב מעורפם, ולאחר מכן להשמיד אותם.

מהלכי הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרנר ריכז את רוב העתודות הניידות שעמדו לרשותו באזור לובאו, מדרום למבלט שיצרה התקדמות כוחות הצבא הסובייטי בחזיתו. הכוחות שנועדו להשתתף במתקפה הנגד שלו כללו יחידות מארמיית הפאנצר ה-4 ומהארמייה ה-17. יש מחלוקת בין החוקרים לגבי ההרכב והכוח המדוייק של הכוח הגרמני ומספר כלי הרכב המשוריינים שעמדו לרשותו. מרבית החוקרים מסכימים, שהכוח שנטל חלק בשלב הפתיחה של המתקפה הגרמנית כלל את דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ברנדנבורג (חלק מקורפוס הפאנצר גרוסדויטשלנד), דיוויזיית הפאנצר ה-20, דיוויזיית הפאנצר המוצנחת הראשונה הרמן גרינג, דיוויזיות הרגלים ה-17 וה-72, צוות קרב מדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-545 ומספר גדודים של תותחי סער ומשחיתי טנקים. הכוח הגרמני כלל לפחות 62 טנקים ו-293 תותחי סער ותותחים מתנייעים (211 מתוכם מבצעיים). בשלבים המאוחרים יותר של מתקפת הנגד הוא תוגבר ביחידות נוספות, כולל דיוויזיית הפאנצר המוצנחת השנייה הרמן גרינג.

ב-21 באפריל תקפו הגרמנים את הכוחות הסובייטיים ממזרח לבאוצן (בקו באוצן-וייסנברג-קודרסדורף), חדרו דרך הפערים בין היחידות הסובייטיות באזור, והתקדמו לעומק כ-20 ק"מ. היחידות התוקפות - שכללו, בין השאר, את הדיוויזיה ה-17, דיוויזיית הפאנצר ה-20, דיוויזיית הרמן גרינג וחלק מדיוויזיית ברנדנבורג - ניתקו את יחידות קורפוס המשמר הממוכן ה-7, שהחזיקו בבאוצן ווייסנברג, מעורפם, וחברו לרגימנט של דיוויזיית ברנדנבורג, שנותק משאר כוחות הדיוויזיה במהלך המתקפה הסובייטית. ב-22 בחודש המשיכו היחידות התוקפות בהתקדמותם צפונה, והפתיעו את הדיוויזיה הפולנית ה-5 ואת בריגדת הטנקים ה-16, שנמצאו במהלך תנועה מערבה. היחידות העורפיות של הדיוויזיה ה-5 ומפקדת הדיוויזיה, ספגו אבדות כבדות, ומפקד הדיוויזיה נפל בשבי (ולאחר מכן נרצח), ואילו בריגדת הטנקים ה-16, שהותקפה מעורפה, הושמדה כמעט לחלוטין. כתוצאה מהמבקע הגרמני נותקו קווי האספקה של יחידות הארמייה הפולנית השנייה, שהתקדמו לכיוון דרזדן, והארמייה פוצלה למעשה לשניים.

קרול שווירצ'בסקי, מפקד הארמייה הפולנית השנייה, נטה להתעלם תחילה מהידיעות על מתקפת הנגד הגרמנית, והורה לכוחות החלוץ של הארמייה להמשיך בהתקדמותם לכיוון דרזדן. רק ב-22 באפריל בצהריים, לאחר שהבין את חומרת המצב (או לאחר שקיבל פקודה ישירה מפיקוד החזית האוקראינית הראשונה), הוא הורה לקורפוס הטנקים ה-1 ולדיוויזיה ה-8 שלו לפנות לאחור, ולחזור לאזור באוצן, כדי לייצב את חזיתו ולסתום את הפרצה הגרמנית. אולם השאיר את הדיוויזיה ה-9 במקום אליו הגיעה, בתקווה שניתן יהיה לחדש את ההתקדמות לדרזדן בהקדם. במקביל קיבלו גם הדיוויזיות ה-7 וה-10 של הארמייה הוראה (לא ברור אם מפיקוד הארמייה או מפיקוד החזית) לנוע דרומה מאזור באד מוסקאו, כדי לבלום את המשך ההתקדמות הגרמנית צפונה ומזרחה, אך נדרשו מספר ימים עד להגעת כל כוחן לזירת המערכה.

