קרב עבר הירדן הראשון (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב עבר הירדן הראשון
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
מפת אזור הקרבות של עבר הירדן
מפת אזור הקרבות של עבר הירדן
תאריך התחלה: 21 במרץ 1918
תאריך סיום: 2 באפריל 1918
משך הסכסוך: 13 ימים
קרב לפני: כיבוש יריחו
כיבוש בקעת הירדן (1918)
קרב אחרי: קרב עבר הירדן השני
מקום: הרי יהודה והרי מואב
31°56′00″N 35°56′00″E / 31.93333333°N 35.93333333°E / 31.93333333; 35.93333333 
עילה: כיבוש עמאן
תוצאה: הפסד לבריטים ונסיגה
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית  הודו הבריטית
.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדמונד אלנבי
בריטניהבריטניה הנרי שובל
בריטניהבריטניה אדוארד צ'ייטור
בריטניהבריטניה ג'ון שי

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמניתאוטו לימן פון סנדרס
טורקיהטורקיהעסים

כוחות

הדיוויזיה הלונדונית ה-60 (מהקורפוס ה-20)
דיביזיית אנזא"ק (מקורפוס המדבר הרכוב)
בריגדת הגמלים הקיסרית (מקורפוס המדבר הרכוב)

הדיוויזיה ה-48 של הארמייה ה-4 וכוחות עזר נוספים של הארמייה

אבידות

כ-1,350

הדיוויזיה ה-60 בדרכה לבקעת הירדן. מרץ 1918
מייג'ור גנרל ג'ון שי, מפקד הדיוויזיה ה-60 ומפקד הקרב
מצב הכוחות סביב עמאן ב-30 במרץ 1918
גשר מסילת הברזל החג'אזית לייד עמאן שהיה מטרת הכוחות הבריטים בקרב עבר הירדן הראשוןעמאן
שבויים טורקים מובלים מאזור א-סאלט לגדה המערבית של הירדן. כ-1000 חיילים טורקים נלקחו בשבי במהלך קרב עבר הירדן הראשון
כוחות מהבריגדה ה-2 של דיביזיית אנזא"ק חוצים את גשר הפונטונים במעבר גשר גורניה בדרכם חזרה מקרב עבר הירדן הראשון

קרב עבר הירדן הראשון מתייחס לפעולה מלחמתית שנערכה בין 21 במרץ 1918 ל-2 באפריל בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. במהלך הקרב ניסו כוחות בריטים, שחצו את הירדן, להגיע לתחנת הרכבת של עמאן ולחבל במסילת הברזל החג'אזית. תנאי מזג אוויר קשים ותיגבור משמעותי של הכוחות הטורקים שיבשו את תוכנית הקרב ובסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת בחזרה לגדה המערבית של הירדן לאחר שסבלו מנפגעים רבים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הצבא הבריטי בראשות אדמונד אלנבי הגדיר את מטרות המבצע:

  • המשך חיזוק האגף הימני (מזרחי) של קו שתי העוג'ות על מנת למנוע מכוחות טורקים לאגף את קו החזית ולהגיע לחברון ובאר שבע.
  • חבירה לכוחות הערביים של הנסיך פייסל.
  • כיבוש עמאן כדי לפגוע במסילת הרכבת החיג'אזית (שעוברת בעמאן) על מנת לנתק כוחות צבא טורקים ששהו מדרום לעמאן ועל מנת למנוע העברת כוחות וציוד לכוון דמשק.

הכוחות הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד על הקרב נמסר למייג'ור גנרל סר ג'ון סטיוארט מקאנזי שי(אנ') (מפקד הדיוויזיה הלונדונית ה-60) ותחת פיקודו נכללו היחידות הבאות:

  • הדיוויזיה הלונדונית ה-60 (מהקורפוס ה-20)
  • הדיוויזיה הרכובה האוסטרלית והניו זילנדית (אנזא"ק) בפיקוד מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור (מקורפוס המדבר הרכוב)
  • בריגדת הגמלים הקיסרותית בפיקוד בריגדיר גנרל צ'. ל. סמית (מקורפוס המדבר הרכוב)
  • כ-10 סוללות ארטילריה.
  • בריגדה ממונעת הכוללת 2 מקלעים לכל רכב[1].

