קרב נהר יאלו (1904)
| מלחמה: מלחמת רוסיה–יפן | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 30 באפריל 1904 – 1 במאי 1904 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גבול סין-קוריאה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
40°11′29″N 124°31′33″E / 40.1915°N 124.52583°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
קרב נהר יאלו התרחש בין ה-30 באפריל ל-1 במאי 1904 באזור הגבול בין סין לקוריאה, בשלביה הראשונים של מלחמת רוסיה–יפן. היה זה הקרב היבשתי המשמעותי הראשון במלחמה והוא הסתיים בניצחון יפני.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
שר המלחמה הרוסי הגנרל אלכסיי קורופטקין התווה אסטרטגיית לחימה, במסגרתה היה על הצבא הרוסי לנהל מערכה הגנתית, עד להגעת תגבורות משמעותיות מהחלק האירופאי של האימפריה הרוסית. לאור היכולת המוגבלת של הרכבת הטרנס-סיבירית אמורות היו התגבורות להגיע רק בתוך כחצי שנה. המפקד הרוסי העליון במערכה, האדמירל יבגני אלכסייב הנחה את הכוחות שלא להתערב בהערכות של היפנים בקוריאה ולהתרכז במניעת כניסתם למנצ'וריה תוך הקמת קו הגנה על נהר יאלו. המפקד הצבאי של הכוחות הרוסים בגזרה הגנרל מיכאיל זסוליץ' קיבל פקודה להקשות על מעבר יפנים דרך הנהר יאלו, לעכב את התקדמותם, תוך בחינת היקף הכוח היפני באזור. זסוליץ' נדרש להימנע מעימות משמעותי ובסופו של דבר לסגת לכיוון אזור ליאונינג. יחידות הצבא רוסי נערכו לאורך הנהר בחזית שאורכה היה כ-270 ק"מ.
הצבא היפני התרכז בצפון קוריאה והתכונן לכניסה למנצ'וריה. היפנים נערכו לקרב היבשתי המשמעותי הראשון במלחמה. הם ידעו שלתוצאות הקרב תהינה השפעה פסיכולוגית מכרעת. ב-9 בפברואר 1904, לאחר נחיתת הכוחות באינצ'ון החלו היפנים בהתקדמות צפונה וב-21 בפברואר נכנסו לפיונגיאנג. לקראת סוף אפריל 1904, התרכזו הכוחות היפניים בקרבת נהר יאלו. לקראת ה-23 באפריל, סיימו היפנים ללקט מודיעין באזור והיקף הכוח הרוסי, פריסתו וחימושו היו ידועים להם היטב. בשל פרישתם הרחבה של הכוחות הרוסיים לאורך גזרה של 270 קילומטרים, נוצר מצב שבאזור הקרב עצמו היה יחס הכוחות 5 ל-1 לטובת היפנים.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 באפריל הגיעו הכוחות היפנים לשפת הנהר וכבשו מספר גבעות בגדה השמאלית. במהלך ה-25 באפריל כבשו מספר איים והחלו בבניית גשרים שאיפשרו לכוח משמעותי כולל יחידות תותחנים לחצות את הנהר לכוון האיים. מהנדסים יפנים הכינו 10 גשרים באורך כולל של 1,470 מ' להעברת הכוחות. ב-29 באפריל ב-5 בבוקר החלו התותחים היפנים בהפגזה ארטילרית. ב-6 בבוקר החלו היפנים במעבר לגדה הימנית של הנהר. למרות אבדות קשות, הצליחו היפנים הצליחו לבסס ראש גשר על הגדה הימנית, תוך שהם מטעים את הפיקוד הרוסי אשר סבר שהכוח העיקרי מתכוון לנוע לכיוון העיירה אנטונג. בעקבות כך, העבירו הרוסים לכיוון זה תגבורות. במהלך היום, הצליחו הרוסים להדוף את המתקפה היפנית ואף החזירו לעצמם שליטה על אחד האיים. היפנים נסוגו בצורה מאורגנת. המפקד הרוסי הגנרל זסוליץ' החליט שניתן יהיה להמשיך במתקפה ובמקום להתארגן מחדש בקו הביצורים החל להתארגן למתקפה. בערב העבירו היפנים לאיים קני ארטילריה נוספים שלא התגלו על ידי הרוסים.
ב-30 באפריל התחולל הקרב המרכזי. היפנים הגבירו את המתקפה תוך הפגזה כבדה. עד מהרה הצליחו לכבוש מחדש את השטח שאיבדו ביום הקודם. הדבר איפשר ליפנים להניח גשרים נוספים ולשפר יכולת העברת הכוחות לגדה הימנית של הנהר. ב-1 במאי, המשיך הגנרל זסוליץ' להיערך למתקפה העיקרית, אך סבר שהיא תתנהל באגף הימני של הכוח הרוסי. במהלך היום האגף השמאלי של הכוח הרוסי לא עמד במתקפה והחל בנסיגה תוך אבדות קשות. גנרל זסוליץ' פקד על נסיגה כללית. היחידה הרוסית שהייתה צריכה להגן על כוחות הנסוגים התנתקה מהכוח העיקרי וספגה אבדות קשות. לקראת הערב, ב-1 במאי הסתיים הקרב.
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב נהר יאלו היה הקרב היבשתי המשמעותי הראשון במלחמה. הצבא היפני מיצב עצמו ככוח משמעותי, ממושמע ומצויד היטב והחיילים היפנים הפגינו יכולת לחימה גבוהה ודבקות במטרה. תוצאות הקרב השפיעו באופן משמעותי על יכולת הממשל היפני לקבל הלוואות לניהול המלחמה. בינואר 1904, סירבו הבנקים בלונדון להעניק הלוואות ליפן, אך לאחר קבלת הידיעות על תוצאות הקרב, הצליחו היפנים לקבל ללא קושי, הלוואות מהבנקים של לונדון וניו יורק. לאחר הנסיגה הרוסית, הפסיקה קוריאה להיות בסיס קדמי של הכוחות הרוסיים אל מול יפן. חצי האי הפך לבסיס בטוח להתארגנות יפנית למתקפה לכיוון מנצ'וריה. האסטרטגיה הרוסית לניהול מספר קרבות הגנה, תוך הסתמכות על קווי ביצורים לא עמדה במבחן המציאות. הנחת היסוד שהבסיס המבוצר בפורט ארתור יוכל לעמוד ללא קושי במצור ממושך התבדתה אך היא. בנוסף לאבדות בנפש היו לרוסים גם אבדות בציוד. 21 תותחים שנלקחו שלל שוקמו על ידי היפנים והוכנסו לשירות בצבאם. בנוסף לכך איבדו הרוסים כמויות משמעותיות של תחמושת, סוסים וציוד צבאי שונה.
