קרב כירונאה (86 לפנה"ס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב כירונאה (86 לפנה"ס)
מלחמה: מלחמת מיתרידטס הראשונה
תאריך התחלה: 86 לפנה"ס
מקום: כירונאה, בויאוטיה
38°30′04″N 22°51′50″E / 38.501°N 22.864°E / 38.501; 22.864 
תוצאה: ניצחון רומאי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

120,000 בקירוב

40,000 בקירוב

קרב כירונאה (86 לפנה"ס) היה קרב שהתרחש במהלך מלחמת מיתרידטס הראשונה בין הצבא הרומי בפיקודו של סולה לבין הצבא הפונטי בפיקודו של ארכלאוס. הקרב התרחש בכירונאה שבבויאוטיה והסתיים בניצחון רומי מוחץ. התיאור של קרב כירונאה נמצא בשלושה מקורות עתיקים הנבדלים זה מזה במקצת. שלושת המקורות הם אפיאנוס ב"מלחמות מיתרידטס" שלו, פרונטינוס בספרו "סטראטגמאטה" ("תחבולות") ופלוטארכוס, שהוא עצמו נולד בכירונאה והכיר אותה היטב, ב"חיי אישים" שלו.

הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיאנוס כותב שלמצביא הפונטי ארכלאוס היו גדודי צבא תראקים, סקיתים, קפדוקים, ביתיניים, גלטיים ופריגים, ומספרם הגיע קרוב ל-120,000. כל גדוד היה תחת פיקוד גנרל מהלאום שלו, וכולם היו תחת פיקודו של ארכלאוס שהיה בתפקיד ראש המטה הכללי.

לסולה היו, על פי אפיאנוס, מספר לגיונות רומיים אך גם כמה גדודים יוונים שערקו לשורותיו. בכל אופן, מספר חייליו של סולה הגיע ל-40,000, כלומר שלושה חיילים פונטיים על כל חייל רומי בודד. פלוטארכוס כותב שסולה אמר לאחר המלחמה שהיה לו בקרב כירונאה בסך הכל 15,000 רגלים ועוד 1,500 פרשים אך ככל הנראה זאת הייתה תעמולה גרידא.

מלבד יתרון מספרי ברור זה, היה לארכלאוס יתרון ממשי נוסף בחיל הפרשים שלו. היו לו לכל הפחות 60 מרכבות חרמש שהיוו נשק יעיל ומפחיד כנגד חיל רגלים. זאת הסיבה שסולה נמנע מלהילחם בפונטים במקום בו נפגשו צבאותיהם תחילה, פילובויאוטיוס (Philoboeotus) שהייתה בקצה של העיר היוונית אלטיאה. מקום זה הוא מישור ובו היה מסוגל ארכלאוס לנצל את הפרשים שלו בצורה מלאה כנגד הצבא הרומי שהיה מורכב בעיקר מרגלים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא רומי בפיקוד מניוס אקוויליוס הובס על ידי מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ולאחר מכן כבש מיתרידטס את כל אסיה הקטנה ללא הפרעה. משם המשיך מיתרידטס ליוון וכבש אותה (קיץ 88 לפנה"ס), כמעט ללא צורך בלחימה אלא בעיקר על ידי דיפלומטיה. באותו הזמן הייתה רומא עסוקה במלחמת האזרחים ולא הייתה פנויה להתעסק עם הפרובינקיות שלה, ורק בשנת 87 לפנה"ס הגיע צבא רומי בפיקודו של סולה ונחת באטיקה.

