קרב רפיח (1967)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב רפיח
מלחמה: מלחמת ששת הימים
תאריך התחלה: 5 ביוני 1967
תאריך סיום: 6 ביוני 1967
משך הסכסוך: יומיים
מקום: פתחת רפיח, חצי האי סיני
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים

מפקדים
כוחות
אבידות

70 הרוגים

1,500 הרוגים

קרב רפיח התחולל במלחמת ששת הימים בפתחת רפיח שבצפון סיני. הקרב ניטש ב-5 ביוני 1967 בין חיילים מהדיוויזיה המצרית ה-7 לבין חיילי חטיבה 7 של צה"ל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתחת רפיח היא אזור גאוגרפי הנמצא מדרום וממערב לעיר רפיח, בקצהו הצפון מזרחי של חצי האי סיני. האזור הוא מישורי עם קרקע חולית אך עבירה בחלקה לרכב. הפתחה משתרעת על פני שטח של כ-250 קמ"ר. גבולה הצפוני בים התיכון והדרומי בשטחי החוליות של חולות חלוצה והמשכן מעבר לגבול המצרי. גבולה המזרחי הוא העיר רפיח והמערבי הוא חולות שיח' זוויד וביר א-ח'רובה[2].

באזור זה נסללה מסילת הברזל שחיברה בין רפיח ואל עריש ונסללו כבישי אורך ורוחב. כמו כן, הוקמו בזמן מלחמת העולם השנייה, מדרום מערב לרפיח, מחנות גדולים של הצבא הבריטי. הנקודה המרכזית באזור היא צומת רפיח אשר בו מצטלבים כביש עוקף עזה (המשכו של כביש 4) הממשיך לכיוון אל עריש וכביש רפיח - עוג'ה אל חפיר.

מיקומה האסטרטגי של הפתחה כמעבר המועדף בין ארץ ישראל וחצי האי סיני גרם לחשיבותה הרבה, הן בעיני הצבא המצרי והן בעיני צה"ל, ובשל חשיבותה הרבה הוטלה על אוגדה 84 המשימה להבקיע את המערך המצרי בכל מחיר, ובכך לפתח את הציר הצפוני לסיני.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים הגנה על המערך הדיוויזיה המצרית ה-7 בפיקוד גנרל עבד אל עזיז סולימאן, מפקד בית הספר לחי"ר בצבא המצרי, שהייתה מצוידת ב-82 טנקים, ב-112 קנים ארטילריים ובתותחי נ"ט רבים. דיוויזיה זו ישבה במערכי רפיח בשיח' זוויד ובג'יראדי כשברצועת עזה נערכו חטיבות פלסטיניות. בחזית המתחמים המצריים היו פרושים שדות מוקשים[3].

הדיוויזיה ה-7 המצרית בהרכב של שתי חטיבות חי"ר פלסטיניות, 3 חטיבות חי"ר מצריות (בסך הכול 5 חטיבות חי"ר) וחטיבה ממוכנת. כוחות הדיוויזיה, נערכו בפתחת רפיח בהתאם לנתוני הקרקע, לפי דוקטרינת ההגנה הסובייטית. שתיים מחטיבותיה של הדיוויזיה נפרסו לכל רוחב הפתחה, לאורך כביש רפיח - ניצנה:

  • חטיבה ממוכנת 16 (מצפון לצומת רפיח), מרפיח ועד מדרום לצומת רפיח.
  • חטיבה מוקטנת חי"ר 11 (מדרום לצומת רפיח),

מאחוריהן, יתר כוחות הדיוויזיה נפרסו מערבה לפתחת רפיח לאורך ציר רפיח - אל-עריש. על פי כללי ההגנה הסובייטית, נמצא מגנן הנ"ט הדיוויזיוני ובתווך ביניהם חטיבה ארטילרית. מפקדת הדיוויזיה, התמקמה בשיח' זוויד.

הדיוויזיה הייתה מצוידת ב-82 טנקים, ב-112 קנים ארטילריים ובתותחי נ"ט רבים. בחזית המתחמים המצריים היו פרוסים שדות מוקשים.

את המערך המצרי התקיפה אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל שהיה באותה עת מפקד גייסות השריון ומפקדת האוגדה הייתה למעשה מפקדת הגיס. אוגדה 84 כללה את חטיבת השריון 7 בפיקוד שמואל גונן שנועדה לתקוף את חלקו הצפוני של המתחם המצרי, חטיבת הצנחנים בפיקוד רפאל איתן שנועדה לתקוף את חלקו הדרומי וחטיבת שריון במילואים 60 בפיקוד מנחם אבירם שנועדה לעתודה בשלב הראשון של הקרב. כמו כן, כלל הכוח האוגדתי גם כוח סיור בפיקוד ישראל גרנית, אגד ארטילרי בפיקוד צבי נשר, גדוד הנדסה וכוחות מסייעים של חימוש, רפואה והספקה. לרשות הכוח הישראלי עמדו כ-300 טנקים, רובם מדגמים חדשים.

