קרב האקדחים באו. קיי. קוראל

העיר טומבסטון בצילום משנת 1881

קרב האקדחים ב-או. קיי. קוראל (באנגלית: Gunfight at the O.K. Corral) היה קרב רחוב שהתרחש ב-26 באוקטובר 1881 בשעה 3 אחרי הצהריים, בעיירה טומבסטון (Tombstone באנגלית: מצבת-קבר) בטריטוריית אריזונה בארצות הברית. זהו ככל הנראה קרב היריות המפורסם ביותר מתקופת המערב הפרוע. הקרב התנהל בין הבוקרים בילי קלנטון, טום מקלורי, ואחיו של טום, פרנק מקלורי, מצד אחד, לבין ארבעה אנשי חוק: האחים וירג'יל, מורגן, וואייט אֶרְפּ, וחברם המהמר-האקדוחן ואיש החוק לעת מצוא, דוק הולידיי, מצד שני. כנראה שהקרב נמשך לא יותר ממחצית הדקה, ובסיומו נמנו שלושה הרוגים בצד אחד - שני הבוקרים וחברם; שלושה מאנשי החוק נפצעו.

ברבות השנים, הקרב התקבע בתודעת הציבור כמייצג של התקופה, שבה מערב ארצות הברית היה באמת מקום פרוע, ולמעשה היה אזור כמעט ללא חוק. אך בעצם האירוע נשכח כמעט לחלוטין עד לשנת 1931, שבה פרסם הסופר סטיוארט לייק את הביוגרפיה (הבדויה) ויאט ארפ: מרשל בחזית, שנתיים לאחר מותו של ארפ. עשור וחצי לאחר מכן הוא פרסם ספר נוסף על הפרשה, אותו עיבד הבמאי ג'ון פורד לסרט בשם קלמנטיין יקירתי (My Darling Clementine). סרט אחר על הקרב, דו-קרב באו. קיי. קוראל, שיצא ב-1957, קיבע בתודעה הציבורית את שם האירוע. מאז ועד היום נעשו על הקרב סרטים רבים וכן נכתבו עליו ספרים רבים.

הקרב התרחש למעשה במרחק מה ממכלאת הסוסים שכונתה "המכלאה של או. קיי.", שבה הצירוף OK הוא קיצור של Old Kindersley, או "קינדרסליי הישנה". בשלושים השניות שארך הקרב, נורו כשלושים יריות. לאחר הקרב, תבע אחיו של בילי קלנטון, אייק, את היורים למשפט, באשמת רצח, אך התביעה נדחתה על-ידי שופט מקומי, והדחייה אושרה על ידי חבר מושבעים גדול.

מפה של אזור העיר טומבסטון משנת 1887

דיווח על הקרב בעיתון מאותה התקופה.

בעקבות הקרב נערכה סדרה של התנקשויות ורציחות נקמה, שכונתה מאז מסע הנקם של אֶרְפּ.

זירת הקרב

טומבסטון הייתה עיירת כורים, על גבול מקסיקו, אחת מעיירות שכונו "בומטאון", על שם ה"בום" הכלכלי של המאה ה-19. בשנת הייסוד הרשמית של המקום, 1879, הגיעו אליו האחים ארפ. וירג'יל ארפ התמנה לסגן המרשל של האזור, וכעבור שנתיים התמנה למרשל של העיירה, תפקיד המקביל למפקד תחנת משטרה מקומית. הוא לא התחבב במיוחד על תושבי העיירה, אבל פעל לשמירת האינטרסים של בעלי העסקים והתושבים במקום. ויאט ארפ ניסה את כוחו בעסקי הכרכרות, ולאחר שלא הצליח בכך השכיר עצמו כמלווה חמוש של כרכרות הבנק ולס פארגו (בנק הקיים עד היום), שהובילו מטילי כסף.

