קרוספיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימון קרוספיט
הרמת שקי חול במסגרת אימון קרוספיט

קרוספיטאנגלית: CrossFit) היא שיטת אימונים שנוצרה על ידי המתעמל האמריקני גרג גלסמן (Greg Glassman), ונרשמה בשנת 2000 כסימן מסחר בשם CrossFit.Inc. תחת שם זה, מקודמת גם פילוסופיית האימונים של קרוספיט ומסגרת תחרותית התואמת לה שמריצים ברחבי העולם וכן בישראל.

אימוני הקרוספיט מורכבים ומשלבים בתוכם רכיבים שונים, אשר מרכיבים את עולם הכושר הגופני. שילובים של אימון הפוגות בעצימות גבוהה, הרמת משקולות, תרגילים שונים מתחום התעמלות המכשירים, אלמנטים אירוביים וכוח מתפרץ. בניגוד למסגרות כושר קונבנציונליות, שיטת האימון של קרוספיט אינה מתמקדת בפיתוח גוף, אלא ברמת הכושר הגופני.[1] הואיל והדרישות הגופניות במשימות השונות באימון קרוספיט אינן זהות, הן גורמות להפעלת כלל מרכיבי תאי השריר השונים. יתרה מכך, הגיוון במספר החזרות במשימות השונות אינו משפר רק סיבולת שרירית או כוח מרבי אלא מביא לשילוב בין השניים, ועל ידי כך מגרה את המערכות הגופניות השונות באופן ייחודי.[2]

אקדמיות לשוטרים ויחידות ימ"מ, יחידות מיוחדות של הצבא, כבאים, אלופים באמנויות לחימה, אלפי ספורטאי עילית וספורטאים מקצועיים ברחבי העולם, שילבו את אימוני הקרוספיט, כחלק מתוכנית הכושר העיקרית שלהם.[3]

השפעות ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שקיימת שונות רבה בשיטת אימוני הקרוספיט, לעומת מרבית האימונים הקיימים והמוכרים, ההשלכות מבחינה פסיכולוגית, מנטלית, ואף קוגניטיבית הן שונות. להלן מספר נקודות, בהתייחס לאימוני הקרוספיט בהקשר לכך: גיוון באימון, הפרשת אנדרופינים במהלך האימונים, השפעה על יכולת ההתמדה ומסוגלות מנטלית.[2]

במסגרת מדגם, שנערך לצורך מחקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בנושא "השפעת אימוני הקרוספיט על הכוח המתפרץ, על סבולת אירובית, על שיווי משקל בהליכה, על תנועות פונקציונליות, על איכות החיים ועל היארעות פציעות - מחקר תצפיתי מקדים", הסתבר, כי שיעור הפציעות בענף הקרוספיט, הוא נמוך יחסית למקצועות ספורט אחרים. אולם, מצד שני, גם לא נמצא שיפור בסבולת האירובית ובמדדי הכוח המתפרץ.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג האימון כפי שצוין לעיל, נוצר במקור על ידי המתעמל האמריקני גרג גלסמן. גלסמן הקים את חברת "Cross-Fit" במהלך שנת 1996.[5] בשנת 2000, שינה גלסמן את שם החברה ל-"CrossFit, Inc.". המועדון ("בוקס") המקורי, שהתמחה באימון קרוספיט הוקם בסנטה קרוז (Santa Cruze) שבקליפורניה. בשנת 2003 הועלה לראשונה לאינטרנט האתר הרשמי של קרוספיט, ומאז נרשמה עלייה מתמדת ומהירה במספר המועדונים שנפתחו סביב השיטה, ובמקביל עלה גם מספר האנשים שמשתמשים בה באופן פרטי בביתם.[3] אימון קרוספיט הפך פופולרי למדי עם השנים - בעוד שבשנת 2005 היו קיימים 13 מועדוני קרוספיט ("בוקסים") המתמחים באימון קרוספיט בעולם, בשנת 2014, הגיע מספר ה"בוקסים" בעולם ל-10,000.[6] המועדונים המתמחים באימון הקרוספיט, נפוצים כיום במיוחד בארצות הברית.

