קרב צ'פולטפק

קרב צ'פולטפק
Battle of Chapultepec
Batalla de Chapultepec
תאריכים	12 בספטמבר 1847 – 13 בספטמבר 1847 (יומיים)
מקום	קמרגו
קואורדינטות	19°25′16″N 99°10′55″W / 19.421°N 99.182°W

קרב צ'פולטפק (באנגלית: Battle of Chapultepec, בספרדית: Batalla de Chapultepec) היה קרב שהתרחש בין כוחות אמריקאים לכוחות מקסיקנים שהחזיקו במצודת צ'פולטפק בפאתי מקסיקו סיטי, ב-13 בספטמבר 1847 במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. המצודה נבנתה על גבעה בגובה 61 מטרים בשנת 1783, ובשנת 1833 הוסבה לאקדמיה צבאית ולמחסן אבק שרפה. הגבעה הייתה מוקפת בחומה באורך של כקילומטר וחצי.^[1] הקרב היה אחד הקרבות המרכזיים במהלך המלחמה, וסלל את הדרך לכיבוש מקסיקו סיטי ולניצחון האמריקאי. במצודה הוצבו 832 איש, חלקם צוערים באקדמיה הצבאית, בפיקודו של הגנרל ניקולס בראבו,^[2] כנגד 2,000 חיילים אמריקאים. בהיסטוריה המקסיקנית הקרב זכור בזכות מעשה גבורה של שישה צוערים, "הניניוס הגיבורים", שסירבו להיכנע ונלחמו עד מותם.

המערכה של סקוט לכיבוש מקסיקו סיטי

בראש הצבא האמריקני שכלל 7,200 איש עמד הגנרל וינפילד סקוט. הכוח בראשו צעד מנמל וראקרוס, ונתקל בהתנגדות מועטה בכיבוש העיר השנייה בגודלה במקסיקו, פואבלה. לאחר הניצחון עשה הכוח את דרכו למקסיקו סיטי, תוך שסקוט נמנע מהדרך הראשית שהייתה מוגנת בכבדות,^[1] ואיגף את העיר מדרום דרך העיירה סן אגוסטין. המגינים המקסיקנים חסמו את הדרך לבירה, ואילצו את הדיוויזיה של הגנרל גדעון ג'ונסון פילו לפלס דרך לארטילריה דרך שדות בזלת המכונים "פדרגל". הגנרל המקסיקני אנטוניו לופס דה סנטה אנה שפיקד על כוח של 25,000 איש, התבצר במנזר בצ'ורובוסקו וקרבות עזים התנהלו סביבו בהם שני הצדדים ספגו אבדות כבדות. בתום הקרב הוכרזה שביתת נשק בת שבועיים.

ב-8 בספטמבר 1847, הורה סקוט לוויליאם וורת' לתקוף באמצעות 3,250 איש את בניין מולינו דל ריי, כקילומטר מהמצודה עצמה.^[2] במהלך הקרב הצליחו הכוחות האמריקאים להניס את המקסיקנים מעמדותיהם, וכ-2,000 חיילים מקסיקנים נהרגו או נפצעו בקרב. מהנדסי צבא מיפו את השטח כדי למצוא דרכי גישה למקסיקו סיטי מדרום, ושני הנתיבים שנמצאו הובילו למצודת צ'פולטפק.^[2] ב-11 בספטמבר כינס הגנרל סקוט מועצת מלחמה עם הגנרלים והמהנדסים, אך רק הגנרל דייוויד א. טוויגס הסכים להצעתו לתקוף את המצודה.^[2] מרבית הקצינים האחרים, בהם קפטן רוברט אי. לי, העדיפו לתקוף את העיר דרך השערים הדרומיים.^[2] סגן צעיר, פ.ג.ט. בורגארד, נשא נאום ששכנע את הגנרל פרנקלין פירס לשנות את הצבעתו לטובת ההתקפה ממערב.^[2]

