קרב פואנט דו אוק

	"חבר'ה, תנמיכו את הראש, כי במפקדה שוב בילבלו את העניינים וציידו את האויב בתחמושת חיה"
	סרג'נט ריינג'רס ג'ין אלדר, תרגום:מרדכי ברקאי

**קרב פואנט דו אוק**
	מטוסי חיל האוויר האמריקני בעת הפצצה על פואנט דו אוק
	מערכה: חוף אומהה במהלך הפלישה לנורמנדי
	מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריך הסכסוך	6 ביוני 1944
מקום	פוינט דו אוק, קלבדוס, נורמנדי תחתית, צרפת
קואורדינטות	49°23′52″N 0°59′22″W / 49.397857°N 0.989394°W
תוצאה	ניצחון כוח הריינג'רס, השמדת הסוללה
הצדדים הלוחמים
ארצות הברית	גרמניה הנאצית
מפקדים
ג'יימס ארל ראדר	גרד פון רונדשטט
כוחות
225 חיילים; 2 משחתות	200 חיילים; 4 מקלעים
אבדות
150 חיילים הרוגים או לא כשירים ללחימה	שישה תותחי 155 מ"מ GPF; ?
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; קרב פואנט דו אוקמפת המתחם עם סימון אזורי הנחיתה המתוכננים ועמדות התותחים

פואנט דו אוק (Pointe du Hoc, השם מאוית במסמכים רבים של הצבא האמריקאי כ-Pointe du Hoe. ישנן סברות הרואות את מקור ההבדל בטעות של קרטוגרף אמריקאי, אולם נראה שהסיבה היא הבדל בין הניב הנורמנדי לבין צורת הביטוי הפריזאית^[1]) הוא מצוק על חוף נורמנדי שבצפון צרפת. המצוק נמצא בין חוף יוטה במערב לבין חוף אומהה במזרח וגובהו כ-30 מטר מעל פני הים. במהלך הפלישה לנורמנדי נכבשו העמדות הגרמניות שעל המצוק על ידי יחידה מובחרת של צבא ארצות הברית לאחר קרב קשה.

היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואנט דו אוק נמצא 6.5 ק"מ ממרכז חוף אומהה. כחלק מהחומה האטלנטית הציבו הגרמנים על המצוק סוללת תותחים מבוצרת ובה שישה תותחי 155 מ"מ GPF. תותחים אלו היוו איום ממשי על נחיתת כוחות בעלות הברית בשני החופים וביכולתם היה להסב אבדות כבדות לנוחתים.

מכיוון שהגרמנים לא צפו אפשרות של התקפה מכיוון הים, מערך ההגנה על המתחם נבנה דווקא כלפי פנים היבשת: לכיוון זה היה המתחם מוקף שדות מוקשים, גדרות תיל, תעלות קשר ועמדות מקלע. לכיוון הים פנה רק בונקר התצפית, ואילו עמדות התותחים הוצבו כמה עשרות מטרים אחרי שפת המצוק. על אף שבמשך השבועות שקדמו לפלישה הפציצו בעלות הברית את המתחם מן האוויר, הערכת המודיעין הייתה כי הביצורים חזקים מכדי להיהרס בדרך זו ועל מנת לוודא את שיתוק התותחים יהיה הכרח לכבוש את המקום. משימת כיבוש המצוק הוטלה על צוות קרב של מהריינג'רס שכלל את גדודי הריינג'רס ה-2 וה-5 בפיקודו של לוטננט קולונל ג'יימס ארל ראדר.

ההכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית ההתקפה דיברה על הנחתת שלש פלוגות למרגלות הצוק, טיפוס על הצוק תחת אש אויב באמצעות חבלים, סולמות ואנקולי אחיזה, וכיבוש המתחם. כיבוש היעד נועד להסתיים לפני נחיתת הכוחות העיקריים בחופי אומהה ויוטה. חיילי היחידה ערכו אימונים מיוחדים שכללו אימוני נחיתה, הסתערות, כושר וטיפוס צוקים בסקוטלנד ובאי וייט. הכוח בפיקודו של מייג'ור קליבלנד ליטל שהורכב מפלוגות D,E ו-F של גדוד הסיור השני זכה לכינוי "כוח A".

