קרייטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: טעויות דקדוק וכתיב.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
האימפריה המונגולית בסביבות שנת 1207. במפה נראה במרכז ובדרום האימפריה - השטח שנשלט על ידי שבטי החריידים

קֶרֶייטיםמונגולית: Хэрэйд חֶרֶייד, בסינית: 克烈 קֶה-ליֶה, בקזחית: Керейіт - קֶרֶייט, בפרסית: قرائی‌ها - קיראיט) היו קבוצה אתנית מונגולית-טורקית עתיקה, אחת מחמש הקונפדרציות של שבטים או החאנויות ("חאנליג") המונגוליות-טורקיות שחיו במאות 10-13 במרחב המונגולי - באזור מונגוליה ועבר הבאיקל של ימינו.[1] שאר הקונפדרציות השבטיות היו המונגולים, המרקיטים, הטטרים והניימאנים.[2] הקרייטים חיו באזור אלטאי-סייאן. הסינים קראו להם "טטרים שחורים".[3] בתחילת המאה ה-11 התנצרו לפי הדת הנוצרית המזרחית הנסטוריאנית. הם חיו בחלק העליון של הנהר סלנגה ובעמקי הנהרות אורחון וטול.[3] לפי החוקר וסילי ברטולד (1913) אזור שליטתם השתרע בין החלק העליון של נהר אונון ולנהר חרלן ולאורך הנהר טול. הוא גבל בצפון-מערב בנחלת האויראטים, בצפון בנחלות המרקיטים והבאיאטים, במזרח בנחלת החאמאג-מונגולים, הטאיצ'וטים, הברלסים, הבורג'יגינים והטטרים, במערב - באזור הניימאנים ובדרום -בנחלת הטנגוטים. לקרייטים היו כתב, ישות מדינית וחוקים משלהם. זמן רב היו בני ברית של טמוג'ין-ג'ינגיס חאן ואחרי שהסתכסכו איתו נוצחו על ידו. בהמשך השתתפו בצמיחת האימפריה המונגולית ובאופן הדרגתי נטמעו בחאנויות המונגוליות-טורקיות שקמו אחרי התפרקותה במאה השלוש עשרה. מוצא אשתו של בנו של ג'ינגיס חאן, טולוי, ושל בניהם - החאנים מונגקה וקובלאי - היה חריידי. שורשים קרייטים היו גם לאשתו של הולגו חאן, דוקוז חאתון, וכן לצאצאיהם האילח'אנים ששלטו בפרס.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן הנהר סלנגה במונגוליה ובעבר הבאיקל

בשפה המונגולית המודרנית שמה של קונפדרציית שבטים זו היא "קרייד" או "חרייד". בשפות הטורקיות המודרניות ובשפות אירופיות כולל רוסית, צרפתית ואנגלית היא ידועה כ"קֶרֶייט".[4]

מבחינה אטימולוגית, קייתכן כי שם זה מיוחס למילה המונגולית хар - "חאר" ולמילה הטורקית קדומה qarā קארא - שמשמעותן "שחור" או "שחרחר".[5]

המלומד רשיד א-דין המדאני, (1318-1247), ההיסטוריון הרשמי של החצר האילח'אנית בפרס, מזכיר בספרו "ג'אמי א-תאוואריך", אגדה מונגולית המספרת שמוצאם של שבטים אלה בשמונה אחים, ראשי שבטים, שהיו שחרחרים במיוחד בשערם. קראיט היה ראש השבט המוביל. שאר אחיו היו ג'ירקין, קונקנט, סקאיט, טומאוט, אלבאט, כמו כן דונגחייד וכירך.[6] לפי גרסה אחרת של אותה אגדה, שמונת האחים השחרחרים היו בניהם של מלך. בגלל צבע שערם נקראו "קראיט". צאצאיהם של כל אחד מהבנים נקראו עם הזמן בשמות שונים, כשרק אחד מהם, המוביל, שמר את השם קראיט.