ההגנה של סנטה אנה על צ'פולטפק

הגנרל סנטה אנה פיקד על הצבא במקסיקו סיטי והבין שמצודת צ'פולטפק חיונית להגנה על הכניסה לעיר.^[2] המצודה נבנתה במקור כבית מגורים יוקרתי עבור המשנה למלך מתיאס דה קאלבס, ולא הייתה אמורה לשמש כמתקן צבאי.^[2] אף על פי שלרשות סנטה אנה עמדו כוחות גדולים יותר משל סקוט, כוחותיו היו מדולדלים מכיוון שנאלץ לפזר אותם בין מספר עמדות, היות שלא ידע מאיזה כיוון האמריקאים יבחרו לתקוף, ולא היו לו מספיק חיילים כדי להגן ביעילות על שתי דרכי הגישה למקסיקו סיטי ועל המצודה. במצודה היו מוצבים כ-100 צוערים ומספר קטן של מגינים ששרדו קרבות קודמים בפיקודו הגנרל חוסה מריאנו מונטרדה,^[3] וכוח זה נתמך על ידי גדוד סן בלאס, בפיקודו של קולונל פליפה סנטיאגו שיקוטנקטל. העמדה הייתה תחת פיקודו של הגנרל ניקולס בראבו, גיבור מלחמת העצמאות. חומות המצודה חוזקו בשקי חול, קורות תומכות ושוחות נמוכות.

רוב צבאו של סנטה אנה הורכב מילידים ללא נשק או אימון לקרב, והצבא המקסיקני סבל ממחסור בציוד ובמשאבים בהשוואה לצבא ארצות הברית. החיילים המקסיקנים דיווחו בין היתר על מדים מאיכות גרועה, רובי מוסקט מיושנים, תותחים שלא הורכבו כהלכה, וכדורי תותח שיוצרו מפעמונים שהותכו.^[3] ב-11 בספטמבר, לפני הקרב, הורה קולונל ניקולס בראבו על פינוי כ-200 צוערים מהמצודה. כ-50 צוערים ביקשו להישאר ולהגן על בית הספר שלהם, ואליהם הצטרפו כמה צוערים שסיימו את לימודיהם אך טרם שובצו בצבא הלאומי, כמו גם 19 אנשי מנהלה.

הקרב

לרשות הגנרל ניקולס בראבו עמדו פחות מ-1,000 איש^[2] – 250 מהרגימנט העשירי של חיל הרגלים, 115 מגדוד קוארטארו, 277 מגדוד מינה, 211 מגדוד האיחוד, 27 מגדוד טולוקה ו-42 מגדוד פטריה, ורק שבעה תותחים.

הכוחות האמריקאים הפציצו את המצודה בארטילריה כבדה לפני התקיפה הרגלית. מכיוון שהמצודה לא נבנתה כמתקן צבאי, חומות האבן שלה שהיו בגובה 4.5 מטרים, היו פגיעות לאש תותחים.^[1] במהלך ההפגזה המגינים נותרו ללא מקום מחסה, וחלקם החלו לנטוש את עמדותיהם. סנטה אנה היה עסוק בהדיפת התקפה נוספת ממזרח לגבעה, וכשהבין שההתקפה העיקרית מגיעה ממערב כבר היה מאוחר מדי. גדוד סן בלאס, שמנה 400 איש בלבד, עמד מול הדיוויזיות של וורת', קוויטמן ופילו למרגלות הגבעה, ונלחם עד שכמעט כל חייליו נהרגו. רק כשההפגזה המשיכה הבין סנטה אנה שההתקפה העיקרית תהיה על צ'פולטפק, אך היסס לשלוח לשם כוחות שיהיו חשופים לאש אמריקאית מבלי שיוכלו להגיע לגבעה ולסייע למגינים.

הכוחות האמריקאים השתלטו על ארמון הארכיבישוף בטקובאיה כבסיס לפעילותם. סקוט ארגן שתי קבוצות להסתערות^[4] – הראשונה של 256 חיילים בפיקודו של קפטן סמואל מקנזי מהדיוויזיה של פילו, שיתקדמו מבניין מולינו מזרחה במעלה הגבעה;^[2] השנייה כללה את אנשיו של קפטן סיילס קייסי מהדיוויזיה של קוויטמן, שיתקדמו לאורך דרך טקובאיה.^[2] הדיוויזיה של טוויגס והחטיבה של בנט ריילי נותרו באגף הימני האמריקאי.^[2]

האמריקאים החלו להפגיז את צ'פולטפק בשעה 7 בבוקר ב-12 בספטמבר, הפסיקו את ההפגזה עם רדת החשיכה וחידשו אותה עם אור ראשון ב-13 בספטמבר. בשעה 8:00 בבוקר הופסקה ההפצצה וסקוט הורה על תקיפה רגלית ב שלושה טורים – משמאל הרגימנטים ה-11 וה-14 בפיקודו של קולונל ויליאם טרוסדייל, שנעו מזרחה לאורך אמת המים של אנזורס; במרכז ארבע פלוגות של רגימנט וולטיגר בפיקודו של קולונל טימותי פטריק אנדרוז יחד עם הרגימנט התשיעי בפיקודו של קולונל טרומן בישופ רנסום והרגימנט ה-15, כולם נעים דרך שטח ביצתי; מימין ארבע פלוגות הנותרות של רגימנט וולטיגר בפיקודו של סגן אלוף ג'וזף א. ג'ונסטון.

