קרב רורק'ס דריפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב רוקר'ס דריפט
מלחמה: מלחמת הזולו
Alphonse de Neuville - The defence of Rorke's Drift 1879 - Google Art Project.jpg
תאריך התחלה: 22 בינואר 1879
תאריך סיום: 23 בינואר 1879
משך הסכסוך: יומיים
קרב לפני: קרב איסאנדלוואנה
מקום: רורק'ס דריפט, דרום אפריקה
28°21′29″S 30°32′12″E / 28.358°S 30.536583333333°E / -28.358; 30.536583333333 קואורדינטות: 28°21′29″S 30°32′12″E / 28.358°S 30.536583333333°E / -28.358; 30.536583333333 
תוצאה: ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ג'ון רוז מריאוט צ'רד

כוחות

139 איש

3,500 עד 3,700 איש[1]

אבידות

17 הרוגים, 15 פצועים

351 הרוגים, 500 פצועים

רורק'ס דריפט (אנגלית: Rorke's Drift; "מעברת רורק") היה מיסיון בפרובינציית נאטאל שנמצא כיום בשטחה של דרום אפריקה. המבנה ניצב סמוך למעברה בנהר הבפאלו, שהתווה את הגבול בין נאטאל לממלכת זולו. המיסיון הותקף על ידי צבא הזולו ב-22 בינואר 1879 מיד אחרי תבוסת הצבא הבריטי בקרב איסאנדלוואנה. במשך יומיים (22-23 בינואר 1879) עמדו 139 חיילים בריטים, בפיקודו של סגן ג'ון צ'ארד, מול התקפות עזות של כוח זולו גדול שמנה כ-3,500 עד 3,700 לוחמים[1].

תיאור הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר שלאחר שוך קרב איסנדלוואנה, פנה כוח של הזולו בפיקודו של דבולמנזי קמפנדה להתקיף בסיס עורף של הבריטים, מיסיון רורק'ס דריפט. הגם שהמוצב הזה לא הוגדר כמטרה של צבא הזולו, יחידתו של דבולמנזי, שהייתה יחידת עילית, השתתפה בקרב איסנדלוואנה כעתודה בלבד, והקרב על רורק'ס דריפט התקיים, לדעת חלק מהחוקרים, במטרה לספק את תאוות החיילים "לטבול את חניתותיהם בדם בריטי". המנזר הישן שימש את הבריטים כבית חולים, שאליו פונו כמה מהפצועים בקרב על איסנדלוואנה, וכמחסן תחמושת ומזון ללוחמים. הזולו נצפו מבעוד מועד על ידי חיילי באסוטו בפיקודו של וויט, אשר הצליחו להימלט יום קודם מציפורני הזולו. מספרם של הזולו הוערך במתקפה זו בכ-2,000, מה שגרם לרבים מהבריטים והמקומיים שגויסו על ידם, להימלט לנקודה הבאה - הלפמאקר. במחנה נותרו, אפוא, 139 לוחמים כשירים ועוד כמה עשרות פצועים בבית החולים. מפקד הכוח, צ'רד, ביצר מבעוד מועד את המתחם באמצעות שקי תירס ועגלות שהיו במקום. מתקפת הזולו החלה בשעה 16:30 של ה-22 בינואר 1879. היא נמשכה עד 2:00 בלילה, וכללה פריצה לאחד המתחמים המבוצרים, חדירה לאחד מחדרי בית החולים, והעלאת גגו באש. אולם בסופו של דבר הסתבר שהבריטים הצליחו להדוף את המתקפה במספר אבידות קטן יחסית: 15 הרוגים מול 351 הרוגים של הזולו. מספר חסר תקדים של 11 צלבי ויקטוריה חולקו לחיילים.

בקולנוע ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרב זה מתואר בסרט זולו, סרט קולנוע אנגלי משנת 1964.
  • הספר עד הסוף המר, מאת בריאן פרט, מתאר קרבות שונים בהיסטוריה שנוהלו "עד הלוחם האחרון" ומקדיש את פרקו החמישי לקרבות אינסדלוואנה ורורק'ס דריפט. בעברית: הוצאת יבנה, 2007.
  • הסרט "טעם החיים" של מונטי פייתון כולל תיאור סאטירי של הקרב, הלועג להבדלי המעמדות בין שכבת האריסטוקרטיה והקצונה בצבא הבריטי לבין החיילים הפשוטים שמסרו את נפשם בקרב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב רורק'ס דריפט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אייאן נייט, רורק'ס דריפט 1879, הוצאת אוספרי, 1996. עמ' 29.


P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.