בשנת 2010, נפתח בישראל מועדון הקרוספיט הראשון, בעיר הרצליה, בשם "קרוספיט הרצליה".[3] נכון ליוני 2019, קיימים בישראל 45 מועדוני קרוספיט רשמיים.[7]

עיקרי השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוספיט היא תוכנית לאימוני כוח וסיבולת, המבוססת על שילוב תרגילים אירוביים, אימוני משקל גוף והרמת משקולות אולימפיות (Snatch, Clean&Jerk). תרגילי האימון בשיטה זו, "יובאו" מעולם הרמת המשקולות, בנוסף, "יובאו" תרגילים המבוססים על משקל גוף. לצורך כך, משתמשים במוט אולימפי, פלטות, קטלבל, מתח, טבעות וכדורי כח. לעיתים, נעשה שימוש בצמיגי טרקטור, שקי חול וחבלים לאימון מעולם ה"סטרונגמן" (Strongman).

משחקי הקרוספיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הקרוספיט (באנגלית: The CrossFit Games) החלו בקיץ 2007, ומאז הם נערכים כל שנה בחודש אוגוסט. המשחקים החלו בארומאס (Aromas), קליפורניה, בחווה שבבעלות משפחתו של דייב קסטרו (Dave Castro) המנהל המקצועי של המשחקים.[8] קסטרו נשא את נאום הפתיחה בפני כ-70 ספורטאים שהגיעו לפתיחת המשחקים בחווה.[9]

גרג גלסמן, המייסד של קרוספיט, האמין תמיד, שהספורטאים בעלי הכושר הטובים ביותר, יוכלו להתמודד עם כל משימה, כך שהתחרות הראשונה של שנת 2007 במשחקי הקרוספיט, נבחרה באופן רנדומלי (אקראי).[10]

הזוכים בשנת 2007, היו: ג'ולי ג'נטרי מקליפורניה (Jolie Gentry) וג'יימס פיטג'ראלד ( James FitzGerald) מקנדה, וקבוצת קרוספיט סנטה קרוז ניצחה וזכתה בגביע קבוצתי, על ידי כך שמיקמה את חברי הקבוצה בצורה מושכלת בתחרויות ליחידים.[10]

המשחקים מחולקים לחטיבות בחלוקה לפי מין (נשים וגברים), קבוצות נפרדות לנוער ולמאסטרים (החל מגיל 35). בין השנים 2007 ל-2009 היו קיימות שלוש חטיבות: גברים, נשים וקבוצות. במשך השנים, השתנו כללי המשחקים והם עברו מספר שינויים.

שנת 2008, הגיעו למשחקים כ־300 אתלטים שהתחרו בארבע תחרויות אימון גופני, ביניהם נכללה גרסה של "פראן" (“Fran”) (סגנון הרמת משקולות). באירוע זה, שהתקיים בתחילת יולי, צפו כ-800 צופים. זאת ועוד, הופק סרט דוקומטרי על התחרות בשם "כל שנייה נמדדת" ("Every Second Counts”). הסרט בוים על ידי סבאן מטוסיאן (Sevan Matossian) והעצים את ה"תיאבון הרעבתני" של מתאמני קרוספיט אחרים, אשר ספרו את הימים לתחרויות בחודש יולי המתקרב.

זוכי התחרויות בשנה זו:

יחידים

גברים: ג'ייסון קאליפה (Jason Khalipa) מסנטה קלרה קליפורניה, אשר לא היה מוכר כלל, זכה בכל תחרויות הגברים והביס את ג'וש אוורט (Josh Everett).

נשים: קייטי מאטר (Caity Matter), הוכתרה כאלופה עם טניה וגנר (Tanya Wagner) מפנסילבניה, שפיגרה אחריה ב-10 שניות.

קבוצות

קבוצת קרוספיט אוקלנד זכתה בגביע לקבוצות.[11]

משחקי שנת 2009, סומנו כשנה מוצלחת מבחינה עולמית. נערכו תחרויות מוקדמות בארצות הברית, קנדה, איסלנד, דרום אמריקה, אסיה, אוסטרליה, אירופה ואפריקה. מה שהתחיל שנתיים קודם לכן, היה לתופעה עולמית.