הצבא הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגנה של העיר עמאן וסביבותיה הוטלה על הדיוויזיה ה-40 (של הארמייה ה-4) וכוחות רגלים נוספים (כולל כח גרמני) בפיקודו של מפקד הדיוויזיה לוטננט קולונל עסים (לקראת הקרב לקח מפקד הארמייה ה-4, ג'מאל קוצ'וק, את הפיקוד על הקרב). סך הכוחות שעמדו לטובת המגננה על עמאן היו כ-4,000 חיילים, מספר רב של מקלעים וכ-10 תותחים. כמו כן נפרסו כ-2,000 חיילים להגן על א-סאלט.

תוכנית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הקרב הייתה כדלקמן:

  • חציית הירדן ב-2 נקודות[2].
  • כיבוש א-סאלט ועמאן וביצוע חבלה בגשר ובמנהרה של מסילת הברזל החג'אזית באופן שישתק את הרכבת לתקופה ארוכה.
  • הפעולה תבוצע על ידי מספר כוחות משנה:
    • הדיוויזיה ה-60 תעלה בדרך הראשית מיריחו לעמאן, תכבוש את שונת נימרין ותסייע לשאר הכוחות.
    • דיביזיית אנזא"ק ובריגדת הגמלים הקיסרית תתפצלנה ל-3 כוחות משנה:
      • הבריגדה הרכובה ה-2 ובריגדת הגמלים הקיסרית יכבשו את העיר נעור (מדרום מערב לעמאן)
      • הבריגדה הניו זילנדית יחד עם רגימנט אוקלנד יכבשו את עין-אס-סיר (ממערב לעמאן)
      • שלושת הרגימנטים של הבריגדה ה-1 יתקדמו צפונה לאורך הירדן עד אום שורט שם יצרו 2 רגימנטים קו הגנה מפני כוחות טורקים מצפון והרגימנט השלישי יתקדם לא-סאלט.

תוכנית הקרב הושפעה,בין השאר, מהבדלי הגובה בין נקודת יציאת הכוחות על גדות הירדן (כ-400 מטר מתחת פני הים) לעיר א-סאלט (כ-800 מטר מעל פני הים) ועמאן (כ-910 מטר מעל פני הים)

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלכי הקרב הושפעו משמעותית ממזג האוויר הגשום שעיכב את התקדמות הכוחות הבריטים ואיפשר לכוחות הטורקים להתארגן ולהזעיק כוחות נוספים לעזרה.

הגישור על הירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתאריך 21 במרץ פעלו כוחות ההנדסה הבריטים להניח גשרי פונטון באזור גשר אלנבי ובמחדת חג'לה (מדרום גשר עבדאללה). פעילות זו התבצעה תחת אש כבדה של הטורקים שעיכבה את השלמת העבודה וגרמה לנפגעים רבים. הקמת הגשרים הושלמה רק ב-22 במרץ וב-23 במרץ.

מהלכי הדיוויזיה ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-22 במרץ נכשלו הניסיונות לחצות את הירדן עקב אש עזה של הטורקים.
  • רק ב-23 במרץ, ובסיוע כוחות שהגיעו מראש הגשר הדרומי, הצליחו הכוחות לייצב את גשר הפונטון באל גורניה (הוא גשר אלנבי) ואז חצתה הדיוויזיה את הירדן ותפסה ראש הגשר בצידו המזרחי של הירדן.
  • ב-24 במרץ תקפה דיוויזיה את שונת נימרין (כ-10 ק"מ ממזרח לגשר).
  • ב-25 במרץ נכנסה הדיוויזיה לא-סאלט (בעקבות הבריגדה ה-1 של דיביזיית אנזא"ק) ושימשה ככח הגנה על העיר.

