קרב קיליקראנקי

קרב קיליקראנקי

תאריכים	27 ביולי 1689
מקום	קיליקראנקי
קואורדינטות	56°45′11″N 3°47′46″W

שדה הקרב. צילום משנת 1968

הקרב על קיליקרנקי, הידוע גם בשם קרב רינרורי, התרחש ב-27 ביולי 1689 במהלך ההתקוממות הסקוטית הסקוטית ב-1689 . כוח יעקוביטי גדול תחת פיקודו של ג'ון גרהם, ויסקונט הראשון של דנדי, (John Graham, 1st Viscount Dundee) הביס כוח צבאי תחת פיקודו של הגנרל יו מקאי .

בהיעדר אנשים ומשאבים, דנדי הימר על קרב מכריע שהוא קיווה שימשוך תמיכה רחבה יותר. אף על פי שקיליקרנקי היה ניצחון בלתי צפוי ומהמם, צבאו ספג אבדות כבדות והוא נהרג בדקות האחרונות. הניצחון גם לא תרם כדי לשנות את המצב האסטרטגי, והיעקוביטים לא הצליחו לנצל את הצלחתם.

רקע

בפברואר 1685 ג'יימס השני והשביעי שהיה קתולי ירש את אחיו צ'ארלס השני עם תמיכה רחבה מצד הרוב הפרוטסטנטי באנגליה ובסקוטלנד כאחד. זיכרונות ממלחמות שלוש הממלכות בשנים 1638-1651 הביאו לכך שרבים חששו מההשלכות של עקיפת 'היורש הטבעי', וסירבו לתמוך במרד מונמות' או בהתקוממות של ארגייל ביוני 1685. ביוני 1688. עם זאת שלטונו של המלך והתמיכה בו לא היה מובטחים. שני אירועים הפכו התנגדות למשבר, הראשון היה לידתו של ג'יימס פרנסיס אדוארד ב-10 ביוני. זה יצר את הסיכוי לשושלת קתולית, במקום שג'יימס יעביר את השלטון לבתו הפרוטסטנטית מרי ובעלה ויליאם מאורנג' . השני היה העמדה לדין של אנשי כנסייה בהאשמות שווא, האירועים ליבו להבות של חשש והתנגדות לשלטון שנראה כתומך בחזרת הקתוליות כדת מדינה. על רקע התסיסה נחת ויליאם מאורנג' בבריקסהם ב-5 בנובמבר עם צבא של 14,000 חיילים ככל שהצבא הפולש התקדם, גברו העריקות בצבאו של המלך שבסופו של דבר יצא לגלות ב-23 בדצמבר. הפרלמנט של אנגליה הציע את כס המלכות האנגלי לוויליאם ומרי בפברואר 1689. ג'יימס השביעי יצא לגלות בדצמבר 1688 לאחר שהודח במהלך המהפכה המפוארת בסקוטלנד. במרץ 1689, הוא החל את מלחמת הוויליאמיטים באירלנד, בראש הצבא הנאמן למלך המודח עמד מרד בו-זמני בראשות הויסקונט של דנדי, בעבר מפקד צבאי בסקוטלנד.

מהלכים לפני הקרב

מפקדו הצבאי של ויליאם מאורנג' בסקוטלנד היה הגנרל יו מקאי, ראש "הבריגדה הסקוטית" (Scots Brigade). כוחו של 3,500 כלל רגימנט תחת פיקודו המיידי של מקאי, רגימנט הייסטינגס האנגלי ושתי יחידות סקוטיות שגויסו זה מקרוב.

מהצד השני הכוחות היו פחו. מאורגנים ונסמכו על התארגנות אד הוק של כוחות לא סדירים שעמדו לרשות ראשי הקלאנים הסקוטיים. כאשר נודע לאחד התומכים הראשיים של המלך הגולה יוון קמרון מלוצ'יאל על נחיתתו של ויליאם, הוא החל לגייס לוחמים להילחם עבור ג'יימס. במהלך אפריל, דנדי הצטרף אליו בגלנרוי וב-18 במאי, לקח את כוחו של כ-1,800 היילנדרים וניסה לכפות על מקאי לקרב. הוא לא הצליח לעשות זאת וחזר ביוני, ולאחר מכן רוב הלוחמים הסקוטיים הלכו הביתה, והותירו אותו עם פחות מ-200 איש. ב-27 ביוני כתב דנדי אל הרוזן ממלפורט וביקש תגבורות אובדן השליטה באזור קינטייר לאחר הקרב על גבעת לופ (Battle of Loup Hill) הקשה מאוד על האספקה המחודשת מאירלנד, והמכתב מפרט נקודות נחיתה חלופיות. ככל שחלף הזמן, מעמדו נחלש עקב המשך עריקות. הכניעה של טירת אדינבורו ב-14 ביוני הייתה מייאשת במיוחד. בקשותיו למשאבים נוספים נדחו, בין היתר בשל מחלוקת פנימית עם מקורבי המלך הקתוליים, ששלטו בחצרו של ג'יימס באירלנד ודחקו בו לסרב לוויתורים כלשהם כדי להחזיר את כסאו. דנדי ויעקוביטים סקוטים אחרים היו בעיקר פרוטסטנטיים, אשר ויתורים היו חיוניים עבורם, ולכן ראו אותם בחשדנות בחצר המלך הגולה. התגבורת היחידה שנשלחה לסקוטלנד היו 300 חיילים אירים, שנחתו ליד טירת דיוארט ב-21 ביולי.

