קרחון גורדון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
אזור הברית האנטארקטית  |
| אורך | 44 ק"מ |
| קואורדינטות | 80°17′00″S 26°09′00″W / 80.2833°S 26.15°W |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
קרחון גורדון (באנגלית: Gordon Glacier) הוא קרחון שאורכו לפחות 44 ק"מ. הקרחון זורם צפונה ממעבר קרוסאובר (אנ'), עובר דרך רכס שקלטון ונשפך אל קרחון סלסור.[1]
מיפוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרחון מופה לראשונה ב-1957 על ידי המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי (CTAE), ונקרא על שם ג'ורג' פטריק פירי-גורדון, שהיה חבר בוועדת הניהול וגזבר של CTAE בין השנים 1955 ו-1958.[1]
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרחון גורדון הוא אחד הקרחונים הגדולים ביותר ברכס שקלטון.[2] זהו למעשה שדה שלג ארוך ורחב. הוא אינו מציג סימנים ברורים של תנועה, כגון היווצרות סדקים בקרח, אך בחלקו העליון קיימת קבוצת מפלי קרח, ובחלקו האמצעי ניכרים גלים רחבים ועמוקים בפני השטח.[3] חלקו העליון מוזן מכיפת פוקס (אנ') ממערבו ומשדה השלג שוטון (אנ') ממזרחו. הוא זורם בין נונאטאקי לה גראנג' (אנ') במערב והרי הרברט (אנ') במזרח, ונשפך אל קרחון סלסור בין גבעות וויגאנס (אנ') להר שפילד (אנ').
מקורו של הקרחון סמוך למעבר קרוסאובר ולפסגת ספאת' (אנ'), השוכנים על קו מחיצת הקרח בהרי שקלטון; מאזור זה זורם קרחון קורנוול דרומה בעוד קרחון גורדון זורם צפונה.[2] העמקים של קרחוני גורדון וקורנוול עשויים לשקף אזור העתק גאולוגי תת-קרקעי, ולפיכך נתפסו כקו גבול המפריד בין החלק המערבי לחלק המזרחי של רכס שקלטון.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 פרד ג' אלברט, Geographic Names of the Antarctic, 2, United States Board on Geographic Names, 1995, עמ' 315
- ^ 1 2 הנס-כריסטיאן הופלה, ורנר בוגיש, Glacial Geology and Petrography of Erratics in the Shackleton Range, Antarctica, 1993, עמ' 2
- ^ מייקל ג' סקידמור, פיטר ד' קלארקסון, Physiography and Glacial Geomorphology of the Shackleton Range, 1972, עמ' 8
- ^ מייקל ג' סקידמור, פיטר ד' קלארקסון, Physiography and Glacial Geomorphology of the Shackleton Range, 1972, עמ' 4