קרב נורת'האמפטון

**קרב נורת'האמפטון**
	מערכה: מלחמות השושנים
תאריך הסכסוך	10 ביולי 1460
מקום	נורת'האמפטון, נורת'האמפטונשייר, אנגליה
קואורדינטות	; 52°13′23.4″N 0°53′2.8″W / 52.223167°N 0.884111°W
תוצאה	ניצחון לבית יורק
הצדדים הלוחמים
בית לנקסטר	בית יורק
מפקדים
הנרי השישי (נפל בשבי) ; דוכס בקינגהאם † ; רוזן שרוסברי † ; ויקונט בומונט † ; ברון אגרמונט † ; ברון גריי (עבר לצד יורק במהלך הקרב)	רוזן ווריק ; רוזן מארץ' ; ברון פאקונברג
כוחות
5,000	לא ידוע
אבדות
300 הרוגים	לא ידוע
	† - נהרג בקרב
	(למפת אנגליה רגילה) לונדון ברמינגהאם לידס ברדפורד מנצ'סטר ליברפול בריסטול לסטר פורטסמות' פלימות' ניוקאסל סקוטלנד צרפת ויילס צ.; אירלנד; איר. תעלת למאנש הים; הצפוני; הים; האירי; קרב נורת'האמפטון

קרב נורת'האמפטון (באנגלית: Battle of Northampton) נערך ב-10 ביולי 1460 במסגרת מלחמות השושנים, סמוך לנהר נן שבנורת'האמפטונשייר. במהלך הקרב גברו כוחות בית יורק, בפיקודם של רוזן ווריק ורוזן מארץ' (לימים המלך אדוארד הרביעי), על כוחות בית לנקסטר, בפיקודם של אצילים הנאמנים למלך הנרי. הקרב הוכרע לאחר שאחד האצילים הלנקסטריים החליף את נאמנותו במהלכו ואפשר לכוחות יורק לנוע דרך שורות אנשיו. כתוצאה מכך נפל המלך הנרי בשבי בפעם השנייה (בפעם הראשונה נשבה לאחר קרב סנט אולבנס הראשון) והמפקדים הלנקסטריים נהרגו בניסיונם להגן על אוהלו.

ככל הנראה, היה זה הקרב הראשון על אדמת אנגליה בו נעשה שימוש בארטילריה^[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסתם בקרב גשר לדפורד ב-12 באוקטובר 1459 נמלטו מנהיגי סיעת בית יורק ויצאו לגלות מרצון. ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, ובנו אדמונד הפליגו לאירלנד, שם שימש הדוכס בעבר כמפקד הצבא האנגלי ועדיין היה אהוד ובעל השפעה באי. בעלי בריתו העיקריים, רוזן סולסברי, רוזן ווריק ובנו של ריצ'רד, אדוארד, רוזן מארץ' הגיעו ב-2 בנובמבר לקאלה, בה החזיק דודו של ווריק, לורד פאקונברג^[2]. באנגליה, מיהרו אנשי סיעת בית לנקסטר לנצל את ניצחונם; רוזן וילטשייר מונה למפקד באירלנד ודוכס סאמרסט למפקד קאלה. על אף זאת, נכשלו שניהם בניסיון לאייש את משרותיהם החדשות; האירים סירבו להסיר את תמיכתם ביורק ושעריה של קאלה נותרו סגורים בפני מפקדה החדש^[3]^[4].

הלנקסטרים גייסו צבא בפיקודו של סאמרסט במטרה לכבוש את קאלה, אך לשם כך היה עליהם לחצות את התעלה האנגלית. לצורך כך התארגן צי אוניות בסנדוויץ' שבקנט. בינואר 1460 פשטו אנשיו של ווריק על סנדוויץ', לכדו את האוניות והשיטו אותן לקאלה. ביוני אותה שנה יצאו אנשיו של ווריק, בפיקודם של לורד פאקונברג, ג'ון דינהאם וג'ון ונלוק למתקפת מנע ותקפו שנית את סנדוויץ' שתוגברה על ידי כמה מאות חיילים לנקסטריים. לאחר קרב קצר הובסו הלנקסטרים, ומפקדם, אוסברט מאנפורד (ששימש כקצין בחיל המצב של קאלה וערק לשורות הלנקסטרים), נפל בשבי והוצא להורג. ווריק השאיר בסנדוויץ' את פאקונברג עם כוח יורקי קטן כדי לשמש כראש גשר לקראת פלישתו המתוכננת לאנגליה^[5].

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביוני 1459 נחתו בסנדוויץ' ווריק, סולסברי ומארץ' עם כ-2,000 חיילים. באותה עת שהו המלך הנרי השישי ומלכתו מרגרט עם צבאם הקטן בקובנטרי. ווריק נכנס ללונדון ב-2 ביולי עם צבא גדול של תומכים שגייס בדרכו, שמנו כ-10,000 איש^[6].

חיילי המלך תפסו עמדה הגנתית בנורת'האמפטון, כשהם חונים על אדמות מנזר דלפרה (Delapré Abbey), כשבעורפם נהר נן וחפיר מלא מים בחזיתם, כשבשתי גדותיו ננעצו יתדות עץ. הצבא הלנקסטרי מנה כ-5,000, רובו חיילי רגלים, וכן כמה תותחים^[7].

