קרולי שניימן
 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1939 Fox Chase, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 2019 (בגיל 79) ניו פאלץ, ארצות הברית |
| לאום |
אמריקאים לבנים |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
פלוקסוס, נאו דאדא, abject art, אמנות פמיניסטית, אקספרסיוניזם מופשט |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1993) Anonymous Was A Woman Award (2005) פרס אומץ הלב לאמנות (2012) פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (2011) |
| בן או בת זוג |
James Tenney |
|
www | |
  | |
קַרוֹלִי שְנֶיְמֶן (באנגלית: Carolee Schneemann; 12 באוקטובר 1939 – 6 במרץ 2019)[1] הייתה אמנית פמיניסטית אמריקאית-יהודייה[2] רב תחומית, שיצירותיה בהגדרות נושאי מיניות, גוף ומגדר[3].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניימן נולדה ב-1939 וגדלה בשכונת פוקס צ'ייס בפילדלפיה, למשפחה יהודית. היא החלה לצייר בגיל מוקדם, ובגילאים מאוחרים יותר ראתה בזה ניצנים לקריירה העתידית שלה. בנעוריה ביקרה במוזאון פילדלפיה לאמנות, והרגישה חיבור עמוק לעבודות האמנות שם.[4]
לימודים ותחילת דרכה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניימן למדה ציור באוניברסיטת קולומביה. שם פגשה את אישהּ, ג'יימס טניי, מלחין ותאורטיקן. קיבלה תואר באמנויות יפות מאוניברסיטת אילנוי ב-1962. בתקופה זו שניימן התמקדה בציור בסגנון ביטויי מופשט. מיד אחרי קבלת התואר עברה לניו-יורק[4], שם בשנת 1963 פגשה את ארו, מה שלדבריה שינה את חייה ונתן לה השראה ודחף אמנותי רב[5].
המשך הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השבעים, שניימן המשיכה לשתף פעולה עם זרם הפלוקסוס, אמני מיצגים והפנינגים, והתכתבה עם האמן האמריקאי קאפרוו (אנ'), שהיה חלוץ בהקמת מושג המיצג. ב-1972 פרסמה את ספרה הראשון "חלקים של בית גוף" (parts of a body house), בו היא קישרה את הגוף למציאות הבית. ספרה השני "סזאן: היא הייתה ציירת גדולה" (Cézanne: She was a Great Painter) יצא ב-1976, והשתמש בציור של שניימן מגיל ארבע שבו דמות מסתכלת במראה, ושם היא משקפת את סיפור חייה, היסטוריית אמנות המערב והציירת סזאן[4].
ב-1975 הכינה שניימן את העבודה שנחשבת הכי נועזת שלה, "עבודה פנימית": היא עלתה על במה מאולתרת בפסטיבל פמיניסטי בניו יורק, התפשטה, מרחה את גופה בצבעים והוציאה מאיבר מינה נייר מגולגל ובו מניפסט פמיניסטי שכתבה. העבודה הציתה סערה, ורבים ביקרו אותה וכינו אותה סטריאוטיפית ונרקיסיסטית. בסרט תיעודי של BBC, מספרת שניימן שהעבודה אפשרה לה להיות חלוצת אמנות פמיניסטית, אך לא מעבר לזה. רק בשנותיה המאוחרות החלה התעניינות בעבודות אחרות שלה, כגון ציורים רבים שרוב האנשים שהכירו אותה לא ידעו על קיומם, מתוך חוסר עניין של מי שכן נחשף אליהם[6].
שניימן נפטרה ב-6 במרץ 2019 בגיל 79, ממחלת הסרטן[6].
קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניימן לימדה במוסדות ומכונים רבים, הבולטים שבהם הם אוניברסיטת ניו יורק, מכון האמנות בקולומביה (אנ'), הקולג' "בארד"(אנ') ומכון בית ספר האמנות בשיקגו (אנ'). ציוריה, מיצגיה ותערוכותיה הוצגו גם הם במוזאונים רבים ונחשבים, כגון מוזאון האמנות העכשווית בלוס אנג'לס (אנ'), מוזאון וויטני לאמנות אמריקאית, המוזאון לאמנות מודרנית – מומ"ה[3].
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודותיה של שניימן על סרטי צילום השפיעו על אמנים רבים אחרים, כגון פגי אהווש ואביגייל צ'יילד, וסיפקה להם תקדים היסטורי ראשון מסוגו לסרטים פמיניסטיים. המיצגים והצילומים שלה סיפקו גם הם תקדים לאמנים כמו אנה מנדייטה וחנה ווילק בחשיבה על רעיונות תנועה של דימויי אלוהות, התפתחות ומושגיות הנקביות מכך ואידיאלי יופי. גם המופע האמנותי של אלן סטיינברג לא יכול היה להתקיים אילולא שניימן חקרה את האינטימיות הגופנית בעבודות האמנות שלה. תערוכות רבות בין שנות ה-90 של המאה העשרים לשנות האלפיים הוקדשו לאמנים פמיניסטיים בדור הנוכחי, בהקשר ישיר עם עבודותיה של שניימן מ"יצר" (oeuvre). כיום נשים ואמנים רבים מגלים את עבודותיה, והדיאלוג ששניימן יזמה בשנות הששים המוקדמות על נשים, הגוף שלהן, חושניות ואינטימיות ממשיך להעסיק צופים אמנים ומבקרי אמנות גם כיום.[4]
שניימן הנחילה באמנות את הלגיטימיות של גוף נשי חושפני, אף על פי שהנושא שנוי במחלוקת גם היום.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Parts of a Body house – יצירות המקשרות את הגוף למציאות ביתית טיפוסית. יצא לאור ב-1972.
- Cezanne, She was a Great Painter – ספר העוסק בסיפור חייה של שניימן, היסטוריית האמנות המערבית, והציירת סזאן, תוך שימוש בציור של שניימן מגיל ארבע בו דמות המסתכלת במראה. יצא לאור ב-1974.
- Video Burn – ספר המכיל תמונות דינמיות/טקסט מתערוכת ציורים שלה בעלת שם זהה, שהוצגה בין השנים 1987 ל-1991 [7]. יצא לאור ב-1992.[3][4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרולי שניימן- קרולי שניימן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Carolee Schneemann Pioneering Feminist Artist Dies Age 79, artlyst
- ^ ליאור זאלצמן, Remembering the Groundbreaking Jewish Artist Carolee Schneemann, alma
- ^ 1 2 3 CAROLEE SCHNEEMANN
- ^ 1 2 3 4 5 BIOGRAPHY OF CAROLEE SCHNEEMANN, the art story
- ^ The Icelandic Muse, waybackmachine
- ^ 1 2 מיטל רז, קרולי שנימן, האמא הרוחנית של ליידי גאגא ולינה דנהאם, מתה בגיל 79, באתר TimeOut
- ^ Video Burn, Printed Matter, Inc.