קרב שמכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב שמכור
מלחמה: המלחמות הגאורגיות-אילדנזיות
תאריך: 1 ביוני 1195
מקום: ליד שמכור, כיום שמקיר (Şəmkir) שבאזרבייג'ן
תוצאה: ניצחון גאורגי מוחלט
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

40,000

80,000

אבידות

לא ידוע

קרב שמכורגאורגית: შამქორის ბრძოლა, תעתיק: שאמכּוֹריס בּרדזוֹלַה) היה קרב שהסתיים בניצחון גדול של הממלכה הגאורגית המאוחדת בראשות דוד סוסלן על האטבגות של אזרבייג'ן, בראשות אבו בכר. הקרב התקיים ב-1 ביוני 1195, ליד העיר שמכור (შამქორ), כיום שמקיר (Şəmkir) שבאזרבייג'ן.

הקרב היה חלק מסדרת עימותים בין הממלכה האטבגית של אזרבייג'ן, הידועה גם בשם הממלכה האילדניזית, על שם השושלת שהנהיגה אותה, והממלכה הגאורגית המאוחדת. התגבשות הכוח האילדניזי, בשנות השלושים של המאה השתים עשרה, חפף לתחיית מדיניות ההתפשטות הצבאית של מלכים הגאורגיים, ששיטחם גבל במחוזות המוסלמיים של שירוואן ואראן (آران).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרב קדמה מלחמה שושלתית (1191-1195) על נכסי האילדניזידים. המנצח במאבק הכוחות היה, נוסרת אל-דין אבו בכר איבן פהלאוואן מוחמד, ששלט בשנים 1195–1210. הוא הרג את אחיו הגדול, קותלוגו, בהתנקשות, והכריח את אחיו הצעיר, אמיר מיהרן, למצוא מחסה בחצר הגיס לעתיד, שירוואנשאח (شروان شاه)[2] אר'סרתן מנוצ'הר (בסביבות 1160-1196). הגיס, יחד עם האח הצעיר, פנו לטביליסי, בבקשה לעזרה של תמר, מלכת גאורגיה, וביקשו הגנה רשמית על שירוואן. הם נתקבלו בכבוד גדול בחצר הגאורגית, וקיבלו את התמיכה שביקשו, והצבא הגאורגי בראשות המלך המלווה, דוד סוסלן, צעד לכיוון שירוואן.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו באכר, מתוגבר בידי האמירים המוסלמים שלו, המתין לאויביו, ב-1 ביוני 1195, כשהוא מבוצר היטב בשאמכור. דוד סוסלן שלח כוח קטן יחסית, שיפרצו את שערי העיר, כאשר הוא הוביל את עיקר הצבא הגאורגי עמוק לתוך עורף המוסלמי. בתחילה החזיקה הגנת העיר מעמד, וגם הצבא בעיקרי נתקל בדרכו במכשולים כמו דרכים רעועות ותוואי שטח קשה, שהאטו את הגאורגים בדרכם. אולם התימרון של דוד סוסלן הוכח כמוצלח ומכריע, וצבאו של אבו באכר ניגף קשות. בסופו של דבר נכבשה גם שאמקור על ידי הגאורגים, שרדפו אחרי החיילים המוסלמים לגנג'ה, שנפלה אף היא בידי הגאורגים.

הגאורגים תפסו מספר לא ידוע של שבויים וכמות גדולה מאוד של ביזה, כולל את מעמד של הח'ליף, שתמר תרמה אותו לפסל האישה מחאחולי. שאמכור והאזור סביבה ניתנו לשירוואנשאח בתנאים של ואסליות.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקרב נמלט אבו באכר נמלט לנחיצ'יבאן ואמיר מיהרן מונה כאטבג בגנג'ה, רק כדי להיות מורעל באותה שנה. כתוצאה מכך יכול היה אבו בכר לחזור לבירה, כשהוא מוביל לעימות חדש כנגד גאורגיה. מספר פלישות של הגאורגים בין השנים 11961209 הותירו מספר יישובים חרבים.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סולטנות בתנאי ואסליות של הסלג'וקים
  2. ^ שירוואנשאח (شروان شاه) - תואר שלטוני אסלאמי מימי הביניים של השושלת הפרסית, שושלת פרסיאנידים, שהיו ממוצא ערבי