קרב רמאדי השני (1917)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב רמאדי השני
מפה של אזור קרב רמאדי השני
מפה של אזור קרב רמאדי השני
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 27 בספטמבר 191729 בספטמבר 1917 (3 ימים)
קרב לפני קרב רמאדי הראשון
קרב אחרי קרב חאן בגדאדי
מקום רמאדי
עילה הגנת האגף הבריטי ושליטה על הסכרים של הפרת
תוצאה ניצחון בריטי ונסיגת הטורקים
שינויים בטריטוריות כיבוש רמאדי
הצדדים הלוחמים

מדינות ההסכמה:
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

מעצמות המרכז:
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית

מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת פרדריק סטנלי מוד

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית חליל כות

כוחות

כ-16,000

כ-4,000

אבדות

כ-1,000 חללים ופצועים

כ-310 חללים ופצועים. כ-3,500 שבויים.

לוטננט גנרל פרדריק סטנלי מוד - מפקד הכוח הבריטי

קרב רמאדי השני התחולל במבואות העיר רמאדי, עיראק במהלך ספטמבר 1917 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל לאחר הכישלון הבריטי לכבוש את רמאדי במהלך קרב רמאדי הראשון, והיה המשך המאמץ של הבריטים לסלק את הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים, ובנפילה בשבי של רוב הכוח הטורקי שהגן על העיר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1916, לאחר כישלון מאמצי השחרור של הנצורים בעיר כות, מונה פרדריק סטנלי מוד כמפקד המערכה במסופוטמיה (כח D של חיל המשלוח ההודי). לאחר שחיזק משמעותית את כוחותיו יצא למערכה נוספת למיגור הטורקים באזור. בפברואר 1917 כבש הצבא הבריטי, בשנית, את העיר כות במהלך קרב כות השני ובמרץ אותה שנה נכבשה בגדאד. כדי להבטיח את אחיזתו בבגדאד ניהל מוד את המערכה על סמארה שהרחיבה את אחיזת הבריטים מצפון וממזרח לבגדאד.

מטרות קרב רמאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר המאמץ המלחמתי של הבריטים התנהל לאורך נהר החידקל אולם לפי תוכניתו של מוד נדרשה התקדמות גם לאורך הפרת כשהערים המרכזיות, בגזרה זו, היו פלוג'ה ורמאדי. כבר במרץ הדפו הבריטים את הטורקים מפלוג'ה (במסגרת המערכה על סאמארה) והיעד הבא שסומן הייתה העיר רמאדי. מטרות כיבוש עיר זו הותוו כבר לפני קרב רמאדי הראשון והיו כדלקמן:

  • תיקון סכר שהרסו הטורקים במהלך נסיגתם מפלוג'ה.
  • השתלטות על מערכת סכרים שאיפשרה לטורקים להציף שטחים נרחבים ובכך לעצור את התקדמות הבריטים.
  • אבטחת האגף הדרומי של הבריטים.

לאחר כישלון הניסיון הראשון לכבוש את רמאדי, שנגרם מתנאי מזג אוויר קיצוניים, המתין הפיקוד הבריטי לסתיו ושקד על הכנת תוכנית משופרת לכיבוש העיר. תוכנית זו הושפעה גם מאילוץ חדש: התארגנותה של קבוצת ארמיות ילדרים הטורקית שיעדה הראשוני היה לכבוש בחזרה את בגדאד. כוח זה הורכב מהארמייה השישית (שכבר פעלה במסופוטמיה), הארמייה השביעית (ארמייה חדשה) וקורפוס אסיה (שהיה מורכב ברובו מחיילים גרמנים ואוסטרים) ומונה לפקד עליו אריך פון פאלקנהיין. תוכנית זו של הטורקים האיצה את לוח הזמנים מתוך כוונה לחסום את התקדמות הטורקים לאורך הפרת. בסופו של דבר החליט פאלקנהיין להפנות את כוחותיו לארץ ישראל.