פילו נורה ברגלו והזעיק תגבורת, שהגיעה מהדיוויזיה של קוויטמן, אך ההתקפה כשלה לאחר שנפתח עליה ירי מסוללת גדוד מורליה. גנרל קאדוואלאדר לקח פיקוד על כוחותיו של פילו, בעוד הטור של אנדרוז חבר לכוחות של ג'ונסטון. ההתקפה של הרגימנטים התשיעי וה-15 נתקעה בהמתנה לסולמות לטיפוס על חומות המצודה, וקולונל טרומן ב. רנסום, מפקד הרגימנט התשיעי, נהרג.^[2]

קוויטמן שלח את החטיבה של פרסיפור סמית' לימינו והורה לג'יימס שילדס, לרגימנט של ניו יורק ולרגימנט ה-2 של פנסילבניה, להסתער. באותו הזמן, הגיעה החטיבה של ניומן ס. קלארק למדרון המערבי, וכך גם סולמות הטיפוס, וחיילי רגימנט וולטיגר תקעו את דגלם על החומה. עד לשעה 9:00 בבוקר גנרל בראבו נכנע לרגימנט ניו יורק, ודגל ארצות הברית התנופף מעל המצודה, בעוד סנטה אנה צופה במתרחש מרחוק.

הניניוס הגיבורים

למרות ההפסד של מקסיקו בקרב, קרב צ'פולטפק הפך לחלק מההיסטוריה והמורשת המקסיקנית, ויום השנה לקרב נחגג כחג לאומי. במהלך הקרב, חמישה צוערים מקסיקנים ואחד המדריכים שלהם סירבו לסגת כאשר הגנרל בראבו הורה על נסיגה, ונלחמו עד מוות – סגן חואן דה לה בררה והצוערים אגוסטין מלגר, חואן אסקוטיה, ויסנטה סוארס, פרנסיסקו מארקס ופרננדו מונטס דה אוקה, כולם בגילאי 13 עד 20. על פי האגדה, האחרון מבין השישה, חואן אסקוטיה, תפס את דגל מקסיקו, התעטף בו וקפץ מהמצודה כדי למנוע מהדגל ליפול לידי האויב. לימים התברר כי אסקוטיה היה חייל בן עשרים בגדוד סן בלאס, ולא צוער, ואין ראיות היסטוריות התומכות בסיפור.

הקרבות על שערי בלן וסן קוסמה

נפילת צ'פולטפק הובילה לקרב המפתח על שערי סן בלן וקוסמה, כחלק מההתקפה האמריקאית על מקסיקו סיטי בספטמבר 1847. הקרב כלל התקפות מתואמות של כוחותיו של הגנרל סקוט על שני השערים בכניסה לעיר.^[1] במתקפה על שער סן קוסמה נשלחה הדיוויזיה של וורת' לתמוך באנשיו של טרוסדייל.^[2] כוחות מהרגימנט השלישי של סגן אלוף אצ'יגאריי, הרגימנט הראשון של מרקז, ואחריהם החטיבות של גרלנד, קלארק וקאדוואלאדר, החלו להתקדם במעלה דרך הגישה, עליה הגנו גדוד גרנדרוס של גנרל רנגל, וכוחות מהגדודים של מטמורוס, מורליה וסנטה אנה.

במקביל, גנרל קוויטמן הותיר את הרגימנט ה-15 לשמור על המצודה והשבויים, ויצא בראש יתר אנשיו, כהטעיה, במורד דרך הגישה לשער בלן. השער אויש על ידי גדוד מורליה, בפיקודו של הגנרל אנדרס טרס, וה"פאסאו" מצפון על ידי הגנרל רמירז. החיילים המקסיקנים החלו להימלט, וכאשר אזלה לטרס התחמושת, הוא נסוג אל תוך החומות. קוויטמן פרץ את השער בראש אנשיו בשעה 13:20 אחר הצהריים.

