קרב ברזינה

קרב ברזינה
Сражение на Березине

נפוליאון חוצה את ברזינה
מערכה: מלחמת רוסיה–צרפת (1812)
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
תאריכים	26 בנובמבר 1812 – 29 בנובמבר 1812 (4 ימים)
קרב לפני	קרב בורודינו
קרב אחרי	אין, סיום המערכה
מקום	נהר ברזינה
קואורדינטות	54°19′29″N 28°21′16″E
תוצאה	ניצחון אסטרטגי צרפתי, ניצחון טקטי רוסי.
הצדדים הלוחמים מפקדים נפוליאון בונפרטה מישל נה ניקולא אודינו קלוד ויקטור-פרין מיכאיל קוטוזוב פאבל צ'יצ'אגוב לואיס אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין אבדות 13,000–25,000 חיילים קרביים. 10–20 אלף בלתי לוחמים (נספחי מחנה) 8,000–15,000
(למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה קרב ברזינה (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה קרב ברזינה (למפת מחוז מינסק רגילה)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא קרב ברזינה (למפת מחוז מינסק מוגדלת)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא קרב ברזינה

קרב ברזינה (ברוסית: Сражение на Березине, בצרפתית: Bataille de la Bérézina) נערך בין 26 ל-29 בנובמבר 1812 במסגרת מלחמת רוסיה–צרפת. במהלך הקרב נכשל הצבא הרוסי בניסיונותיו לכתר את שרידי הגרנד ארמה בפיקוד נפוליאון בונפרטה, בגדה המזרחית של נהר ברזינה ולהשמיד אותו. צבאו של נפוליאון הצליח לצלוח את הנהר ולהמשיך בנסיגתו ממוסקבה לכיוון דוכסות ורשה, אך ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, וכוחו נחלש באופן משמעותי.

רקע

ערך מורחב – מלחמת רוסיה–צרפת (1812)

פלישת נפוליאון בראש צבאו אל האימפריה הרוסית הייתה אומנם הפתעה לפיקוד הרוסי העליון ולאלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, שעבר תהפוכות נפש בשומעו על הפלישה, אבל הקדימה אותה תקופה של התקררות ביחסי צרפת–רוסיה. הממשל הרוסי חשש מניסיון התפשטות של דוכסות ורשה (מדינת חסות צרפתית) אל עבר השטחים הרוסיים שסופחו מידי האיחוד הפולני-ליטאי במהלך חלוקת פולין, והעביר כוחות אל עבר הגבול. יתרה מזאת, "המערכת היבשתית" שהקים משטר נפוליאון, שיצרה סגר כלכלי בין אירופה היבשתית לאימפריה הבריטית, פגעה קשות בכלכלתה של רוסיה, והביא אותה לצאת מן המעורבות במערכת הכלכלית.

ב-24 ביוני 1812 חצו 437,000 חיילים צרפתים בפיקודו של נפוליאון את נהר ניימן לתוך שטחה של האימפריה הרוסית. ההנהגה הרוסית הצבאית לא הצליחה להגיע להסכמה על אסטרטגיית הפעולה נגד הכוחות הצרפתיים המתקדמים, ועם התקדמותם של האחרונים נסוגו הרוסים מזרחה. לאחר כניעת וילנה ללא קרב היה נפוליאון יכול להתקדם לעבר סנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית ומושב הצאר, או למוסקבה, "רומא השלישית" בכינויה והבירה המסורתית של האימפריה הרוסית. נפוליאון בחר באפשרות השנייה.

לפני שהיה בידו של הגנרליסימו מיכאיל קוטוזוב לייצב את החזית ולגבש אסטרטגיית פעולה, היה עליו להתמודד עם הצרפתים לאחר קרב בורודינו ונסיגת הצבא הרוסי לכיוון מוסקבה ומעבר לה. נפוליאון לא הפגין טקטיקת לוחמה גאונית במהלך הקרב: הכוחות הצרפתיים יצאו בסדרת התקפות חזיתיות שפירקו את קו החזית הרוסית אך במחיר של אבדות קשות. לאחר הקרב הציתו הכוחות הרוסיים את מוסקבה באש והאצילים הרוסים קיבלו את פטרבורג בתור בירתם החדשה. עקב האבדות הקשות, התחזקות הצבא הרוסי ותחילת הכפור של החורף הרוסי, הבין נפוליאון כי המערכה אבודה, לפחות לעת עתה, וצבאו החל לסגת מערבה לעבר דוכסות ורשה.