כוח צבאי בפיקודו של פטריק סטיוארט מבאלצ'ין כבש את טירת בלייר, נקודה אסטרטגית השולטת בגישה לשפלה בסוף יולי הגיעה תגבורת של ה בא היעקוביטי לבלייר ומאקאי עבר צפונה כדי לתמוך בקווי ההגנה, תחת פיקודו היו בין 3,600 ל-5,100 חיילים. דנדי ראה במהלך זה הזדמנות לכפות קרב על צבא הממשלה ויצא לדרך עם כוחותיו הזמינים, כשהוא מורה לראשי השבטים ללכת בעקבותיו "בכל המהירות האפשרית".

מהלך הקרב

בבוקר ה־27 ביולי, למד דנדי שכוחותיו של מקאי נכנסים למעבר קיליקרנקי (Pass of Killiecrankie), מסלול באורך של כמעט 3 קילומטרים לאורך נהר גארי (River Garry, Perthshire) מצד אחד וגבעות תלולות משני הצדדים. כוחות מיוחדים נשלחו להתעמת עם חיל החלוץ של צבא הממשלה בעוד שדנדי אסף את שאר חייליו במורדות התחתונים של הנקודה הגבוה" קריאג אליליך" מצפון למעבר. מקאי עצר, זז מהדרך הסלולה ופרס את חייליו מול הגבעות התלולות בשורה ארוכה בעומק 3 חיילים על מנת למקסם את כוח האש.

הכוח של מקאי כלל את הגדודים של בלפור, רמזי ומאקאי של הבריגדה הסקוטית, יחד עם הגדודים החדשים חלק מהגדוד של הייסטינגס, ו-100 פרשים. בתור המנוסה ביותר, החטיבה הסקוטית בפיקודו של בלפור ולאודר הוצבה בצד שמאל, מה שסיפק את שדה האש הטוב ביותר. יעקוביטים התגבשו לטורים ונשארו במבנה זה על לשעות אחר הצהריים המאוחרים כשהם מחכים לשקיעה קצת אחרי 20:00 בערב התחילה ההתקפה. הקו הקדמי של בלפור ירה שלושה מטחים, והרגו כמעט 600 לוחמים סקוטיים במטח הראשון, אך האש שלהם הוסוותה בחלקה על ידי גדר נמוכה שחצצה על צלע הגבעה, בעוד שהגדודים מימינם נמלטו ככל הנראה מבלי לירות ירייה. הלוחמים הסקוטיים ירו מטח בודד למרחק של 50 מטרים, הפילו את המוסקטים שלהם, ובאמצעות גרזנים וחרבות תקפו בעוצמה את המרכז של צבא הממשלה.

הקרב היא הפעולה הגדולה הראשונה שבה ידוע כי חיילים בריטיים השתמשו בכידון רובה המוסקטרים האנגלים שירו את התחמושת שלהם קיבלו פקודה להרכיב את הכידונים ברגע האחרון. חוסר ניסיון בשימוש בכידונים ומהירות ההסתערות של התוקפים הותירו את חיילי הממשלה חסרי הגנה, חלקם נהרגו במקום והשאר ברחו. ורבים נמלטו.

לאחר הקרב

מקאי הצליח להשליט סדר בחיילים שברחו משדה הקרב ולהחזיר את הגדודים של הייסטינגס ולוון לכשירות כ-800 גברים הגיעו לסטירלינג בקלות יחסית, בעוד שאחרים נאספו במהלך הימים הבאים. הלוחמים הסקוטיים הפסיקו את המרדף אחרי החיילים הבריטיים לשדוד את הרכוש שנותר לאחר הנסיגה, גם העובדה שהסקוטים סבלו מאבידות כבידות עם בין 600 ל-800 פצועים או הרוגים, דנדי עצמו נפצע אנושות לקראת סוף הקרב, ומת זמן קצר לאחר מכן. בהתבסס על רשימות גיוס לפני ואחרי הקרב, אבדות צבא הממשלה היו בסביבות 2,000 הרוגים, פצועים או נעדרים.

במקום דנדי מונה אלכסנדר קאנון נכנס ללמפקד הצבאי של הכוחות היעקוביטים, הוא התמודד עם אותן בעיות; ללא ציוד מצור, הוא לא יכול היה לכבוש נמל, מה שהפך אספקה מחודשת לכמעט בלתי אפשרית, וחלק מהלוחמים הסקוטיים התפזר לביתם לאחר שאספו מספק שלל לטעמם. לאחר שהסתערות על דאנקלד באוגוסט נהדפה בהפסדים כבדים, קנון סיים את המערכה. מקאי בילה את החורף בכיבוש המעוזים של היעקוביטים ובניית בסיס חדש בפורט ויליאם. כאשר תומאס ביוקאן החליף את קנון בפברואר 1690, הוא יכול היה לגייס רק כ-800 לוחמים שלא הצליחו לעמוד בלחץ של צבא הממשלה והתפזרו במאי.

לקריאה נוספת

• Stuart Reid Battle of Killiecrankie, 1689: The Last Act of the Killing Times Casemate Publishers, 2018 ISBN 1526709961
• Jonathan Oates The Battle of Killiecrankie: The First Jacobite Campaign, 1689-1691 Helion Limited, 2018 ISBN 1912390981

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב קיליקראנקי בוויקישיתוף

• Millar, A. H. “Killiecrankie Described by an Eye-Witness.” The Scottish Historical Review, vol. 3, no. 9, 1905, pp. 63–70. JSTOR
• Hill, J. M. (1994). Killiecrankie and the Evolution of Highland Warfare. War in History, 1(2), 125-139