קרב ואדי מבעוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב ואדי מבעוק
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Disabled T-55.JPEG
תאריך התחלה: 14 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 15 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: יומיים
קרב לפני: קרבות הבלימה
קרב אחרי: החווה הסינית
מקום: מזרחית לעיר סואץ.
תוצאה: בלימת מתקפה מצרית מזרחה לראש הגשר המצרי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים

מפקדים

קלמן מגן
מפקד אוגדה 252
דן שומרון
מח"ט 401
דורון רובין
מג"ד 202
דוד שובל
מג"ד 46
יצחק שושני
מג"ד 89

לואא' (אלוף) עבד אלמונעם ואסל
-מפקד ארמייה 3
עמיד (תת אלוף) מחמד עבד אל-עזיז קאביל-מפקד דיוויזיה 4[1],
עקיד (אלוף משנה) נור אל-דין עבד אל-עזיז-מח"ט חטיבה 3

כוחות

חטיבה 3 מן הדיוויזיה הרביעית, גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבה 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, כוחות חי"ר

אבידות

6 הרוגים, 4 מחטיבת הצנחנים איש צוות טנק מגח שלחם בכח הטנקים שסופח לגדוד 202 וקצין מילואים מ"מ טנקים שוט-קל מחטיבה 164

90 טנקים, 120 שבויים, מספר לא ידוע של הרוגים

1973 sinai war 14-15 he.jpg
ההתקפות המצריות ב-14 באוקטובר והדיפתן. קרב ואדי מבעוק היה ניסיון הפריצה הדרומי מתוך חמישה

קרב ואדי מבעוק הוא קרב משולב שהתרחש בחצי האי סיני ב-14 באוקטובר 1973 - יומה השמיני של מלחמת יום הכיפורים כחלק מקרב השריון של ה-14 באוקטובר. בקרב הושמדה ממארב חטיבה 3 מהדיוויזיה המשוריינת הרביעית של צבא מצרים על ידי כוחות שריון, וצנחנים, בסיוע התותחנים וחיל האוויר של צה"ל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר פתח צבא מצרים במתקפה לאורך מרכז ודרום חזית תעלת סואץ במטרה לפרוץ מראשי הגשר שביסס בגדתה המזרחית מזרחה לעבר מעברי הגידי והמיתלה לעומק חצי האי סיני.

בגזרה הדרומית של התעלה איתר המודיעין המצרי פרצה במערך הישראלי: ציר לא סלול אך עביר לרק"ם במעלה ואדי מבעוק. הוואדי, הממוקם כעשרה קילומטרים דרומית מזרחית לעיר סואץ, מוביל לכיוון מעבר המיתלה. במקום לא נערכו קרבות שריון עד אותו זמן ופתחת הוואדי לא נחסמה על ידי כוחות משמעותיים. העפלה עד ראש הציר הייתה מאפשרת לכח המצרי לאגף את הכוחות הישראליים מדרום ולהגיע לעורפם.

המתקפה התרחשה בגזרת עוצבת סיני (אוגדה 252) בפיקוד קלמן מגן. מצפון לוואדי היו מוצבים כוחות מחטיבת השריון הסדירה 401 בפיקוד דן שומרון, גדוד 46 בפיקוד דוד שובל, גדוד 195 בפיקוד עוזי לבצור וגדוד 52 בפיקוד עמנואל סקל. באזור מתחם "עכברוש" על ציר הרוחב ציר "עזבון" כלפי דרום ומערב נערך גדוד חרמ"ש 89 מחטיבה ממוכנת 8 בפיקוד המג"ד יצחק שושני ומדרום לו, פרוס להגנה על צומת "נווה"-"יורה" (במפת קוד סיריוס על ציר החת"מ), היה מוצב מזה יומיים גדוד הצנחנים 202 בפיקוד דורון רובין כשהוא מתוגבר על ידי שתי מחלקות טנקים.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקפה הייתה חלק ממתקפה מצרית לרוחב החזית הדרומית בסיני בגזרת אוגדה 252.

עם שחר יצא ממתחם "קרת-מורה" ועלה בוואדי מבעוק טור משוריין של חטיבה 3 המצרית מדיוויזיה משוריינת 4. בהתאם לתו"ל של התקפה מתוך תנועה, החטיבה התקדמה בשני דרגים. הדרג הראשון הורכב משני גדודי טנקים שתוגברו בשתי פלוגות חי"ר ממוכן על גבי נגמשי BTR, הדרג השני כלל גדוד טנקים פחות פלוגה. הטור כלל ארטילריה נגררת 122 מ"מ D30 בגיבוי משאיות אספקה ותחמושת. עתודת החטיבה המצרית כללה את גדוד החי"ר הממוכן שלה פחות שתי פלוגות.