לפי חוקרים אחרים, "חרייד" יכול להיות שם טוטמי שמקורו במילה המונגולית хэрээ - "חראֶאֶ", שמובנה "עורב" [7]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אסיה והאזורים הסמוכים באירופה ואפריקה בסביבות שנת 1200- לפי תומאס לסמן

הקרייטים נכנסו להיסטוריה כקבוצה מובילה בקונפדרציית השבטים זובו, ברית רחבה של שבטים ששלטו בשטח הנוכחי של מונגוליה במאות ה-11 וה-12 ונאבקו תכופות בשושלת ליאו שבצפון סין, ששלטו במרבית השטח של מונגוליה. עדיין לא ברור אם הקרייטים היו טורקים או מונגולים בשפתם. לפי כמה היסטוריונים, שמותיהם ותאריהם מצביעים יותר על היותם דוברי שפה טורקית.[8][9][10] שמם תועד לראשונה במסמכים של הכנסייה הסורית המציינים שהחריידים הומרו לדת הנוצרית המזרחית בסביבות שנת 1000 על ידי המיטרופוליט עבדישו ממרב העתיקה.

החאנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי התפרקות קונפדרציית שבטי זובו, הקרייטים שמרו על שליטתם בערבות האזור עד שנכנעו לג'ינגיס חאן והסתפחו לממלכתו. בשיא כוחם היו מאורגנים הקרייטים באופן דומה לניימאנים ולשבטים חזקים אחרים שבערבות. רשיד א-דין אל המדאני כתב בסביבות 1300 בספר הכרוניקה שלו "ג'אמי א-תוואריך" קטע שהוקדש לקרייטים:

באותו זמן היו להם יותר כוח ועוצמה מאשר לשבטים אחרים. המסר של עיסא, עליו השלום, הגיע אליהם והם קיבלו את דתו. הם שייכים לעם המונגולי. חיים לאורך נהרות אונון וחרלן, בארץ המונגולים. ארצם קרובה לזו של חיטאי. הקרייטים הם בריב עם שבטים רבים, במיוחד עם אלו של ניימאן

רשיד ד-דין המדאני - ג'אמי א-תוואריך) [11]

הקרייטים התחלקו לפלג מרכזי ולפלג חיצוני. הפלג המרכזי שימש כמשמר החאן והורכב מבני שבטים שונים שהיו נאמנים בלעדית לחאן. מצב זה גרם להפיכת הפלג המרכזי למעין ממלכה פאודלית. הפלג החיצוני הורכב משבטים שנשבעו אמונה לחאן אבל חיו על מרעותיהם השבטיים ונהנו מחצי אוטונומיה. בירת החאנות הקרייטית הייתה אורטה בלגאסון, ככל הנראה מבצר אויגורי או חיטאי עתיק.

אחד המנהיגים הקרייטים הידועים הראשונים היה מרגוז (מרכוס) בוירוק ח'אן, שהנהיג גם את קונפדרציית זובו. הוא שאף להשיג שליטה באזור גובי המזרחי ונכנס לעימות עם שליטי הטטרים המקומיים ועם קיסרי סין מבייג'ינג שהשתייכו לשושלת ליאו החיטאית. בסביבות 1100 הובס מרגוז בוירוק על ידי הטטרים, שהסגירו אותו לידי אנשי הקיסר מבייג'ינג אשר הוציאו אותו להורג. אלמנתו התנקמה על ידי רציחת החאן הטטרי. למרגוז בוירוק היו שני בנים - קורג'אקוס (קיריאקוס) בוירוק וגור חאן. את ראשות הממלכה ירש הראשון, קורג'אקוס בוירוק ח'אן. אחת מנשותיו הייתה טורגיימיש חאתון, בת הח'אן קורצ'י בוירוק ח'אן של בני ניימאן. לקורג'אקוס בוירוק ח'אן נולדו בנים רבים, עמם נמנה טוגרול, יולה מנגוס, טאי-טימור, בוחה טימור. יחד עם החיטאיים, הפכו הקרייטים לבני חסות של ממלכת קארה-חיטאי.

