קרב פיסטוריה
,_by_Alcide_Segoni.jpg) | |||||||||
| ציורו של Alcide Segoni מ-1871: גילוי הגופה של קטלינה לאחר הקרב | |||||||||
| סוג העימות | מערכה צבאית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך | 3 בינואר 62 | ||||||||
| מקום | פיסטוריה (היום פיסטויה) | ||||||||
| תוצאה | ניצחון צבא הרפובליקה הרומית | ||||||||
| |||||||||
קרב פיסטוריה נערך בתחילת ינואר 62 לפנה"ס בין כוחות הרפובליקה הרומית לבין קטילינה, קושר שארגן ניסיון קשר נגד הקונסולים בשנה הקודמת והצבא שגייס.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]קטילינה תכנן לרצוח את הקונסולים המכהנים ולהפוך לדיקטטור. לאחר שנחשפה מזימתו בתחילת נובמבר 63 לפנה"ס והוא הוקע על ידי קיקרו, הוא ברח מרומא ויצא צפונה לאטרוריה כדי לאחד כוחות עם נאמנו שם, גאיוס מנליוס.[1] לאחר שהגיע לשם, קטילינה אימץ סממני מלוכה. הסנאט מינה את גאיוס אנטוניוס היברידה - קונסול משותף עם קיקרו במשך 63 לפני הספירה [2] – להוביל צבא נגד המורדים. מסע הבחירות של אנטוניוס נמשך אל תוך השנה החדשה והוא הועבר לתפקיד פרוקונסול.[3]
לאחר שנודע על קריסת הקונספירציה עם מות מנהיגיה ברומא, ניסה קטילינה להימלט לגאליה הטרנס-אלפינית אך נחסם על ידי שלושה לגיונות תחת פיקודו של קווינטוס קאקיליוס מטלוס סלר.[4] לאחר שנתיב המילוט שלו לגאליה נחסם, הוא נסוג דרומה ממעברי האפנינים לעבר מחנהו של אנטוניוס בפאיסולה.[5] כאשר אנטוניוס קיבל תגבורת מיחידה בראשות פובליוס ססטיוס בימים האחרונים של דצמבר, הוא יצא לקרב נגד הקטילינרים, [6] ככל הנראה בימים הראשונים של ינואר.[7]
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד למועד הקרב, צבאו של קטילינה הצטמצם לכשלושת אלפים איש.[8][9] עוצמת כוחותיו של אנטוניוס אינה ברורה, אך סאלוסט רומז שצבאו עלה במספר על צבאו של קטילינה.[10] ביום הקרב, אנטוניוס לקה בהתקף גאוט והעביר את הפיקוד לנציגו, מרקוס פטראיוס.[11] כוחותיו של קטילינה החזיקו מעמד בתחילה, אך פטראיוס זימן את הקוהורטה הפרטוריאנית, שבר את המרכז הקטילינרי, והביס את צבאו של קטילינה.[12] קטילינה נמצא מת בעומק צבא אויבו, הרחק מקו הקרב שלו.[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sallust (1921) [1st century BC]. "Bellum Catilinae". Sallust. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rolfe, John C. Cambridge: Harvard University Press – via LacusCurtius.
- Golden, Gregory K (2013). Crisis management during the Roman Republic. Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-05590-2. OCLC 842919750.
- Gruen, Erich (1995). The last generation of the Roman republic. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-02238-6.
- Sumner, GV (1963). "The last journey of L Sergius Catilina". Classical Philology. 58 (4): 215–219. doi:10.1086/364820. ISSN 0009-837X. JSTOR 266531. S2CID 162033864.
- Broughton, Thomas Robert Shannon (1952). The magistrates of the Roman republic. Vol. 2. New York: American Philological Association.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Golden 2013, p. 129.
- ↑ Broughton 1952, p. 165.
- ↑ Broughton 1952, p. 175.
- ↑ Sumner 1963, pp. 215–16.
- ↑ Sumner 1963, p. 217
- ↑ Sumner 1963, p. 217.
- ↑ See Sumner 1963, p. 218.
- ↑ Sumner 1963, p. 215
- ↑ Gruen 1995, p. 430
- ↑ Sall. Cat., 53.20
- ↑ Sall. Cat., 59.4.
- ↑ Sall. Cat., 60.
- ↑ Sall. Cat., 61.