במקביל נשלח גדוד חי"ר ממוכן 339 מחטיבת 113 מדיוויזיה ממוכנת 6, בסיוע פלוגת טנקים וחי"ר, על ציר דרומי יותר בשם "זאבה". יעדי גדוד 339 היו אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3 בתנועתה ותפיסת צומת "יורה"-"עזבון" על ציר הרוחב, 7 ק"מ מדרום לצומת המיתלה כמאמץ משני.

הטור שנע בוואדי התגלה בסביבות 6:30 על ידי תצפיות של פלס"ר 401[2] שתוגברו באנשי מודיעין מפיקוד הדרום, תצפית 215 ו' שהתמקמה בנ.ג 368 סגול 128 במפת קוד סיריוס והיא דיווחה על התקפה מצרית אוגדתית והזעיקה טנקים מגדוד 46 של דוד שובל מחטיבה 401 בפיקודו של דן שומרון. במקביל זיהו את הטור כוח מוסווה של גדוד הצנחנים 202 מפלוגה ג' עליה פיקד דורון אלמוג ממקומה על דיונה באזור ציר "מאפר 67" כ-7 ק"מ צפונית לצומת "נווה"-"יורה" דרומית מזרחית לרכס קרת-מורה וכ-3 ק"מ מזרחית לציר החת"מ (ציר "נווה") ותצפית קצרת טווח של פלס"ר חטיבה 401 ברכס קרת מורה בפיקוד יונתן גבע.

ההתקפה המצרית הפתיעה את האוגדה (אוגדה 252), גדוד החי"ר 202 לא נועד ולא נערך לבלום התקפה חטיבתית משוריינת מצרית. האוגדה נערכה במהירות לבלום את חטיבה 3 ולהשמיד אותה.התפתח קרב בניהול אוגדתי ופיקוד גדודי בזירות הלחימה. בקרב השתתפו גדוד 89 חרמ"ש מחטיבה 875 שהיה ערוך במתחם הגנה קרקעי בחיבור בין ואדי מבעוק וכביש הרוחב (אזור "עכביש" ציר "עזבון" 62), גדוד טנקים 46 מחטיבה 401 שהיה בצומת המיתלה והוזעק לבלום את התקדמות החטיבה המצרית המשוריינת וסיוע אש שניתן על ידי אגד ארטילרי 209 וחיל האוויר.

עם איתור תנועת חטיבה 3 מזרחה הפעיל גדוד 202 מחלקת טנקים וזוג תול"רים לרדוף אחרי החטיבה ולתקוף אותה מאגפה הדרומי. היה זה כח קטן מכדי לעצור חטיבת טנקים, יתר כוחות הגדוד פעלו בצומת "נווה"-"יורה" כנגד גדוד חי"ר ממוכן 339 מתוגבר בפלוגת טנקים ומנעו את התקדמותו.

חטיבה 3 חדרה לעומק של כ-20 ק"מ מזרחה מקו המגע, הרחק לתוך הגזרה האוגדתית ונבלמה בסופו של דבר על ידי גדוד 46 כשראשון הטנקים שלה נמצא כ-800 מטר ממערך גדוד החרמ"ש 89 על הציר רוחב וכל הכוחות שלה (של חטיבה 3 המצרית) בתוך הוואדי כ-7 ק"מ מיעדיה הסופיים. למעשה בוואדי מבעוק היה המאמץ העיקרי של האויב, מהלך מסוכן לכל הגזרה הדרומית בשל הגעת כח האויב לקירבה מסוכנת מאוד למעבר המיתלה (כשבעה קילומטר) ובשל האפשרות לתפיסת המעבר בידי האויב. מהלך זה נעצר בפועל על ידי גדוד 46 שחצץ בין המאמץ העיקרי לבין מעבר המיתלה תוך כדי שהוא משמיד את מרבית כח האויב מחטיבה 3 שהיה בשטח נחות.

בפועל הקרב התפתח ללא תכנון מוקדם ,כאשר למעשה נערכו שני קרבות במקביל ,גדוד 202 באזור צומת "נווה"-"יורה" וגדודים 46 ו-89 באזור "עכברוש" ובקצה המזרחי של ואדי מבעוק (על ציר הרוחב) כאשר סיוע האש פעל בסיוע ישיר לכל הכוחות וחיל האוויר תקף עצמאית היכן שאותרו כוחות על ידיו.

