קרב נבי סמואל (1917)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב נבי סמואל
Battle of Nebi Samwil
נבי סמואל בשנת 1900
נבי סמואל בשנת 1900
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 18 בנובמבר 191724 בנובמבר 1917 (7 ימים)
קרב לפני מרדף פלשת
קרב אחרי כיבוש ירושלים
מקום נבי סמואל
עילה כיבוש ירושלים
תוצאה כיבוש נבי סמואל אך ללא יכולת להתקדם לירושלים
שינויים בטריטוריות כיבוש נבי סמואל
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה הצבא הבריטי
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית הודו הבריטית

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדוארד באלפין
בריטניהבריטניה פיליפ פיילין

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית אריך פון פאלקנהיין
טורקיהטורקיה מוסטפא כמאל פאשה

כוחות

הדיוויזיה ה-53 הוולשית
הדיוויזיה ה-52 של שפלת סקוטלנד
הדיוויזיה ה-75
הדיוויזיה הרכובה "יומנרי"
הדיוויזיה הרכובה האוסטרלית

סמלה של הדיוויזיה ה-75 שנקבע אחרי קרב נבי סמואל כסמל לכיבוש "המפתח לירושלים"

קרב נבי סמואל היה קרב שהתחולל בין ה-18 בנובמבר ל-24 בנובמבר 1917 בין הצבא הבריטי לצבא העות'מאני, כחלק מהקרבות לכיבוש ירושלים במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מטרת הבריטים הייתה לכבוש את נבי סמואל כדי שהמקום ישמש קרש קפיצה לכיבוש ירושלים. המקום אומנם נכבש, אך הבריטים נתקלו בהתנגדות עזה של הטורקים, סבלו מנפגעים רבים ולא הצליחו לממש את תוכניתם להגיע משם לירושלים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי אוקטובר 1917 פתחו הכוחות הבריטים במתקפה בצפון הנגב, שבמרכזה כיבוש באר שבע שצלח לאחר תוכנית הטעיה שרקמו הבריטים. פריצת קווי ההגנה הטורקים בבאר שבע ובהמשך בתל חווילפה ובתל א-שריעה ותל הוריירה, איפשרה לבריטים להתקדם צפונה במהירות תוך התמודדות עם הטורקים הנסוגים, בשורה של קרבות שניהלו במהלך נובמבר במסגרת מרדף פלשת.

עד אמצע נובמבר ביססו הבריטים את אחיזתם בכל האזור מיפו מזרחה כשב-14 בנובמבר כבשו את "תחנת הצומת" (תחנת הרכבת נחל שורק) וחסמו בכך נתיב האספקה לירושלים שעשה שימוש בקו הרכבת יפו-ירושלים. ב-15 בנובמבר כבשו כוחות אנזא"ק את רמלה ולוד, וחסמו בכך את הדרך הראשית העולה לירושלים.

מפקד הכוחות הבריטים, אדמונד אלנבי, החליט לנצל את המומנטום, ועל אף עייפות הכוחות הורה על כיבוש ירושלים. כדי ליישם זאת נדרשו הכוחות להשתלט על נקודות מפתח בהן התבצרו הטורקים וביניהן הייתה גם נבי סמואל.

חשיבות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר נבי סמואל שוכן בפסגת הר בגובה של 884 מטר מעל פני הים וכ-5 ק"מ מצפון לירושלים. פסגת ההר שולטת על כל סביבותיה וצופה על ירושלים, ולכן למחזיק במקום פתוחה הדרך להתקדם לירושלים. הטורקים, שהבינו את חשיבותה של נקודה זו, ביצרו אותה, והפכו אותה לחלק מקו ההגנה הצפוני של ירושלים.

הכוחות המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכיבוש ירושלים הקצה הפיקוד הבריטי את היחידות הבאות:

הכוחות הטורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הטורקים שנסוגו מפני האופנסיבה הבריטית כללו את הארמייה השביעית והארמייה השמינית. במהלך נסיגתן הופרדו הארמיות כשהארמייה השביעית פנתה להגן על ירושלים וגב ההר בעוד שהארמייה השמינית נערכה להגן על מישור החוף, השרון והשומרון. במהלך הנסיגה נפגעו חיילים רבים וכ-10,000 חיילים טורקים נשבו. על אף זאת הצליחו חיילי הארמייה השביעית לבנות מערך ביצורים חזק סביב ירושלים שנתמך בסוללות ארטילריה.

