קרב ואדי מבעוק

קרב ואדי מבעוק
	קרב ואדי מבעוק
	מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים	14 באוקטובר 1973
קרב לפני	קרבות הבלימה
קרב אחרי	החווה הסינית
מקום	מזרחית לעיר סואץ.
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
ישראל	מצרים
מפקדים
קלמן מגן - מפקד אוגדה 252; דן שומרון - מח"ט 401; דורון רובין - מג"ד 202; דוד שובל - מג"ד 46; יצחק שושני - מג"ד 89	לואא' (אלוף) עבד אלמונעם ואסל - מפקד ארמייה 3; עמיד (תת-אלוף) מחמד עבד אל-עזיז קאביל - מפקד דיוויזיה 4; עקיד (אלוף-משנה) נור אל-דין עבד אל-עזיז - מפקד חטיבה 3
כוחות
גדוד השריון 46 מחטיבה 401; גדוד חרמ"ש 89 מחטיבה 875; גדוד 202 מחטיבת הצנחנים; אגד ארטילרי 209, פלס"ר 401	חטיבה 3 מן הדיוויזיה הרביעית, גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבה 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, כוחות חי"ר
אבדות
6 הרוגים, 3 מחטיבת הצנחנים, שני אנשי צוות טנק מגח שלחם בכוח הטנקים שסופח לגדוד 202 וקצין מילואים מ"מ טנקים שוט-קל מחטיבה 164	90 טנקים, 120 שבויים, מספר לא ידוע של הרוגים
	מפת הקרב בואדי מבעוק

קרב ואדי מבעוק הוא קרב בין צבאות ישראל ומצרים שהתרחש בחצי האי סיני ב-14 באוקטובר 1973 – יומה השמיני של מלחמת יום הכיפורים, כחלק מקרב השריון ב-14 באוקטובר. בקרב הושמדה ממארב חטיבה 3 מהדיוויזיה המשוריינת הרביעית של צבא מצרים על ידי כוחות שריון וצנחנים, בסיוע התותחנים וחיל האוויר של צה"ל.

רקע

מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-6 באוקטובר 1973, בהתקפה של הצבא המצרי לכל אורך תעלת סואץ. בתוך כ-24 שעות הצליחו המצרים לצלוח את התעלה ולהתבסס ברצועה של כ-8–10 ק"מ ממזרח לה. הימים הבאים של המלחמה התאפיינו ברגיעה יחסית, בה התבססו שני הצבאות זה מול זה.

ב-14 באוקטובר פתח צבא מצרים במתקפה לאורך מרכז ודרום חזית תעלת סואץ במטרה לפרוץ מראשי הגשר שביסס בגדתה המזרחית מזרחה לעבר מעברי הגידי והמיתלה לעומק חצי האי סיני. בגזרה הדרומית של התעלה איתר המודיעין המצרי פרצה במערך הישראלי: ציר לא סלול אך עביר לרק"ם במעלה ואדי מבעוק. הואדי, הממוקם כעשרה קילומטרים דרומית מזרחית לעיר סואץ, מוביל לכיוון מעבר המיתלה. במקום לא נערכו קרבות שריון עד אותו זמן ופתחת הואדי לא נחסמה על ידי כוחות משמעותיים. התקדמות בציר הייתה מאפשרת לכוח המצרי להגיע לציר הרוחב, לאגף את הכוחות הישראליים מדרום ולהגיע לעורפם.

המתקפה התרחשה בגזרת עוצבת סיני (אוגדה 252) בפיקוד קלמן מגן. מצפון לואדי היו מוצבים כוחות מחטיבת השריון הסדירה 401 בפיקוד דן שומרון: גדוד 46 בפיקוד דוד שובל, גדוד 195 בפיקוד עוזי לבצור וגדוד 52 בפיקוד עמנואל סקל. באזור מתחם "עכברוש", על ציר הרוחב ציר "עזבון" כלפי דרום ומערב נערך גדוד חרמ"ש 89 מחטיבה ממוכנת 875 בפיקוד המג"ד יצחק שושני, ומדרום לו, פרוס להגנה על צומת "נווה"-"יורה" (במפת קוד סיריוס על ציר החת"ם), היה מוצב מזה שלושה ימים גדוד הצנחנים 202 בפיקוד דורון רובין כשהוא מתוגבר על ידי שתי מחלקות טנקים^[3].

