קרולינה בטלהיים-גומפרץ

קרולינה בטלהיים-גומפרץ
Bettelheim-Gomperz Caroline
	במסגרת תפקידה כסליקה באופרה של ג'אקומו מאיירבר האפריקאית
לידה	1 ביוני 1843; פשט, ממלכת הונגריה
פטירה	13 בדצמבר 1925 (בגיל 82); וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
מדינה	אוסטריה
מקום קבורה	בית הקברות דבלינג
בן או בת זוג	יוליוס פון גומפרץ

קרולינה בטלהיים-גומפרץ (בהונגרית: Bettelheim-Gomperz Caroline; פשט, 1 ביוני 1845 – וינה, 13 בדצמבר 1925) הייתה זמרת אופרה (אלט) ופסנתרנית יהודייה-הונגרייה (לעיתים קרובות מבלבלים בינה לבין בת דודתה, הזמרת קרולינה בטלהיים (1842–1906)).^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרולינה בטלהיים נולדה במשפחה יהודית בפשט בממלכת הונגריה והגיעה עם משפחתה לווינה כילדה צעירה. היא למדה לנגן בפסנתר אצל קרל גולדמארק. כבר בגיל שמונה הופיעה כפסנתרנית, וערכה קונצרטים קבועים בין גיל שתים עשרה לארבע עשרה. אז גילה מוריץ לאופר, מורה לפיתוח קול ידוע באותה תקופה את כישורי השירה והמשחק שלה. הוא דיבר איתה ושיכנע את הילדה שהתכוננה להיות אמנית אינסטרומנטלית שתמשיך על על הבמה. הוא לימד את בטלהיים במשך שנתיים.

בגיל שש עשרה, לאחר הופעה מוקדמת, התקבלה לאופרת החצר (כיום שמה האופרה של וינה), שם ב-13 במאי 1861, הופיעה לראשונה כאחת הכוהנות באופרה של גלוק איפיגניה בטאוריס. לאחר תפקידים קטנים, בדצמבר 1862, בגיל שבע עשרה וחצי, היא שרה את Azucena (ורדי: הטרובדור). שיאה של הקריירה הקצרה שלה היה התפקיד של סליקה באפריקאית של מאיירבר. בנוסף להופעות האופרה, היא הופיעה גם בערבי שירים ובאורטוריות, לפעמים כפסנתרנית. קרולינה בטלהיים הגיעה לתיאטרון הוד מלכותו (His Majesty's Theatre) בלונדון, ללייפציג ולפרנקפורט. באאכן הופיעה עם פרנץ ליסט בקונצרט לזכר בטהובן.

בשיא הקריירה שלה, בשנת 1867, נישאה ליוליוס ריטר פון גומפרץ (1823–1909), תעשיין, נשיא לשכת המסחר והתעשייה של ברנו, חבר בבית העליון של אוסטריה.^[2] הבעל עמד על כך שבטלהיים תפסיק להופיע בפומבי, ולכן אשתו הופיעה אך ורק בקונצרטים ביתיים. בפרידתה היא קיבלה את התואר "זמרת חצר" באופרה של וינה.

בווילה שלהם בדבלינג פועל כיום בית הספר למוזיקה של העיר וינה.^[3]