קרב רפיח (1917)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב רפיח
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
קו יורים בקרב רפיח
קו יורים בקרב רפיח
תאריך התחלה: 9 בינואר 1917
תאריך סיום: 9 בינואר 1917
קרב לפני: קרב מגדבה
קרב אחרי: קרב עזה הראשון
מקום: רפיח
31°16′00″N 34°13′21″E / 31.2668°N 34.2226°E / 31.2668; 34.2226קואורדינטות: 31°16′00″N 34°13′21″E / 31.2668°N 34.2226°E / 31.2668; 34.2226
תוצאה: השלמת כיבוש סיני על ידי הבריטים וכניסה לארץ ישראל
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות

71 הרוגים

כ-200 הרוגים


קרב רפיח (1917), שעיקרו נערך מדרום מערב לעיירה רפיח, היה חלק מן המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. כתוצאה מהקרב, שנסתיים בניצחון בריטי, כוחות האימפריה הבריטית, בהם ניכרה, בשלבים אלה של המערכה הנזכרת, דומיננטיות של כוחות אוסטרלים וניו זילנדים, השלימו את דחיקת כוחות האימפריה העות'מאנית מחצי האי סיני, ונכנסו לארץ ישראל בדרך לכיבושה, ובסופו של דבר להוצאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה בסתיו 1918. הקרב נערך ב-9 בינואר 1917.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת מסילת הברזל החוצה את מדבר סיני

ביולי 1916 ניסו העות'מאנים, בסיוע גרמני, בפעם השנייה במהלך המלחמה, לאיים על תעלת סואץ מכיוון סיני וארץ ישראל. באוגוסט, בקרב רומני, הם נהדפו על ידי חיל המשלוח המצרי, בפיקודו של סר ארצ'יבלד מארי, שהיווה חלק מן הצבא הבריטי. הכוח הבריטי, שמנה כ-156,000 חיילים ועוד כ-13,000 פועלים מצרים, החל בהתקדמות איטית ושיטתית, תוך הנחת צינור מים ומסילת ברזל, ממצרים, בעיקר דרך צפון סיני, לאל עריש, ובכוון ארץ ישראל. הבריטים תפסו את אל עריש ללא התנגדות ב-21 בדצמבר, וכמעט מיידית שימש נמלה עורק אספקה חשוב לכוחותיהם בסיני. יומיים אחר כך הם הבטיחו את האגף הימני של התקדמותם, עת ניצחו את העות'מאנים בקרב מגדבה מדרום לאל עריש (בין ביר לחפן ואבו עגילה). בימים הבאים נערכו סיורים שהגיעו עד למבואות רפיח, יעדם הבא, כ-45 ק"מ מזרחה מאל עריש. מודיעין נוסף הושג על ידי תצפיות אוויריות. הגרמנים, שכוח אווירי שלהם פעל בשירות העות'מאנים, הבחינו בעזרתו בהכנות הבריטיות להתקדמות.

העמודים המציינים את גבול ארץ ישראל וסיני

שדה הקרב וסדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח הבריטי אשר נטל חלק בקרב היה "הטור המדברי" (Desert Column), תחת פיקודו של לייטננט ג'נרל פיליפ צ'טווד (Chetwode), שהיה חלק מחיל המשלוח המצרי. בכוח זה בלטו שני מרכיבים בולטים: חיילים מאוסטרליה ומניו זילנד, וכוחות רכובים. כך, הכוח המרכזי של חיל המשלוח המצרי באותו קרב היה האוגדה הרכובה של אנזא"ק בפיקודו של מייג'ור ג'נרל הנרי שובל, ובה בריגדת הרובאים הניו זילנדית הרכובה ובריגדות הפרשים הקלים הראשונה והשלישית, וכן מספר סוללות ארטילריה נגררת סוסים. כן כלל הכוח הבריטי שלושה גדודים מחטיבת רוכבי הגמלים האימפריאלית, שנעזרו בסוללת תותחי הרים, את הבריגדה הרכובה החמישית, מתוגברת בארטילריה, וכוח סיור ובו שש מכוניות חמושות במקלעים. הכוח נהנה מסיוע אווירי בעוצמה של טייסת אחת, אשר לתיאומו צוידו המטוסים במכשירי אלחוט, ואלה שימשו גם לדיווחים אודות התפתחות הקרב היישר למטה "הטור המדברי".