איוואן קונייב, מפקד החזית, שהודאג מהאיום שיצרה מתקפת הנגד הגרמנית על אגפו השמאלי, שלח את איוואן פטרוב, ראש המטה של החזית, ואת קצין המבצעים שלו, ולדימיר קוסטילב, למפקדת הארמייה הפולנית השנייה, כדי לברר את המצב, לטפל במשבר שנוצר , ולחדש את הקשר עם מפקדת הארמייה (שנותק זמנית). פטרוב הדיח (באופן זמני) את שווירצ'בסקי - שאיבד שליטה על המצב וסבל מבעיית אלכוהוליזם, שהשפיעה על תפקודו - מהפיקוד על הארמייה, וקוסטילב תפס את מקומו כמפקד בפועל של הארמייה השנייה, והחל בצעדים לבלימת המבקע הגרמני ולייצוב קו הגנה חדש. קונייב כתב בספר זכרונותיו, שפטרוב מינה את קוסטילב כמתאם הפעולות של כל כוחות החזית, שהשתתפו בבלימת מתקפת הנגד הגרמנית.

ב-23 באפריל הגיעו הכוחות הגרמניים עד לקו Lohsa-Boxberg (סמוך לנקודת המפגש בין נהר שפרה לכמה מיובליו), בערך במחצית הדרך ליעדם הסופי (שפרמברג), שם נבלמה התקדמותם לאחר שחדרו לעומק כ-33 ק"מ. הדיוויזיות הפולניות ה-7 וה-10 בסיוע יחידות של הארמייה ה-52 ייצבו קו הגנה חדש ממזרח ומצפון למבלט, שיצרה המתקפה הגרמנית בחזית הסובייטית, ואילו קורפוס הטנקים ה-1 בסיוע הדיוויזיה ה-8 ושרידי הדיוויזיה ה-5 נערכו ממערב למבלט הגרמני. בינתיים התפנו הגרמנים לטפל בכוחות הסובייטיים שנותרו בעורפם, והפעילו לחץ על הכוח שכותר באזור ווייסנברג. ב-24 באפריל ניסה כוח זה, שכלל 2 בריגדות מקורפוס המשמר הממוכן ה-7, בפיקוד ולדימיר מקסימוב, סגן מפקד הקורפוס, וחלק מהדיוויזיה ה-294 מהארמייה ה-52, לפרוץ החוצה מהכיתור לכיוון מזרח. אולם הגרמנים הצליחו לכתר אותו שוב במחצית הדרך לקווים הסובייטיים, מקסימוב נפצע קשה ונפל בשבי ורק כ-30 אחוז מהכוח שבפיקודו הצליחו להגיע בשלום ליעדם. באותו יום תקפה דיוויזיית הפאנצר הרמן גרינג את באוצן. עד סוף היום הצליחו הגרמנים להשתלט מחדש על רוב שטח העיר, ולחבור לשרידי חיל המצב הגרמני, שהיה נצור בתוכה (כ-400 חיילים כשירים מתוך כ-3000 המגינים). הכוחות הסובייטיים שהחזיקו בבאוצן - 2 בריגדות מקורפוס המשמר הממוכן ה-7 והדיוויזיה ה-254, בפיקוד גנרל קורצ'גין, מפקד הקורפוס - נאלצו לסגת לפאתים הצפוניים של העיר, וכותרו באופן חלקי. ניסיון של קורפוס הטנקים הפולני ה-1 לכבוש מחדש את באוצן נכשל, לאחר שהכוח התוקף ספג אבדות כבדות.

ב-25 באפריל בערב הצליח כוחו של קורצ'גין לפרוץ את טבעת הכיתור הגרמנית, ולחבור אל כוחות הארמייה הפולנית השנייה מצפון לבאוצן. בשלב זה של הקרב תוגברו הכוחות הפולניים, שהחזיקו באזור זה, בכוחות סובייטיים חזקים של ארמיית המשמר ה-5, שנשלחו על ידי קונייב לסייע בבלימת מתקפת הנגד הגרמנית, וכללו לפחות שתי דיוויזיות חי"ר ואת קורפוס המשמר המשוריין ה-4. הכוחות הללו הקימו מערך הגנה בצורת חצי פרסה בקו לוסה-באוצן-קמנץ, שנשען על המכשולים הטבעיים הרבים באזור המיוער, שכלל אגמים רבים.

