קרב לאנגנזאלצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב לאנגנזאלצה
מלחמה: מלחמת אוסטריה-פרוסיה
Battle of Langensalza.jpg

ארטילריה פרוסית במהלך הקרב
תאריך התחלה: 27 ביוני 1866
תאריך סיום: 27 ביוני 1866
קרב לפני: קרב בורקסדורף
קרב אחרי: קרב סקאליץ
מקום: באד לאנגנזאלצה, כיום במדינת תורינגיה
תוצאה: ניצחון טקטי הנוברי, ניצחון אסטרטגי פרוסי
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
פרוסיהפרוסיה וילהלם הראשון, מלך פרוסיה  Flag of Hanover 1837-1866.svg גאורג החמישי, מלך הנובר 
מפקדים
כוחות

בין 8,000 ל-9,000

17,000

אבידות

196 הרוגים 634 פצועים 900 שבויים

378 הרוגים 1051 פצועים

קרב לאנגנזאלצהגרמנית: Schlacht bei Langensalza) הוא קרב שנערך ב-27 ביוני 1866, במהלך מלחמת אוסטריה-פרוסיה. הקרב נערך באזור העיר באד לאנגנזאלצה בין כוח של ממלכת פרוסיה לכוח מצד ממלכת הנובר. הקרב הסתיים בניצחון הנוברי, אולם בפועל היו ההנוברים מכותרים ולא יכלו לחבור אל בעלי בריתם הבווארים. יומיים לאחר הקרב נכנע גאורג החמישי, מלך הנובר, וממלכתו סופחה לפרוסיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 1866, הגיעו היחסים בין ממלכת פרוסיה והאימפריה האוסטרית לסף מלחמה. כל 44 מדינות הקונפדרציה הגרמנית נדרשו לבחור צד. מרבית הממלכות החזקות, כולל ממלכת בוואריה, ממלכת סקסוניה וממלכת וירטמברג בחרו לתמוך באוסטריה, כיוון שעוצמתה ההולכת וגוברת של פרוסיה הפחידה אותן. גאורג החמישי, מלך הנובר לעומת זאת, ניהל משא ומתן הן עם האוסטרים והן הפרוסים. בכך הוא בזבז זמן יקר שאותו היה יכול לנצל על ידי קבלת תגבורת ממדינות אחרות. כאשר בסופו של דבר הוא החליט לתמוך באוסטריה, כבר לא יכלו האוסטרים להגיש לו סיוע. לפרוסיה לעומת זאת, נותרו עתודות בעורף. גאורג האופטימי האמין שקנצלר פרוסיה אוטו פון ביסמרק לא יפר את חוקי הקונפדרציה הגרמנית הקובעים שעל מדינה פולשת לתת התראה על פלישה שישה שבועות לפני כן. הוא טעה.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 ביוני 1866 הכריזו פרוסיה ואוסטריה מלחמה זו על זו. למחרת הורה וילהלם הראשון, מלך פרוסיה להתחיל את הפלישה לסקסוניה, הנובר ונסיכות הבוחר מהסן. יום לאחר מכן כוח פרוסי בפיקודו של אוגוסט קרל פון גייבן פלש להנובר. למזלם של ההנוברים, המתקפה הפרוסית החלה בזמן תרגילי הקיץ של הצבא ההנוברי, כך שהוא כבר היה מגויס ומוכן. עם זאת, הוא היה מפוזר בכל רחבי המדינה. בהבינו שאין הוא יכול לעוצמה הפרוסית, הורה המלך גאורג למפקד צבאו אלכסנדר פון ארנטשילדט לסגת דרומה בניסיון לחבור אל צבאה של ממלכת בוואריה. הנסיגה התבצעה במהירות, וההנוברים הרסו בדרכם מסילות ברזל וכך עיכבו את הפרוסים במידה רבה. עם זאת, בשל הנסיגה החפוזה, ציוד רב ננטש מאחור.