עדויות סותרות על האירוע

באשר לאירועים שהובילו לקרב, אין ודאות מלאה. הדיווחים ששרדו מהתקופה נגועים בחד-צדדיות. כך למשל, המוציא לאור של המקומון "The Tombstone Epitaph", ג'ון קלאם, שנבחר לראש העיר הראשון, נטה לצדד בבעלי העסקים, ובמגינם המרשל וירג'יל ארפ. לעומתו הארי וודס, המו"ל של עיתון המתחרה, "The Nugget" ("גוש הזהב"), היה תת-שריף שדווקא נטה לתמוך בבוקרים ובחוואים מהסביבה, כנגד אנשי העיר. כמעט כל מה שידוע על הקרב, מקורו בדיווח של שני העיתונים מהמשפט שנערך במשך כחודש, אחרי שהקרב אירע; אולם רק הכתב של ה"נאגט" ידע לכתוב בקצרנות. במשך הזמן, נוצרו הבדלים גדולים בין הדיווחים שהופיעו בשני העיתונים, וביניהם לבין הרישום של קצרן בית המשפט.

במהלך המשפט טענו האחים ארפ להגנה עצמית, לאחר שהבוקרים איימו עליהם, וסירבו לציית לדרישה חוקית להסגיר את נשקם, שאותו החזיקו בניגוד לתקנות המקום. לעומתם טען אייק קלנטון, שהוא וחבריו הרימו ידיים ונכנעו, ונורו בדם קר.

הדיווחים הראשונים בשני העיתונים היו דווקא דומים, ושניהם תמכו בגרסת אנשי החוק. הסיבה לכך, כנראה, הייתה שהמו"ל של ה"נאגט", וודס, שהה מחוץ לעיר במהלך המשפט, ולא דאג לדיווח שישביע את רצונו. רק לאחר-מכן החלו הדיווחים ב״נאגט״ להתרחק מגרסת האחים ארפ.

וירג'יל ארפ

ואייט ארפ

דוק הולידיי

מורגן ארפ

הרקע

האחים ארפ היו רפובליקנים צפוניים, ששלחו ידם בעסקים וגם בעבודה כאנשי חוק. לעומתם, האחים קלנטון והאחים מקלורי היו דרומיים, כמו רוב הקאובויס (שהגיעו בעיקר מטקסס). הם הזדהו עם קונפדרציית הדרום, וברובם השתייכו לכנופיות שעסקו בהברחות ובגנבות, בעיקר בגנבת סוסים ובקר. הם נהגו להיפגש במקומות מחבוא ולבוא זה לעזרת זה. הם גם נהגו להשתכר ואיימו על האחים ארפ פעמים רבות. וירג'יל העיד ששמע שאנשי הכנופיות נפגשו בצ'ארלסטון באריזונה, ונשבעו אמונים זה לזה בשבועת דם, שהוקז מזרועו של מנהיג החבורה, ג'וני רינגו ; וירג'יל סבר שהם נשבעו להרוג את האחים ארפ.

מבין האחים ארפ, רק לוירג'יל היה ניסיון אמיתי בקרבות, ובעבודה כשריף; הוא לחם כשלוש שנים במלחמת האזרחים, וכבר היה מעורב בקרב יריות בעבודתו כמרשל. למרות זאת, התקשורת והקולנוע צבעו בצבעי גיבור דווקא את ויאט. האח מורגן היה היחיד ביום הקרב שקיבל שכר כאיש חוק, והוא ענד את תג סגן המרשל של העיר, אך לא היה לו כל ניסיון קרבי.

ככלל, הקאובויס נטרו טינה לתושבים שזה מקרוב באו, והחלו לצבור השפעה בפוליטיקה הפנימית של העיירות, ולהטות אותה לטובת עסקיהם. האחים ארפ היו אמנם אנשי חוק, אך הם נודעו כמי שמכופפים לפעמים את החוק לטובת האינטרס העסקי שלהם. על כן הם יצרו עוינות בקרב התושבים הוותיקים, ובעיקר בקרב החוואים. השריף המחוזי ג'וני בהאן , שהתחבר עם החוואים, נטה לצדד בהם בעימותים עם האחים ארפ; ולכן הוא נהג להתעלם מתלונותיהם של האחים על הגנבות שביצעו אנשי הכנופיות.