במהלך הימים הבאים (28-25 באפריל) מיקדו הגרמנים את מאמציהם באזור שמצפון וממערב לבאוצן, במטרה לפרוץ עד לאזור הויירסוארדה (Hoyerswerda). הם חצו את נהר שפרה והרחיבו את הבליטה, שיצרו בחזית הסובייטית, לכיוון מערב, ובמקביל תקפו צפונה מבאוצן והגיעו עד למרחק קצר מקוניגסוארטה. הכוחות הפולניים באזור זה (הדיוויזיה ה-8, שרידי הדיוויזיה ה-5 וקורפוס הטנקים ה-1) התקשו לבלום את ההתקפות הגרמניות החדשות, לאחר שהכוח הגרמני תוגבר ביחידות נוספות, ורק התמיכה של יחידות ארמיית המשמר החמישית (ושרידי הקורפוס הממוכן ה-7) מנעה התמוטטות מוחלטת של החזית הפולנית. מתקפת הנגד הגרמנית בגזרה זו נבלמה סופית רק ב-28 באפריל.

במקביל להתקדמות הגרמנית בחלק המערבי של הבליטה שלהם, פתחו הדיוויזיות הפולניות ה-7 וה-10 במתקפה על חוד הבליטה הגרמנית ועל חלקה המזרחי, מקו נהר Schwarzer Schops (יובל של השפרה). הם התקדמו באיטיות לכיוון דרום-מזרח עד לקו נייסקי-הרמסדורף, בסיוע יחידות של הארמייה ה-52 שפעלו באגפן השמאלי, חידשו את הקשר בין המרכיבים השונים של הארמייה הפולנית השנייה (שנותק על ידי המבקע הגרמני צפונה), וייצבו קו הגנה חדש, שאיבטח את ציר התנועה לקוניגסוארטה.

כתוצאה ממתקפת הנגד הגרמנית, הדיוויזיה הפולנית ה-9, שכזכור הושארה במקום אליו הגיעה במהלך התקדמות כוחות הארמייה השנייה לכיוון דרזדן, מצאה עצמה בעורף הכוחות הגרמניים. ב-26 באפריל קיבלה הדיוויזיה הוראה לפרוץ את דרכה צפונה, ולחבור לשאר הכוחות הפולניים בקו ההגנה החדש מצפון-מערב לבאוצן. הדיוויזיה התחלקה לשלושה טורים וניסתה לפרוץ דרך צפונה בשעות היום, במקום להמתין לשעות החשיכה. הגרמנים, שהשיגו מידע מדוייק על תוכנית הנסיגה של הדיוויזיה, אולי באמצעות האזנה לרשתות הקשר, הציבו מארבים בנתיבי הנסיגה של הטורים הפולניים, והמטירו אליהם אש ארטילריה מרוכזת. כתוצאה מכך, אחד הרגימנטים של הדיוויזיה הושמד כמעט לחלוטין ושאר כוחותיה ספגו אבדות כבדות (כולל בית חולים שדה, שנלכד על ידי הגרמנים, וכל הסגל והפצועים נרצחו על ידם). הדיוויזיה, שאיבדה את מפקדה (שנפל בשבי), כ-40 אחוז מאנשיה, וכמעט את כל הארטילריה וכלי הרכב שלה במהלך הנסיגה, חדלה להתקיים ככוח לוחם, ושרידיה צורפו לדיוויזיה סובייטית.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף אפריל 1945 התייצב קו החזית החדש במרחב באוצן. הארמייה הפולנית השנייה החבולה קשות לא המשיכה בהתקדמותה לכיוון דרזדן, והעיר נפלה לבסוף לידי כוחות הצבא האדום רק ב-8 במאי. בראשית מאי, לאחר נפילת ברלין, היפנה קונייב את כוחות החזית האוקראינית הראשונה דרומה, לכיוון צ'כוסלובקיה, וב-6 בחודש הם פתחו במתקפה לכיוון פראג לאורך עמק נהר האלבה, בשיתוף פעולה עם החזית האוקראינית השנייה והחזית האוקראינית הרביעית, שהתקדמו אל העיר מכיוון מזרח ודרום-מזרח. עד ה-11 במאי שוחררה פראג, והכוחות הגרמניים בצ'כוסלובקיה, כולל כל כוחות קבוצת ארמיות מרכז, כותרו על ידי כוחות הצבא הסובייטי, ונאלצו להיכנע.