טוגרול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של קורג'אקוס בוירוק חאן, השרת הטטרי של אילמה, אלמנתו, הפך לעוצר בפועל. בסופו של דבר, טוגרול (שמשמעות שמו היא בז ארקטי[12]), במונגולית - טוריל - רצח את אחיו הצעירים ועלה לשלטון כטוגרול ח'אן. הוא שלט משנות ה-1160 ועד 1203. הקים את ארמונו במקום שבו נמצאת אולן בטור של ימינו. טוגרול נאלץ להיאבק על השלטון עם דודו, גורחאן, שנתמך זמנית על ידי אינאנץ', החאן של הניימאנים, ובמאבק זה נעזר על ידי יסוגיי בטיר, אביו של טמוג'ין, לימים ג'ינגיס חאן. הקרב המכריע התקיים בקרבן טלסוט.,

יסוגיי בטיר היה לאח בדם שלו. בנו של יסוגיי, טמוג'ין, קרא לטוגרול "חאן אצג" (חאן אב) והיה למשך תקופה בן חסותו ("נֶקְהֶר").[13] בשנת 1195 מרדו הטטרים בשושלת ג'ין (1115–1234). מפקד מטעם שושלת ג'ין שלח שליח אל טמוג'ין. פרצה לבסוף מלחמה נגד הטטרים והברית המונגולית גברה עליהם בקרב. ב-1196 העניקה שושלת ג'ין לטוגרול את התואר "וואנג", כלומר מלך. אחר כך הוא הוכתר כ"וואנג חאן" ו"אונג חאן". כשהתקיף טמוג'ין את ג'מוחה על מנת לזכות בתואר חאן, טוגרול, ובמיוחד בנו אילקה סנגון, נבהל מכוחו העולה של טמוג'ין, וקשיתפו פעולה עם ג'אמוחה כדי לרוצחו. עם זאת בהמשך זכה טוגרול לעזרה רבה מטמוג'ין שחילץ את בנו ואת הצבא הקרייטי בקרב נגד הניימאנים.

אולם בשנת 1203 שוב פרצה יריבות בין טמוג'ין לטוגרול, במיוחד בגלל שאפתנות בנו של טוגרול, אילקה ועוינותו לטמוג'ין. בקרב שבגיא ג'ר הביס טמוג'ין את הקרייטים, שנחלשו עקב התפרקות בריתותיהן הצבאיות. כשאחרי התבוסה נמלט טוגרול אל מדבר גובי, הוא נרצח ו על ידי נהר נקון. רוצחיו היו חיילים, או אולי איכרים או שודדים ניימאנים שלא זיהו אותו. כשראשו הערוף של טוגרול הגיע לידי המנהיג הניימאני טאיאנג הוא הניח אותו על צלחת כסף ותלה אותו מעל כס המלכות שלו כאות הערכה למי שהצטיין באומץ שלו.[14] רוב הקרייטים נכנעו בסופו של דבר למונגולים והכירו בחסותו של טמוג'ין. להבדיל מיחסו אל הטטרים או המרקיטים, לא ציווה טמוג'ין לטבוח בקרייטים. הוא מחל בין היתר גם למפקד קאדאג באאטור שאותו העריך מאוד. לעומת זאת הוציא להורג מספר קרייטים כגון קוקוצ'ו, ממקורביו של אילקה, הבן השאפתן של טוגרול שעמד מאחורי העימות עם טמוג'ין. טמוג'ין הכתיר את עצמו לחאן הקרייטים והודיע רשמית כי הקרייטים והמונגולים יהיו מאז והלאה אומה אחת. בהזדמנות זו הוא יזם מערכת שלמה של נישואי תערובת בין שתי הקבוצות האתניות.[15]