פתיחת המשחקים החלה ב-10 ביולי 2009, בארומס בחווה ששופצה. התחרות הראשונה הייתה תחרות ה- Jombo Torn (סוג של הרמת משקולות). קרוב ל-4,000 צופים צפו בתחרויות, יותר מ-150 ספורטאים, מצמרת האתלטים החזקה ביותר, שהתחרו בתחרויות ליחידים, וכן קרוב ל-100 קבוצות שהתחרו ב-Affiliate Cup. הופעת Dj, כפר אוהלים ומשקאות בירה השלימו את אירוע פתיחת המשחקים.[12]

בשנת 2010, התפתח ענף ספורט הקרוספיט: גדל מספר המתחרים, ובמקביל גדל מספר המועדונים ברחבי העולם. הייתה התעניינות רבה גם סביב המשחקים. בתחילת הדרך, נערכו המשחקים בסטאב האב סנטר בקרסון (Carson, California), קליפורניה. בשנה זו, הוסיפו את חטיבת המאסטרים הראשונה לגברים ונשים בנפרד אשר כללה את גילאי 50+.

החל משנת 2011, כללו המשחקים שלושה שלבים: התחרות הפתוחה (The Open),[13] התחרויות האזוריות (Regionals), ואליפות הקרוספיט, שהיא "המשחקים" באוגוסט (The Games). משלב "התחרות הפתוחה" (The Open), עלו לשלב התחרויות האזוריות. מכל אזור עלו 40 הספורטאים הטובים ביותר, מכל קטגוריה (נשים, גברים, קבוצות). מכל תחרות אזורית, עלו לשלב "המשחקים" (The Games) רק ה-5 הטובים ביותר מכל חטיבה (גברים, נשים וצוותים).

"המשחקים" (The Games), בנויים בצורה כזו שאפשר יהיה לקבוע מיהו הספורטאי, ספורטאית והקבוצה בעלי הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם. התחרויות מתבססות על ביצוע מספר תחרויות ספורט, כאשר כל תחרות ספורט, מכילה מספר אלמנטים, שעל הספורטאים לבצע בזמן המהיר ביותר. בשלב המשחקים (The Games), חלק מהאירועים הספורטיביים והאלמנטים נשמרים בסוד ונחשפים שעות בודדות לפני תחילתם, או מספר דקות בודד לפני תחילתם.[14][15]

בשנה זו, חולקה חטיבת המאסטרים ל-4 חטיבות נפרדות בשיטה הבאה: גילאי 45–49, גילאי 50–54, גילאי 55–59, גילאי 60+.

בשנת 2013 נוספה חטיבת המאסטרים בגילאים 40–44.

שנת 2014 צוינה כסוף עידן. למשחקי עונת ה- Open שהחלה רשמית ב-27 בפברואר, נרשמו לתחרויות יותר מ-209,000 מתחרים, והיה זה גידול של 50% לעומת שנת 2013. בנוסף, שני אתלטים מצוינים הצהירו שהם פורשים מהתחרויות: ריץ' פרונינג ג'וניור (Rich Froning Jr), הצהיר, שזו שנתו האחרונה בקטגוריית היחידים, וג'ייסון קאליפה, האלוף של 2008 ומתמודד חזק על מקום על הפודיום, הודיע גם הוא שהוא פורש ומתמקד במשפחתו ובעסקיו.

גם בקטגוריית הנשים, הייתה זו שנה יוצאת דופן: שתי מתחרות חזקות, שנעדרו מהתחרויות של שנת 2013 - אנני ת'וריסדוטיר (Annie Thorisdottir) האלופה של 2012, וג'ולי פושה (Julie Foucher), בעלת מדליית כסף ב-2012, חזרו להתחרות בעונה של 2014, במטרה לאתגר את האלופה של 2013 - סאם בריגס (Sam Briggs).