סיכום והערכת האבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מחלוקת על כך, שקרב באוצן היה ניצחון טקטי גרמני. במהלך הקרב הוכיחו הגרמנים שוב את עליונותם הטקטית, במיוחד בלוחמת תנועה, על הצבא הסובייטי (במקרה זה, גם על הכוחות הפולניים, שלחמו תחת פיקוד הצבא האדום). הם השכילו לרכז את כוחותיהם בנקודות ההכרעה, ובדרך זו להשיג עדיפות מקומית על יריביהם בנקודות בהן בחרו לרכז את המאמץ ההתקפי שלהם, על אף שברמה האופרטיבית, לצד הסובייטי הייתה עדיפות מספרית משמעותית על הצד הגרמני במרחב באוצן. הגרמנים הפעילו במהלך מתקפת הנגד שלהם מספר יחידות עילית מנוסות (בעיקר כשמדובר בדיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר), וניצלו היטב את העובדה, שלפחות הכוחות הפולניים שניצבו מולם היו חסרי ניסיון קרבי משמעותי. הם גם נהנו מיתרון גדול על יריביהם ברמת המקצועיות של הפיקוד ברמות הנמוכות והבינוניות.

אולם ברמה האסטרטגית נכשלה מתקפת הנגד הגרמנית בהשגת יעדיה המרכזיים. לא זו בלבד, שהכוחות הגרמניים התוקפים לא הצליחו לחבור לכוחות הארמייה התשיעית באזור ברלין ולנתק את כוחות החזית האוקראינית הראשונה מעורפם, אלא שהם אף לא הצליחו לגרום לקונייב לשנות את תוכניותיו, ולהסיט כוחות מהמאמץ ההתקפי העיקרי של החזית, שיעדו היה מתקפה על ברלין מכיוון דרום וכיתור מרחב ברלין, בשיתוף פעולה עם כוחות החזית הבלארוסית הראשונה. קונייב זיהה בעוד מועד את המשבר המתפתח באגפו השמאלי, ותיגבר במהירות את כוחותיו במרחב באוצן בכוחות עתודה חזקים מארמיית המשמר החמישית, שבלמו את המתקפה הגרמנית תוך זמן קצר, וייצבו מחדש את החזית באזור זה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hans von Ahlfen (1977). Der Kampf um Schlesien 1944/1945. Stuttgart: Motorbuch Verlag. ISBN 978-3-87943-480-0. 
  • Eberhard Berndt (1995). "Die Kämpfe um Bautzen 18. bis 27. April 1945". Kriegsschauplatz Sachsen 1945. Daten, Fakten, Hintergründe. Altenburg/Leipzig. 
  • Eberhard Berndt (1999). Die Kämpfe um Weißenberg und Bautzen im April 1945. Wölfersheim-Berstadt. ISBN 3-7909-0679-4. 
  • Wolfgang Fleischer (2004). Das Kriegsende in Sachsen 1945. Dörfler. ISBN 978-3-89555-443-8. 
  • Czesław Grzelak; Henryk Stańczyk; Stefan Zwoliński (2002). Armia Berlinga i Żymierskiego (Army of Berling and Żymierski). Warszawa: Wydawnictwo Neriton. ISBN 978-83-88973-27-7. 
  • Kazimierz Kaczmarek (1970). Polacy w bitwie pod Budziszynem (Poles in the Battle of Bautzen). Interpress. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2011. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gordon Williamson; Stephen Andrew (19 בפברואר 2003). The Hermann Goring Division. Osprey Publishing. עמ' 16. ISBN 978-1-84176-406-1. בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2011. 
  2. ^ Berndt, Eberhardt (1995). Kriegsschauplatz Sachsen 1945; Die Kämpfe um Bautzen 18. bis 27. April 1945 (Battleground Saxony 1945; The battles around Bautzen 18-27 August) (בגרמנית). Wölfersheim-Berstadt. עמ' 53–67. ISBN 978-3-9804226-2-8. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Wawer, Zbigniew (26 באוגוסט 2010). "Zapomniana bitwa (Forgotten Battle)" (בפולנית). polska-zbrojna.pl. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2011. 
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.