תחילת הסכסוך בין הקאובויס לאחים ארפ

ביולי 1880, קצין מצבא ארצות הברית ביקש מוירג'יל ארפ עזרה בחיפוש אחרי שש פרדות שנגנבו מהצבא. משלחת חיפוש משותפת לאחים ולצבא יצאה לחפש את הרכוש הצבאי הגנוב, ומצאה אותו בחווה של האחים מקלורי, בערוץ נחל ליד טומבסטון. על הפְּרֵדוֹת הוטבע הסימן D8, כדי לטשטש את הסימן הקודם, US. כדי למנוע אירוע אלים, אחד הקאובויס הבטיח להחזיר את הפרדות למחרת; אולם הוא לא עמד בהבטחתו. זה היה המקרה שהחל את הסכסוך בין הצדדים.

במרץ שנת 1881, כרכרה של ולס פארגו שנשאה מטילי כסף בשווי 26 אלף דולר מטומבסטון לסניף הבנק בבנסון, אריזונה, נעצרה בידי שודדי דרכים. נהג הכרכרה בוב פול ירה ברובהו לעבר השודד, שנפצע אך הצליח להרוג שניים מהנוסעים. הסוסים נבהלו מהיריות, ודהרו על פני מייל שלם לפני שנרגעו, וכך התחמקה הכרכרה מהשוד. אולם, שוד של כרכרה נושאת דואר וחפצי ערך הוא פשע פדרלי, ולכן פול, שטען למשרה של מרשל מחוזי, ארגן משלחת של אנשי חוק מקומיים ופדרליים, וביניהם עובד של הבנק, כדי לתפוס את השודדים. המשלחת רכבה לאורך העקבות, ומצאה בחווה סמוכה נווד בשם לותר קינג, שגילה להם את שמות השודדים. קינג נעצר אולם ברח מהמעצר בעזרתו של עובד הבנק, שהתגלה כרמאי.

ויאט ארפ תכנן לתפוס את השודדים, כדי לזכות במשרת השריף המקומי בה חשק. על כן האחים ארפ רכבו במשך כשלושה שבועות, כמעט ללא מזון ומים, בחיפוש אחרי השודדים, עד שסוסיהם התמוטטו באפיסת כוחות והם לא יכלו להשיג סוסים אחרים. בהאן ביקש מהמחוז את החזר ההוצאות בשביל המשלחת, אבל סירב לשלם על הוצאותיהם של האחים. הם קיבלו לבסוף החזר מהבנק, אולם האירוע גרם לעוינות גם בינם לבין המרשל של המחוז, שהיה אוהד של הקאובויס.

העובדה שויאט ארפ ובהאן לטשו עיניים למשרת השריף, ובשלב מסוים אף היו ביחסים עם אותה אישה, לא סייעה לשיפור יחסיהם. מאוחר יותר, אייק קלנטון ניסה להאשים את האחים ארפ במעורבות בשוד ואפילו בהרג הנוסעים. אפילו בהאן, יריבו של ויאט, ניסה לערב את דוק הולידיי בשוד. הוא שמע שנערתו של הולידיי, קייט "אף-גדול", מסוכסכת עמו והציע לעזור לה להיפרע ממנו. תחת השפעת שיכר, היא חתמה על הצהרה שהולידיי, שהיה חבר של אחד משלושת השודדים, הוא זה ששדד את הכרכרה. אולם האחים ארפ סיפקו לשופט וולס ספייסר אליבי בשביל הולידיי, המזימה התגלתה והוא שוחרר מיד.

ויאט ארפ העיד אחרי הקרב, שמספר שבועות קודם לכן פגש את אייק קלנטון, וזה סיפר לו שהולידיי יודע על פגישותיהם ועל העובדה שאייק סיפר לו על שודדי הכרכרה. אייק האשים אותו בחשיפתו באוזני הולידיי. ארפ השיב שבפגישה הבא ישאל את הולידיי על כך.