ערב תחילת המלחמה היו בחטיבה 7, בפיקודו של אלוף משנה שמואל גונן (גורודיש), שלושה גדודים:

חטיבה 7 השתייכה לאוגדה 84 בפיקודו של האלוף ישראל טל, אחת משלוש האוגדות שהציב צה"ל בחזית המצרית. תוכנית הקרב של האוגדה לכיבוש הג'יראדי קבעה כי הוא ייכבש על ידי חטיבה 7, אשר במידת הצורך תכבוש אותו בהתקפת לילה בשיתוף פעולה עם חטיבה אחרת של האוגדה – חטיבת השריון 60 בפיקודו של אלוף משנה מנחם אבירם.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להימנע ככל האפשר מהעיכובים הכרוכים בפריצת שדות המוקשים תוכננה ההתקפה הישראלית להתבצע מהאגפים הצפוני והדרומי. ב-5 ביוני 1967 ב-08:45 פרצה חטיבה 7 לרצועת עזה מול חן יונס ולאחר שהתגברה בקרב קצר ועז שגבה נפגעים רבים בקרב הכוח הישראלי (כולל מפקד גדוד שנהרג), על כוחות של החטיבה הפלסטינית 108, המשיכה בדרכה מערבה, לכיוון רפיח[4]. כוונתה הייתה לאגוף את המערך המצרי מצפון ולתוקפו מהצפון ומעורפו המערבי, אך נתברר כי מגנן הנ"ט של חטיבה 16 המצרית פרוש צפונה מעבר למה שסברו תחילה. בקרב קשה שהתחולל בצהרי אותו יום הצליחו שני גדודי הטנקים הישראלים להבקיע את המערך המצרי בצפון אך סבלו אבידות קשות. הגדוד השלישי נע בטור עורפי על הציר הראשי במטרה להימנע מפריצת שדות המוקשים[4].

חטיבת הצנחנים, שהייתה רכובה על גבי זחל"מים נותקה מגדוד הטנקים 46 (מחטיבה 401) שסופח אליה והתקשתה בכיבוש יעדיה ללא סיוע השריון. גדוד 46 אגף את המתחם המצרי מדרום תוך שהוא יורה לכיוונו על מנת שהמצרים ישיבו באש שתזהה את מיקומם המדויק. מטרה זו אמנם הושגה בחלקה, אך הגדוד לא גילה חטיבה מצרית שהייתה ערוכה בדרום המתחם. הוא הרחיק בתנועתו מערבה וניהל קרב באזור כפר שן בו השמיד 20 טנקי סטלין ופגע בארטילריה מצרית. חטיבת הצנחנים, שהשתלטה בינתיים על מספר מוצבים, כותרה על ידי המצרים ונמצאה במצב קשה. מפקד האוגדה שלח לעזרתה את גדוד החרמ"ש של חטיבה 60 ואת פלוגת החרמ"ש שעסקה בהשתלטות על העיירה רפיח, אך היו אלו הטנקים של גדוד 46 ששבו מזרחה ופרצו לפנות ערב את טבעת הכיתור. למרות שהכוח הישראלי סבל מנפגעים רבים וממחסור בתחמושת ובדלק הצליח הכוח הישראלי להתגבר על הכוח המצרי בקרב שנערך בשעות החשיכה וכבש את המוצבים הדרומיים. לטענת רנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, היו למצרים 1,500 הרוגים בגזרת הלחימה של חטיבת הצנחנים בעוד שלכוח הישראלי היו 70 הרוגים. הם הגדירו את הלחימה הישראלית בקרב רפיח במילים: "מערכת רפיח-אל עריש נוהלה על ידי הישראלים "בלי להתחשב במחיר""[5].

חטיבה 60, שכמו חטיבת הצנחנים יצאה משטחים בחולות חלוצה, הופנתה בצהרי ה-5 ביוני לציר שעבר בחולות מדרום לזירת הקרב, מתוך מטרה לתקוף את מעבר הג'יראדי, אולם נתקלה בקשיי עבירות ולא באה לידי ביטוי בקרב רפיח.

לאורך כל הקרב, ובמיוחד בחלקו הראשון, סייע חיל האוויר הישראלי בתקיפת סוללות ארטילריה מצריות על ידי טייסת פוגה מגיסטר בפיקוד אריה בן-אור[6].

ניצחונה של אוגדה 84 בקרב זה, הונצח בשירו של יורם טהר-לב (בביצוע אריק לביא), קרב רפיח.

באנו שחורים כפיח
באנו קרועים אבל,
אנו אחרי רפיח
כמו שרצית טל!
...
בחמישה ביוני
גדוד השריון פרץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: שוקן, תשכ"ח.
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש: תולדות גדוד 9, תל אביב: מערכות, תשנ"ד-1994, עמ' 366-361.
  • אריה חשביה, צה"ל בחילו – אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: חיל השריון, תל אביב: רביבים, 1981.
  • זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
  • אברהם זהר, "אוגדה 84 במערכת רפיח במלחמת ששת הימים", שריון מס' 35 (יוני 2010), עמ' 14-18.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 24, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
  2. ^ רפיח, האנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, עמ' 294–295, הוצאת מסדה, תשל"ט
  3. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני, מפות 62-64, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1980
  4. ^ 4.0 4.1 ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 78–92, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
  5. ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, עמ' 86, עברית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967
  6. ^ אלי אייל, טייסת הפוגות במלחמת ששת הימים, באתר "מרקיע שחקים"