הנסיגה לברזינה

במהלך נסיגתו הארוכה מערבה בתנאי מזג אוויר קשים, היה הצבא הצרפתי חשוף להתקפות הצבא הרוסי ולפשיטות של הפרשים הקוזקים שלו, וכוחו נחלש יותר ויותר. תוכנית הפיקוד הרוסי הייתה להקדים את הצבא הצרפתי הנסוג, לתפוס את הגדה המערבית של נהר ברזינה, ולאחר מכן לכתר ולהשמיד את צבאו של נפוליאון בגדה המזרחית של הנהר. מן הצד הרוסי רוכזו באזור זה כ-64,000 חיילים של שני צבאות – האחד בפיקודו של פאבל צ'יצ'אגוב (34,000 חיילים) והשני בפיקודו של לואיס אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין (30,000 חיילים). שניהם פעלו תחת הפיקוד העליון של מיכאיל קוטוזוב. הצבא הצרפתי הנסוג, שתוגבר בכוח שהושאר באזור ברזינה במהלך התקדמותו לכיוון מוסקבה בקיץ 1812, היה כמעט שווה בעוצמתו לצבא הרוסי.

חיפוש מעבר הנהר

הגנרל הפולני יאן הנריק דומברובסקי השיג שליטה על גשר למעבר הכוחות הצרפתיים מעל הנהר בבוריסוב, אך כוחותיו של צ'יצ'אגוב נעו במהירות לעבר הגשר ומספרם העדיף אילץ את דמברובסקי לסגת. כאשר הקורפוס הצרפתי השני הגיע לתקוף כדי לכבוש מחדש את הגשר, הרוסים חזרו לגדה המערבית והרסו את הגשר. כשהבין נפוליאון את חומרת המצב, הוא הורה לשרוף את מסמכיו (מכתבים, רישומים וצווי ממשלה) כדי למנוע את נפילתם לידיים רוסיות. בד בבד גילה הגנרל הצרפתי קורבינו מעבר לנהר בסטיאנקה מצפון לבוריסוב.

האדמירל הרוסי צ'יצ'אגוב, שתפס את הגשר בבוריסוב מדומברובסקי, קרא לכוחותיו להתפרס לאורך הצד הנגדי של הנהר. הצעד הראשון של הצרפתים היה להסיח את דעתם של הרוסים כדי שיוכלו לבנות את הגשרים ולעבור ללא יותר מדי קושי. ב-25 בנובמבר קבוצה גדולה של חיילים צרפתים מן הארמייה השנייה עברו דרומית לבוריסוב וניסו ליצור רעש רב כדי לשכנע את הרוסים שהמאמץ העיקרי של פעילות הצרפתים יתרחש מדרום. קצינים צרפתים הביאו בכוונה גם איכרים רוסים לחקירה על אודות המעברים דרומה ואז שחררו אותם, וכמה איכרים דיווחו כדין לחיילים הרוסים על הראיונות. לא עבר זמן רב ורבים מכוחותיו של צ'יצ'אגוב החלו לנוע דרומה.

הצרפתים שצפו בתנועות אלה היו מרוממים ברוחם, וקורבינו חצה במהירות את הנהר בסטיאנקה והכניע את הכוח המשני של צ'יצ'אגוב שנותר להגן באותו קטע של הנהר. הצרפתים החלו להקים במהירות גשר חדש בעבר הצפוני למעבר הכוחות הצרפתיים הגדולים. בשעה אחת אחר הצהריים ב-26 לחודש הושלם הגשר הראשון. הגנרלים אודינות, דומברובסקי ודומרק חצו את הנהר והקימו כוח גיבוי בגדת הנהר המערבית. כעבור שעתיים הושלם הגשר השני והחלה העברת ארטילריה דרכו לגדה המערבית. בערב 26 בנובמבר נשבר אחד מן הגשרים וחיילים צרפתים רבים נפלו למי הנהר. עד 27 לחודש הבינו הרוסים מה קורה, וצ'יצ'אגוב תקף בצד המערבי של הנהר, אך אודינות הצליח לבלום את התקפות חיל הרגלים שלו. במקביל הגנרל הרוסי ויטגנשטיין ו-30,000 אנשיו תקפו בצד המזרחי של הנהר, אך כוחותיו של קלוד ויקטור-פרין הצליחו לבלום את ההתקפה הרוסית. לאורך כל אחד מן הימים הללו נמשך מעבר הצבא הצרפתי במהירות האפשרית.

