קרב נהר הווזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב נהר הווזר
מלחמה: מלחמות הרומאים נגד הגרמאנים
תאריך התחלה: 16
תאריך סיום: 16
קרב לפני: קרב יער טויטובורג
קרב אחרי: מלחמת המרקומנים
מקום: נהר הוזר, גרמאניה.
53°32′08″N 8°33′56″E / 53.535555555556°N 8.5655555555556°E / 53.535555555556; 8.5655555555556 קואורדינטות: 53°32′08″N 8°33′56″E / 53.535555555556°N 8.5655555555556°E / 53.535555555556; 8.5655555555556 
עילה: הקרב הקודם בין הרומאים לגרמאנים.
תוצאה: ניצחון רומאי מוחץ.
הצדדים הלוחמים
מפקדים

גרמניקוס
כריוואלדה מלך הבטאווים

אבידות

כבדות

קלות יחסית

קרב נהר הווזרלטינית: Campus Idistaviso. בגרמנית: Idistaviso) היה קרב שהתרחש בשנת 16 בין צבא רומאי תחת פיקודו של גרמניקוס, לבין צבא גרמאני תחת פיקודו של ארמיניוס. הקרב הסתיים בניצחון רומאי מוחץ שהיווה למעשה נקמה על קרב יער טויטובורג.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 9 ארב ארמיניוס מנהיג שבט הכרוסקים הגרמאני לשלושה לגיונות רומאיים תחת פיקודו של פובליוס קווינקטיליוס וארוס, ובקרב יער טויטובורג השמיד אותם לחלוטין. התבוסה הכתה גלים ברומא וגרמה זעזוע עמוק בקרב כל שכבות הציבור. הרומאים הוכו בהלם וזעזוע עמוק. לפתע פתאום כל כוחם בגרמניה הושמד. לקרב התלוותה תחושה של ביזיון וחרפה, עקב לקיחתם של סמלי הנשרים של הלגיונות בידי הגרמאנים. בשל החשש הרב שמא הגרמאנים יתקיפו את האימפריה נשלחו לגיונות לאבטח את הגבולות. חיילים הועמדו הכן ברחובות רומא, והיחס לזרים הוחמר. אנשים שהיו ממוצא גרמאני סולקו מתחומי המדינה. הקצינים הרומיים החלו לתכנן את הנקמה שלהם בשבטים הגרמאנים.

בשנת 15 גרמניקוס פלש לגרמאניה חדר אל יער טויטובורג וקבר את החללים הרומאיים. אולם ארמיניוס הצליח להדוף אותו חזרה אל גבולות האימפריה הרומית. גרמניקוס החל לתכנן את המסע הבא שלו במטרה לנקום סופית בגרמאנים, להחזיר לשלטון רומא את השטח שבין הריין לאלבה, ולהחזיר את נסי הלגיונות שנלקחו.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמאנים היו טובים בכל הקשור ללוחמה בביצות והטלת מארבים ביערות. ומכיוון שגרמניה הייתה משופעת בשני אלו, פלישה רומאית חזיתית לגרמניה הייתה כמעט בלתי אפשרית. על כן החליט גרמניקוס לשלוח את כוחותיו דרך הים.[1] אולם בינתיים שבט הכאטים בני בריתם של הכרוסקים מרדו והטילו מצור על המבצר הרומאי ליד ליפה. גמניקוס שלח את סיליוס אנטיוס כדי להעניש את המורדים, אולם גשם עז מנע ממנו לעשות זאת והוא הצליח אך לחזור עם מעט שבויים. הכאטים גם הרסו מזבח שהוקדש לנירון קלאודיוס דרוסוס אביו של גרמניקוס.[2]

גרמניקוס שיקם את המזבח, ובנה שורת ביצורים בין המבצרים הרומאיים לנהר הריין. הוא יצא עם הצי בשנת 16 ועגן בגדתו השמאלית של נהר אמס. הוא הורה לחייליו לבנות גשרים כדי לחצות אותו לגדה הימנית. מה שבזבז זמן יקר ואפשר לכרוסקים להתארגן כראוי.[3] שבט הבטאווים הצטרף אל הרומאים. כעת הפריד בין הרומאים והכרוסקים נהר הווזר, הכרוסקים חנו ככל הנראה על גדתו הימנית, בעוד הרומאים חנו על השמאלית. טקיטוס מספר שאחיו של ארמיניוס, פלאווס, שרת בצבא הרומאי, וכי לפני הקרב פרץ דו-קרב מילולי בין השניים כשכל אחד נמצא על גדתו האחרת של הנהר.[4]

גרמניקוס שלח לקרב את בני הברית הבטאווים ואת הפרשים, בעוד עיקר הצבא עמל על בניין גשרים. הבטאווים תחת פיקודו של המלך כריוואלדה הסתערו קדימה, הכרוסקים משכו אותם אל עומק היער וכיתרו אותם. כריוואלדה עצמו מת ורק התקפת הפרשים הרומאים מנעה את השמדתם המוחלטת של הבטאווים.[5]

לאחר שחצה את הנהר נודע לגרמניקוס שצבאו שלל ארמיניוס חונה באחד היערות המקודשים לגרמאנים. לא ברור היכן התרחש הקרב, ככל הנראה היכן שהוא בין הערים מינדן והמלין כיום. טקיטוס מספרר שגרמניקוס חלם בלילה שהוא מקריב קרבן וגלימתו מתלכלכת בדם, וכי סבתו ליוויה מעניקה לו גלימה חדשה.[6] הוא התעודד מהחלום ונאם בפני חייליו כשהוא מצביע בפניהם על נקודת החולשה של הגרמאנים המחסור בשריון יעיל שיגן על הפנים והראש. גם ארמיניוס נאם בפני חייליו והזכיר להם את התבוסה הרומאית הגדולה ביער טויטובורג שש שנים קודם לכן.[7]

הכרוסקים חנו על גבעה ותכננו להתנפל משם על הצבא הרומאי. גרמניקוס הציב בראש את חיילות העזר הגאלים והגרמאנים ומאחוריהם את לגיונותיו ופרשיו.[8] הכרוסקים כצפוי התנפלו ראשונים, גרמניקוס הורה לחלק מהפרשים לתקוף את אגפם ועל השאר ציווה לאגף אותם מאחור. האיגוף פעל באופן מושלם, הגרמאנים החלו לסגת. ארמיניוס ודודו אינגווימרוס הצליחו אך בקושי להימלט. גרמאנים רבים נמלטו אל הנהר אולם נקטלו בידי מטח חניתות שהושלך עליהם.[9]

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקיטוס מציין שאבידות הגרמאנים היו כבדות בעוד אבדות הרומאים היו קלות יחסית.[10] גרמניקוס רצה להמשיך ולכבוש את השטח שבין הריין לאלבה אולם הקיסר טיבריוס קרא לו לחזור לרומא לצורך טריומף.[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 5 - 6
  2. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 7
  3. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 8
  4. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 9 - 10
  5. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 11
  6. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 14
  7. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 15
  8. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 16
  9. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 17
  10. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 18
  11. ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שני, 26