קרב מסין (1914)
 | ||||||||||
| מסין וסביבותיה, 1914 | ||||||||||
| מערכה: המירוץ אל הים | ||||||||||
| מלחמה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 12 באוקטובר 1914 – 2 בנובמבר 1914 (3 שבועות ויום) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מסין, בלגיה | |||||||||
| קואורדינטות |
50°45′52″N 2°53′53″E / 50.7644°N 2.8981°E | |||||||||
| תוצאה | ללא הכרעה | |||||||||
| ||||||||||
קרב מסין (בצרפתית: Bataille de Messines, באנגלית: Battle of Messines) היה חלק מקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הקרב נערך בין 12 באוקטובר ל-2 בנובמבר 1914, בין הצבא הגרמני לבין חיל המשלוח הבריטי והצבא הצרפתי. קרב זה היה חלק מתהליך ייצוב החזית המערבית בעקבות המרוץ אל הים. הקרב נערך במסין שבפלנדריה, בדרומה מערבה של בלגיה, וסמוך מאוד לגבולה עם צרפת. הקרב החל בהתקדמות מוצלחת של כוח פרשים בריטי. לאחר מספר ימים כוח זה נתקל בהתנגדות גוברת והולכת של הגרמנים, ואף בהתקפות נגד שהסיגוהו קמעה אחורה. בתחילת נובמבר התייצבה החזית באזור רכס מסין.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתקפה הגרמנית, אשר פתחה את הלחימה בחזית המערב בתחילת אוגוסט 1914, נבלמה חמישה שבועות אחר כך, ממש על סף פריז. הגרמנים נסוגו על מנת לייצב קו, אשר רובו עבר בתוך צרפת, צפונה משם. כך החל ב-17 בספטמבר 1914 "המרוץ אל הים", אשר נמשך כחודש ימים. שני הצדדים הלוחמים, הגרמנים מצד אחד, והצרפתים, אשר נעזרו בכוחות בלגיים ובחיל המשלוח הבריטי, ניסו לאגף מצפון מערב, כלפי הים הצפוני, האחד את השני. באותו שלב של המלחמה, נשא הצבא הצרפתי בעיקר עול הלחימה בחזית המערב. שרידי הצבא הבלגי החזיקו בפינתה הדרומית מערבית, אשר לא נכבשה, של ארצם, ואילו חיל המשלוח הבריטי, אשר מספר חייליו עלה בהתמדה עם הזמן, החזיק בעיקר בגזרות צפוניות מערביות של החזית, כלומר, באזורי הגבול של בלגיה-צרפת ובסמוך. הדבר הקל עליו לקבל את אספקתו מנמלי תעלת למאנש. כך, מתחילת אוקטובר, החזיק חיל המשלוח הבריטי בגזרה שבין איפר לליל, בסמוך משמאל לארמייה הצרפתית העשירית, אך במרחק מה מערבה מן הקו המחבר בין שתי ערים אלה.
פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]
כללית, פני השטח באזור זה, אשר חלקו בבלגיה וחלקו בצרפת, מישוריים, אך משובצים בגבעות סלעי גיר נמוכות. רכס וימי (Vimy), המורכב משרשרת גבעות המתמשכת מספר ק"מ מדרום מזרח לצפון מערב, נמצא מעט מזרחית לכביש לנס-אראס. מצפון מערב לרכס וימי משתרע רכס נוטרה דאם דה לורט (Notre Dame de Lorette) העובר ממזרח למערב, בקירוב. בין שני הרכסים הנמוכים עבר מצפון לדרום הכביש האמור מלנס לאראס. שני נהרות חוצים את הזירה, שניהם ממזרח למערב, סקארפ, מעט מצפון לאראס, וקארנסי (Carency), מלנס מערבה. ממזרח לאותם רכסים נמוכים, משתרעת שפלת פלנדריה. אזור הקרבות תחום מדרום מזרח על ידי תעלות רבות ועל ידי נהר הלייה (בצרפתית ליס (Lys)). השפלה כמעט שטוחה, למעט כמה גבעות בגובה של כ-120 מ', בשרשרת בקו מערב-מזרח, מקסל (Cassel), דרך מון דה קאט (Mont des Cats), דרך מון נואר (Mont Noir), מון רוז' (Mont rouge) ושרפנברג (Scherpenberg), עד מעט מערבה מאיפר, שם ניצבת גבעת מון קמל (Mont Kemmel), ורכס נמוך המשתרע צפונה מזרחה עד הלאה מאיפר, ואחר כך צפונה מערבה, בעודו מנמיך והולך, עד התמזגותו במישור. בצפון מערב, רוחב שפלת החוף, הגבוהה מעט מעל פני הים, כ-16 ק"מ, ובשוליה הקרובים לים - דיונות חול. הלאה בכיוון פנים הארץ השטח מישורי, משובץ בתעלות ניקוז וסכרים, ומי התהום מגיעים כמעט לפני השטח. תעלות אחרות באותו שטח מתחברות לנהרות ליס, איזר וסכלדה. מצב עניינים זה הקשה מאוד על התנועה בשטח מחוץ לדרכים, וחייב מאמץ רב באחזקת הדרכים במצב תקין. יתר שטח פלנדריה, פרט לערים, מעובד או מכוסה ביער. חלקות השדה, בין אם של כפרים, בין אם של חוות חקלאיות, נפרדו זו מזו על ידי משוכות, ולפעמים גם על ידי עצים. כך, למרות פני הקרקע השטוחים, הראות באותו שטח הייתה מוגבלת.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלבים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד חיל המשלוח הבריטי, הגנרל ג'ון פרנץ', סבר כי המערך הגרמני שמולו דליל, ולכן פקד על התקפה בגזרתו, שיעדה השטח שמצפון מזרח לליל. בין 10 ל-12 באוקטובר, שתי דיוויזיות של קורפוס הפרשים, בפיקודו של אדמונד אלנבי, חיפו על אגפו השמאלי של הקורפוס ה-3, אשר התקדם מזרחה, לעבר ליל. אגב כך, הפרשים קבלו פקודה למתוח את האגף השמאלי הרחק צפונה עד איפר. ההתקדמות נערכה מדרום לשרשרת הגבעות המסתיימת במון קמל, וכוח גרמני - קורפוס הפרשים ה-4, ובו שלוש דיוויזיות - תפס את שלוחותיהן הדרומיות, וכך עמד באגפה של דרך תנועתם של הבריטים. הבריטים הבחינו בגרמנים המתחפרים על הגבעות. הקרבות התחילו ב-12 באוקטובר, כאשר חטיבת פרשים בריטית, אשר חייליה תקפו רגלית ממערב, ועל סוסיהם, תוך חיפוי ארטילרי, מדרום, כבשה את מון דה קאט. למחרת אלה המשיכו מזרחה וכבשו גם את מון נואר, כחמישה ק"מ מצפון לבייל (Bailleul). גם ביום הבא הבריטים המשיכו להתקדם צפונה מזרחה, לנוכח התנגדות גרמנית קלה, והגיעו עד מספר ק"מ מדרום לאיפר, בקירוב, שם בעצם 'יישרו' קו עם הכוחות הבריטיים בגזרת איפר. ב-15 לחודש הבריטים ערכו סיור הלאה מזרחה על גדות הליס, על מנת להגיע למנן (Menin). אלא שהתברר כי הגרמנים נאחזו בלילה הקודם בקומן (Comines), כתשעה ק"מ מערבה ממנן, ומנעו מן הבריטים להתקדם הלאה. ב-16 לחודש, תחת הרושם כי הגרמנים נמצאים בתהליך של נסיגה, הבריטים תקפו במגמה להתקדם הלאה מזרחה. הפרשים פנו דרומה כדי לחצות את הליס לגדתו הדרומית, מערבה לקומן, בעוד הקורפוס השלישי פונה צפונה מזרחה על מנת לקיים חזית רצופה עם הכוחות שבאיפר. ניסיון חציית הליס, שרוחבו באותו מקום כ-15 מ' ועומקו כ-1.5 מ', החל בשעה 6:00, כאשר ערפל כיסה את האזור, דבר שמנע סיורים אוויריים וסיוע ארטילרי. גדות הליס, הבוציות והמבותרות, גם הן הקשו על הבריטים. מגיני העמדות הגרמניות הקדמיות נהדפו אומנם אחורה, אך מקום החצייה הוגן היטב על ידי הגרמנים, והבריטים לא הצליחו לחצות. ב-18 לחודש ניסו הפרשים לתקוף צפונה מזרחה, מצפון ובמקביל לליס, מדלמון (Duelmont) שמצפון לארמנטייר (Armentières) ומדרום מערב לקומן, לטן-בריילן (Ten-Brielen) שמצפון לקומן. ניסיון זה נכשל אף הוא. אבדות הפרשים בכל הקרבות שתוארו היו כ-175 חיילים.