שני הכוחות הפונטיים העיקריים ביוון התרכזו בערים אתונה (תחת פיקודו של אריסטיון) ופיראוס (תחת פיקודו של ארכלאוס). באביב 87 לפנה"ס ריכז סולה את עיקרי מאמציו במצור על פיראוס עליה הוא פיקד ישירות, בשולחו חיל משלוח שיקיים מצור על אתונה. חיל המשלוח מנה כ-6,000 חיילים בפיקודו של הלגיונר הורטנסיוס (Hortensius). המגינים של אתונה ופיראוס הצליחו להחזיק מעמד זמן רב, אך לבסוף ב-1 במרץ 86 לפנה"ס הצליח הורטנסיוס לכבוש את אתונה. זמן לא רב אחר כך הצליח סולה לכבוש את פיראוס אך ארכלאוס הצליח לברוח בדרך הים לתסליה ומשם לתרמופילאי.

באביב 86 לפנה"ס החל צבא פונטי גדול בפיקודו של ארקתיאס, אחד מבניו של מיתרידטס, לנוע דרך תרקיה ומקדוניה. הורטנסיוס עדיין היה עם חיל המשלוח הרומי באזור אתונה, והצבא הפונטי שחתר בראש ובראשונה לביצור כיבושיו יותר מאשר שיתוף פעולה עם ארכלאוס ביוון בזמן המצור עליו, הגיע כעת לכלקיס. הייתה סכנה ממשית לחיל המשלוח הרומי מפני הצבא הפונטי, והיה ברור שבמידה ויגיעו למצב של קרב עם הצבא הפונטי יובס הורטנסיוס עם צבאו הזעיר. מסיבה זו וכן מפני שהיה צריך אספקה חדשה לצבאו, החליט סולה להתקדם לבויאוטיה. הורטנסיוס מיהר לחבור אליו.

במהלך המסע של הצבא הפונטי, מת ארקתיאס וארכלאוס החליף אותו כמפקד הצבא.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחבר אליו הורטנסיוס, התמקם סולה בגבעה של פילובויאוטיוס, בקצה הדרומי של העיר היוונית אלטיאה. מקום זה הוא שטח מישורי גדול. הצבא הפונטי חנה מצפון, כשבתווך בינם לבין הצבא הרומי מפריד הנהר קפיסוס (Κηφισός) שזורם מצפון-מערב לדרום-מזרח ונשפך לבסוף לאגם קופאיס. עמדתו של סולה על הגבעה הייתה איתנה מספיק בשביל שלא ייאלץ לערוך שם קרב עם ארכלאוס. סולה לא רצה לערוך קרב במישור כיוון שחילות העזר המצוינים של ארכלאוס היו בכושרם המיטבי במישור, אך הייתה סיבה חשובה יותר. קווי התקשורת הטובים ביותר שלו היו בהמשך הקפיסוס כשזרם לדרום מזרח דרך מעבר צר לעבר העיר כירונאה. על הכניסה למעבר שלט האקרופוליס של פרפטומיי (Parapotamii), שעמד בפיסגה המערבית של הר הידליום (Mt. Hedylium) ממערב לקפיסוס.

שני הצדדים כנראה ניסו לתפוס את האקרופוליס, אך סולה הגיע ראשון וחסם את הכניסה למעבר מצפון. כאן עשה ארכלאוס שגיאה חמורה וניסה לתפוס את העיר כירונאה, וכיוון שהמעבר הישיר לכירונאה היה חסום על ידי חיילי סולה נאלץ ארכלאוס לנוע מסביב להר ולהגיע לכירונאה מצפון.

מהלך הקרב הושפע מהגאוגרפיה של האזור. העיר כירונאה נמצאת בגדתו הדרומית של הקפיסוס במישור צר שרוחבו מיל או שניים. מצפון לעיר, בגדה הצפונית של הקפיסוס, נמצא הר טוריום (Thurium) שמגיע לגובה מקסימלי של 500 מטרים ומזרחית אליו נמצא הר אקונטיום (Acontium). עמק צר וסלעי מפריד בין הר טריום להר הידליום מעט יותר צפונה לעיר.