מול חטיבה 3 המצרית התנהל קרב לא שקול (מאחר שהמצרים כמעט ולא השיבו אש) בקרב השתתפו מדרום מחלקת הטנקים שתחת פיקוד גדוד 202, מצפון גדוד 46 עם שתי פלוגות טנקי מגח וארבעה טנקי שוט-קל שהיו ת"פ גדוד 46 (טנקים מגדוד 104 חטיבה 164בפיקוד "משנה זבוב") ועוד מחלקה מפלוגה ג' מגדוד 46 שעברה את הוואדי לצד הדרומי שלו ובסיוע אש תלולת מסלול של האגד הארטילרי מרגמות 81 מ"מ של גדוד 89 ומטוסי חייל האוויר.

מח"ט 3 המצרי נהרג, מפקדות הגדודים נפגעו בצורה קשה מאוד, סוללות הארטילריה D30  המצריות הושמדו ובסביבות שעה 10:00 חטיבה 3 הפסיקה להתקיים ככוח לוחם.

בתום הקרב כוחות החרמ"ש וגדוד 46 המשיכו לסרוק את  השטח ולהשמיד את יתרת הכוחות עד שעות אחר הצהריים המוקדמות.

גדוד החי"ר הממוכן 339 שהיה בשטח כינוס באזור עיון מוסא מדרום לחטיבה 3, נע גם הוא למשימתו שהייתה אבטחת האגף הדרומי של חטיבה 3, בתנועתו להצטרף לחטיבה, הוא נתקל במערך הגנה של גדוד 202 בצומת "נווה"-"יורה" והתפתח קרב במקום. גדוד 339 לא הצליח להתקדם ולמעשה התפרק למספר כוחות שנעו למספר כיוונים – כולל מזרחה.

חיילי גדוד 202, שלא היה משוריין, נותרו במדרון אחורי, והמג"ד ניצל בעיקר את מחלקות הטנקים שסופחו אליו, את נשקי הפלוגה המסייעת שלו - תותחים ללא רתע ומרגמות 81 מ"מ, וחוליות בזוקה. כאמור מג"ד 202 דורון רובין שלח שלושה טנקים וכיתת תול"ר לתפוס את המצוק מעל לוואדי באזור סגול 181 מדרום לוואדי מבעוק. הכוח פגע בעשרה טנקים ובמספר משאיות. במקביל תקפו הכוחות המצרים שהגיעו על ציר "זאבה" את צומת "נווה"-"יורה" בשני גלים. מג"ד 202 החזיר לאזור זה מחלקת הטנקים בפיקוד איתן ידיד-לוי ממקומה באזור סגול 181 לבלום התקפה זו, ונעזר במחלקת המרגמות ובסיוע ארטילרי ואווירי יעיל לאזור נשלחו בנוסף שני טנקי שוט-קל ("משנה זבוב") שהיו ת"פ גדוד 46 כתגבור. חיל האוויר הקדיש לתקיפת הכוחות המצריים בגזרה כרבע מגיחותיו בפיקוד הדרום, בעיקר של טייסות סקייהוק. בשעה 11:00 דיווחו התצפיות על בריחה בלתי מאורגנת של המצרים בציר ואדי מבעוק לכיוון התעלה. חלקם ברחו בנסיעה וחלקם נטשו את הטנקים והחלו לברוח ברגל.

מפקד מחלקת התול"ר, אבי מלכה, הציב את ג'יפ התול"ר בשטח שולט והשמיד שלושה או ארבעה טנקים מצריים. בשעות אחר הצהריים נפגע הג'יפ פגיעה ישירה, המ"מ נפצע קשה, ושני הלוחמים בג'יפ - הכוון וחובש ששימש כנהג, נהרגו. חובש נוסף הוזעק לטפל בנפגעים, אך נהרג מפגיעה ישירה של פגז טנק בעת פעולת החילוץ. ההרוגים והפצוע שנותרו בשטח חולצו בסופו של דבר עם ערב. מלכה זכה לציון לשבח של אלוף פיקוד המרכז יונה אפרת על פועלו בקרב[דרושה הבהרה].

בשעות אחר הצהריים המשיך חיל האוויר לתקוף את הכוחות הנסוגים. התקיפות שמרביתן היו תקיפה גבוהה התמקדו באזור ציר "נווה 70" – שטח הריכוז והדרג השני של חטיבה 3. השפעת חיל האוויר הייתה מסיבית, גם במספר הפגיעות ובעיקר בהשפעה המורלית על שני הצדדים.