במהלך התדריך האחרון שבוצע בטרם הנחיתה נאמר למייג'ור ליטל כי מודיעים צרפתיים מסרו שהתותחים הועברו מהמצוק. לאור מידע זה (וכנראה בהשפעה מסוימת של אלכוהול) הביע ליטל מורת רוח בטענה כי המבצע, שבכל מקרה נראה כמתקפת התאבדות, הפך למיותר. בראותו כי מייג'ור ליטל מפקפק במבצע ומתוך חשש כי לא יפעל בנחישות הנדרשת למבצע זה, הדיח לוטננט קולונל ראדר את מייג'ור ליטל מהפיקוד על הכוח (ליטל הועבר לדיויזית הרגלים ה-90 ובהמשך המלחמה עוטר בצלב השירות המצוין על חילוץ שני חיילים תחת אש בקרב על נהר מוזל).

ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הנחיתה בחוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח התקיפה שט אל היעד על גבי עשר נחתות, ובנוסף שתי נחתות שנשאו אספקה וארבע משאיות אמפיביות עליהן הורכבו סולמות באורך 30 מטר שנלקחו ממכבי האש של לונדון. לצורך חיפוי על הכוח וסיוע באש כבדה הוקצו לכוח המשחתות "סטרלי" ו"טליבונט". הנחתות בהן שט הכוח היו נחתות בריטיות. נחתות אלו היו ממוגנות יותר מהנחתות האמריקאיות (“LCVP") אך בשל כך היו גם כבדות ואיטיות יותר. מעט אחרי התנתקות הנחתות מספינת האם, שקעה אחת הנחתות ובה מפקד פלוגה D ועשרים לוחמים: החיילים אמנם נמשו, אך סבלו מהיפותרמיה ולא יכלו לחזור לפעולה. אחת מסירות האספקה טבעה, וסירת האספקה הנוספת נאלצה להשליך מחצית מהציוד שהיה עליה על מנת שלא לשקוע גם היא.

בשעה 06:30 זיהה ראדר כי הכוח סטה שמאלה (מזרחה, כתוצאה מזרם גאות חזק) כארבעה קילומטר מהיעד. על מנת לתקן את הטעות שטו הנחתות במקביל לחוף, כנגד זרם הגאות. בעת הזו הסתיימה הפצצת הריכוך שקדמה לנחיתת הכוחות בחוף אומהה ועל הנחתות השטות לאיטן נפתחה אש תותחים ומקלעים מכיוון החוף. אחת המשאיות האמפיביות נפגעה מפגז וטבעה. המשחתות ששייטו בקרבת הכוח זיהו את הירי הגרמני ושיתקו אותו בתותחיהן.

הנחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התוכנית אמורה הייתה פלוגה D לנחות בצדו המערבי של המצוק, אך בשל היסחפות הכוח מזרחה הורה ראדר לכל הנחתות לפרוק בצדו המזרחי של הצוק. כמו כן, נוצר פיגור של 35 דקות מלוח הזמנים המקורי. עיכוב בפעולת הגדוד השני בפיקוד ראדר, הביא לכך שהגדוד הריינג'רס החמישי, בפיקוד מייג'ור מקס שניידר, פעל על-פי התוכנית החלופית, נחת בחוף אומהה וסייע לכוחות רגימנט החי"ר ה-116 בהשתלטות על ראש החוף, כיבוש פואנט-דה-לה-פארסה ובפריצה לצרפת. בשל כך נאלץ ראדר לבצע את המשימה עם גדוד הריינג'רס השני בלבד. עם נחיתת הכוח על החוף, התגלו לכוח חלק מתוצאות הפצצות הריכוך: רצועת החוף הצרה שרחבה בעת הנחיתה היה עשרה מטרים והלכה והצטמצמה בשל הגאות, הייתה רצופה מחד גושי סלע שהתנתקו מהמצוק בעת ההפצצות, ומאידך מכתשי פצצות עמוקים, שחלקם כבר כוסו במי הגאות. החוף שכולו חלוקים היה בוצי וחלקלק. המשאיות שהצליחו להגיע עד לחוף לא הצליחו להעפיל על השילוב של בוץ וחלוקי אבן ולא היו יעילות. הלוחמים שפרקו מהנחתות נאבקו גם הם במשטח החלקלק, כאשר הם נעים במים רדודים ומדי פעם שוקעים בתוך מכתשי הפצצות הנסתרים, חלקם אף נאלצו להשליך את הציוד שעליהם על מנת שלא לטבוע. עם נחיתת הכוח, נפתחה עליו אש מקלע גרמני ממצדית בצידו המזרחי של המצוק. תוך תנועת הלוחמים מהנחתות אל המצוק, נפגעו מירי המקלע חמישה עשר לוחמים.

הטיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי הסיירת מדגימים טיפוס על הצוק באמצעות חבל

לצורך הטיפוס על הצוק, בנוסף למשאיות האמפיביות נושאות הסולמות, נשאו עמם הלוחמים בכל נחתת שישה חבלים עם עוגנים שחוברו לרקטות. המשאיות האמפיביות, כאמור, יצאו מכלל פעולה או התגלו כבלתי שמישות. עם הגעת הנחתות שיגרו הלוחמים את הרקטות לראש הצוק, אך בשל היות החבלים ספוגי מים רוב הרקטות כלל לא הגיעו לראש המצוק ונפלו חזרה. חלק מהעוגנים שננעצו במצוק שוחררו ממקומם על ידי הלוחמים הגרמנים שעל המצוק שגם השליכו רימוני יד לעבר הלוחמים האמריקאים בבסיס המצוק.

בשלב זה פעלה לטובת הכוחות התוקפים העובדה כי המתחם נבנה להתגוננות כלפי היבשת: בעת ההעפלה על הצוק, לא יכלו הגרמנים להתגונן מתוך עמדות מבוצרות. מטח אש מרוכז מכיוון המשחתות פגע בלוחמים הגרמנים או לכל הפחות אילץ אותם לסגת משפת המצוק. בסופו של דבר, הצליחה כל קבוצת לוחמים לשגר בהצלחה לפחות רקטה אחת שננעצה היטב במצוק. הלוחמים היו עמוסי ציוד, והחבלים שהיו רטובים וחלקלקים מבוץ הביאו לא אחת להחלקתם בחזרה לתחתית הצוק תוך כווית ידיהם. חלק מהלוחמים ויתרו על השימוש בחבלים וטיפסו על הקיר בידיהם ורגליהם בלבד. ראשוני הלוחמים העפילו אל ראש הצוק תוך חמש דקות. לאחר חמש עשרה דקות כבר היו על הצוק רוב הלוחמים שטרם נפגעו. בשעה 07:30 שודר הקוד שבישר כי הלוחמים נמצאים בראש הצוק.

בשלב זה נעלמה כליל רצועת החוף בשל הגאות. בראותו זאת, ואף על פי שעמו היו פחות ממאתים לוחמים, הורה לוטננט קולונל ראדר לכוח העתודה לשוט לחוף אומהה ולנחות שם במקום בפואנט דו אוק. על פי התוכנית, במקרה כזה היה על כוח העתודה לנוע באיגוף דרך ויירוויל ולתקוף את מתחם פואנט דו אוק מכיוון היבשה.

על המצוק, החלו לוחמי הסיירת, ללא כוחות עתודה ועם פחות מרבע מכמות האספקה עמה יצאו, להילחם.

הלחימה על היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעם לראש המצוק, התגלה לעיני הלוחמים מראה מפתיע: ההפצצה המאסיבית על המתחם זרעה את השטח במכתשי ענק מחד, ובגושי ענק של בטון מאידך. לא כך נראה המתחם בתדריכים המקדימים. מכתשים אלו העניקו אין ספור מחסות ללוחמים, אך גם למגנים. הגרמנים פתחו באש על הלוחמים האמריקאים מתעלות הקשר, מעמדת המקלע בקצהו המזרחי של המצוק (שקודם לכן גבתה מחיר של 15 לוחמים) ומתותח נ"מ 20 מ"מ מקצהו המערבי של המתחם.

לכל קבוצת לוחמים הייתה מטרה שהוקצתה מראש. הלוחמים התעשתו עד מהרה והחלו לנוע לביצוע המשימות שהוקצו להם, תוך התעלמות מהירי לעברם ושיתוק המגנים בהם נתקלו תוך תנועה לעבר היעדים וביעדים עצמם. מלבד האש שהומטרה לעברם מרחוק, ניצתו קרבות בטווחי אפס כאשר המגנים הגרמנים צצים לעיתים ממש בתוך הכוחות האמריקאים, לעיתים אחרי שכבר עברו אותם. לוחמי הסיירת התקדמו בזחילה, תוך אבדות כבדות לשני הצדדים.

