קרב עמארה (1915)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב עמארה
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
מפת הקרב בדרום מזרח עיראק
מפת הקרב בדרום מזרח עיראק
תאריך התחלה: 31 במאי 1915
תאריך סיום: 3 ביוני 1915
משך הסכסוך: 4 ימים
קרב לפני: קרב אל-קורנה
קרב אחרי: קרב אס-סין (קרב כות הראשון)
מקום: עמארה (אנ')
עילה: פתיחת הדרך לכות ובגדאד
תוצאה: ניצחון בריטי
שינויים בטריטוריות: כיבוש עמארה בידי הבריטים
הצדדים הלוחמים

מדינות ההסכמה:
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

מעצמות המרכז:
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית

מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ג'ון ניקסון
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת צ'ארלס טאונסנד

אבדות

4 חללים, 21 פצועים

120 פצועים וחללים, 1,773 שבויים

קרב עמארה (Amara) היה קרב שהתחולל בדרום מזרח עיראק במאי ויוני 1915 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במסגרת המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים שהדפו את הכוחות העות'מאנים מאזור עמארה ופתחו את הדרך לכיבוש כות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שלטו העות'מאנים במסופוטמיה בעוד שהאינטרסים הכלכליים של בריטניה בפרס התמקדו באספקת נפט למשק הבריטי על ידי חברת הנפט האנגלו-איראנית.

עם פרוץ המלחמה, בספטמבר 1914, התייצבו הבריטים והטורקים משני עברי המתרס ומשום כך מיהרו הבריטים לשלוח כוחות להגן על מתקני הנפט בנמל אבאדאן. הטורקים, לעומתם, ייחסו חשיבות נמוכה למסופוטמיה ולכן דיללו את כוחותיהם בגזרה זו לטובת תגבור כוחותיהם במערכה על סיני וארץ ישראל ומערכה בקווקז.

קרבות מקדימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה במסופוטמיה החלה ב-6 בנובמבר 1914 כשכוחות בריטיים פלשו לעיירה פאו שבשפך נהר הפרת והתקדמו צפון מערבה לאורך הנהרות פרת וחידקל. בהמשך אותו חודש כבשו הכוחות הבריטים את העיר בצרה במהלך קרב בצרה ובהמשך כבשו את אל קורנה (אנ') בקרב אל-קורנה.

פעולות אלו חיזקו את אחיזתה של בריטניה באזור שאט אל ערב ודרום מזרח מסופוטמיה והבטיחו את אספקת הנפט מפרס דרך עיר הנפט אבאדאן.

מטרות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצלחת קרב אל-קורנה החליט הפיקוד הבריטי לנצל את ההצלחה ולהתקדם לאורך נהר החידקל כדי לכבוש את הערים עמארה וכות כשהיעד הסופי היה בגדאד.

זירת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור בין אל-קורנה ועמארה מתאפיין באזורים מוצפים ובביצות המשובצות באיים שעל חלקן הוקמו כפרים.

הכוחות הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופי הזירה הכתיב את פיזור היחידות הטורקיות בין אותם איים כשכל יחידה התחפרה באי כזה. בנוסף הציבו הטורקים סוללות תותחים על הגדה המערבית של החידקל. הכוחות הטורקים תוגברו על ידי שבטים ערבים.

צבא בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחימה במסופוטמיה הוטלה על כח D של חיל המשלוח ההודי בפיקוד גנרל ג'ון ניקסון. הכח העיקרי שיועד לכבוש את עמארה הייתה הדיוויזיה ה-6 של "פונה" בפיקודו מייג'ור גנרל צ'ארלס טאונסנד. לאור ההצפות בגזרת הלחימה ביסס טאונסנד את תוכניתו על הובלת הכוחות לאורך החידקל בכלי שיט בסיוע אש מספינות מלחמה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

31 במאי 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב החל לפנות בוקר כשחיילי הרגימנט ה-22 של "פונג'אב" התקדם לאורך הגדה המזרחי של החידקל בעוד שחיילי הבריגדה ה-17 התקדמו לאורך הגדה המערבית. בסיוע אש מספינות המלחמה התקדמו הכוחות תוך כיבוש המוצבים בדרכם. בשעות הצהריים הסתיים השלב הראשון בקרב והלחימה פסקה.

1 ביוני 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחרת המשיכו הכוחות הבריטים להתקדם צפונה תחת אש מספינות המלחמה ששייטו בנהר. יעד הכוחות היה מספר כפרים ערבים שבוצרו על ידי הטורקים אולם לכוחות החלוץ הבריטים התברר שהטורקים פינו את הכפרים ונסוגו במעלה הנהר. טאונסנד ארגן את כוחותיו על כלי השייט והחל לרדוף אחר הטורקים הנסוגים. בקרבת קבר עזרא הסופר נתקלו ספינות המלחמה הבריטיות במאסף של הספינות העות'מאניות ופתחו עליהן באש. המרדף התעכב עקב הרדידות של המים דבר שמנע מחלק מהספינות להתקדם. טאונסנד עצר את התקדמות כוחותיו כדי להעביר את כוחותיו לספינות קלות יותר.

2 ביוני 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך היום המשיך טאונסד להתקדם צפונה בראש המשט המצומצם שלו ובסופו של היום היה בטווח עין מהעיר עמארה.

3 ביוני 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתו של היום נכנסה הספינה המובילה של השייטת הבריטית לעמארה וחצתה את העיר ללא התנגדות טורקית. בצפון העיר נכנעו בפניה כ-300 חיילים טורקים שנלקחו לעיר בה נכנעו עוד כ-800 חיילים טורקים. במקביל הגישה הנהלת העיר את כתב הכניעה שלה לטאונסנד. למחרת הגיעה תגבורת לעיר על מנת להחליף את טאונסנד ויחידתו שחזרו לבצרה.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה בקרב ומיעוט הנפגעים עודדה את הפיקוד הבריטי להמשיך להתקדם צפונה לכות ובגדאד. פיקוד הצבא ציין לשבח את שיתוף הפעולה המצוין בין חיל הים הבריטי לצבא היבשה[1].

הנפגעים במערכה:

  • בריטים: 4 חללים, 21 פצועים
  • טורקים: 120 פצועים וחללים, 1,773 שבויים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charles Townsend, Desert Hell, The British Invasion of Mesopotamia (Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, 2010).
  • A.J. Barker, The First Iraq War, 1914-1918, Britain's Mesopotamian Campaign,(Enigma, New York, 2009; originally published in 1967 as The Bastard War(US)/The Neglected War(UK)).
  • Moberly, F.J. (1923) The Campaign in Mesopotamia 1914-1918 v. 1, p. 241-266. London, His Majesty's Stationery Office
  • Keogh, E.G. (1955) The River in the Desert p. 52-67. Melbourne, Wilke & Co

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צוות אונית הפיקוד של טאונסנד שנכנסה ראשונה לעמארה זכה ל"מדליית השירות המצטיין" של הצי הבריטי