קרולין מקארתי
 | |||||
| דיוקנה הרשמי של מקארתי בקונגרס, 2012 | |||||
| לידה |
5 בינואר 1944 (בת 80) ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | בית הספר גלן גוב לסיעוד | ||||
| עיסוק | פוליטיקאית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
קרולין מקארתי (באנגלית: Carolyn McCarthy; נולדה ב-6 בינואר 1944) היא פוליטיקאית אמריקאית, שכיהנה כחברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מדינת ניו יורק בשנים 1997–2015. מקארתי, חברת המפלגה הדמוקרטית, פרשה מהחיים הפוליטיים לקראת בחירות 2014 בארצות הברית, וכהונתה תמה עם התפזרות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקארתי נולדה בשם קרולין קוּק ברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק, וגדל במינאולה (Mineola), קהילה פרוורית בלונג איילנד השוכנת כעשרים קילומטרים מחוץ למנהטן. אביה היה יצרן דודי חימום ואמה עבדה בתאגיד וולוורת' (F. W. Woolworth Company)[1]. בצעירותה הייתה מקארתי ספורטאית, ושאפה להתקמצע כמורה לחינוך גופני אך תקוות אלה נגוזו כשאובחנה כסובלת מדיסלקסיה. לאחר שטיפלה בחבר שנפצע בתאונת דרכים גמלה בלבה ההחלטה לעבוד כאחות מוסמכת. מאוחר יותר נישאה והיא ומשפחתה גרו במינאולה.
ב-7 בדצמבר 1993, נספה בעלה דניס ובנה קווין נפצע קשה בפיגוע ירי שהתחולל בתחנת הרכבת הפרוורית "שדרת מרילון" של לונג איילנד השוכנת בכפר "גארדן סיטי", כאשר קולין פרגוסון בן ה-35 פתח באש על נוסעים. פרגוסון הרג שישה ופצע 19 אחרים[2]. מקארתי הגיבה לפשע בפתיחת מערכה ציבורית למען בקרת כלי נשק מחמירה, מה שבסופו של דבר הניע אותה להתמודד אל הקונגרס של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית. היא ניצחה בפער גדול את חבר הקונגרס דן פריסה (אנ'), מועמד המפלגה הרפובליקנית. בסרט הטלוויזיה הביוגרפי "התקרית בלונג איילנד" (The Long Island Incident) משנת 1998, גילמה את דמותה של מקארתי השחקנית לורי מטקלף[3].
מאז 1953 ועד להיבחרה של מקארתי, נהנו הרפובליקנים מדריסת רגל במחוז הקונגרס הרביעי על תצורותיו השונות, אף על פי שבמחוז נסאו נבחרו כל מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ברציפות מאז הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992. בבחירות 1996 התמודד דן פריסה לתקופת כהונה שנייה בבית הנבחרים. במקביל, מקארתי העידה בשימוע של הקונגרס נגד יוזמה רפובליקנית לבטל את האיסור הפדרלי על נשקי תקיפה (יוזמה שלא הניבה פירות)[4]. אחרי שפריסה הצביע בעד הביטול הודיעה מקארתי, אז רפובליקנית מושבעת, כי תתמודד נגדו בבחירות המקדימות[5]. עם זאת, בכירי הרפובליקנים במחוז נסאו נמנעו מלהביע בה תמיכה. לפיכך, בתמיכת המפלגה הדמוקרטית ומפלגות אחרות התמודדה מקארתי נגד פריסה כמועמדת המפלגה הדמוקרטית וביום הבחירות הכלליות גברה עליו בפער בן 17%. צחוק הגורל הוא שבבחירות 1998 ניסו הרפובליקנים, ללא הועיל, להשיב את מקארתי לשורותיהם[6].
במהלך תקופתה בבית הנבחרים נודעה מקארתי כ"זקנת השבט" של מתנגדי הזכות לשאת נשק בקונגרס וכאחת התומכות הנלהבות ביותר עבור בקרת כלי נשק בארצות הברית[7]. במרוצת הזמן ניסתה להרחיב את תחום עיסוקיה לסוגיות אחרות, אך מעולם לא הצליחה להיפטר לגמרי מתדמיתה כחברת קונגרס שבראש מעינייה נושא אחד בלבד. היא הודתה בכך ואמרה בשנת 2009 כי על אף שהיא ידועה גם בזכות השכלתה והמוניטין שלה במחוז נסאו, היא עדיין "גברת הנשק" ("gun lady"). מקארתי הייתה רשומה כרפובליקנית בטרם התמודדותה הראשונה לקונגרס, חרף הזדהותה עם עמדות המפלגה הדמוקרטית. היא הצביעה עם מפלגתה ב-98.1 אחוזים מהזמן במהלך הקונגרס ה-111.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרולין מקארתי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- קרולין מקארתי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דן בארי, L.I. Widow's Story: Next Stop, Washington, באתר הניו יורק טיימס, 7 בנובמבר 1996 (באנגלית)
- ^ נ. ר. קליינפילד, A Year Later, the Demons Remain; Fear Still Haunts L.I.R.R. Shooting Survivors, באתר הניו יורק טיימס, 7 בדצמבר 1994 (באנגלית)
- ^ ויל ג'וינר, TELEVISION REVIEW; After Massacre, Fact Meets Memory, באתר הניו יורק טיימס, 2 במאי 1998 (באנגלית)
- ^ רובין טונר, Hurled by Tragedy Into Public Life, a Novice Learns to Cope, באתר הניו יורק טיימס, 12 באוקטובר 1996 (באנגלית)
- ^ ג'יימס דאו, A Woman Comes to Politics Via Personal Trial, באתר הניו יורק טיימס, 28 באוגוסט 1996 (באנגלית)
- ^ ברוס למברט, Crossovers for McCarthy, באתר הניו יורק טיימס, 7 בנובמבר 1996 (באנגלית)
- ^ שירה טופליץ, McCarthy unveils gun-control bill, באתר פוליטיקו, 13 בינואר 2011 (באנגלית)