וורת' החל להתקדם לעבר שער סן קוסמה בשעה 16:00, לאחר שהדף התקפה של 1,500 פרשים של טורחון. החטיבה של גרלנד השתמשה בקשתות אמת המיים כדי להתקדם מימין. אנשיו של קלארק עברו דרך מנהרה שחפרו פלסים. סגן יוליסס ס. גרנט, וחלק מהרגימנט הרביעי הציבו במגדל הפעמונים של כנסיית סן קוסמה, מדרום לשער, תותח הוביצר. בצד הצפוני של הכביש, קצין הצי רפאל סמס חזר על התמרון המוצלח של גרנט. סגן ג'ורג' טרט איגף עם קבוצת נחתים את המגינים המקסיקנים, וירה מטח קטלני על תותחני הארטילריה. בסביבות השעה 18:00 פרץ וורת' את השער, והמגינים וביניהם סנטה אנה נסוגו. עם רדת החשכה, וורת' שיגר חמישה פגזימרגמה לתוך העיר, שנפלו ליד הארמון הלאומי.

השלכות

כיבוש צ'פולטפק היה ניצחון מכריע עבור צבא ארצות הברית, וסלל את הדרך לכיבוש מקסיקו סיטי למחרת. נפילת צ'פולטפק גם פגעה קשות במורל הצבא המקסיקני, והגנרל סקוט דיווח שכ-20,000 חיילים מקסיקנים ערקו.^[5] סקוט התקדם במהירות לעבר מקסיקו סיטי, והשתלט על העיר. שישה גנרלים של סנטה אנה נלכדו, ושניים מהם הוצאו להורג – דון אנטוניו גרסיה ודון אמברוסיה אלקדה.^[6] 3,730 מקסיקנים נפלו בשבי.^[1] ב-14 בספטמבר 1847 מקסיקו סיטי נפלה והדגל האמריקאי הונף בה.^[5] ב-26 בספטמבר נאלץ סנטה אנה לעזוב את תפקיד הנשיא והוקמה ממשלה זמנית. מלחמת ארצות הברית-מקסיקו הסתיימה ב-2 בפברואר 1848 עם חתימת חוזה גואדלופה הידלגו. על פי החוזה ויתרה מקסיקו על כמעט מחצית משטחה בתמורה ל-15 מיליון דולר. ארצות הברית קברה את מתיה בחלקה בתוך מקסיקו סיטי שהוכרזה מאוחר יותר כפארק זיכרון, וכיום הוא חלק משטחי שגרירות ארצות הברית.

מורשת

המנון חיל הנחתים מנציח את הנחתים האמריקאים בקרב זה ובכיבוש מקסיקו סיטי.

כמה מהקצינים האמריקנים הזוטרים שהשתתפו בפלישה הפכו לגנרלים בשני צידי המתרס של מלחמת האזרחים האמריקאית – יוליסס ס. גרנט, ג'ורג' פיקט, ג'יימס לונגסטריט, ג'ון ק' פמברטון, תומאס ג'ונתן "סטונוול" ג'קסון, פ.ג.ט. בורגארד ורוברט אדוארד לי.

הפס האדום על מדי השרד הכחולים של הנחתים ידוע כ"פס הדם", כזכר לחיילים והקצינים שנהרגו בעת שהסתערו על מצודת צ'פולטפק. גרסאות של הפס היו קיימות כבר מאז 1839, אך רק ב-1849 ניתן להן הצבע האדום במקום פס כחול כהה עם שוליים אדומים.^[7]^[8]

בשנת 1871 הוקמה במקסיקו המכללה הצבאית על ידי צוערים לשעבר ששרדו את הקרב, בין היתר במטרה לשמר את זכר חבריהם שנפלו.

בשנת 1947, כמחווה של רצון טוב למקסיקו על הסיוע שהעניקה לארצות הברית במלחמת העולם השנייה, הניח הנשיא הארי טרומן זר על אנדרטת הניניוס הגיבורים.^[9]

בשנת 1967, צייר גבריאל פלורס ציור קיר המתאר את הניניוס הגיבורים, ובו אסקוטיה עטוף בדגל, ונראה כאילו הוא נופל מלמעלה.^[10] רגע זה התקבע בהיסטוריה המקסיקנית כסמל לפטריוטיות ולהתנגדות לתוקפנות זרה. אנדרטה בשם "מזבח המולדת" ניצבת בפארק צ'פולטפק לזכר אומץ ליבם של הניניוס, שם נטען כי שרידיהם התגלו במהלך חפירה בשנת 1947. גם לטענה זו אין ראיות היסטוריות. הצוערים זוכים להספדים והפכו למרטירים בהיסטוריה המקסיקנית.