בזמן שהצבא היורקי קרב לנורת'האמפטון יצא שליח אל המלך, שביקש לשאת ולתת עמו בשמו של ווריק. דוכס בקינגהאם, המפקד הלנקסטרי, ענה: "רוזן וריק לא יגיע אל המלך ואם כן יהיה בנוכחותו, הוא ימות". במהלך הצעידה לנורת'האמפטון נדחו עוד שני ניסיונות להיפגש עם המלך, וכאשר מיקם את צבאו הודיע ווריק ש"בשעה שתיים אוועד עם המלך או שאמות"^[8].

בשעה שתיים החל הצבא היורקי להתקדם, כשאנשיו נעים בטור, אך הרוח העזה שנשבה בפניהם האטה את התקדמותם. עם התקרבותם נתקלו היורקים בירי חיצים כבד, אך הגשם שירד הפך את התותחים שהציבו הלנקסטרים לבלתי שמישים^[9].

כאשר הגיעו כוחותיו של ווריק אל האגף הלנקסטרי השמאלי, עליו פיקד ברון גריי, נחשפה הבגידה. גריי הורה לאנשיו להניח את נשקם ולתת לאנשי יורק לעבור דרך עמדתם ומשם אל המחנה הלנקסטרי שבעורפם. בגידה זו הייתה תוצאה של מסר סודי מגריי לרוזן מארץ', בו נאמר שיחליף את נאמנותו אם יתמכו בו היורקים בסכסוך מול יריבו דוכס אקסטר (שהיה גם דודנו מצד אמו). בהתאם לכך הורה ווריק לאנשיו להימנע מפגיעה בחיילים פשוטים, ובעיקר באנשיו של גריי, שלבשו מדים שחורים. בנוסף, הובטחו לגריי כיבודים ומינוי לתפקיד רב השפעה בתמורה לבגידתו, והוא מונה ללורד הראשון של האוצר ב-1463. לאחר המעשה נמשך הקרב כשלושים דקות בסך הכול; הלנקסטרים לא הצליחו לתמרן בתוך ביצוריהם ונמלטו בחוסר סדר כאשר הותקפו מאגפם על ידי היורקים^[10]^[11].

דוכס בקינגהאם, רוזן שרוסברי, ויקונט בומונט וברון אגרמונט נהרגו כולם בשעה שניסו להציל את הנרי בעת שהיורקים סגרו על אוהלו^[12]. בקרב נהרגו כ-300 לנקסטרים, ואילו המלך נתפס על ידי קשת בשם הנרי מונפורט^[13].

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הנרי נמצא באוהלו על ידי ווריק, מארץ' ופאקונברג. בהפגינם את הכבוד הראוי למלך ליוו השלושה את הנרי אל מנזר דלפרה, משם אל נורת'האמפטון ולבסוף ללונדון^[14]. חיל המצב הלנקסטרי, שהיה נצור במצודת לונדון, נכנע זמן קצר לאחר מכן^[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Edgar, J.G. The Wars of the Roses. Perennial Press, 2015. ISBN 9781518337802
Oman, Charles. Warwick, the Kingmaker. Macmillan, 1891
Ross, Charles Derek. Edward IV. University of California Press, 1974. ISBN 0520027817
Sadler, John. Towton: The Battle of Palm Sunday Field 1461. Pen and Sword, 2014. ISBN 1844682684

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא קרב נורת'האמפטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ 'Oldest' cannonball from Roses Battle of Northampton site, BBC. 12 February 2015
^ Sadler, עמודים 99–100
^ Sadler, עמודים 100–101
^ Oman, עמודים 81–82
^ Sadler, עמודים 101–102
^ Sadler, עמודים 102–104
^ Edgar, עמוד 80
^ Breverton, Terry. Owen Tudor: Founding Father of the Tudor Dynasty. Amberley Publishing Limited, 2017. ISBN 1445654199
^ Edgar, עמוד 81
^ Edgar, עמודים 80–81
^ Sadler, עמודים 104–105
^ ¹ ² Sadler, עמוד 106
^ Goodman, Anthony. The Wars of the Roses : military activity and English society, 1452-97. London: Routledge & Kegan Paul, 1981. ISBN 0710007280. עמוד 38
^ Edgar, עמוד 82

[1] 'Oldest' cannonball from Roses Battle of Northampton site, BBC. 12 February 2015

[2] Sadler, עמודים 99–100

[3] Sadler, עמודים 100–101

[4] Oman, עמודים 81–82

[5] Sadler, עמודים 101–102

[6] Sadler, עמודים 102–104

[7] Edgar, עמוד 80

[8] Breverton, Terry. Owen Tudor: Founding Father of the Tudor Dynasty. Amberley Publishing Limited, 2017. ISBN 1445654199

[9] Edgar, עמוד 81

[10] Edgar, עמודים 80–81

[11] Sadler, עמודים 104–105

[Sadler106-12] ¹ ² Sadler, עמוד 106

[13] Goodman, Anthony. The Wars of the Roses : military activity and English society, 1452-97. London: Routledge & Kegan Paul, 1981. ISBN 0710007280. עמוד 38

[14] Edgar, עמוד 82

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]