בבוקר 25 בנובמבר, יום לפני הקרב, הגיעו אייק וטום מקלורי לעיר כדי למכור עדר בקר. ארפ שאל את הולידיי על האשמותיו של אייק, והולידיי החל לצעוק על אייק ולהאשים אותו בשקרים. ויאט ארפ קרא לעזרה את אחיו, מורגן, מפני שלא היה לו תג שריף. האח השלישי וירג'יל, מרשל העיר, הגיע גם הוא ודרש להפסיק את הריב. אייק, שהיה כבר די שתוי, נכנס למסבאת "אוריינטל" למשקה נוסף, ואיים על ויאט שהוא "יטפל בכולם למחרת בבוקר." ויאט ארפ לקח את הולידיי השתוי לישון, ואילו המרשל וירג'יל נשאר לשחק קלפים עם אייק, טום מקלורי וג'וני בהאן.

בוקר הקרב

עם עלות השחר, ארפ ובהאן הלכו לתפוס תנומה בביתם. אייק ששתה כל הלילה, ולא היה לו מקום לישון, סיפר למוזג - שענה לשם בויל - שברגע שהולידיי והאחים ארפ יראו את פרצופם ברחוב, "המסיבה תתחיל". בויל העיד שהלך לביתו של ויאט ארפ כדי להזהיר אותו על כך. מאוחר יותר בבוקר, אייק לקח את רובהו ואקדחו מהאורווה בה הפקיד אותם בכניסתו לעיר. הוא שתה שוב, והודיע לכולם שהוא מחפש את יריביו. בשעה אחת בצהריים, ברחוב ה-4, הפתיעו אותו האחים ארפ מאחור, ווירג'יל הכה אותו בקת אקדחו. הם לקחו את נשקו, ופנו להביאו בפני שופט באשמה של הפרת התקנה האוסרת על נשיאה של נשק בעיר.

במשפט שאחרי הקרב, אייק העיד שהאחים קיללו אותו, והציעו לו לסיים את העימות בקרב אקדחים במקום, אולם הוא סרב. הוא הכחיש שאי פעם איים עליהם. השופט גזר עליו קנס של $25, אותם שילם במקום, ומסר את נשקו לארפ. נאמר לו שהנשק יחכה לו במלון "גרנאד", בו נהגו הקאובויס להתאכסן בהיותם בעיר.

ביציאה מבית המשפט, נתקל ויאט ארפ בטום מקלורי וכמעט שהפילו. הוא שאל אותו אם הוא חמוש, ומקלורי ענה שלא. ארפ העיד שראה בליטה של אקדח במכנסיו. ארפ ששימש כעוזר מרשל בלתי רשמי לאחיו, נהג להסתובב עם אקדח תקוע בחגורתו, כמנהג התקופה. הוא שלף אותו, והכה את מקלורי פעמיים בראשו. מקלורי צנח לארץ, מדמם. מאחר שלא נשא במשרה רשמית, אסור היה לו לבצע חיפוש על גופו או להחרים ממנו נשק. לכן הלך משם, וקנה לו סיגר. הוא לא ידע האם מקלורי נשאר חמוש.

מאוחר יותר בבוקר הגיע לעיר אחיו של טום, פרנק מקלורי, עם אחיו של אייק, בילי קלנטון. בהיותם בדרכים, הם נשאו נשק, דבר שהיה מקובל מחוץ לעיר. הם שמעו על הצרות של טום, ומיהרו לעזרתו. מכיוון שלא הייתה הגדרה מדויקת בחוק, לאיזה מרחק מותר להם ללכת לפני שהפקידו את נשקם, לא היה ברור אם הם עברו על התקנה. וירג'יל העיד שראה אותם קונים תחמושת בחנות, ושהחליט לפרוק אותם מנשקם.

בהאן העיד, ששמע לראשונה על הבעיות המתפתחות, כאשר ישב אצל הספר והתגלח אחרי שנת הבוקר. הוא מיהר לחפש את החבורה, ומצא אותה ברחוב פרימונט. הוא ניסה לשכנע את פרנק למסור את נשקו, אך זה אמר שיסכים לעשות זאת רק אם גם האחים ארפ יעשו זאת. הוא אמר שבכוונתו לבצע כמה סידורים, ואחר כך לנסוע לפורט וורת' שבטקסס, שם אחיהם ווילי היה שופט.