תקופת האימפריה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס ח'אן השיא את בנו טולוי לסרגאגטאני בחי, הבת הצעירה של אחיו של טורגרול, ג'אקה גמבו, שהייתה נוצרייה נסטוראינית. טולוי וסורגאגטאני בחי היו הוריהם של הח'אנים מונגקה חאן וקובלאי חאן. חריידים הגיעו לאירופה עם הפלישה המונגולית-טטרית בהנהגת באטו חאן ומונגקה חאן. בעקבות הסכם חילופי שבויים בין באטו חאן ונסיך גליציה (האליץ') דניאיל, בשנת 1246 התיישבו מספר קרייטים שבויים בגליציה הקרפטית. לפי החוקר אריסטוב בשנות ה-70 של המאה ה-13 מרבית הלוחמים של צבאו של חיידו חאן היו קרייטים וניימאנים.

דתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לניימאנים ולאונגודים, בתחילת המאה ה-11 אימצו הקרייטים את הנצרות הנסטוריאנית, לצד מנהגים שמאניסטים. המונגולים השורשיים נשארו פגאנים.[16][17] דבר היותם נוצרים הוזכר על ידי רשיד אל-המדאני, ועל ידי ויליאם מרוברוק, שפגש הרבה נסטוריאנים בעת שהייתו בחצר של מונגקה חאן ובקראקורום בשנים 12541255. ויליאם ציין כי נצרותם הייתה צבועה בסממנים שמאניסטים ומניכאיסטים והייתה מבולבלת מנוגע לליטורגיה. הוא ייחס זאת להיעדרם של מורי דת, למאבקי כוח בין הכמרים המקומיים ולרצון להתפשר על התורות הדתיות על מנת למצוא חן בעיני החאנים השונים. אגדת הכומר יוחנן וממלכתו הנוצרית הרחוקה שנפוצה באירופה התבססה על שמועות בנוגע לקיומם של נוצרים בארצות אסיה - אצל המונגולים או בהודו, או לחליפין באפריקה - בחבש. בכמה גרסאות של אגדה זו הכומר יוחנן זוהה עם טוגרול או וואנג חאן. אולם המקורות המונגוליים אינם אומרים דבר על כך.[18]

בעת הרדיפות נגד הנוצרים של האילח'אן גאזאן חאן ששלט באיראן בתחילת המאה ה-14 ניסה רינצ'ין להגן עליהם, אך הוצא להורג על ידי אבו סעיד בהדור חאן. החל משנות ה-1380 חוסלה הנצרות הנסטוריאנית במונגוליה בעקבות הניתוק מהקתוליקוס של הכנסייה ועקב ההתאסלמות ההמונית בימי האימפריה של טימור לנג. מכה נוספת קיבלה עקב כיבוש קאראקורום על ידי שושלת מינג הסינית, שצבאה החריב בשנת 1380 את הכנסייה הנסטוריאנית בעיר.

שאריות של אוכלוסיית הקרייטים נשארו בשלהי המאה ה-14 באזור הנהר קארא אירטיש, עד לאי אלא קול ולהרי ג'ירן קאברגה. גם אלה נעלמו בעקבות מלחמות בין מונגולים ואויראטים בשנות ה-1420. החאן אווייס לחם בג'ונגרים בשנים 1405–1428 והובס במרבית הקרבות.

הנוצרים מצאו מקלט אצל החאן טוכטמיש ואחרי הסכיזמה בכנסייה הנסטוריאנית בשנת 1552 איבדו את הקשר עם כנסיית האם. רבים עברו לאמונות נוצריות אחרות, כמה מהם התאסלמו או אימצו מנהגים יהודים.