העות'מאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח העות'מאני כלל רגימנט אחד המסתייע בסוללת תותחי הרים, המחופרים במערך הכולל ארבעה מוצבים עיקריים, המחוברים ביניהם על ידי תעלות קשר. מערך ההגנה העות'מאני התבסס על גבעה בשם אל מגרונתַין, בפאתיה הדרומיים מערביים של העיירה, בצידו המצרי של הגבול. הגבעה מתנשאת כ-60 מ' מעל סביבותיה המישוריות, ומספקת תצפית מלאה לכל הכיוונים לטווח של כשני ק"מ. שדה התצפית והאש של המוצבים האמורים פנה לכיוון דרום, דרום מערב ודרום מזרח ממורדות אותה גבעה והלאה, ונקודת התורפה שלו, אם כך, הייתה מכיוון העורף, כלומר, צפון מזרח.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקדמות אל היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשיעי לינואר 1917, בשעה 1:00 (אחרי חצות), החלה הטור המדברי לנוע משיח' זוויד. את הטור הובילו בריגדת הרובאים הניו זילנדית הרכובה ובריגדת הפרשים הקלה הראשונה, שתיהן יחידות משנה של אוגדת אנזא"ק. במרחק קצר משיח' זוויד הבריגדות המובילות התגברו על פטרול בדואי רכוב על גמלים ולכדו אותו. בשעה 2:30 החלו יתר כוחות הטור המדברי בהתקדמות, להוציא כוח אבטחה לשיירת תובלה, שנועדה לאספקת תחמושת נוספת בהמשך הקרב. הכוחות הבריטיים נערכו מסביב ליעדם, בהקיפם אותו מכל עבריו, בין אם לצורך הסתערות, בין אם לצורך חסימה. בריגדות הפרשים הקלים הראשונה והשלישית, שתיהן מאוגדת אנזא"ק, עשו דרכן לעבר אל ע'בה, מדרום מזרח לרפיח, מעט מעבר לגבול ארץ ישראל-מצרים, בצדו הארץ ישראלי, כדי לחסום את אפשרות הנסיגה של העות'מאנים לכיוון זה, כאשר בריגדת רוכבי הגמלים נערכה כק"מ ורבע ממערב להם, מדרום למערך העות'מאנים. הבריגדה הניו זילנדית הרכובה נערכה מצפון לשתי בריגדות הפרשים הקלים ממזרח, והבריגדה הרכובה החמישית נערכה ממערב. שתיהן שימשו ככוח עתודה. בשעה 7:00 פטרול של בריגדת הרובאים הניו זילנדית הרכובה ניתק את קו הטלגרף המוליך מרפיח אל שלאל, המרוחקת כ-16 ק"מ מזרחה.

היערכות להתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 7:00 בקירוב החלו הבריטים להפגיז את הביצורים העות'מאניים. בשעה 8:00, בקירוב, פתחה הבריגדה הניו זילנדית הרכובה בתנועה, ותוך עיקוף כנגד סיבוב השעון נעה לעמדות הסתערות על המערך העות'מאני מצפונו. בערך באותו זמן החלה לנוע בריגדת הפרשים הקלים הראשונה אל עמדות הסתערות ממזרח לאותו מערך, כאשר בדרכה לאותן עמדות ספגה אש תותחים ומכונות ירייה. בין 9:30 ל-10:00 פתחו סוללות הארטילריה האוגדתית בהפגזה מקדימה ובחסותה קרבו הכוחות עד לטווח של כ-1,800 מ' מהמתחם העות'מאני. ב-10:30 קיבלה הבריגדה הרכובה החמישית פקודה לתקוף את המערך העות'מאני ממערב. הם קרבו לטווח של כ-1,800 מ', עת ירדו הכוחות מסוסיהם כדי לתקוף רגלית את היעדים שהוקצו להם. בהתקרבם, הומטרו עליהם פגזי שרפנל (הגורמים לרסס רב. נורים בעיקר כנגד רגלים ומטרות בלתי מוגנות אחרות) משני תותחים, ואש כבדה של מכונות ירייה.