וירג'יל לקח רובה עם מחסנית כפולה מהמשרד של וולס פארגו, פגש את הולידיי, נתן לו את הרובה ולקח מקל הליכה במקומו. יחד הם צעדו לרחוב פרימונט. בדרך, שמע מאזרחים שהקאובויס איימו להרוג אותו. האזרחים גם הציעו לו עזרה, אך הוא סרב. בעדותו טען, שבבוקר הוא הסמיך את אֶחָיו ואת הולידיי כסגני-מרשל שלו. בבוקר הקר, שבו פתיתי שלג עדיין נותרו על הקרקע פה ושם, יכלו הם להסתיר את כלי נשקם תחת קפלי מעיליהם הארוכים. החבורה צעדה לעבר מקום הימצאם המשוער של הקאובויס, בנתיב נסתר. המרשל בהאן צעד לקראתם, ולעדותם אמר להם: "אל תלכו לשם! הם ירצחו אתכם! אני כבר פרקתי את נשקם." בהאן טען, שאמר שרק ניסה לשכנע אותם להסגיר את הנשק, ולא שבפועל קיבל מהם את נשקם. בשמעו שהקאובויס לא חמושים, החליט וירג'יל להימנע מאלימות, ותחב את אקדחו עמוק בכיס מעילו, אוחז רק את מקל ההליכה ביד ימינו.

הקרב

כשהתגלו אנשי החוק לקאובויס, נעמדו הצדדים בשתי שורות אלה מול אלה, במרחק של מטרים ספורים. וירג'יל קרא: "ידיים למעלה, אני רוצה את הנשק שלכם!". הוא ראה את פרנק ובילי שולפים אקדחים, ומתכוונים לדרוך אותם. הוא צעק: "לא לזה אני מתכוון!" הולידיי שלף את רובהו של וירג'יל וכיון אותו אל פרנק. מיד נשמעו שתי יריות. מכיוון שעדויות העדים סתרו זו את זו, לא ברור מי ירה ראשון, אך נראה שנורתה ירייה אחת מכל צד בעת ובעונה אחת. ויאט ארפ העיד שידע שפרנק נחשב לאקדוחן מיומן, ולכן גם הוא כיוון אליו וירה, מייד אחרי שראה אותו שולף את אקדחו.

כולם חשבו שטום חמוש גם הוא. טום החזיק במושכות של סוסו, וכשזה שמע את היריות הראשונות, הוא נרתע וקפץ הצידה. טום הרים את ידו שאחזה במושכות, פעולה שהחשידה אותו שהוא מנסה לשלוף כלי נשק. הולידיי הקיף את הסוס, וירה בטום בבטנו. טום ניסה לרוץ, מעד לארץ ולא קם. הולידיי השליך את רובהו הריק, שלף אקדח והמשיך לירות על פרנק ובילי.

ויאט העיד, שלמרות שאייק התרברב שיהרוג את כולם בהזדמנות הראשונה, בפועל הוא תפס את ארפ וצעק: "אל תירו, אני לא חמוש!". ארפ ענה לו: "תילחם או שתעוף מפה." אייק נשא רגליו, נכנס לאכסניה וברח ללא פגע. יחד איתו ברח חברו בילי קלייבורן.

ויאט ארפ ירה ללא הרף, "קר רוח כמו מלפפון" כפי שדווח בעיתון למחרת, ולא נפגע. מורגן ירה בבילי קלנטון, ופצע אותו במותנו הימנית. קלנטון נאלץ להעביר את אקדחו ליד שמאל, אך המשיך לירות עד שרוקן אותו. מורגן נתקל בצינור מים, נפל והמשיך לירות בשכיבה. הוא נפגע בגבו מקליע. גם וירג'יל נפגע בשוקו אך המשיך לירות. פרנק נפגע בבטנו, אך עדיין עמד וניסה להוליך את סוסו לפניו. הוא ניסה להוציא את רובה הוינצ'סטר שלו מהאוכף, אך הסוס השתחרר מידיו ורץ לרחוב, וכך נשאר לו רק האקדח. פרנק חצה את רחוב פרימונט תוך שהוא יורה מאקדחו על הולידיי שרדף אחריו. הוא פגע בהולידיי בחגורתו והכדור שפשף את מותנו. הולידיי נשמע מסנן: "הבן-זונה פצע אותי, אני אהרוג אותו!" גם מורגן רדף אחריו. פרנק ירה עוד פעמיים עד שנפגע בראשו וצנח. הוא עוד ניסה לומר משהו לפני שמת.