סיפור ההתנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור התנצרותם של הקרייטים נמסר על ידי המחבר מארי אבן סולימאן מן המאה ה-12, בספרו "כיתאב אל-מג'דל" (ספר המגדל) וכן על ידי ההיסטוריון הנוצרי סורי ממוצא יהודי, בר הבראוס שחי במאה ה-13. בר הבראוס כינה אותם "קראיט".[19] לפי נרטיבים אלה, בשנת 1007 או אולי 1012, הלך החאן הקרייטי לאיבוד בדרכו בעת סופת שלג בעת שנמצא במסע ציד בהריה הגבוהים של ארצו. כשכבר איבד כל תקווה, הופיע בחזון מול עיניו סרגיוס הקדוש ואמר לו: "אם תאמין במשיח, אני אוביל אותך כך שלא תאבד". החאן הבטיח להתנצר והקדוש אמר לו לעצום עיניים וכשפתח אותן מצא את עצמו בבית (בגרסה של בר הבראוס הקדוש הוליך אותו לעמק שבו נמצא ביתו). כשפגש החאן סוחרים נוצרים, נזכר בחזון ובהבטחתו ושאל אותם שאלות על הדת הנוצרית, על התפילות וספר החוקים שלה. הם לימדו אותו את "תפילת האדון", את "לכו מרא" (השקולה כנגד טה דאום - Te Deum ואת "קדישא אלהא" (השקולה כנגד טריסאגיון).

לפי עצתם הוא שיגר מסר לעבדישו, המיטרופוליט של מרב, עם בקשה שישלח לו כמרים ודיאקונים שיטבילו לנצרות אותו ואת בני שבטו. עבדישו שלח איגרת בנושא ליוחנן השישי, הקתוליקוס או פטריארך של כנסיית המזרח בבגדאד. בין השאר, הודיע לו שנשאל על ידי חאן הקרייטים בנוגע לצומות, אם אפשר לפטור את בני עמו מממנהגי הצום הרגילים של הנוצרים, מכיוון שכל מאכלם מורכב בעיקר מבשר וחלב. עבדישו מסר עוד שהחאן החריידי הקים ביתן לשם אחסון ארון הקודש, והכניס בו צלב וספר האוונגליון. הוא קרא לביתן זה "מר סרגיוס" לכבוד סרגיוס הקדוש. הוא קשר שם סוסה, לקח את החלב שלה והניח את כד החלב מעל הצלב, ומעל ספרי האוונגליון, דיקלם את התפילות שלמד, עשה מעליהם את סימן הצלב ואחר כך הוא וכל עמו אחריו לקחו לעצמם עותקים מהספר. הקתוליקוס יוחנן המליץ לעבדישו שישלח כומר ודיאקון עם הכלים הדרושים כדי לטבול לנצרות את המלך ואת עמו. הוא אישר גם את הפטור של הקרייטים מהחוקים המכבידים יותר של הכנסייה. הוא טען שבצום הארבעים, כדי להיזכר בסבלו של ישו בדרך ייסוריו, יימנעו מאכילת בשר כמו כל שאר הנוצרים אולם יוכלו לשתות חלב רגיל, במקום החלב החמוץ של סוסה (קומיס) החביב עליהם בחיי היום יום. יוחנן ביקש מעבדישו שישתדל למצוא עבור הנוצרים החדשים חיטה ויין על מנת שיוכלו לקיים את המיסה. אחרי הגעת השליחים, התנצרו המלך ו"מאתיים אלף" נתיניו בטקס טבילה.[20]

מורשתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת המאה ה-15 האויראטים פיזרו את הקרייטים ששרדו על גדות הנהר אירטיש ומאז הם נעלמו כקבוצה נבדלת. הועלו השערות שונות לגבי החלק שהם לקחו באתנוגנזת העמים במרכז אסיה במהלך המאות ה-16 וה-17. לפי טינישבאייב (1925) הם קשרו את גורלם לבני ארגין. [21]

