קרב פורט סעיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב פורט סעיד
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Osa-I class Project205 DN-SN-84-01770.jpg

סטי"ל מדגם אוסה מהסוג שהוטבע בקרב
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 7 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: לילה אחד
מקום: מול חוף צפון סיני בין מוצב דפנה לפורט סעיד
תוצאה: ניצחון ישראלי, הכוח המצרי הורחק מחוף סיני.
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים

מפקדים

לא ידוע

כוחות

2 סטי"לים מדגם אוסה
ספינת רקטות

אבידות

אין

סטי"ל מצרי
3 שבויים וכ-20 הרוגים

תרשים קרב פורט סעיד 7 באוקטובר 1973

קרב פורט סעיד הוא הקרב הימי הראשון בין חיל הים הישראלי לחיל הים המצרי במלחמת יום הכיפורים. הקרב נערך בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר בין ספינות טילים ישראליות לספינות טילים מצריות בקרבת נמל פורט סעיד. השתתפו בו גם ספינת מטולי רקטות מצריות ומטוסי פנטום וסקייהוק של חיל האוויר הישראלי. מטוס פנטום הטביע בקרב סטי"ל מצרי מדגם אוסה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום פריצת המלחמה העריך המודיעין כי עלולה להתבצע נחיתה מצרית בחוף סיני. כוח ישראלי שמנה שש ספינות הטילים שחברו בהדרגה נערך באזור מצפון לחוף סיני כדי למנוע הנחתת כוחות מצריים בגזרה זו.

הכוח הישראלי כלל שתי ספינות אח"י קשת מדגם סער 4 ואח"י אילת מדגם סער 2 בפיקוד מפל"ג סער 4 אלי רהב שנשלחו כבר בשעות הבוקר של 6 באוקטובר, יום הכיפורים. בצהריים תוגבר הסיור בשתי ספינות טילים נוספות – אח"י סופה ואח"י חרב שתיהן מדגם סער 3 בפיקוד מפל"ג 33 גדעון רז. בערב, לאחר התארגנות יצאו מחיפה שני סטי"לים נוספים אח"י סער מדגם סער 3 ואח"י משגב מדגם סער 1 בפיקודו של מפל"ג 32 יעקב ניצן.

היערכות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 20:30 נקלטו בספינות הישראליות מספר שידורי מכ"ם של סטי"לים מצריים מדגם אוסה מצפון לפורט סעיד. מפקד הכוח, אלי רהב, ביקש סיוע אווירי לתקיפתם. בקשתו הועברה לחיל האוויר אך לא ניתן היה להקצות לכך מטוסים באותה שעה.

בהוראת מפקדת חיל הים נשלחו זוג הספינות סופה וחרב בפיקוד גדעון רז למארב בקרבת תחנת החוף, לפי תוכנית שתורגלה על ידם בעבר. המטרה להימנע מגילוי על ידי מכ"ם הסטי"לים המצריים בזכות התמזגות עם החוף. מאחר שנודע שבספינות האוסה מותקן גלאי אותות מכ"ם ביצעו הסטי"לים הישראלים את המארב מבלי להפעיל את המכ"ם ובדממת אלחוט. לצורך גילוי ספינות האויב ותמונת המצב הסתמך המארב על מכ"ם תחנת החוף.

בשעה 22:45 שוב נקלטו אותות המכ"ם של הסטי"לים המצריים. מיקום הסטי"לים המצריים חושב בתנועה מזרחה ומפקד הכוח חזר וביקש סיוע אווירי. התמונה שהצטיירה במפקדה על שני כוחות מצריים - טרפדת מפורט סעיד להפגזת החוף וספינות אוסה מאלכסנדריה ללחימת טילים. על אף ההצלחות בקרב לטקיה לא רצה מפקד חיל הים הישראלי, בנימין תלם, להסתמך על מערכות ההגנה נגד טילים בלבד. לכן הורה באלחוט דיבור לאלי רהב עם אח"י קשת ואח"י אילת להתרחק מזרחה ולהיכנס לתקיפה רק כאשר יגיע סיוע אווירי. שלא במכוון התפצל הכוח הישראלי לשני כוחות נפרדים.

הפתעה והפתעת נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 00:30 הופתעה תחנת החוף מירי של ספינה מצרית נושאת רקטות (סמטל"ר) ששיגרה מטחי רקטות 122 מ"מ לעבר מוצב המכ"ם של חיל הים בשם "דפנה", באזור ימת ברדוויל. הרקטות פגעו כמאתיים מטרים ממזרח למוצב ולא גרמו לו נזק. מכ"ם תחנת החוף לא הבחין בספינה המצרית עד לאחר הירי. באותו זמן מזרחה משם חבר מפל"ג 32, יעקב ניצן, עם הספינות סער ומשגב לאילת ולקשת שיחד נערכו להסתערות חזיתית על המצרים המתקרבים והמתינו להגעת המטוסים.

בתגובה לירי הורה גדעון רז להפעיל מכ"ם ולהסתער על הכלים המצריים שהתגלו לו. הסופה והחרב החלו במרדף אחרי ספינת הרקטות, הספינה המצרית שהפתיעה הופתעה בעצמה ונמלטה לכיוון פורט סעיד. האוסות המצריות מהכוח הצפוני פנו דרום מערבה לכוון הסופה והחרב אך לא הבחינו בינן לבין החוף ומטרות הדמה שפוזרו. הכוחות צמצמו טווחים ביניהם במהירות. הסטי"לים הישראלים "סופה" ו"חרב" שיגרו בזה אחר זה את טילי גבריאל שהיו ברשותם אך עקב תקלות טכניות בשתי הספינות החטיאו הטילים שנורו ונפלו בים, מבלי לגרום נזק לכלי השיט המצריים.