התקפות נגד גרמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד הבריטים נכשלים בניסיון להתקדם הלאה מזרחה, החלו הגרמנים לתקוף באגפם השמאלי (הצפוני), בו החזיקה דיוויזיית פרשים אחת ברכס מסין. צפונה ממסין נאלצו הבריטים, בכוח של דיוויזיה ועוד חטיבה, לסגת בשל הפגזות גרמניות עזות מקורטווילדה (Kortewilde) עד לטירת הולבקה (hollebeke) ופקודה ירדה לכוחות בשטח בהתאם. אי בהירות באשר לפקודות הובילה לנסיגה גם הלאה מטירת הולבקה. משנודע הדבר, החלו הבריטים בהתקפת נגד מוצלחת, כנגד כוח פרשים גרמני, כדי להחזיר לידיהם את השטח שאבד. בכל זאת, הקו הקדמי הגרמני הגיע בנקודה מסוימת עד ל-6.5 ק"מ מאיפר, ואם כי הגרמנים לא התקדמו הלאה, הכוחות הבריטיים נראו דלילים לנוכח הלחץ הגרמני. כיוון שכך, שלחו הצרפתים שמונה גדודים לאזור הולבקה לעזרה. ב-30 לחודש לפנות ערב החלו הגרמנים לתקוף בין מסין לקומן בכוח של דיוויזיה רגלית. במסין, שם תקפה למחרת ב-4:30 חטיבת רגלים גרמנית, והגנו על המקום כ-900 אנשי חיל הפרשים בריטים, הצליחו הגרמנים לחדור ליישוב לאחר חמש שעות של לחימה. הבריטים התגוננו מבית לבית, עד שלבסוף נסוגו. באותו זמן, בקירוב, התכתשו שתי בריגדות בריטיות ודיוויזיה גרמנית, בפאתי מסין, תוך אבדות כבדות לשני הצדדים. מצפון למסין התכתשה דיוויזיית פרשים בריטית, מתוגברת בשש סוללות ארטילריה צרפתיות ובגדוד וחצי של חיילים הודים-בריטים, עם דיוויזיה גרמנית מתוגברת. בהמשך הצרפתים שלחו למקום עוד שתי חטיבות, אולם אלה לא נטלו חלק משמעותי בקרב. אם כי הגרמנים פתחו בהפגזה כבדה החל משעה 6:00, הם לא יצאו להתקפה עד שעה 14:45, ככל הנראה בשל חשש שיאוגפו מדרום. באותו זמן כבשו הגרמנים גם את וויטצ'ט (Wytschaete) ואת הרכס שבינה לבין מסין. בהתקפת נגד הבריטים כבשו את העיירה אך לא הצליחו להחזיר לידיהם את הרכס. בהתקפה נוספת, הגרמנים כבשו שוב את וויטצ'ט. כך, בתחילת נובמבר הביאו הקרבות המתוארים להתייצבות בקו גם בגזרה זו.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיוון שבארבע השנים הבאות כמעט שלא חלו שינויים בקו החזית, היה השטח המתואר זירה לקרבות רבים בהם נהרגו מאות אלפי חיילים משני הצדדים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Edmonds, J. E. Military Operations France and Belgium, 1914 Mons, the Retreat to the Seine, the Marne and the Aisne August–October 1914. Macmillan, 1922, 1st edition
