קרב גנגוט
 | ||||||||||||||||||
| תמונה מהמאה ה-18 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת הצפון הגדולה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 7 באוגוסט 1714 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אזור חצי האי חנקו בפינלנד | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
59°56′14″N 23°04′54″E / 59.93722222°N 23.08166667°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון רוסי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב גנגוט (ברוסית: Гангутское сражение, בשוודית: Sjöslaget vid Hangöudd) היה קרב ימי שהתרחש ב-7 באוגוסט 1714 בין הכוחות של רוסיה הצארית לבין כוח שוודי כחלק של מלחמת הצפון הגדולה. הקרב הסתיים בניצחון רוסי. קרב זה היה הניצחון הראשון של הצי הרוסי. הוא איפשר לרוסים פעילות חופשית בים הבלטי.
לקראת אביב 1714 דרום ומרכז פינלנד היו בשליטה רוסית. הרוסים שאפו לקבל מוצא חופשי לים הבלטי, אולם הים היה בשליטה שוודית, ואלו לא אפשרו לרוסים גישה בצורה שהרוסים שאפו אליה, לכן הגיעו הרוסים למקנה שיהיה עליהם להכניע את השוודים.
בסוף יוני 1714 התכנס הצי הרוסי במזרח פינלנד במטרה להנחית תגבורת לחיזוק הכוח הרוסי בעיר טורקו, הנמצאת כ-100 ק"מ מערבית לאזור. אספקת תגבורות ביבשה לכוח הרוסי שישב באזור לא הייתה אפשרית ולכן הוחלט להעביר את התגבורת והאספקה דרך הים. הצי השוודי חסם את הצי הרוסי להמשך המסע שלו ליעד. בשלב זה, פקד פטר הגדול על הצי להתארגן להעברת חלק מהספינות דרך לשון יבשתית שאורכה כ-2.5 ק"מ לצד השני של חצי האי. בהיוודע המהלך, פוצל הצי השוודי. החלק הראשון, בפיקוד נילס ארנשולד, החל בתנועה למקום בו צפויות היו הספינות הרוסיות לחזור לים, החלק השני החל בהכנות למתקפה על הצי הרוסי שנשאר במקום.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוטר הגדול החליט לנצל את הפיצול בכוח השוודי. בבוקר 6 באוגוסט לא הייתה רוח כלל. כתוצאה מכך, התקשו ספינות המפרש השוודיות לנוע בים. כוח רוסי, שהורכב מ-20 ספינות משוטים, החל לעבור דרך הכוח השוודי אך במרחק גדול מספיק ממנו כדי לא להיות חשוף לכוח האש. לאחר הצלחת המהלך, ביצע כוח נוסף, בהיקף של 15 ספינות, את הפריצה. השוודים היו בדעה ששאר הכוח הרוסי ימשיך במהלך דומה והחליטו להחזיר את הכוח שקודם לכך נשלח למקום הנחיתה הצפוי של הרוסים. הרוסים ניצלו את יכולתם לנוע בעזרת משוטים וכוח בהרכב של 23 ספינות תקף את השוודים. תחילה השוודים עמדו יפה במתקפה, אך ההתקפה השלישית, בה השתתפו ספינות בכמות גדולה בהרבה, הייתה מוצלחת והרוסים הצליחו להשתלט על עשר ספינות שוודיות, כולל ספינת הדגל של מפקד הכוח, נילס ארנשולד, שנלקח בשבי. שאר הספינות עזבו לכיוון האי אלנד.
השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניצחון בקרב איפשר לרוסים לנוע בחופשיות במפרץ הפיני ובמפרץ הבוטני ולתת תמיכה משמעותית לכוח היבשה בפינלנד.