ב-28 לחודש הקימה אחת הדיוויזיות של קלוד ויקטור-פרין, תחת פיקודו של הגנרל פרטונו, מערך בלימה מפני התקרבות רוסית והסדירה את החזית בבוריסוב. פרטונו קיבל הוראה לנוע חזרה למעבר בסטיאנקה כדי להגן על מעבר הכוחות, אך הוא עוכב מסיבות לא ידועות. כאשר כוחותיו החלו סוף סוף בצעדתם, הם היו נתונים בסכנת ניתוק מן הצבא הראשי בידי כוחותיו של ויטגנשטיין. כוחותיו של פרטונו תעו בדרכם בשל צומת לא מסומן, ובסופו של דבר התקדמו הכוחות לעבר מוצב של הרוסים. כשהגנרל הבין שהוא בדרך הלא נכונה, הוא הורה על עצירת הכוחות והמשיך עם הצוות שלו בניסיון להבין את מיקומם. אלא שבינתיים הופיע כוח פרשים רוסי ולקח את כולם בשבי. שרידי הדויוויזיה נכנעו בהבינם את מצבם חסר התקווה.

ההתייצבות הצרפתית

בגלל אובדן הכוחות בחיל ויקטור-פרין, החל האחרון להתקשות לעצור את ההתקפה הרוסית המתמשכת, במיוחד באגף השמאלי של המערך הצרפתי. המצב החמיר עד כדי כך שנפוליאון הורה לבריגדה שלמה, בריגדת באדן, לעבור את הגשר חזרה מזרחה כדי לתמוך בוויקטור. מן הצד השני ההתקפה הגדולה של צ'יצ'אגוב דחפה את כוחותיו של אודינות בהתמדה, אך הוא הצליח לגייס את מורל אנשיו ולהחזיק בקו אש יציב. מרשל אודינות נפצע קשה זמן קצר לאחר מכן, אך מרשל מישל נה היה בקרבת מקום ומייד קיבל את הפיקוד והמשיך להחזיק בקו. בגדה המזרחית ויקטור-פרין נדחק עוד ועוד לאחור עד שנפוליאון הורה על הצבתה של סוללת תותחים מסיבית בגדה המערבית כדי לכוון את הרוסים בגדה המזרחית לשחרר את האגף השמאלי של ויקטור. פעולה זו בלמה את תנופת ההתקפה הרוסית, והכוחות האחרונים נדחקו לאחור, אל עבר דרום-מזרח. הרוסים הפסיקו את פעולתם ההתקפית ולא יצאו עוד בפשיטות נוספות על הצרפתים בהמשך היום. במקום זאת העדיפו לחדש את ההתקפה למוחרת בבוקר.

לאורך כל הלילה חצה שאר הצבא הצרפתי את הנהר, והכוחות האחרונים עברו עם שחר ב-29 לחודש. באי-רצון הורה אבלה, מפקד כוחות המהנדסים הצרפתים, על צריבת הגשרים כדי למנוע מן הרוסים לרדוף אחרי הכוחות הצרפתים. הקרב על ברזינה הייתה הצלחה אסטרטגית עבור הצרפתים, שכן הם התחמקו בהצלחה מניסיון האיגוף הרוסי ושימרו לפחות חלק מכוחות צבאם. עם זאת הקרב פגע קשות בכוחות הצרפתיים. כך למשל מתוך ארבע מאות מהנדסים רק 40 נותרו בחיים לאחר הקרב. הביצועים וההקרבה יוצאי הדופן של רבים כל כך בצבא הצרפתי אפשרו לו להמשיך להתקיים ולבנות כוחות מחודשים בחודשים הקרובים שבאו.

ראו גם

• קרב בורודינו
• מלחמת רוסיה–צרפת (1812)
• מיכאיל קוטוזוב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב ברזינה בוויקישיתוף

• קרב ברזינה, באתר הקיסרות הצרפתית