בנוסף, הייתה זו הפעם הראשונה שקרוספיט שידרו את התחרויות בשידור חי, ואוהדים מכל העולם יכלו לצפות בתחרויות.[16]

בשנת 2015, הכריז דייב קסטרו מנהל המשחקים, על שינוי עיצוב מבנה התחרויות האזוריות. 48 הספורטאים לא יקודמו מ-17 התחרויות הפתוחות ל-17 התחרויות האזוריות. התחרויות האזוריות תופחתנה ל-8 תחרויות אזוריות, ומספר המנצחים שיעלה שלב, הופחת לפי החלוקה הבאה: 10 ספורטאים שיגיעו מדרום אמריקה, אסיה ואפריקה; 20 ספורטאים שיגיעו מארצות הברית וקנדה; 30 ספורטאים שיגיעו מאירופה ואוסטרליה. בנוסף, הוחמרו הדרישות לעלייה לתחרויות האזוריות, ובסופו של דבר גם לעלייה לתחרות העולמית בקרסון שבקליפורניה. זאת ועוד, דייב קסטרו הוסיף גם קבוצת בני נוער לגברים ונשים בנפרד בגילאי 14–17, לפי אופציות מדרג (גילאי 14–15 וגילאי 16–17).[17]

שנת 2016 צוינה במלאת 10 שנים למשחקי הקרוספיט, ובהזכרת שנת 2007, כשנת ההתחלה של פתיחת תחרויות ה"משחקים".[9] בסוף משחקי ה-Open בשנה זו, זכו במספר הנקודות הגבוה ביותר, ותיקת המשחקים נועה אולסן (Noah Ohlsen) וג'ימי גרין מניו זילנד

(Jamie Greene).[18]

לאחר משחקי ה-Open, הגיעו התחרויות האזוריות. במסגרתן נערכו 8 אירועים ספורטיביים, שנפרסו על שלושה סופי שבוע בחודש מאי. במסגרת זו, נבנתה לספורטאים תוכנית "אירועים ספורטיביים". בכל אזור צריכים היו הספורטאים לבצע את התרגילים בתחרויות לפי הסדר שנכתב וניתן להם לביצוע. התרגילים היו שונים ומגוונים, החל מסכמת חזרות משתנה, משקלים שונים (Hero workout Nate), הליכה על הידיים, הרמת משקולות, ריצה ועוד. הספורטאים הטובים ביותר בתחרויות, זכו בהזמנה המיוחלת להופיע ב- Stub Hub Center בקרסון קליפורניה, כדי להתחרות על התואר – "בעל הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם". בשנה זו, התחולל מפנה שאף אחד לא צפה. הספורטאים היו צריכים לזנק לריצה קצרה ולשחות במים פתוחים מתחת למזח בסנטה מוניקה (Santa Monica Pier), תחרות זו הפכה לאחד האספקטים המרגשים של התחרות.

לאחר 10 שנים, שבו הספורטאים הטובים ביותר בעולם לחווה בארומאס, כדי לתת ולהעניק כבוד למקום שבו הכול החל. הם הגיעו לחווה - מקום של אבק וחום, אחרי לילה קצר עם מעט מאוד שעות שינה, ללא קהל ורק קומץ מתנדבים ואנשי תפעול. היה עליהם להתארגן להזנקה למקצה הראשון - 7 ק"מ של ריצת שטח באזורים הקשים ביותר, הנמצאים בשטח החווה. בשנה זו, היה חידוש נוסף - הנשים והגברים הוזנקו באותו זמן.