מהלכיי דיביזיית אנזא"ק ובריגדת הגמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-22 במרץ חצו הכוחות את הירדן על גשר הפונטון באזור מחדת חג'לה (מדרום לגשר עבדאללה) והקימו ראש גשר בצד המזרחי של הירדן. חלק מכוחות אלו סייעו להקמת ראש הגשר הצפוני.
  • ב-23 במרץ וב-24 במרץ הרחיבו הכוחות את ראש הגשר והתקדמו מזרחה. העלייה על מורדות הרי מואב נעשתה בדרכים משניות ועקב הגשמים, הבוץ ותנאי מזג האוויר הקשים התעכבה העלייה.
  • ב-25 במרץ כבש הרגימנט הרכוב ה-3 (מהבריגדה ה-1 של דיביזיית אנזא"ק) את העיר א-סאלט.
  • ב-26 במרץ הגיעו הכוחות כ-10 ק"מ מערבית לעמאן. במהלך היום תוגברה הדיוויזיה ב-2 בטליונים מהבריגדה ה-181 של הדיוויזיה ה-60. לאור העייפות של הכוחות מהטיפוס במדרונות וממזג האוויר החליט צ'ייטור (מפקד דיביזיית אנזא"ק) לדחות את תקיפת עמאן ב-24 שעות. במהלך הלילה הצליחו כוחות סיור לחבל במסילת הרכבת מצפון ומדרום לעמאן.
  • החל מ-27 במרץ עד 30 במרץ נלחמה הדיוויזיה מול הכוחות הטורקים המתוגברים שהגנו על עמאן. למרות הגיעם לקרבת תחנת הרכבת של עמאן זו לא נכבשה ותוכנית החבלה המשמעותית במסילת הרכבת החיג'אזית לא בוצעה.
  • ב-31 במרץ אישר אלנבי לכוחות שלחמו בעמאן לסגת מערבה וזאת מתוך הבנה שהמשך הניסיונות לכיבוש עמאן יעלה בכמות נפגעים גדולה. הנסיגה תוכננה לעבור דרך א-סאלט והחלה עוד באותו יום כשתחילה פונו הפצועים הרבים בזמן שהכוחות הבריאים הגנו עליהם. הנסיגה לגדה המערבית של הירדן הושלמה עד 2 באפריל כשהבריטים משאירים 2 ראשי גשר מעבר לירדן.

מתקפת הנגד הטורקית גרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ה-29 במרץ וה-30 במרץ ירד הרגימנט ה-145 הטורקי (מהדיוויזיה ה-46) משכם, חצה את הירדן בגשר דמיה ותקף לכוון העיר א-סאלט מצפון מזרח. על העיר הגנו,באותו זמן, 2 רגימנטים מבריגדת הפרשים הקלים (של דיביזיית אנזא"ק). עקב הסיכון בפריצת קו ההגנה וניתוק הכוחות באזור עמאן תוגברו המגינים בכוחות מעמאן. קו ההגנה לא נפרץ ואיפשר את נסיגת הכוחות האחרים.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיבוש תחנת הרכבת של עמאן לא התבצע עקב עוצמת הכוחות הטורקים שהגנו עליה.
  • החבלה המשמעותית שתוכננה (פיצוץ גשר ומנהרה) לא התבצעה. החבלות המינוריות שביצעו הכוחות הבריטים מצפון ומדרום לעמאן תוקנו תוך זמן קצר.
  • אבידות הכוחות הבריטים הגיעו ל-1,350.
  • כ-1000 חיילים טורקים נישבו והובאו לגדה המערבית של הירדן.
  • תגבור הכוחות הטורקים בעמאן הקל את הלחץ על כוחותיו הערבים של הנסיך פייסל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במהלך הקרב, הדרכים הבוציות והקשות לא איפשרו מעבר של כלי רכב ממונעים
  2. ^ נקודות אלו אותרו על ידי פטרול של הרגימנט הרכוב של אוקלנד שהחזיק את קו הירדן,לאחר כיבוש יריחו, ואסף מודיעין על המערך הטורקי ועל נקודות אפשריות לצליחת הירדן