ייתכן כי השם "טורקים קאראי" נגזר מהקרייטים, אולם הוא יכול להיות קשור גם לשמותיהן של קבוצות אתניות אחרות במרכז אסיה שנקראו "קארא" כלומר "שחורים". [22] קיימת השערה לפיה קבוצות כמו ארגין קזחים ובני קירייס שבקרב הקירגיזים יכלו להיות שרידים של הקרייטים שחיו ב"קומניה" או "דשט-י-קיפצ'ק " ("ערבות הקיפצ'אקים"). חלק מאותם הקרייטים הגיעו במאה ה-15 המוקדמת יחד עם הקיפצ'אקים-הקומנים עד למזרח אירופה.[23] גם במונגוליה של ימינו קיים קלאן המכונה "חריידים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bar Hebraeus - Chronica ecclesiastica
  • Санжи Кубaeвич Хойт - Кереиты в этногенезе народов Евразии: историография проблемы. Элиста, 2008 (החריידים באתנוגנזה של עמי אירואסיה: ההיסטוריוגרפיה של הסוגיה, אליסטה 2008) (ברוסית)
  • Frank McLynn Genghis Khan - The Man Who Conquered The World Vintage, London 2015

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Douglas Morton Dunlop, The Karaits of East Asia", Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 1944, 276–289
  • R. Grousset, The Empire of the Steppes, New Brunswick, New Jersey, Rutgers University Press, 1970
  • M. Pelliot Chrétiens d'Asie Centrale er d'Extrême-Orient
  • (in Russian) Tynyshbaev, M. (Тынышбаев, Мухамеджан), КЕРЕИ "Материалы по истории казахского народа", Tashkent, 1925.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי:Мухамеджан Тынышбаев "Материалы по истории казахского народа", Ташкент 1925
Шакарим Кудайберды-Улы "Родословная тюрков, киргизов, казахов и ханских династий", перевод Бахыта Каирбекова, Алма-Ата, СП Дастан, 1990

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמ' 82 S.K.Hoyt 2008
  2. ^ F.McLynn 2015 עמ' 26
  3. ^ 1 2 F.McLynn 2015 עמ' 27
  4. ^ אין לה קשר לקראים שבתולדות היהדות
  5. ^ "EAS 107, Владимирцов 324, ОСНЯ 1, 338, АПиПЯЯ 54-55, 73, 103-104, 274. Despite TMN 3, 427, Щербак 1997, 134." Tower of Babel Mongolian etymology database.
  6. ^ מצוטט לפי ל. א. חטאגורוס 1952, translation
  7. ^ S.K.Hoit 2008 עמ' 82
  8. ^ John Man 2014
  9. ^ J.Burbank. F.Cooper 2011 עמ' 100
  10. ^ R.Grousset 1970 עמ' 191
  11. ^ מצוטט לפי [1] בתרגום של חטאגורוב (1952)
  12. ^ 2015 F.McLynn עמ' 31
  13. ^ T.May 2008
  14. ^ F.McLynn 2015 ע' 79
  15. ^ F.McLynn 2015 ע' 80
  16. ^ R.Silverberg 2000
  17. ^ Chr.Hutton 2000
  18. ^ Christopher Atwood
  19. ^ Bar Hebraeus, Chronicon ecclesiasticum -ed. and tr. J.B. Abbeloos and T.J. Lamy, vol. 3, coll. 279-81
  20. ^ בר הבראוס, מארי אבן סולימאן, וMoffett עמ' 400-401
  21. ^ גורלם של הקרייטים שלנו נקשר קשר הדוק לזה של בני ארגין, אם כי תפקידם היה פחות מזה של ארגין. הקרייטים (או לפחות תת-הקבוצה אצ'מאיל מקרבם) השתתפו במסע של ברק (1420) בטשקנט ובחוג'נד . בשנת 1723 הקרייטים (כמו בני ארגין ) סבלו יחסית פחות מעמים אחרים. במלחמות של מוחמד שייבאני מוזכר שבט בשם "סחיוט" שהיו ודאי הקרייטים שנותרו בקרבם של האוזבקים בפרגנה, סמרקנד, בוכרה וחיווה - טינישבאייב, 1925
  22. ^ G. Németh, A Hongfoglaló Magyarság Kialakulása, Budapest, 1930, 264-68 מצוטט ב P.Oberling "Karāʾi", Encyclopedia Iranica vol. XV Fasc.5 2002 עמ' 536-537
  23. ^ Dunlop 1944 עמ' 289 לפי Howorth - Unknown Mongolia 1913