למחרת בבוקר חידשו המצרים את ההתקפה על הצומת מכיוון ציר "זאבה", גדוד 202 הגן עליה באמצעות מחלקות הטנקם וצוותי בזוקות שהצטיינו בפגיעות בטנקים המצריים. הכוחות המצריים שהיו עדיפים במספרם, והשתמשו בטילי נ"ט מסוג סאגר עמדו לשטוף את הצומת אך נעצרו בגלל מספר פגיעות ארטילריות מדויקות. חלקם נכנעו ונשבו, וחלקם ברחו מערבה, לכיוון התעלה. בסריקות שנעשו מאוחר יותר נמצאו כמאה חיילים מצריים על נגמ"שים, שהתחבאו במהלך הקרב מדרום לצומת. חיילים אלה, ובראשם המג"ד, נכנעו ונשבו ללא קרב.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה לצה"ל היו בקרב שישה הרוגים – שניים מתקרית התול"ר, החובש שנהרג בניסיון החילוץ, לוחם נוסף נהרג מארטילריה מצרית כשחצה בריצה שטח פתוח לספק פגזים למחלקת הטנקים, איש צוות טנק מגח ממחלקת טנקי מגח שסופחה לגדוד 202 ב-11 באוקטובר וקצין שריון במילואים, מ"מ טנקי שוט-קל מגדוד 104 חטיבה 164. השניים נפגעו מפגיעות בטנקים שלהם בקרב באזור צומת ""נווה"-"יורה".

לגדוד 89 ולגדוד 46 לא היו נפגעים כלל לא באנשים ולא בכלים.

בסריקה באזור קרב גדוד 46 נספרו כ־60 כלי רק"מ (טנקים ונגמשים) חלקם פגועים וחלקם שלמים,

יש להניח כי גדוד 202 פגע באזור הצומת בעוד כ־10 טנקים ובהרבה משאיות וכלי רכב על ידי מחלקת הטנקים והתול"רים שנשארו בצומת ובעיקר על ידי האש תלולת המסלול של הגדוד ושל האגד הארטילרי. אחר הצהרים נפגעו 5-6 טנקים ועוד נגמ"שים על ידי מחלקת הטנקים של איתן ידיד לוי באזור "זאבה"-"נחליאלי" שם תקף גם חיל האוויר אחר הצהריים.

חטיבה 3 וגדוד 339 נגרעו מסדר הכוחות המצרי וכ-120 חיילים מצרים נשבו. בסה"כ הושמדו בשני ימי המתקפה המצרית הכושלת כ-90 טנקים בגזרה הדרומית כולה, רובם בקרב ואדי מבעוק וחלקם באזור צומת "נווה"-"יורה". כישלון מצרי זה הצטרף לשורה של כשלונות במתקפת ה-14 באוקטובר.

הקרב היה מאולתר, בנוהל קרב חפוז ותוך כדי תנועה. הקרב היה בניהול אוגדתי ובפיקוד גדודי בגזרות הלחימה. מה שהחל כהפתעה בחדירת חטיבת טנקים מצרית דרך מערך הקו הקדמי לעומק השטח, הסתיים בניצחון מכריע של צה"ל.

התוצאה הושגה בזכות תגובות מהירות, פעולות נכונות, ורמה מקצועית גבוהה של לוחמים ומפקדים בכל הרמות – בגדודים 202, 46 ו־89, מערך המודיעין הקרבי שפרסה חטיבה 401 והתמיכה הלוגיסטית לכלים הלוחמים תוך כדי הלחימה וניהול הקרב המשולב על ידי החפ"ק האוגדתי, ומאידך שלומיאליות ומקצועיות נמוכה של המצרים.

הערה: בתיאורים הישראליים של הקרב מופיעה התקפה חטיבתית מוגברת נוספת לכיוון צומת "נווה"-"יורה" של חטיבה משוריינת 22 וגדוד חי"ר מחטיבת חי"ר 1. במקורות המצריים אין אזכור להתקפה כזו ובניתוח מבצעי התקפה כזו היא בלתי סבירה. חטיבה 22 אשר סופחה לדיוויזיה 19 לקראת הצליחה המשיכה להילחם במסגרת דיוויזיה 19.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאזלי, חציית התעלה, עמ' 205, הוצאת מערכות, 1980
  2. ^ ‫שי לוי, ‏קרב השריון האכזרי ששינה את פני מלחמת יום כיפור, באתר ‏mako‏‏, ‏4 ביולי 2013‏.
  3. ^ ראו מאמרו של אל"ם במילואים פסח מלובני בקישורים החיצוניים. מסתמך על מה שפורסם על ידי מקורות מצריים על הכוחות המצרים בקרב בוואדי מבעוק ובקרב באזור צומת "נווה"-"יורה" בעמודים 163-164.