קרולין דה האז
 | |||
| לידה |
10 בספטמבר 1980 (בת 43) בור-אן-ברס, צרפת | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 צרפת | ||
| השכלה |
| ||
| מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית  | ||
| |||
| |||
| |||
  | |||
קרולין דה האז (בצרפתית: Caroline De Haas; נולדה ב-10 בספטמבר 1980[1]) היא פוליטיקאית ופמיניסטית צרפתייה.
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרולין דה האז נולדה בבור-אן-ברס שבצרפת והיא האחות הבכורה מתוך 7 אחים. אמה היא גניקולוגית ואביה היה מנהל הפדרציה הצרפתית לפיתוח רפואה תעסוקתית. היא למדה היסטוריה מודרנית באוניברסיטת ליון ובעלת תואר שני באוניברסיטה בפריז[2].
ב-2011 היא התחתנה עם דוקטור לכלכלה ויש לה שני ילדים.
היא גדלה במשפחה של פעילים: אבא שלה היה פעיל בתחום הרפואה ואמא שלה בתחום הנצרות הקתולית. כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה היא לקחה חלק בארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", ב-2003 שימשה כראש המשרד המדיני של "אגודת הסטודנטים הצרפתים" וב-2006 מונתה למזכירה הכללית של אגודה זו עד אשר החליטה לסיים את התפקיד ב-2009. בסוף שנת 2009 היא משתתפת בהקמת הארגון הפמיניסטי "בואי נעז להיות פמיניסטיות" והיא שימשה כדוברת הארגון עד 2011. באפריל 2011 היא תקפה באופן חריף את דומיניק סטראוס-קאהן אחרי פרשיית המין שלו[3]. ואמרה שמדובר בסקסיזם בלתי נתפס במאה ה21 ושלא הגיוני שבן אדם במעמד שכזה יוכל שוב להסתכל על עצמו במראה.
ב-2012 חתמה על המסמך הקורא לשוויון מיידי בין כל המגזרים בצרפת. היא עוררה סערה לאחר התקפות המיניות שקרו בקולון שבגרמניה כשהיא כינתה את האנשים שמקשרים את המאורע להגעה ההמונית של פליטים לאירופה "גזענים". ב-2016 תקפה את פרדריק שאבלייר, עורך הדין שייצג את התביעה כנגד ז'קלין סבאג' אשר רצחה את בעלה לאחר 47 שנים בהן התעלל בה ובבנותיה, בטענה כי סבאג' היא הקורבן וזה העונש הראוי לבעל המתעלל[4] .
פעולתה בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 18 הצטרפה לתנועה של הצעירים הסוציאלים ואחר כך לתנועה הסוציאלית בצרפת. ב-2012 שימשה כיועצת השר לזכויות נשים. היא הביעה תמיכה לבחירתו של פרנסואה הולנד לנשיא צרפת. ב-2012, לאחר עלייתו של פרנסואה הולנד לשלטון ולאחר מינוי ראשון של שר לזכויות הנשים בצרפת, מונתה ליועצת האחרית על האגודות למען זכויות נשים ולאגודות האחראיות על המאבק של הנשים המוכות.
ב-2014 החליטה לעזוב את התנועה הפוליטית של הסוציאלים בגלל מיעוט בדיבייטים ותחושה שהארגון מתנהל באופן לא מספיק דמוקרטי ולכן אין לה אפשרות לבטא את עצמה בתוכו. שנה לאחר מכן הצטרפה לתנועה הקומוניסטית מהשמאל הקיצוני. ב-2016 הקימה עצומה כנד החוק שחוקקה מרים אל חומרי שפוגע בזכויות עובדים[2], ניסיון זה נכשל והחוק חוקק.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2013 הקימה ביחד עם קלמנטין אוטאן סוכנות ייעוץ כדי להגיע לשוויון נשים בעבודה ומטפלת גם בשיפור מעמד האישה במקומות ציבורים בכל צרפת. בנוסף, היא עבדה שנתיים במגזין הצרפתי ל'אקספראס שם היית אחראית על מדור התרבות. כמו כן היא הקימה את פרויקט המומחים האירופי וכיום אחראית על הפרויקט שמטרתו לתת לנשים יותר זמן מסך בתקשורת ובטלוויזיה הצרפתית.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מה עוד הן רוצות? - הפמיניסטיות שגורמות לשינוי בחברה של היום" (צרפתית)
- חלק מהספר "מלחמה שלא נגמרת - זכות הנשים לשלוט בגופן" (צרפתית), את הספר כתבה היהודיה מאיה סורדוץ.
- חלק מהספר "השמאל - התעורר" (צרפתית), את הספר כתבה מארי פייר-ויו.
- ההקדמה לספר "נשים וגברים - סוף סוף שוויון?" (צרפתית), את הספר כתבה נטלי פילס
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרולין דה האז, ברשת החברתית LinkedIn
- ריאיון עם קרולין דה האז (בצרפתית)
- ריאיון מוסרט עם קרולין דה האז בנוגע לחוסר השוויון בין גברים לבין נשים (בצרפתית, כתוביות באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרופיל BFMTV של קרולין דה האז, [1]
- ^ 1 2 מתילדה סירו, LE FIGARO, תאריך: 26 בפברואר 2016, מיהי קרולין דה האז שהקימה עצומה כנגד החוק של מרים אל חומרי (צרפתית), [2]
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, פרשת שטראוס-קאהן: "קיבלה טיפים ולא למגבות", באתר ynet, 2 ביולי 2011
- ^ נעמי קורן, Onlife, תאריך: 6 בינואר 2016, רצחה את בעלה אחרי שהתעלל בה 47 שנה , [3]