כוח הפלישה הפרוסי כלל בסה"כ 40,000 חיילים, מול 19,000 שיכלו ההנוברים להעמיד. לאחר הפלישה, התפצל הכוח הפרוסי לארבע דיוויזיות תחת פיקודם של גייבן, פלקנשטיין, פליס ובייר. פלקנשטיין, אשר הבין כי ההנוברים נסוגים, החל לצעוד צפונה וכבש ללא כל התנגדות את עיר הבירה הנובר. מפקד הצבא הפרוסי הלמוט פון מולטקה, הבחין בהזדמנות לכתר את הצבא ההנוברי, והורה לגייבן להצטרף אל פלקנשטיין בצפון, בעוד לבייר הורה לנוע דרומה ואת פליס הפנה מערבה. ממזרח להנוברים נמצאה פרוסיה עצמה. עם זאת, פלקנשטיין נותר בעיר הנובר וב-18 ביוני נתן לחייליו יום מנוחה. מולטקה דרש ממנו להצטרף למתקפה של גייבן, אולם פלקנשטיין סבר שחבל לסכן חיי אדם, ושהמחסור בצבא ההנוברי יעשה את שלו. לפיכך, הוא התחמק מביצוע הפקודה. רק ב-24 ביוני, בעקבות הוראה מפורשת מהמלך, המשיך פלקנשטיין בהתקדמות צפונה.

ההנוברים הגיעו לגטינגן, אולם התעכבו בה שלושה ימים כדי להשיג אספקה. עם זאת, העיכוב של פלקנשטיין גרם לכך שהם לא הפסידו זמן. ב-24 ביוני כבר היו ההנוברים בבאד לאנגזאלצה, מרחק ימים ספורים מבעלי בריתם הבווארים. עם זאת, מלך הנובר, אשר נמצא ביחד עם צבאו, הורה לעצור את ההתקדמות וניסה להגיע למשא ומתן עם הפרוסים. עיכוב זה אפשר לפרוסים לרכז בידיו של פליס 9,000 חיילים שחסמו את דרכי הנסיגה של ההנוברים מדרום, בעוד גייבן נערך בצפון מאחורי קאסל, בייר מתקדם אל אייזנך ופלקנשטיין מתאמץ להדביק את הקצב. מולטקה הורה לפליס לא לתקוף, אלא להמתין עד שיגיעו גייבן ובייר. אולם פליס הפר את הפקודה בהתרסה, והחליט לתקוף את ההנוברים אשר נהנו מיתרון מספרי של כמעט שניים לאחד.

ארנטשילדט העביר את מחנהו אל קירשברג ליד מרכסלבן, 1.5 ק"מ צפונית ללאנגנזאלצה. אזור זה קשה לגישה כיוון שהוא נמצא בין הנהרות אונשטרוט (Unstrut) וזאלצה (Salza). בבוקר ה-27 ביוני הצעיד פליס את אנשיו לכיוון לאנגנזאלצה. הגדוד ההנוברי שהושאר בעיר, נסוג אל מאחורי האונשטרוט מיד כשהבחין בפרוסים המתקרבים. פליס לכד את לאנגנזאלצה ללא התנגדות, ונערך על גדות הנהר. בשלב זה היה על פליס להורות על בלימת המתקפה, אולם הוא לקה בחולשה בדיוק ברגע קריטי זה ולא יכל לתת שום פקודה, כך שהמתקפה המשיכה. הפרוסים צלחו את הנהר ותקפו את המחנה ההנוברי אשר פרט לעדיפותו המספרית גם נהנה מארטילריה יעילה. התוצאה הייתה צפויה מראש, ובשעות אחר הצהריים המאוחרות הגיעה פקודה לסגת. חלק מהיחידות הפרוסיות קיבלו את הפקודה באיחור, כך שהן מצאו את עצמן מבודדות בעורף האויב. 900 חיילים פרוסים נפלו בשבי. חיל הפרשים ההנוברי עבד למתקפה מיד כשהחלה הנסיגה, ותקף את הפרוסים מספר פעמים מדרום-מזרח ללאנגנזאלצה. אולם הפרוסים הדפו מתקפה זו, והצליחו להישאר בעיר.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף העובדה שההנוברים ניצחו, הרי שאבידות שני הצדדים היו מינוריות, והקרב עיכב את הנסיגה ההנוברית די זמן כדי לאפשר לגייבן ובייר לכתר את ההנוברים מכל כיוון. כעבור יומיים נכנע מלך הנובר ויצא לגלות בבריטניה. ממלכתו סופחה לפרוסיה והפכה לפרובינציית הנובר. בצורה דומה טיפלה פרוסיה במרבית הממלכות הגרמניות הקטנות שתמכו באוסטריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב לאנגנזאלצה בוויקישיתוף