מהלך הקרב

ראשית תנועת המצרים

ההתקפה הייתה חלק ממתקפה מצרית לרוחב החזית הדרומית בסיני בגזרת אוגדה 252. עם שחר יצא ממתחם "קרת-מורה" טור משוריין של חטיבה 3 המצרית מדיוויזיה משוריינת 4. החטיבה נעה דרומה למוצא ואדי מבעוק, והתקדמה בו מזרחה. בהתאם לתו"ל של התקפה מתוך תנועה, החטיבה התקדמה בשני דרגים. הדרג הראשון הורכב משני גדודי טנקים שתוגברו בשתי פלוגות חי"ר ממוכן על גבי נגמ"שי BTR, והדרג השני כלל גדוד טנקים פחות פלוגה. הטור כלל ארטילריה נגררת 122 מ"מ D30 בגיבוי משאיות אספקה ותחמושת. עתודת החטיבה המצרית כללה את גדוד החי"ר הממוכן שלה פחות שתי פלוגות.

במקביל התקדם מדרום גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבת 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, בסיוע כ-50 טנקים, על הצירים "יורה" ו"זאבה". יעדי גדוד 339 היו אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3 בתנועתה ותפיסת צומת "יורה"-"עזבון" על ציר הרוחב, 7 ק"מ מדרום לצומת המיתלה כמאמץ משני.

תגובת צה"ל והקרב

הטור שנע בואדי התגלה בסביבות 6:30 על ידי תצפיות של פלס"ר 401^[4] שתוגברו באנשי מודיעין מפיקוד הדרום. תצפית 215 ו' (בפיקוד יורם ניסים, מש"ק מפלס"ר 67 בחטיבה 401, ובה תצפיתן מפיקוד דרום, אבינועם דנין) שהתמקמה בסגול 128 במפת הקוד (2 ק"מ מזרחית ל"עזבון" 62), דיווחה על התקפה מצרית אוגדתית. בעקבות הדיווח נשלח גדוד הטנקים 46 של דוד שובל. במקביל זיהו את הטור כוח צנחנים מוסווה (בפיקוד דורון אלמוג) מגדוד 202, ממקומה על דיונה באזור ציר "מאפר 67", מצפון לואדי מבעוק, ותצפית קצרת טווח של פלס"ר 67 (בפיקוד יונתן גבע) שהייתה ממוקמת סמוך לרכס קרת מורה, מעל עיקול ואדי מבעוק.

ההתקפה המצרית הפתיעה את האוגדה, שנערכה עם חטיבות השריון על הצירים הראשיים המובילים למעברי הגידי והמיתלה. גדוד 202 לא נועד לבלום התקפת שריון מצרית. האוגדה נערכה במהירות לבלום את חטיבה 3 ולהשמיד אותה. בקרב השתתפו גדוד חרמ"ש 89 (מחטיבה 875), שהיה ערוך במתחם "עכברוש", במפגש ואדי מבעוק וכביש הרוחב, גדוד טנקים 46 מחטיבה 401 שהיה בצומת המיתלה והוזעק לבלום את התקדמות החטיבה המצרית המשוריינת, וסיוע אש שניתן על ידי אגד ארטילרי 209 וחיל האוויר.

עם איתור תנועת חטיבה 3 מזרחה הפעיל גדוד 202 מחלקת טנקים וזוג תול"רים לרדוף אחרי החטיבה ולתקוף אותה מאגפה הדרומי. היה זה כוח קטן מכדי לעצור חטיבת טנקים, יתר כוחות הגדוד פעלו בצומת "נווה"-"יורה" כנגד גדוד חי"ר ממוכן 339 מתוגבר בפלוגת טנקים ומנעו את התקדמותו. חטיבה 3 חדרה לעומק של כ-20 ק"מ מזרחה מקו המגע, הרחק לתוך הגזרה האוגדתית ונבלמה בסופו של דבר על ידי גדוד 46 כשראשון הטנקים שלה נמצא כ-800 מטר ממערך גדוד החרמ"ש 89 על הציר רוחב ושאר כוחותיה (של חטיבה 3 המצרית) בתוך הואדי.