מיד לאחר הריצה, הוקצו לספורטאים 15 דקות להתאוששות, מהרגע שהמתחרה האחרון הגיע חזרה להאנגר בחווה. האחרון להגיע היה הראשון להיכנס לאירוע הספורטיבי השני בחווה - סולם הדדליפט (The Ranch Deadlift Ladder). על הרחבה היו 12 מוטות עם משקלים עולים ב-10 ליברות (4.5 ק"ג) בין כל מוט. לכל ספורטאי ניתנה הזדמנות אחת להרים את המוט ולהתקדם למוט עם המשקל הבא, עד שהגיעו למצב שלא הצליחו להרים יותר את המוט הכבד מהרצפה. תוצאת הספורטאי נקבעה לפי המשקל האחרון שהצליח להרים. ההבדל בין השנים 2009 ו-2016, היה בסכמת המשקלים שהספורטאים נאלצו להרים. בשנת 2009, משקל המוטות שהרימו הגברים התחיל ב־315 ליברות ( 142 ק"ג) והסתיים ב־505 ליברות (229 ק"ג). במקצה הנשים, המשקל ההתחלתי היה 185 ליברות ( 84 ק"ג) והמוט האחרון שקל 375 ליברות (170 ק"ג). בעוד שב-2016, המשקל ההתחלתי לגברים היה 425 ליברות (193 ק"ג) והמשקל האחרון 615 ליברות ( 279 ק"ג). אצל הנשים, המוט הראשון הועמס עם משקל של 275 ליברות (124 ק"ג) והמוט האחרון היה עם משקל של 415 ליברות (188 ק"ג).

הספורטאים ברוק וולס (Brook Wells) וסם דנסר (Sam Dancer) הדהימו את הקהל הקטן בארומאס עם המשקלים הכבדים שהרימו. שניהם הצליחו להרים את כל אחד מהמוטות פעם אחת וניצחו בתחרות. התחרות האחרונה בחווה הייתה Ranch Mini Cheaper . באירוע ספורטיבי זה, היו הספורטאים צריכים לבצע בצורה המהירה ביותר: 50 "וולבול" (זריקה של כדור כוח במשקל 9 ק"ג לנשים ו-13 ק"ג לגברים ממנח של סקוואט למטרה על קיר), 25 כפיפות בטן עם הכדור על מכשיר ה- GHD ולסיים בריצת ספרינט במעלה הגבעה התלולה בחווה עם הכדור. המנצחת במקצה הנשים הייתה האלופה משנת 2012, אנני ת'וריסדוטיר מאיסלנד (Annie Thorisdottir), ובסקציית הגברים זכה במקום הראשון האתלט המתחיל במשחקים - ברנט פיקאווסקי (Brent Fikowski) הקנדי. לאחר מכן עזבו הספורטאים את החווה, ואחרי לילה ארוך ומספר עיכובים בטיסה, חזרו לקרסון. שם השתתפו בשחייה, גרסה חדשה של "מרף" (Murph) ונוספו להם כמה אלמנטים חדשים, שאף אחד מעולם לא ראה ואשר הגיעו מבית היוצר של רוג (Rogue Fitness).[19]

בשנת 2017 נוספה חטיבת המאסטרים לגילאי 35–39. בשנה זו הועבר אירוח המשחקים למרכז האנרגיה אליאנט במדיסון, אשר

בויסקונסין.[20][21]

בשנת 2018 בוצע שינוי נוסף בדגש על החלוקה לאזורים, לאור היכולות שהפגינו הספורטאים מאירופה, והגידול במספר המשתתפים בשלב "התחרות הפתוחה" באמריקה הלטינית.

ישראלים במשחקי הקרוספיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 על מנת להקל על השתתפות ספורטאים מרחבי העולם, בוצע שינוי במבנה המשחקים בשלב "התחרות הפתוחה" המתבצע באופן מקוון. במקביל חולקו המדינות השונות ל-17 אזורים שונים. בין השנים 2011–2014, שוייכה ישראל לאזור אסיה, אשר קיים תחרות אזורית נפרדת. החל משנת 2015, משויכת ישראל בשלב התחרויות האזוריות, לאזור אפריקה.[22] לתחרות האזורית עולים מאפריקה 10 הגברים, הנשים, וצוותים הטובים ביותר בשלב התחרות הפתוחה, לעומת 30 הגברים והנשים ו-20 הצוות הטובים ביותר באירופה. לאחר השינוי בשיוך ישראל, לא העפיל אף לא ספורטאי ישראלי אחד לשלב התחרות האזורית, בניגוד לשנים קודמות. אולם, מספר הצוותים המעפילים לתחרות האזורית גדל. בשנת 2018 בוצע שינוי נוסף בחלוקה לאזורים. בהתאם לשינוי משויכת ישראל לאזור המזרח התיכון ואפריקה, המשולב עם אזור דרום אירופה בשלב התחרויות האזוריות. לתחרות האזורית מכל אזור עולים 20 הגברים, 20 הנשים ו-15 הצוותים הטובים ביותר בשלב התחרות הפתוחה.[23]