גלריה

קרב צ'פולטפק. ג'יימס ווקר, 1857
התקיפה של מצודת צ'פולטפק
הסתערות על צ'פולטפק במקסיקו
התקפה על צ'פולטפק, 13 בספטמבר 1847
אנדרטה לששת הניניוס הגיבורים, כשברקע מצודת צ'פולטפק.
משמאל: בניין מולינו דל ריי. האות "O" מייצגת סוללה מקסיקנית, האות "P" סוללה אמריקאית, והאות "R" היא הסוללה של סטפטו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב צ'פולטפק בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Fuller, J. F. C. (2007). Decisive battles of the U.S.A., 1776-1918. Lincoln, Neb: University of Nebraska Press. ISBN 978-0-8032-6003-0. OCLC 71348720.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ ¹⁴ Bauer, K.J., 1974, The Mexican War, 1846–1848, New York: Macmillan, מסת"ב 0803261071 ISBN 0803261071
^ ¹ ² Robinson, Cecil, ed. (1989). The View from Chapultepec: Mexican writers on the Mexican-American War (באנגלית and ספרדית). Tucson: University of Arizona Press. ISBN 978-0-8165-1083-2.
^ Eisenhower, John S. D (26 בספטמבר 2018). So far from God: the U.S. war with Mexico 1846–1848. Easton Press. OCLC 50686024. {{cite book}}: (עזרה)
^ ¹ ² Scott, Winfield; Johnson, Timothy D. (2015). Memoirs of Lieut.-General Winfield Scott. Voices of the Civil War (First ed.). Knoxville: The University of Tennessee Press. ISBN 978-1-62190-163-1.
^ de la Teja, Jesus F.; Robinson, Cecil (בפברואר 1991). "The View from Chapultepec: Mexican Writers on the Mexican-American War". The Western Historical Quarterly. 22 (1): 86. doi:10.2307/968741. ISSN 0043-3810. JSTOR 968741. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Lore of the Corps". National Museum of the Marine Corps. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-10-13. {{cite web}}: (עזרה)
^ Schogol, Jeff (22 באוקטובר 2010). "What's the real story of the "Blood Stripe"?". Stars and Stripes. נבדק ב-26 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
^ Peters, Gerhard; Woolley, John T. "Harry S. Truman: Address in Mexico City". The American Presidency Project. UCSB. נבדק ב-26 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Mural of Cadet Jumping". Mexico 501. 2006-11-02. ארכיון מ-24 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-10-13. {{cite web}}: (עזרה)

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Fuller, J. F. C. (2007). Decisive battles of the U.S.A., 1776-1918. Lincoln, Neb: University of Nebraska Press. ISBN 978-0-8032-6003-0. OCLC 71348720.

[Bauer-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ ¹⁴ Bauer, K.J., 1974, The Mexican War, 1846–1848, New York: Macmillan, מסת"ב 0803261071 ISBN 0803261071

[:2-3] ¹ ² Robinson, Cecil, ed. (1989). The View from Chapultepec: Mexican writers on the Mexican-American War (באנגלית and ספרדית). Tucson: University of Arizona Press. ISBN 978-0-8165-1083-2.

[4] Eisenhower, John S. D (26 בספטמבר 2018). So far from God: the U.S. war with Mexico 1846–1848. Easton Press. OCLC 50686024. {{cite book}}: (עזרה)

[:3-5] ¹ ² Scott, Winfield; Johnson, Timothy D. (2015). Memoirs of Lieut.-General Winfield Scott. Voices of the Civil War (First ed.). Knoxville: The University of Tennessee Press. ISBN 978-1-62190-163-1.

[6] Teja, Jesus F.; Robinson, Cecil (בפברואר 1991). "The View from Chapultepec: Mexican Writers on the Mexican-American War". The Western Historical Quarterly. 22 (1): 86. doi:10.2307/968741. ISSN 0043-3810. JSTOR 968741. {{cite journal}}: (עזרה)

[7] "Lore of the Corps". National Museum of the Marine Corps. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-10-13. {{cite web}}: (עזרה)

[8] Schogol, Jeff (22 באוקטובר 2010). "What's the real story of the "Blood Stripe"?". Stars and Stripes. נבדק ב-26 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)

[9] Peters, Gerhard; Woolley, John T. "Harry S. Truman: Address in Mexico City". The American Presidency Project. UCSB. נבדק ב-26 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)

[10] "Mural of Cadet Jumping". Mexico 501. 2006-11-02. ארכיון מ-24 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-10-13. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]