קבוצת הלוחמים שניסתה לתפוס את בונקר התצפית נתקלה בהתנגדות עזה וכשלה בכיבושו. קבוצות הלוחמים שהגיעו לעמדות התותחים נדהמו לגלות כי הן ריקות, אך עקבות שנמשכו מהעמדות אל פנים היבשת והמאמץ העז של הגרמנים לבלום את לוחמי הסיירת העיד כי התותחים נמצאים בקרבת מקום. קבוצות הלוחמים שנעו לכיוון כביש הגישה למוצב נתקלו בהתנגדות העזה ביותר ושם ספגו את מרבית האבדות. כאמור, מערך ההגנה העיקרי של המתחם היה בכיוון זה. אולם עד לשעה 08:15 הצליחו כבר 35 לוחמים להגיע לכביש ולחסמו מפני הגעת תגבורות גרמניות. כעבור דקות ספורות תוגברו הלוחמים והחלו לסייר את הסביבה הקרובה.

תוך זמן קצר מאוד זיהו הסיורים את עקבות התותחים. הלוחמים התחקו אחר העקבות, ואחרי כ-250 מטר זיהו את התותחים עומדים מוכנים לפעולה, מוסווים, ולצדם ערימות תחמושת. לאחר תצפית נוספת זיהו הלוחמים כ-100 חיילים גרמנים, ככל הנראה לוחמי הסוללה, אשר המתינו להדיפת לוחמי הסיירת מהמתחם בטרם יוכלו להפעיל את התותחים. סיור נוסף איתר מצבור תחמושת ענקי מדרום לסוללה. ללא שהות, השמידו חיילי הסיירת באמצעות רימוני תרמיט את התותחים ואת מצבורי התחמושת. השעה הייתה 09:00. הסיירת השלימה את משימתה.

מגננה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם משימת הסיירת הושלמה, אך הלחימה רחוקה הייתה מלהסתיים. טיהור המוצב נמשך תוך לחימה קשה ואבדות כבדות. המקלע המזרחי ירה ללא רחם, אך הכוחות שנשלחו לשתקו גילו כי בינו לבין קו המכתשים נותרו 200–300 מטר של שטח פתוח, שלא ניתן היה לצלוח תחת האש. בשל פגיעת פגז בחולית הקישור לחיל הים לא ניתן היה להזמין סיוע מן המשחתות, אך לוחמי הסיירת אלתרו באמצעות פנס איתות ישן וכיוונו את תותחי ה"סטרלי" עד להשמדת המקלע.

הסיירת הייתה מנותקת מן הים. הלחימה בחוף אומהה הייתה בעיצומה וכל תגבורת לא יכלה להגיע מצד היבשה. בשלב זה, הגיעו אבדות הסיירת אל מעל 50%. שני מפקדי הפלוגות נפגעו, לוטננט קולונל ראדר נפגע פעמיים – ראשית מאותו פגז שנחת בעמדת הפיקוד (ושכתוצאה מפגיעתו נהרגה חוליית הקישור עם חיל הים) ופעם נוספת מקליע ברגלו – אך המשיך לפקד על הכוח.

הגרמנים פתחו ברצף של התקפות נגד להדיפת הסיירת. הנשק הכבד ביותר שעמד לרשות הכוח היה מרגמה 60 מ"מ ומספר מקלעי בראונינג. כל מכשירי הקשר יצאו מכלל פעולה. אך לוחמי הסיירת הנותרים הדפו את ההתקפות במשך כל היום, הלילה והיום שלמחרת, כשהתגבורות היחידות שהצליחו להגיע היו מחלקה של עשרים ושלושה לוחמים ב-6 ביוני בשעה 21:00, ולמחרת אחה"צ 20 לוחמים נוספים.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות שנחתו בחוף אומהה חברו לחיילי הסיירת בפואנט דו אוק לאחר 48 שעות מהנחיתה. לוחמי הסיירת שיתקו את התותחים, חסמו את כביש החוף וניהלו קרב מגננה קשה, כשעם חבירת שאר הכוחות עמם, רק חמישים מתוך מאתיים הלוחמים שנחתו יומיים קודם נותרו כשירים ללחימה. הגדוד השני של הריינג'רס היה הכוח האמריקאי הראשון שהשלים את משימתו ביום הפלישה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאום נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בפואנט דו אוק, ביום השנה ה-40 לנחיתת בעלות הברית בנורמנדי

כיום פואנט דו אוק הוא אתר הנצחה ומוזיאון לקרב שהתחולל. רבים מהבונקרים עדיין עומדים על תילם, ונוף מכתשי הפצצות מותיר רושם עז על המבקרים במקום. החל משנת 1973 נמצא המתחם באחריות הוועדה האמריקנית למצבות קרב.