הקרב התפתח ללא תכנון מוקדם, על ידי גדודים 46 ו-89 באזור "עכברוש" ובקצה המזרחי של ואדי מבעוק (על ציר הרוחב) כאשר סיוע האש פעל בסיוע ישיר לכל הכוחות וחיל האוויר תקף עצמאית היכן שאותרו כוחות על ידיו. מול חטיבה 3 המצרית התנהל קרב לא שקול (מאחר שהמצרים כמעט ולא השיבו אש). בקרב השתתפו מצפון גדוד 46 עם שתי פלוגות טנקי מגח (בפיקוד ירון רם ועירא עפרון), פלוגת טנקי שוט-קל שהייתה תחת פיקוד גדוד 46 (מגדוד 104 של חטיבה 164, בפיקוד אבישי דקל, "זבוב"), מחלקה מפלוגה ג' מגדוד 46 שעברה את הואדי לצידו הדרומי (באזור סגול 154), וממערב לה מחלקת הטנקים שהייתה תחת פיקוד גדוד 202 (מערבית לסגול 146, אל מול החלק האחורי של החטיבה המצרית). לכוחות ניתן סיוע אש תלולת מסלול של האגד הארטילרי.

מח"ט 3 המצרי נהרג, מפקדות הגדודים נפגעו בצורה קשה מאוד, סוללות הארטילריה D30 המצריות הושמדו ובסביבות שעה 10:00 חטיבה 3 הפסיקה להתקיים ככוח לוחם. בתום הקרב כוחות החרמ"ש וגדוד 46 המשיכו לסרוק את השטח ולהשמיד את יתרת הכוחות עד שעות אחר הצהריים המוקדמות.

במקביל נע גדוד החי"ר הממוכן 339, שהיה בשטח כינוס באזור עיון מוסא, למשימתו שהייתה אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3. הוא נתקל במערך הגנה של גדוד 202 בצומת "נווה"-"יורה" והתפתח קרב במקום. גדוד 339 לא הצליח להתקדם ולמעשה התפרק למספר כוחות שנעו למספר כיוונים.

חיילי גדוד 202, שלא היה משוריין, נותרו במדרון אחורי, והמג"ד ניצל בעיקר את מחלקות הטנקים שסופחו אליו, את נשקי הפלוגה המסייעת שלו – תותחים ללא רתע ומרגמות 81 מ"מ, וחוליות בזוקה^[5]. במקביל תקפו הכוחות המצרים שהגיעו על ציר "זאבה" את צומת "נווה"-"יורה" בשני גלים. מג"ד 202 החזיר לאזור זה את מחלקת חרמ"ש הטנקים מסגול 146, ונעזר במחלקת המרגמות ובסיוע ארטילרי ואווירי. פלוגת טנקי השוט-קל ("זבוב") שהיו ת"פ גדוד 46, נשלחה כתגבור לגדוד 202 והשתתפה בניהול האש עם הכוחות המצריים.

חיל האוויר הקדיש לתקיפת הכוחות המצריים בגזרה כרבע מגיחותיו בפיקוד הדרום, בעיקר של טייסות סקייהוק. בשעה 11:00 דיווחו התצפיות על בריחה בלתי מאורגנת של המצרים בציר ואדי מבעוק לכיוון התעלה. חלקם ברחו בנסיעה וחלקם נטשו את הטנקים והחלו לברוח ברגל. מפקד מחלקת התול"ר, אבי מלכה, הציב את ג'יפ התול"ר בשטח שולט והשמיד שלושה או ארבעה טנקים מצריים. בשעות אחר הצהריים נפגע הג'יפ פגיעה ישירה, המ"מ נפצע קשה, ושני הלוחמים בג'יפ – הכוון ראובן ארץ קדושה והחובש דב הדס, נהרגו. חובש נוסף ארז יזרעאלי הוזעק לטפל בנפגעים, אך נהרג מפגיעה ישירה של פגז טנק בעת פעולת החילוץ. ההרוגים והפצוע שנותרו בשטח חולצו בסופו של דבר עם ערב. מלכה עוטר בציון לשבח על פועלו בקרב^[6]. בשעות אחר הצהריים המשיך חיל האוויר לתקוף את הכוחות הנסוגים. השפעת חיל האוויר הייתה מסיבית, גם במספר הפגיעות ובעיקר בהשפעה המורלית על שני הצדדים.

