קרב נומיסטרו
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: זירת חצי האי האפניני במלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 210 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב הרדוניה השני | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב טאראנטום | |||||||||||||||||
| מקום | הכפר נומיסטרו, איטליה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 38°58′32″N 16°19′11″E / 38.975596°N 16.31979°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | לא חד משמעי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב נומיסטרו היה קרב שנערך בשנת 210 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין כוח קרתגי בפיקודו של חניבעל ברקה לבין כוח רומאי בפיקודו של מרקוס קלאודיוס מרקלוס. תוצאות הקרב נחשבות לרוב ללא חד-משמעיות ושנויות במחלוקת.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 210 לפנה"ס נבחרו מרקוס קלאודיוס מרקלוס ומרקוס ואלריוס לאיווינוס כקונסולים. אותו זמן הייתה המלחמה הפונית השנייה בשיאה. הרומאים ראו במרקלוס את המצביא המוכשר האחרון שנותר להם (מרקלוס כבש את סירקוסאי ולא הובס בידי חניבעל בנולה), ועל כן החזירו אותו במהירות מסיציליה שם שהה אותו זמן, ושלחו לשם את לאיוויניוס במקומו. מרקלוס כבש את סלאפיה, עיר בפוליה שמרדה ועברה לצדו של חניבעל, בעזרת הסיעה האוהדת לרומא בעיר, והרג את חיל המשמר הנומידי שבה. במקביל, הפרוקונסול גנאיוס פולביוס קנטומלוס נע באזור העיר הרדוניה שערקה לצד קרתגו לאחר קרב קאנאי, בתקווה להשיב אותה לברית עם רומא. הוא נהג בחוסר זהירות וחנה בעמדה לא נוחה. חניבעל ניצל זאת ותקף אותו במפתיע. בין 7,000 ל-8,000 חייליו רומאיים נהרגו והשאר נמלטו לסאמיניום. מרקלוס פתח מיד במרדף אחרי הכוח הנסוג של חניבעל, והשיג אותו באזור הכפר נומיסטרו (Numistro) בצפון מזרח לוקאניה.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרקלוס קבע את מחנהו במישור, בעוד חניבעל לכד נקודה אסטרטגית על גבעה. מרקלוס הצעיד את חייליו, שמנו בתחילת הקרב שני לגיונות, אל מול מחנהו של חניבעל, וחניבעל פרש מולו את חייליו שהיוו בעיקר מגויסים מהיספניה. כמו כן לטענת טיטוס ליוויוס השתתפו בקרב פילי קרב מהצד הקרתגי, אולם הדבר אינו מסתבר.
על הקרב עצמו ידוע מעט מאוד. ליוויוס מספר שהוא נמשך יום שלם בלי שאף צד מצליח לצבור יתרון על הצד השני. לקראת הלילה הצטרף לגיון רומאי נוסף לקרב וחניבעל הזרים גם הוא כוחות רעננים שהחליפו את החיילים המותשים. עם זאת, כאשר ירד הלילה חזרו שני הצדדים למחנותיהם בלי שאי מי יכל להכריז על ניצחון.
למחרת חניבעל לא הוציא את חייליו אל מחוץ למחנה, והרומאים העבירו את היום בקבירת הגופות ובאיסוף שלל. באישון ליל חמק חניבעל והחל לנוע אל פוליה. מרקלוס קיבל ידיעה על כך, השאיר כוח קטן לשמור על הפצועים, ועם השאר פתח במרדף. היו מספר התכתשויות קטנות והתנגשויות פרשים שהסתיימו לרוב בניצחון רומאי, אולם שום דבר מעבר לכך וחניבעל הצליח להגיע בשלום אל פוליה.[1][2][3]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חניבעל לא היה להוט לקרב, והוא נע בעיקר בלילות. בסופו של דבר, מרקלוס חזר לרומא כדי לארגן את הקונסולאט של השנה הבאה ועל כן ויתר על המרדף. מרקלוס נאבק פעמיים בחניבעל במהלך השנה הבאה (209 לפנה"ס), ומת במארב שטמן לו חניבעל בשנה שלאחר מכן (208 לפנה"ס).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 2.
- ^ פרונטינוס, תחבולות מלחמה, ספר שני, 2,6.
- ^ פלוטרכוס, חיי מרקלוס, 24.