הנסיגה החפוזה של שתי הארמיות הטורקיות יצרה טריז שמנע במקרים רבים העברת סיוע בין הארמיות. הבריטים ניסו לנצל מרווח זה בניסיון להתקדם צפונה.

תוכנית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניתם של אלנבי והפיקוד הבריטי לכיבוש ירושלים התבססה על כיתור העיר מרוב עבריה כדי לאלץ את הטורקים לסגת ממנה. התוכנית כללה את המהלכים הבאים:

  • כיתור העיר מדרום על ידי הדיוויזיה ה-53 שתעלה מבאר שבע, חברון ובית לחם.
  • כיתור העיר ממערב ומצפון על ידי שתי דיוויזיות רגלים (ה-75 וה-52) ודיוויזיה רכובה ("יומנרי") כשהדיוויזיה ה-75 תנוע על הדרך הראשית יפו-ירושלים בעוד ששתי הדיוויזיות האחרות תוכננו לנוע מצפון לדיוויזיה ה-75.

כיתור זה נועד לאלץ את כוחות הטורקים לסגת מזרחה לבקעת הירדן.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה החלה ב-18 בנובמבר 1947. כבר בשלבים הראשונים הואטה התקדמותן של הדיוויזיה ה-52 וה"יומנרי" וזאת בגלל התנגדות טורקית חזקה ובגלל תנאי הקרקע ומזג האוויר הגשום[1][2] ורק הדיוויזיה ה-75 הצליחה להתקדם מרחק משמעותי במעלה באב אל-ואד והגיעה ב-20 בנובמבר עד אזור קַרְיַת אלְ-עִנַבּ.

ב-21 בנובמבר שינתה הדיוויזיה ה-75 את מגמת התקדמותה והחלה לנוע לכוון צפון-מזרח כדי לחבור לדיוויזיית ה"יומנרי" אולם הכוחות נבלמו לייד כפר בידו והקרבות באזור נמשכו כל היום. בסיום היום הצליחה הבריגדה ה-234 (אנ') לכבוש את נבי סמואל ולהאחז בו. במקביל ניסו חלק מהכוחות הבריטים לאגף את נבי סמואל מצפון ולכבוש את כפר אל-ג'יב כדי לחסום את כביש ירושלים-שכם אולם לא הצליחו.

בגלל עייפות הלוחמים ומחסור בציוד נעצרה הלחימה והכוחות הבריטים, ובמיוחד הבריגדה ה-234 שכבשה את נבי סמואל, נאלצו להתמודד במשך שבועיים עם התקפות נגד טורקיות שניסו לכבוש מחדש את הכפר ולהסיג את הבריטים מצפון ירושלים.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלימת התקדמות הכוחות הבריטים והיקף הנפגעים הגדול במהלך כיבוש נבי סמואל וסביבתה ובמהלך התקפות הנגד הטורקיות הובילו את מפקד הקורפוס ה-21 לבקש סיוע מהקורפוס ה-20 כדי שיחידותיו יוכלו לסגת ולהתרענן ואכן עד 28 בנובמבר הושלמה החלפת הכוחות.

חוסר היכולת של הצבא הבריטי להתקדם לירושלים מכוון נבי סמואל הוריד מהפרק את התוכנית המקורית לכבוש את ירושלים מצפון ואילץ את הפיקוד הבריטי לטוות תוכנית חדשה. המערכה לכיבוש ירושלים התחדשה ב-8 בדצמבר 1917, בעזרת כוחות רעננים שהביא אלנבי, והטורקים שחששו מהשלמת הכיתור על העיר נסוגו ממנה והעיר נכנעה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bruce, Anthony. The Last Crusade, the Palestine Campaign in the First World War. London: John Murray. ISBN 0-7195-5432-2.
  • Chappell, Mike (2005). The British Army in World War I (3): The Eastern Fronts. Vol. 3 of The British Army in World War I. Osprey Publishing. ISBN 978-1-84176-401-6.
  • Cyril Falls, Military Operations Egypt & Palestine, His Majesty's Stationery Office, 1930

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוחות הבריטים השתמשו במפות ישנות PEF בהן סומנו "דרכים רומיות" שהתבררו כשבילי עיזים. כמו כן הכוחות לא נערכו מבחינת ביגוד למזג אוויר קר וגשום
  2. ^ תנאי הקרקע הקשים מנעו את התקדמות הארטילריה הבריטית ואילצו את הלוחמים להילחם ללא גיבוי ארטילרי