בבוקר 16 באוקטובר התריעה תצפית 215 ו' על נוכחות כוח מצרי באזור ציר "זאבה". גדוד 202 שלח שלושה טנקים ואת פלוגת איליוב לסרוק את הגזרה מדרום לציר יורה בכיוון ציר "זאבה". הכוח הסורק נתקל בשריוניות ברד"מ שפתחו עליו באש, הטנקים השמידו את השריוניות והכוח הסתער על המצרים שנכנעו. בהסתערות נהרג חייל של המ"פ אבי איליוב. במהלך הסריקות שנעשו נמצאו כמאה חיילים מצריים על נגמ"שים, שהתחבאו במהלך הקרב מדרום לצומת. חיילים אלה, ובראשם המג"ד, נכנעו ונשבו ללא קרב.

תוצאות הקרב

לצה"ל היו בקרב שישה הרוגים – שניים מתקרית התול"ר, החובש שנהרג בניסיון החילוץ, שני טנקיסטים מגדוד 46 (ממחלקת הטנקים שסופחה לגדוד 202) ומ"מ שריון מפלוגת זבוב, מגדוד 104. השלושה נפגעו מפגיעות בטנקים שלהם בקרב באזור צומת ""נווה"-"יורה". לגדוד 89 ולגדוד 46 לא היו נפגעים כלל לא באנשים ולא בכלים. בסריקה באזור קרב גדוד 46 נספרו כ־60 טנקים ונגמ"שים, חלקם פגועים וחלקם שלמים.

גדוד 202 פגע באזור הצומת "נווה"-"יורה" בכ־15 טנקים, בנוסף למשאיות וכלי רכב.

חטיבה 3 וגדוד 339 נגרעו מסדר הכוחות המצרי וכ-120 חיילים מצרים נשבו. בסה"כ הושמדו בשני ימי המתקפה המצרית הכושלת כ-90 טנקים בגזרה הדרומית כולה, רובם בקרב ואדי מבעוק וחלקם באזור צומת "נווה"-"יורה". כישלון מצרי זה הצטרף לשורה של כישלונות במתקפת 14 באוקטובר^[7].

הקרב היה מאולתר, בנוהל קרב חפוז ותוך כדי תנועה. הקרב היה בניהול אוגדתי ובפיקוד גדודי בגזרות הלחימה. מה שהחל כהפתעה בחדירת חטיבת טנקים מצרית דרך מערך הקו הקדמי לעומק השטח, הסתיים בניצחון מכריע של צה"ל^[8]. התוצאה הושגה בזכות תגובות מהירות, פעולות נכונות, ורמה מקצועית גבוהה של לוחמים ומפקדים בכל הרמות – בגדודים 202, 46 ו־89, מערך המודיעין הקרבי שפרסה חטיבה 401, ומאידך שלומיאליות ומקצועיות נמוכה של המצרים.

תמונות

תוכנית המלחמה המצרית. מוקף בעיגול – ואדי מבעוק. קרב ואדי מבעוק היה ניסיון הפריצה הדרומי מתוך חמישה
מפת צירים – אזור ואדי מבעוק
גדוד 46 משקיף על הטנקים המצריים הפגועים בואדי מבעוק
יראון פסטינגר מגדוד 46 – תותחן צוות גדעון יפת בכוח "אלמוגי"
לכידת שבויים מצרים ב-16.10.73 בציר "זאבה"
טנקים בתנועה ב-16.10.1973, מצומת "נווה"-"יורה" מזרחה לעבר לכידת הכוח המצרי
כוח שפיר בציר יורה – 9–11 אוקטובר 1973