גם בקטגוריית הבוגרים, לא העפיל אף ספורטאי ישראלי מעבר לשלב התחרות האזורית. בקטגוריית הנוער העפילו 4 ישראלים בשנת 2017, למשחקי הקרוספיט.[24]

יחידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 העפיל לתחרות האזורית ספורטאי יחיד, ישראל שמלי, שסיים במקום ה-17.[25] בשנת 2012 העפיל לתחרות האזורית ספורטאי יחיד, רם דובר, שסיים במקום ה-29.[26] בשנת 2013 הצליחו ישראל שמלי ורם דובר להעפיל לתחרות האזורית וסיימו במקומות 10 ו-39 בהתאמה.[27] בשנת 2014 העפיל מספר שיא של שלושה ספורטאים לתחרות האזורית: זוהר ליפקין, רם דובר וישראל שמלי. זוהר ליפקין סיים במקום השביעי, שהוא הדירוג הגבוה ביותר שאליו הגיע ספורטאי ישראלי בתחרות.[28] בשנת 2018 העפילו שלושה ספורטאים לתחרות האזורית: דוד בן-דוד ודניאל שרבקוב בקטגוריות הגברים וניקי אריאל פטל בקטגוריית הנשים.[29]

בשנת 2019 השתנתה השיטה והוחלט לבטל את התחרויות האזוריות. במקומן, הוחלט כי יעלו למשחקי הקרוספיט המנצחים של כל מדינה במוקדמות (The Open) והמנצחים בתחרויות ה"מאושרות" (CrossFit-sanctioned competitions). ממדינת ישראל עלו יובל רגב - קטגוריית הגברים וניקי אריאל פטל - קטגוריית הנשים. בנוסף, רון צור עלה בקטגוריית הנוער - גילאי 16–17.

צוותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוות הישראלי הראשון, שהשתתף במשחקים היה צוות קרוספיט הרצליה בשנת 2012 שסיים במקום השמיני בתחרות הפתוחה של אזור אסיה.[30] אולם, רק בשנת 2014 העפילו צוותים לתחרות האזורית. בשנה זו סיים צוות קרוספיט הרצליה במקום החמישי בתחרות הפתוחה, אבל לבסוף לא השתתף בתחרות האזורית וצוות קרוספיט TLV סיים במקום העשירי בתחרות הפתוחה ובמקום השמיני בתחרות האזורית.[31] שנה לאחר מכן עם שינוי השיוך של ישראל לאזור אפריקה, השתתפו בתחרות האזורית שני צוותים: צוות הגורילות (מהרצליה) שסיים במקום ה-27 וקרוספיט TLV שסיים במקום ה-19.[32] בשנת 2016, העפיל רק צוות קרוספיט TLV לתחרות האזורית וסיים במקום ה-29.[33] בשנת 2017 השתתפו בתחרות האזורית שלושה צוותים ישראליים: צוות מכביסט (הדר יוסף), קרוספיט TLV וקרוספיט כפר סבא.[34] בשנת 2018 השתתף מספר שיא של חמישה צוותים ישראליים בתחרות האזורית: קרוספיט וייט סיטי (תל אביב), Team Crash (ראשון לציון), לביא (לשעבר צוות מכביסט), Mad Hunters (חיפה) וקרוספיט TLV.[35] זוהי ההופעה החמישית של צוות קרוספיט TLV.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרוספיט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלעד רובינשטיין, קרוספיט: שיטת האימון החדשה מחוץ לחדר הכושר, באתר ynet, 24 אפריל 2013
  2. ^ 1 2 ד"ר זיו איתי וגלסמן דגנית, ״מהם ההיבטים הפסיכולוגיים והמנטליים באימוני קרוספיט?״, SHVOONG, ‏29 נובמבר 2018
  3. ^ 1 2 3 רפי ברבירו, להיט הכושר שאומץ על-ידי הימ"מ: אימון הקרוספיט, באתר ynet, 6 מרץ 2011
  4. ^ נגה פרי הילה, רוזנברג סטיוארט חן, גימון יואב, ״השפעת אימוני הקרוספיט על הכוח המתפרץ, על סבולת אירובית, על שיווי משקל בהליכה, על תנועות פונקציונליות, על איכות החיים ועל היארעות פציעות - מחקר תצפיתי מקדים". כתב עת לפיזיותרפיה, גיליון מס' 3. ספטמבר 2018
  5. ^ "1996 CrossFit Founding via Westlaw". Scribd.com. בדיקה אחרונה ב-28 באפריל 2015. 
  6. ^ J.C. Herz (17 ביוני 2014). "3 Reasons People Are Obsessed With Crossfit". Time.com. בדיקה אחרונה ב-28 באפריל 2015. 
  7. ^ סנאצ'ר, אתר למתאמני הקרוספיט בישראל - סנאצ'ר, www.snatcher.co.il, ‏15/08/15
  8. ^ Castro, Dave (14 ביולי 2010). "The History of the CrossFit Games by Dave Castro". CrossFit Journal. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  9. ^ 1 2 אין שם מחבר, THE 2016 REEBOK CROSSFIT GAMES: 10-YEAR ANNIVERSARY, CrossFit.Com, ‏אין ציון תאריך (באנגלית)
  10. ^ 1 2 THE INAUGURAL 2007 CROSSFIT GAMES, https://games.crossfit.com/ (באנגלית)
  11. ^ THE 2008 CROSSFIT GAMES: EVERY SECOND COUNTS, https://games.crossfit.com/, ‏2008 (באנגלית)
  12. ^ THE 2009 CROSSFIT GAMES: A GLOBAL PHENOMENON, CrossFit GAMES (באנגלית)
  13. ^ "Snatcher | מה זה הקרוספיט אופן? (וכל מה שאתם צריכים לדעת לעונה הקרובה)". Snatcher. 14 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2018. 
  14. ^ "What is CrossFit?". Fit Workshop. 27 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-2015-02-13. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  15. ^ "About The Games". CrossFit Games. 30 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  16. ^ THE 2014 REEBOK CROSSFIT GAMES: THE END OF AN ERA, https://games.crossfit.com/open (באנגלית)
  17. ^ אין שם מחבר, THE 2015 REEBOK CROSSFIT GAMES: A NEW ERA, Reebok CossFit Games 2019, ‏אין ציון תאריך (באנגלית)
  18. ^ אין שם מחבר, THE 2016 OPEN, CrossFit.Com, ‏אין ציון תאריך (באנגלית)
  19. ^ אין שם מחבר, THE SPORT OF FITNESS, https://www.crossfit.com/, ‏אין ציון תאריך (באנגלית)
  20. ^ "Games Move to Madison". CrossFit Games. 20 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  21. ^ Schultz, Rob (21 בנובמבר 2016). "CrossFit Games moving to Madison". Wisconsin State Journal. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  22. ^ אין שם מחבר, ״REGION BOUNDARY CHANGES״, Crossfit GAMES, ‏5 דצמבר 2014 (באנגלית)
  23. ^ "CHANGE IS COMING TO THE 2018 SEASON". CrossFit Games. 30 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2018. 
  24. ^ 4 ישראלים בגיימס: מסכמים את ה-Online Qualifier 2017
  25. ^ "2011 Asia Regional Leaderboard - Men". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  26. ^ "2012 Asia Regional Leaderboard - Men". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  27. ^ "2013 Asia Regional Leaderboard - Men". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  28. ^ "2014 Asia Regional Leaderboard - Men". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  29. ^ טל, אוריאן (31 במאי 2018). "הישראלים חוזרים לקטגוריית היחידים בריג'יונלס". snatcher. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2018. 
  30. ^ "2012 Asia Open Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  31. ^ "2014 Asia Open Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  32. ^ "2015 Meridian Regional Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  33. ^ "2016 Meridian Regional Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  34. ^ "2017 Meridian Regional Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2017. 
  35. ^ "2018 Meridian Regional Leaderboard - Teams". CrossFit Games. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2018.