קרב זלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב זלה היה קרב שהתחולל בשנת 47 לפנה"ס בין יוליוס קיסר לבין פרנקס השני מלך פונטוס. הקרב התקיים סמוך לזלה (זילה המודרנית המהווה כיום עיירה קטנה במחוז טוקט בצפון טורקיה). קרב זה הסתיים בניצחונו המוחלט של יוליוס קיסר והביא את הקץ לשאיפותיו הטריטוריאליות של פרנקס באסיה הקטנה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונו של קיסר על הכוחות התלמאיים בקרב הנילוס, עזב את מצריים ועבר דרך סוריה, קיליקיה וקפדוקיה על מנת להלחם בפרנקס מלך פונטוס בנו של מיתרידטס השישי. קודם לכן הביס פרנקס בקרב ניקופוליס את צבאו הקטן של הלגאטוס של קיסר גנאוס דומיטיוס קלוינוס. לאחר מכן ביצע מעשי עינויים והתעללות כלפי אסירים ואזרחים רומאיים שנמצאו תחת שלטונו. כאשר נודע לפרנקס על התקרבו של קיסר שלח לעברו שליחים בהצעת שלום אולם קיסר סירב לבקשתו. פרנקס הקים את מחנהו סמוך לזלה שם נחל אביו ניצחון מרשים על הרומאים בשנת 67 לפנה"ס. המחנה מוקם בעמדה גבוהה עם נתיב אספקה המקשר אותו אל העיר. קיסר מיקם את מחנהו בצד השני של העמק אך לאחר דיווחים שקיבל על מיקומו של פרנקס העביר את מחנהו לעמדה גבוהה ממול למחנהו של פרנקס. בתגובה לכך הצעיד פרנקס את חייליו מתוך המחנה במבנה קרב. קיסר הקציב יחידה של רגלים על מנת לגונן על החיילים שהקימו את מחנהו אך השתמש בשאר החיילים לבניית המחנה. אז צעד צבאו של פרנקס בפתאומיות לעבר הרומאים.

הצבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיסר הייתה יחידה של וטרנים מהליגיון ה-6 (כ-1,000 חיילים), הלגיון ה-12 (שכלל חיילים מגלטיה מאומנים בשיטת הלוחמה הרומאית), הלגיון ה-36 (שהורכב מלגיונרים של פומפיוס שנכנעו לקיסר לאחר קרב פרסלוס) ומספר קוהורטות של שרידי צבאו של דומיטיוס קלווינוס. בנוסף הייתה ברשותו יחידה קטנה של פרשים. צבאו מנה 15,000 לוחמים. לפאראנקס היו כ-20,000 חיילים רגליים רובם בני שבטים וחיילים מגויסים, בנוסף לחיילים מקצועיים, פלנגיסטים, לגיונרים ופרשים. בנוסף היו ברשותו מרכבות קרב סקיתיות.

מערך הצבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקס העמיד את צבאו כאשר המרכבות הסקיתיות מלפנים ומאחוריהם החי"ר הקל והפרשים כאשר הקו השני והשלישי הכיל את שאר החיילים הרגלים. קיסר העמיד את הלגיון ה-6 מימין, את הלגיון ה-36 משמאל ואת הלגיון הגלאטי במרכז.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקס הצעיד את כוחותיו במורד העמק המפריד בין שני הצבאות. מהלך זה הפתיע את קיסר משום שמשתמע מכך שפרנקס התכוון להילחם במעלה הגבעה. אנשיו של פרנקס טיפסו במעלה הגבעה ונתקלו בשכבה דלילה של לגיונרים של קיסר. אז הזעיק קיסר במהירות את אנשיו שהיו עסוקים בבניית המחנה וגייס אותם במהירות לקרב. בינתיים הצליחו המרכבות הסקיתיות של פאראנקס לפרוץ את קו ההגנה הדליל של הרומאים אולם אז נתקלו במטר כבד של חניתות הטלה מצד הרומאים ונאלצו לסגת. קיסר פתח בהתקפת נגד כשהוא הודף את צבאו של פרנקס בחזרה במורד הגבעה שם הוא מושמד כמעט לחלוטין. אז מסתער קיסר ומשתלט על מחנהו של פרנקס כשהוא משלים את ניצחונו.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון בקרב זה היווה נקודת מפתח בקריירה הצבאית של קיסר. המערכה בת חמשת הימים נגד פרנקס הייתה כה מוצלחת ומהירה, שאותה סיכם מאוחר יותר קיסר (לפי פלוטארכוס) במשפט המפורסם "באתי, ראיתי, ניצחתי" (בלטינית: Veni, vidi, vici, קרי: וֶני, וידי, ויצ'י). פרנקס עצמו נמלט משדה הקרב וניסה לגייס צבא נוסף אך זמן קצר לאחר מכן הובס ונהרג על ידי חתנו אסנדר. קיסר מינה את מיתרידטס מפרגמון כמלך החדש של ממלכת הבוספורוס כתודה על עזרתו במהלך המערכה במצרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב זלה בוויקישיתוף