קרב מונסטיר (1916)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב מונסטיר
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Brigade dieterichs.jpg

כוחות החטיבה הרוסית נעים לכיוון מונסטיר
תאריך התחלה: 12 בספטמבר 1916
תאריך סיום: 11 בדצמבר 1916
משך הסכסוך: 13 שבועות
קרב אחרי: קרב מונסטיר (1917)
מקום: אזור העיר מונסטיר שבממלכת סרביה הכבושה.
41°01′55″N 21°25′00″E / 41.03194°N 21.41667°E / 41.03194; 21.41667
תוצאה: השתלטות כוחות מדינות ההסכמה על העיר מונסטיר.
הצדדים הלוחמים

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
ממלכת בולגריהממלכת בולגריה  ממלכת בולגריה
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית

צרפתצרפת  צרפת
ממלכת סרביהממלכת סרביה  ממלכת סרביה
בריטניהבריטניה  בריטניה
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
ממלכת איטליהממלכת איטליה  ממלכת איטליה

מפקדים

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית ארנולד פון וינקלר
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית אוטו פון בלו
בולגריהבולגריה ניקולה ז'קוב
בולגריהבולגריה קלמנט בוידז'ייב
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית אבדילקרים פאשא

צרפתצרפת מוריס סראי
ממלכת סרביהממלכת סרביה פטר בויוביץ'
ממלכת סרביהממלכת סרביה ז'יוויין מישיץ'
בריטניהבריטניהג'ורג' מילן
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית מיכאיל דיטריכס
ממלכת איטליהממלכת איטליהארנסטו מומבלי

כוחות

240,000 חיילים בכל החזית

320,000 חיילים בכל החזית

אבידות

הצבא הבולגרי: 53,000 נפגעים.
הצבא הגרמני: 8,000 נפגעים

הצבא הצרפתי: 13,786 נפגעים
הצבא הסרבי:27,337 נפגעים
הצבא הבריטי: 4,580 נפגעים
הצבא הרוסי: 1,116 נפגעים
הצבא האיטלקי: כ-1,000 נפגעים.

מפה טופוגרפית של אזור הקרבות

קרב מונסטיר (1916) היה קרב משמעותי בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, נערך במהלכה של מתקפה כוללת של כוחות מדינות ההסכמה נגד כוחות מעצמות המרכז בגזרת מקדוניה והוביל לכיבושה מחדש של העיר מונסטיר על ידי כוחות מדינות ההסכמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה

אחר הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז, התקדמו הכוחות הבולגריים והגרמניים במהירות לכיוון סלוניקי, שבה התרכזו כוחות מדינות ההסכמה שעיקרם צרפתיים ובריטיים. באמצע 1916 התייצב קו החזית המקדונית והחלה מלחמת התשה. באפריל 1916 התקדמו כוחות מדינות ההסכמה אל עבר הגבול היווני, ועד אמצע השנה מנה הצבא של בעלות הברית בפיקודו של מוריס סראי 320,000 חיילים, אותם פרש בחמש גזרות לאורך קו החזית בן 260 הקילומטרים בגיבוי מערך קווי תקשורת מסביב לכל האזור. שמונה אוגדות צרפתיות, אוגדה איטלקית ואוגדה רוסית אורגנו בשלושה גיסות.

הגיס הראשון הגן על הגזרה שבין נהר צרנה ועד הווארדאר, הגיס השני הגן על הגזרה מאגם פרספה ועד הכפר גרדשניצה, והגיס השלישי נשלח להגן על גזרת הגבול האלבני עד אגם פרספה. הצבא הסרבי הגן על הגזרה המרכזית מגרדשניצה ועד נהר צרנה.[1] הגיס הבריטי הגן על הגזרה מהווארדאר ועד נהר סטרומה. מולם ניצב כוח מעצמות המרכז, כאשר הארמייה הבולגרית הראשונה הוצבה בגזרת האגמים פרספה ואוחריד, הארמייה ה-11 הגרמנית בצירוף אוגדות בולגריות שנספחו אליה הוצבה צפונית לאגם דויראן, והארמייה הבולגרית השנייה הוצבה בגזרת הנהר סטרומה.[2]

הצבאות הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות ההסכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות מדינות ההסכמה אשר מנו 330,000 חיילים הורכבו מ-6 אוגדות סרביות, 5 בריטיות, 4 צרפתיות, איטלקית אחת וחטיבת רגלים רוסית אחת. הכוח התוקף אורגן ב-201 גדודים וצויד ב-1,025 תותחים ו-1,300 מקלעים.