סיוע אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיוע האוויר הוקצה זוג מטוסי פנטום. מטוס אחד שב על עקבותיו עקב תקלה ואילו המטוס השני שהוטס על ידי מפקד טייסת 119, אליעזר פריגת, המשיך לאזור הקרב והגיע מעל הכוח בשעה 00:45. הטייס נשלח ללא הכוונה של מערך הבקרה שכן יב"א 528 הופצצה קודם לכן ויצאה מכלל פעולה. הטייס והנווט זיהו את אזור הקרב לפי מעופי הטילים. בשלב זה הכוח המצרי שהותקף מכיוון בלתי צפוי לא הצליח להגדיר לעצמו מטרות לירי טילים, פנה מערבה והחל בניתוק מגע.

פריגת עבר לערוץ התקשורת הימי וניסה לברר את מצב הקרב עם מפקדי הסטי"לים הישראלים. לאח"י סופה - ספינת המפל"ג היו קשיי קליטה ומפקד אח"י חרב סרן שמואל פרס הקים קשר וכיוון את הטייס לפי נוהלי אויר ים שנלמדו בשייטת ספינות הטילים. באותה עת היה המטוס ממש מעל הכוח המצרי. לאחר זיהוי הכוח המצרי לפי השובל הלבן הטיל הפנטום נורים ונכנס להפצצה על הסטי"לים המצריים. הפצצה החטיאה אך האוסות המצריות שניסו לחמוק מההפצצה ולהימלט לא הצליחו להיערך לירי הטילים לעבר הספינות הישראליות.

לעזרת מטוס הפנטום הזניק חיל האוויר שלישית מטוסי סקייהוק שהטילו פצצות לעבר כלי השיט המצרים אך לא פגעו. בשעה 01:05, לאחר שיצאו מטוסי הסקייהוק מהקרב, נכנס שוב מטוס הפנטום להנרה והפצצה על האוסה האחרונה, בהפצצה השלישית לא ראה יותר מטרה וחזר. התברר כי פגע בה פגיעה ישירה והטביעה.

ניתוק מגע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אותה העת המשיך גדעון רז עם ספינותיו לרדוף אחרי האוסות המצריות שנותרו תוך ירי בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ שמדי פעם נתקע. לספינות הישראליות לא נותרו עוד טילים ומפקד הכוח קיווה לסיוע אוויר נוסף. קיום הקרב דווח לרמטכ"ל, דוד אלעזר ולראש הממשלה גולדה מאיר שהשתוממה על הימצאות ספינות חיל הים מערבית לפורט סעיד והמרדף הופסק בהוראתה. רז קיבל פקודה ישירה ממפקד חיל הים לנתק מגע.

על אף הסיכון שבהתרחקות מספינות אויב חמושות בטילים ומפעילות מכ"ם, החליט מפקד החיל שלא לבקש סיוע אווירי לחיפוי. ההתרחקות נעשתה בצורה מאובטחת עד ליציאה מטווח טילי הסטיקס המצריים. שתי הספינות המצריות שלא נפגעו לא ניצלו את ההזדמנות לירי שנוצרה להן.

בשעה 02:00 החל הכוח הישראלי בתנועה חזרה. לאחר חזרת הכוח לבסיס חיפה, אותרו ותוקנו התקלות הטכניות במערכות הנשק שהביאו להסטת טילי הגבריאל ממטרתם. אך התקלות בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ מהסדרה הראשונה חזרו על עצמן גם בקרבות אחרים במלחמה.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכוחות הישראלים לא היו נפגעים בקרב ולא נגרם נזק. 11 טילי גבריאל ששוגרו משתי ספינות לא פגעו במטרתם עקב תקלות מערכת. הערכת המודיעין על כוונת המצרים לבצע נחיתה בצפון סיני לא התממשה. הפגזת מוצב החוף ברקטות לא הייתה מדויקת ולא גרמה לנזקים.

ספינת טילים מצרית מדגם אוסה, בפיקודו של נקיב (סרן) מחמוד חאפט',[1] הוטבעה על ידי מטוס פנטום. יומיים לאחר הקרב נתפסו על ידי צה"ל בחוף "רומני" מספר שבויים שניצלו. אחד מהם היה קצין שהפעיל ציוד מודיעין אלקטרוני (אלינט). נראה ששאר אנשי הצוות של האוסה המצרית, כ-20 במספר, נהרגו. אף על פי שהכוח הישראלי פינה את המקום עוד באותו הלילה, לא היו סימנים לפעולות חיפוש ניצולים מצד המצרים.

בקרב לא הושגה הכרעה, בעיקר עקב פיצול הכוח הישראלי שיחד עם תקלות טכניות העמיד את ספינות הסער בנחיתות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמוץ שורק, תלם בים - סיפורו של אלוף ביני תלם, אחוה הוצאה לאור, 2009.
  • בין גלים, בטאון חיילי חיל הים, גיליון מס' 6, 7.10.1973.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספינה צהובה – ספינת טורפדו חמושה ברקטות; 3 ספינות אדומות – כוח המשימה של ספינות הטילים; שתי ספינות ירוקות - ספינות טילים לאבטחת נתיב החזרה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]