סגירת הטבעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שעה 10:00 הכוח הניו זילנדי, אשר איגף מצפון את המערך העות'מאני, לכד את רפיח, תוך היעזרות בחיפוי שתי מכונות ירייה, ושבה שני קצינים עות'מאניים וששה גרמנים. כן נשבו 16 חיילים ו-21 בדואים. בהמשך לכך נשלחו יחידות בריטיות כדי להתריע אודות משלוח אפשרי של תגבורות עות'מאניות מצפון, מכיוון חן יונס, ומכיוון שלאל שבמזרח, ולחסמן במידת הצורך. בהדרגה, לקראת הצהריים, ובשעות אחר הצהריים המוקדמות, הלכו הכוחות התוקפים וסגרו את הטבעת סביב המערך העות'מאני, כאשר הטווח אל עמדותיו הצטמצם והלך, וכאשר נסגרו המרווחים שבין הכוחות התוקפים לבין עצמם. כעת, במבנה מעגלי בקירוב, נערכו הניו זילנדים מצפון, ואחריהם, עם כיוון השעון, בריגדת הפרשים הקלה הראשונה, בריגדת הפרשים הקלה השלישית, חטיבת רוכבי הגמלים, וממערב הבריגדה הרכובה החמישית. כל זאת נעשה תחת סיוע ארטילרי מסיבי, שחשיבותו בהתקפה זו התייחדה בכך שהתוקפים היו חשופים למדי ביחס לעמדות בהם החזיקו העות'מאנים. עם זאת, בין השעות 12:15 ל-14:15 הואטה התקדמות התוקפים. הדבר אירע לא מעט כיוון שניכר בצד הבריטי מחסור בתחמושת ארטילרית, שחלקה הושאר מאחור, כאמור, וקידומה לא נעשה ביעילות. בינתיים, היחידה שנשלחה להתריע מפני בואן של תגבורות ממזרח, שבתה קצין עות'מאני ושלושה חיילים גרמנים, ובחקירתם עלה שתגבורות נעות מכיוון זה. בהמשך אכן נצפו שני גדודים העושים דרכם לכיוון רפיח ממזרח, וכן כ-500 חיילים נראו עושים דרכם לרפיח מצפון, מכיוון חן יונס.