מעצמות המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות מעצמות המרכז מנו 240,000 חיילים והתבססו על הארמייה הבולגרית הראשונה והשנייה ועל הארמייה ה-11 הגרמנית אשר אורגנו ב-172 גדודים אשר צוידו ב-900 תותחים. בנוסף, שלחו העות'מאנים לזירה את הגיס ה-20 בפיקודו של מירליווה אבדילקרים פאשה והוא הורכב מאוגדות הרגלים ה-46 וה-50 אשר מנו 24,588 חיילים וצוידו ב-21,178 רובים, 12 מקלעים כבדים ו-12 מקלעים, 32 תותחים ו-2,150 בהמות משא וסוסים. כמו כן נספח לגיס רגימנט האפסנאות ה-16.[3]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1916 החלו הבריטים במתקפת נגד בחזית הנהר סטרומה ונעו לעבר העיר סרס, ובמקביל תקפו הצרפתים והסרבים את הכוחות בגזרת פלורינה, וב-18 בספטמבר הצליחו לדחוק את הצבא הבולגרי מהעיר ולהסיגו לקווי תחילת המתקפה. ראשי הפיקוד הגרמני פנו לעות'מאנים בבקשה לשליחת כוחות סיוע להדיפת מתקפת הנגד של מדינות ההסכמה בחזית. העות'מאנים הקצו את האוגדה ה-50 בהיקף של כ-12,000 חיילים שנפרסו החל מסוף ספטמבר מזרחית לנהר סטרומה, לאחר שסופחו לארמייה הבולגרית השנייה וקבעו את מפקדתם בעיר דרמה.[4]

מאוקטובר ועד דצמבר 1916 יצאו הצרפתים והסרבים למתקפת נגד כנגד הבולגרים. בראשית נובמבר נערך קרב מכריע ל גדות הנהר צרנה שהוביל להיקף נפגעים גבוה בקרב הכוחות הבולגריים. כן סבלו כוחות אלו ממחסור בתחמושת ובקנים ארטילריים. הפיקוד הגרמני החליט לבצע נסיגה טקטית ממונסטיר, ולתפוס עמדות חולשות וברות הגנה, כ-5 קילומטרים צפונית לעיר על פסגת הר באבה. ב-19 בנובמבר הצליחו אוגדת פרשים סרבית, ביחד עם אוגדת הרגלים הרוסית, לכבוש מחדש את העיר ביטולה. מונסטיר חולקה לאזורי שליטה בין הכוחות הסרביים, האיטלקיים, הרוסים, והצרפתים.[5][6][7]

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הבולגריים נסוגו וייצבו קו על הר באבה וממנו הפגיזו את העיר ללא הפסקה עד לשלהי ספטמבר 1918. היקף ההרעשה הארטילרית הגיע לעיתים ל-10,000 פגזים ביממה. נעשה שימוש גם בפגזי גז. נזקי הרכוש והנפש בעיר היו גבוהים מאד. בין מרץ למאי 1917 ניסו כוחות מדינות ההסכמה ללא הצלחה להבקיע את קווי מעצמות המרכז על פסגת באבה וכן כדי להוציא את מונסטיר מטווח ההפגזות. בקרב מונסטיר השני ספגו כוחות מדינות ההסכמה 14,000 נפגעים. בשל התמשכות ההפגזות פונתה בהמשך ביטולה מיותר ממחצית מתושביה.[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טאקר, ספנסר, אנציקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, "חזית סלוניקי במלחמת העולם הראשונה", הוצאת ABC-CLIO, ארצות הברית, 2005, עמודים 1044 - 1045 (באנגלית).
  2. ^ פרסיליה, רוברטס מארי, "מלחמת העולם הראשונה-חזית סלוניקי", הוצאת ABC-CLIO, קליפורניה, ארצות הברית, 2006, עמודים 282 - 284, 716, 833 - 835, 1620 - 1624 (באנגלית).
  3. ^ הצבא העות'מאני בחזית המקדונית, באתר bulgarianartillery.it (באנגלית).
  4. ^ הצבא העות'מאני בחזית המקדונית, באתר turkeyswar.com (באנגלית).
  5. ^ 5.0 5.1 Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, Foundation for the Advancement of Sephardic Studies and Culture, New York, 2003, pages 118-144.
  6. ^ וילארי לואיג'י, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, באתר ebooksread.com (באנגלית).
  7. ^ אלן פאלמר, החזית המקדונית בתוך: "הניצחון-1918", הוצאת Grove Press, ניו יורק, ארצות הברית, 1998, עמודים 25 - 44, 69, 159 - 160, 214 - 231 (באנגלית).