בילי קלנטון נפגע בחזה ובבטן, ונפל לארץ לתנוחת ישיבה. הוא המשיך לירות כשהוא תומך את ידו היורה ברגלו, עד שנגמרו הכדורים. הוא ביקש שיביאו לו תחמושת, אולם הצופים מסביב הבינו שהקרב הסתיים. בעל הסטודיו לצילום הסמוך ניגש אליו ולקח מידו את האקדח. בילי פונה לבית הסמוך, שם ביקש רופא ומשכך כאבים. הוא אמר: "הם רצחו אותי... זוזו הצידה, אני צריך אוויר... זוזו, תנו לי למות בשקט", וכך הוציא את נשמתו. גם טום נגרר אל הבית, שם נפטר מפצעו ללא אומר. באותו זמן, אייק מקלורי עוד המשיך לרוץ ולברוח, עד שנצפה ברחוב "האגוז הקשה", המרוחק מזירת הקרב.

גופותיהם של המתים, מוצגות בחלון של קברן העיר, תחת הכיתוב: נרצחו ברחובות של טומבסטון. משמאל: טום, פרנק מקלורי, בילי קלנטון

קבריהם של ההרוגים בקרב היריות באו. קיי. קוראל, בבית הקברות בוט-היל, בטומבסטון, אריזונה. הצילום נעשה ב-2003.

אחרי הקרב

על גופתו של טום מקלורי לא נמצא כל כלי נשק, והוא לא לבש חגורת כדורים. לטענת אייק מקלורי, שתבע את האחים ארפ למשפט, הם ירו באדם לא חמוש. הבליטה במכנסיו נוצרה כנראה מחבילה של שטרות בסך $3,300, שאולי קיבל בעד מכירה של בשר גנוב. האחים טענו שלא יכלו לדעת שהוא לא היה חמוש; שבפעם האחרונה שנראה ברחוב הוא היה כנראה חמוש באקדח; ואילו ויאט ארפ חשב שטום יורה עליו מעבר לגב של סוסו. הוא טען, שייתכן שאקדחו של טום הועלם מגופתו כדי לטשטש ראיות; ושגם אם לא היה חמוש, הרי שהתנועה שעשה כשסוסו קפץ יכלה להתפרש כניסיון לשלוף רובה מהאוכף. על כל פנים, אקדחו נמצא במסבאה לא רחוק מהמקום.

תגובת הציבור

האזרחים בעיר היו חלוקים בדעותיהם באשר למתרחש. בתחילה רובם תמכו באחים שומרי החוק; אך ככל שהתבררו העובדות, נפוצו שמועות ששניים מהקאובויס לא היו חמושים, ושהשניים האחרים ניסו להיכנע עוד לפני הקרב. הסברה שהאחים פעלו לטובת עצמם ורצחו חפים מפשע, במקום לאכוף את החוק, התפשטה בעיר.

העיתון "גוש הזהב של טומבסטון" כתב למחרת:

ה-26 באוקטובר 1881 ייזכר לתמיד כאחד הימים השחורים בתולדות טומבסטון, יום שבו הדם זרם כמים, וחיי אדם נדמו ככדור-נוצה; יום שייזכר ככזה שראה את אחד מקרבות הרחוב הארורים והקטלניים ביותר שארעו במקום הזה, ואולי בכל טריטוריית אריזונה.

— "The Nugget"

לעומתו, העיתון "הכתובת על מצבת-הקבר" כתב :

התחושה בקרב הטובים שבאזרחי עירנו היא, שהמרשל היה זכאי לחלוטין לפרוק את האנשים האלה מנשקם; ובהיותם תחת אש, הייתה להם החובה להגן על עצמם, דבר שאותו עשו בגבורה רבה.

— "The Tombstone Epitaph"

אבל אפילו המושל של אריזונה, ג'ון פרימונט, הסתייג וכתב:

רבים מתושביה שומרי-החוק ואוהבי-השלום ביותר של העיר אינם סומכים על נכונותם של אנשי החוק לרדוף ולהביא למשפט את הגורמים פורעי החוק, שכל כך טורדים את מנוחתנו ואת תחושת הביטחון שלנו. דעה רווחת למדי היא, שאותם אנשי חוק נמצאים בערך "באותה ליגה" עם המנהיגים לדבר עברה של הגורמים המסוכנים האלה.