ההסתערות הסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסתערות הסופית על היעד החלה ב-15:30, תוך סיוע ארטילרי מכל התותחים הזמינים, כמו גם מסך אש רציף של מכונות ירייה ורובים, יחד עם הפצצות מן האוויר. המגינים, מצדם, נעזרו בסיוע אווירי גרמני, ואכן, התנגדותם העקשנית האטה את התקדמות הבריטים. בעת ההסתערות בלמו כוחות החסימה את ניסיונן של התגבורות העות'מאניות (ר' למעלה) לבוא לעזרת המותקפים. חשיבות מיוחדת נודעה לארבעת תותחים של הבריגדה הניו זילנדית אשר הועתקו קדימה, ואלה סיפקו סיוע ארטילרי ממש עד הגעת התוקפים לטווח של מטרים ספורים מהמערך העות'מאני. ב-16:30 הבריגדה הניו זילנדית הרכובה, שהסתייעה בחיפוי מסיבי של מכונות ירייה ונשק קל, הן שלהם והן של בריגדת הפרשים הקלה הראשונה, התקדמה, זו הפעם ללא סיוע ארטילרי, מצפון מערב, מצפון ומצפון מזרח, והגיעה עד לטווח של כ-350 מ' מן העמדות העות'מאניות. מכאן, בהתקדמות תוך ירי, ולבסוף בקרב כידונים, הניו זילנדים השתלטו על העמדה העות'מאנית המרכזית. השתלטות זו אפשרה להם לכסות באש צולבת את יתר העמדות, ואכן, הדבר איפשר לבריגדות הפרשים הקלות הראשונה והשלישית להתקדם ולכבוש את העמדות העות'מאניות שמולן. כשתקפה גם חטיבת רוכבי הגמלים, הניפו העות'מאנים דגל לבן, והביצורים העות'מאניים בגזרה זו נכבשו בשעה 16:50. בנוסף, חמישה קצינים ו-214 חיילים נפלו בשבי. שמאלה מהם שבתה הבריגדה הרכובה החמישית 101 שבויים נוספים, ומאות שבויים אחרים נשבו בידי הניו זילנדים.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבדות הצד הבריטי הסתכמו ב-487, מהם 124 ניו זילנדים: 71 הרוגים, 415 פצועים ונעדר אחד. העות'מאנים איבדו כ-200 הרוגים וכ-1,500 שבויים, מספר הכולל כמה צוותי מכונות ירייה גרמניים. 162 מבין השבויים היו פצועים. הבריטים הותירו במקום משמר עורפי של שני גדודי פרשים קלים, שאחד מהם שימש גם ככוח חיפוי על פינוי הפצועים. יתר הכוח חזר לשיח' זוויד לצורך הצטיידות והתארגנות, והגיע למקום בחצות. בבוקר המחרת אירעה היתקלות בין רגימנט מבריגדת הפרשים הקלה השלישית לבין כוח עות'מאני רכוב על סוסים וגמלים. הכוח העות'מאני, שאיבד 14 שבויים, נסוג. בהמשך החודש העות'מאנים פינו גם את עוג'ה אל חפיר ואת קוסיימה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bluett, Antony A Gunner's Crusade: The Campaign in the Desert, Palestine & Syria as Experienced by the Honourable Artillery Company During the Great War Leonaur Ltd
  • Bruce, Anthony (2002). The Last Crusade: The Palestine Campaign in the First World War. London: John Murray. ISBN 978-0-7195-5432-2. 
  • Carver, Michael, Field Marshal Lord (2003). The National Army Museum Book of The Turkish Front 1914–1918 The Campaigns at Gallipoli, in Mesopotamia and in Palestine. London: Pan Macmillan. ISBN 978-0-283-07347-2. 
  • Coulthard-Clark, Chris (1998). Where Australians Fought: The Encyclopaedia of Australia's Battles. St Leonards, Sydney: Allen and Unwin. ISBN 978-1-86448-611-7. 
  • Cutlack, Frederic Morley (1941). The Australian Flying Corps in the Western and Eastern Theatres of War, 1914–1918. Official History of Australia in the War of 1914–1918. Volume VIII (מהדורה 11th). Canberra: Australian War Memorial. OCLC 220900299. 
  • Dennis, Peter; Jeffrey Grey; Ewan Morris; Robin Prior; Jean Bou (2008). The Oxford Companion to Australian Military History (מהדורה שנייה). Melbourne: Oxford University Press, Australia & New Zealand. OCLC 489040963. 
  • Downes, Rupert M. (1938). "The Campaign in Sinai and Palestine". in Butler, Arthur Graham. Gallipoli, Palestine and New Guinea. Official History of the Australian Army Medical Services, 1914–1918. Volume 1 Part II (מהדורה שנייה). Canberra: Australian War Memorial. עמ' 547–780. OCLC 220879097. 
  • Falls, Cyril; G. MacMunn (1930). Military Operations Egypt & Palestine from the Outbreak of War with Germany to June 1917. Official History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence. Volume 1. London: HM Stationery Office. OCLC 610273484. 
  • Grainger, John D. (2006). The Battle for Palestine, 1917. Woodbridge: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-263-8. 
  • Gullett, Henry S. (1941). The Australian Imperial Force in Sinai and Palestine, 1914–1918. Official History of Australian in the War of 1914–1918. Volume VII (מהדורה 11th). Canberra: Australian War Memorial. OCLC 220900153. 
  • Hill, A. J. (1978). Chauvel of the Light Horse: A Biography of General Sir Harry Chauvel, GCMG, KCB. Melbourne: Melbourne University Press. OCLC 5003626. 
  • Keogh, E. G.; Joan Graham (1955). Suez to Aleppo. Melbourne: Directorate of Military Training by Wilkie & Co.. OCLC 220029983. 
  • McPherson, Joseph W. (1985) [1983]. Carman, Barry; McPherson, John, eds. The Man Who Loved Egypt: Bimbashi McPherson. London: Ariel Books BBC. ISBN 978-0-563-20437-4. 
  • Powles, Charles Guy; A. Wilkie (1922). The New Zealanders in Sinai and Palestine. Official History New Zealand's Effort in the Great War. Volume III. Auckland: Whitcombe & Tombs. OCLC 2959465. 
  • Powles, Charles Guy (1928). "Of the Battle of Rafa and the First Crossing of the Boundary into Palestine". The History of the Canterbury Mounted Rifles 1914–1919. Whitcombe and Tombs. עמ' 130–138. OCLC 21614924. 
  • Preston, R. M. P. (1921). The Desert Mounted Corps: An Account of the Cavalry Operations in Palestine and Syria 1917–1918. London: Constable & Co. OCLC 3900439. 
  • Pugsley, Christoper (2004). The Anzac Experience: New Zealand, Australia and Empire in the First World War. Auckland: Reed Books. ISBN 978-0-7900-0941-4.