הכוחות המעורבים בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצבא הבריטי: בניגוד לקרב רמאדי הראשון, שעיקרו הוטל על בריגדת רגלים בודדת, הטילו הבריטים לקרב השני כוח של 4 בריגדות:
  • בריגדת הפרשים ה-6 (שהייתה כח עצמאי)
  • הצבא העות'מאני: כמות החיילים שהשתתפו בקרב הראשון הייתה כ-1,000. לאחר הניצחון צפו הטורקים שהבריטים ימשיכו לנסות לכבוש את העיר ולכן הגדילו את מצבת החיילים בעיר כדלקמן:
    • 500 פרשים
    • 3,500 חיילי רגלים
    • 10 תותחים

תוכנית הקרב הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבקרב רמאדי הראשון תקפו הבריטים חזיתית מכוון מזרח כללה התוכנית לקרב השני מתקפה רגלית מכוון דרום ומשלוח כח חסימה מערבית לעיר.

כדי להטעות את הטורקים ביימו הבריטים שורה של פעולות הטעייה שהביאו את הטורקים למסקנה שהבריטים יתקפו שוב ממזרח לאורך נהר הפרת[1] ולכן המשיכו להתבצר כשפניהם מזרחה.

כלקח מקרב רמאדי הראשון, בו היווה החום הקיצוני גורם מרכזי בתבוסה הבריטית, דאגו הבריטים לאספקה סדירה של מים ללוחמים בעזרת 350 משאיות להובלת מים.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר 1917 בערב החלו שתיים מבריגדות הרגלים (ה-12 וה-42) לצעוד לאזור שמדרום לרמאדי. במקביל עקפה בריגדת הפרשים את העיר מדרום והקימה מחסומים על כביש היציאה המערבי של העיר. הערכות הכוחות נמשכה עד שעות אחר הצהריים של ה-28 בספטמבר אז ניתן האות לפתיחת הקרב. הבריטים החלו בירי ארטילרי על עמדות הטורקים בזמן שחיילי הרגלים התקדמו צפונה לכוון העיר. ב-29 בספטמבר לפנות בוקר החלו הטורקים לסגת דרך גשר עזיזיה שממערב לעיר אולם נתקלו בכוח החסימה. לאחר כשעה וחצי של קרבות נסוגו הטורקים בחזרה לעיר ועם בוקר כבשו הבריטים את הגשר וחסמו לחלוטין את היציאה מהעיר. במקביל המשיכו הכוחות הרגליים להתקדם מדרום ולפני הצהריים הבינו הטורקים הנצורים שאפסה כל תקווה והחליטו להיכנע.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפגעים:

  • הצבא הבריטי: כ-1,000 חללים ופצועים (בעיקר פצועים).
  • הצבא העות'מאני: 120 חללים[2], 190 פצועים וכ-3,500 שבויים.

בנוסף לשבויים הרבים לכדו הבריטים בעיר ציוד רב, תחמושת ונשק (כולל 13 תותחים ו-12 מכונות ירייה).

הניצחון המוחץ שיכנע שבטים ערבים להעביר תמיכתם מהטורקים לבריטים וסייעו בכך למאמץ המלחמה של הבריטים.

הניצחון עודד את הבריטים להמשיך במסע הכיבוש שלהם כשהיעד הבא שלהם היה העיר הית (אנ') במעלה הפרת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barker, A. J. (2009). The First Iraq War – 1914–1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN 978-0-9824911-7-1.
  • Knight, Paul (2013). The British Army in Mesopotamia, 1914–1918. Jefferson, NC: McFarland. ISBN 978-0-7864-7049-5.
  • Moberly, F. J. (1997) [1927]. The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. History of the Great War Based on Official Documents. Vol. IV. Compiled at the Request of the Government of India, under the Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence (Imperial War Museum and Battery Press repr. ed.). London: HMSO. ISBN 978-0-89839-290-6.
  • Weekes, Colonel H. E. History of the 5th Royal Gurkha Rifles: 1858 to 1928 (online ed.). Luton: Andrews. ISBN 978-1-78149-333-5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פעולות אלו כללו הקמת גשרים על הפרת, הקמת מחנות דמי מול קווי הטורקים והעברת ציוד לאורך הנהר
  2. ^ רוב החללים נמנו מהרגימנט ה-39 שנלחם על כיבוש גשר עזיזיה