המשפט

אייק קלנטון הגיש תביעה לבית המשפט כנגד האחים ארפ ודוק הולידיי באשמת רצח. ויאט ארפ והולידיי נעצרו והובאו בפני שופט. הם נדרשו להפקיד סכום עצום באותם ימים של $10,000, סכום ששולם על ידם ועל ידי חברים שתמכו בהם. וירג'יל הושעה מתפקידו כמרשל של העיר עד שיתבררו תוצאות המשפט.

ב-30 בנובמבר פסק השופט וולס ספייסר, שלא נמצאו ראיות מספיקות לכך שבוצע פשע. הוא אמנם סבר שהאחים ארפ נהגו בחוסר זהירות ובחוסר שיקול דעת, אך בהתחשב בתנאים הקשים השוררים באזור, עם רמת הפשיעה הגבוהה, הוא מצא שלא התבצעה במעשיהם כל עבירה על החוק.

גורלם של המשתתפים בקרב

שחזור של קרב היריות באו. קיי. קוראל שבטומבסטון, אריזונה. צולם בינואר 2008

• וירג'יל ארפ נרדף אחרי הקרב, ביחד עם אחדים מאחיו, במה שידוע בשם מסע הנקם של ארפ. ב-28 בדצמבר 1881 וירג'יל נורה ממארב רחוב, בידי מתנקש, מהקומה השנייה של בניין שעמד בבניה. הוא נפצע באורח ששיתק את ידו השמאלית. אחרי מות אחיו מורגן הוא עבר לקליפורניה, והמשיך לעבוד כמרשל עירוני. הוא נפטר מדלקת ריאות ב-1905, בגיל 65.
• מורגן ארפ נורה בגבו ונהרג בעת ששיחק ביליארד, פחות מחמישה חדשים אחרי הקרב. גם ויאט ארפ נורה בהזדמנות זו, אך הכדור שיועד לו החטיא.
• בילי קלייבורן נהרג בקרב יריות בטומבסטון ב-1882, בגיל 22.
• אייק קלנטון נתפס ב-1887 בניסיון לגנוב בקר; בעת שהתנגד למעצר, נורה ונהרג.
• דוק הולידיי נפטר משחפת בקולורדו ב-1887.
• ג'וני בהאן לא נבחר שוב למשרת שריף, ושרת כעובד מדינה אך לא כאיש חוק. הוא נפטר בטוסון ב-1912 בנסיבות טבעיות.
• ואייט ארפ, היחיד שלחם בקרב ולא נפגע, היה גם השורד האחרון מהפרשה. הוא נדד ברחבי הארץ ללא חוק במערב, בחברת אהובתו, והתפרנס בעיקר כמהמר. הוא נפטר בלוס אנג'לס מדלקת כרונית בשלפוחית השתן בשנת 1929, בגיל 80.

בתרבות

הקרב באו. קיי. קוראל התקבע בתודעה הציבורית כמיתוס מייצג של המערב הפרוע. הסיפור שימש בסיס לאינספור סרטים וספרים. בין הסרטים אפשר למנות:

• Dodge City, 1939
• Frontier Marshal, 1939
• Tombstone, the Town Too Tough to Die, 1942
• My Darling Clementine, 1946 קלמנטיין יקירתי
• The Life and Legend of Wyatt Earpy, 1955 (סדרת טלוויזיה)
• Gunfight at the O.K. Corral (film), 1957 דו-קרב באו. קיי. קוראל
• Wyatt Earp, 1994

בישראל הוזכר הקרב בשיר פארודי בשם סינימה גשש, שכתב נסים אלוני ללהקת הגשש החיוור: בדרך ל"או-קיי קוראל", פרש בודד כרע נפל, הוא לא ידע שאיש אפור, חזר לפתע מן הכפור, עבור!

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב האקדחים באו. קיי. קוראל בוויקישיתוף