תושבי כרוניאה גילו את ארכלאוס וצבאו מתקרבים והזעיקו את סולה, ששלח את הלגיונר גביניוס שהגיע בזמן למנוע מהעיר ליפול בידי ארכלאוס. ארכלאוס הקים את מחנהו בעמק שבין הר הידליום לרכס של טריום-אקונטיום וכן שלח כוח למורדותיו הצפוניים של הטריום. סולה ועיקר צבאו נעו בעקבות גביניוס וחנו במורדותיו של ההידליום, מערבית למחנה הפונטי. למחרת נע סולה לשטח המישורי, כאשר הוא מותיר שם כוח של לגיון ושתי קוהורטות בפיקודו של הלגיונר מורינה לתצפת על המחנה הפונטי ושולח כוח נוסף מדרום לכוח הפונטי שנמצא בטריום.

הקרב החל כשהכוח הרומי שחנה מדרום לכוח הפונטי בטריום, הופיע לפתע בפיסגה והניס את הכוח הפונטי שנתקף פאניקה לעבר המחנה הפונטי. ארכלאוס פתח במתקפת פרשים ולאחר מכן של מרכבות החרמש שלו כנגד הקוים הרומיים, אך המרכבות לא הצליחו לצבור את המהירות הדרושה למתקפה חזקה בגלל האדמה הסלעית; סולה נתן להם לחצות את קויו ולאחר מכן השמיד אותם מאחור. המתקפות חסרות ההצלחה הללו לכל הפחות נתנו לארכלאוס זמן להביא את הרגלים שלו, וכך החל קרב רגלים אינטנסיבי במרכז, אך ההכרעה הייתה תלויה באגפים. ארכלאוס החליט לפתוח במתקפת פרשים על האגף השמאלי הרומי בפיקודו של מורנה. סולה בתגובה שלח את הורטנסיוס עם 5 קוהורטות ששם בעתודה אך ארכלאוס הצליח לבודד אותו והייתה סכנה ממשית שהאגף השמאלי יתפורר.

סולה החליט להזיז פרשים מהאגף הימני שלו לטובת האגף השמאלי, וכשראה זאת ארכלאוס הוא הניע את הפרשים שלו דרומה במטרה לתקוף את האגף הימני המוחלש. סולה פנה חזרה דרומה עם הפרשים שלו ושלוש קוהורטות, אחת של הורטנסיוס ושתיים מעתודה, והגיע לשם לפני ארכלאוס. הוא פתח במתקפה על ארכלאוס כששורותיו עדיין לא מאורגנות. האגף השמאלי הפונטי נהדף אחורה אל עבר הקפיסוס, והרטנסיוס ומורנה שהדפו את ההתקפה הפונטית הזדרזו להצטרף להתקפה של סולה.

הצבא הפונטי נסוג כשהוא מתפצל לשני כוחות נפרדים אחד מהשני על ידי הר אקונטיום. ארכלאוס ניסה לכנס את צבאו בקדמת המחנה שלהם, בין אקונטיום לבין הידליום, אך מעשה זה רק החמיר את המצב. לבסוף נאלץ ארכלאו לפתוח את שערי המחנה אבל הדבר היה מאוחר מדי בשביל מרבית צבאו; רק 10,000 שרדו והצליחו לברוח עם ארכלאוס.

האבידות הרומיות בקרב זה אינן ידועות. פלוטראכוס ואפיאנוס מביאים את דברי סולה שהאבידות הרומיות נסתכמו ב-14 איש, כשלבסוף 2 חזרו בחשיכה והעמידו את מספר האבידות על 12 איש. כמובן שמספרים אלו נמוכים מכדי להאמין להם, כיוון שבקרבות רגלים שיעור האבידות הרבה יותר גבוה.

תגבורת שנשלחה בדרך הים על ידי מיתרידטס חברה לארכלאוס ושרידי צבאו, ולאחר מכן לחם ארכלאוס בסולה שוב בקרב אורכומנוס בו הובס סופית.