קריית האוניברסיטה של קראקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריית האוניברסיטה של קראקס
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Pastor de Nubes o Formes de Lutin.JPG
מדינה ונצואלהונצואלה  ונצואלה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2, 4
קואורדינטות 10°29′25″N 66°53′26″W / 10.49028°N 66.89056°W / 10.49028; -66.89056

קריית האוניברסיטה של קראקסספרדית: Ciudad Universitaria de Caracas) היא הקמפוס העיקרי של האוניברסיטה המרכזית של ונצואלה, והיא שוכנת בקראקס בגובה של 870 מטר. היא תוכננה על ידי האדריכל הוונצואלי קרלוס ראול ויינואבה (Villanueva) והוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2000.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית האוניברסיטה של קראקס נחשבת מופת של אדריכלות מודרנית ותכנון עירוני: ניכרת בקמפוס פרשנות חדשנית לתבניות מקומיות של אדריכלות קולוניאליסטית ישנה, ופתרונות מקוריים להתאמת המבנים לצרכים המיוחדים למקום, כגון בעיות מיוחדות של איוורור והצללה הנובעות מאקלימה הטרופי של העיר. עשרות יצירות אמנות של טובי הציירים והפסלים האוואנגארדיים משולבות בעיצוב המבנים והקמפוס, כחלק בלתי נפרד מהמכלול האדריכלי.

הספרייה המרכזית של הקמפוס (מימין) וציור קיר של אלחנדרו אוטרו (משמאל)

הקמפוס ובנייני האוניברסיטה המרכזית נחשבים כעבודתו המשובחת ביותר של ויינואבה. היא נבנתה במקום שבו עמדה האחוזה אִיבָּרָה (שהייתה שייכת בעבר למשפחתו של סימון בוליבאר), וחוברה למרכז העיר החדש באזור כיכר ונצואלה, ונדרש מאמץ מתואם רב כדי להביא את הפרויקט לידי ביצוע. ממשלתו של הנשיא איסאיאס מדינה אנגריטה קנתה את האחוזה ב-1942 כדי לאפשר לאוניברסיטה להתרחב מעבר לקמפוס הישן, במנזר פרנציסקוס הקדוש בעיר; השטח הגדול של הקמפוס, המשתרע על פני 1,642 דונם, העניק לוויינואבה הזדמנות פז ליישם את תפישתו בנוגע לשילוב בין אדריכלות ואמנות בקנה מידה נרחב.

המתחם מחולק לאזורים וקבוצות המבנים מזוהות עם ייעודם. בין אלה מרכז מנהלה ותרבות, הפקולטה לרפואה ובית החולים, הפקולטות למדעים ולאומנויות, אזור המגורים, לימודי בוטניקה, לימודי אדריכלות, קריית הספורט, בית הספר הטכנולוגי ואזור השירות. חלוקה זו של המתחם הייתה אחד הגורמים לכך שהקמפוס נחשב לאחד היישומים המצליחים ביותר של אדריכלות מודרנית באמריקה הלטינית. ויינואבה עבד בשיתוף-פעולה הדוק עם כל האמנים הרבים שתרמו מעבודותיהם לקמפוס, ופיקח באופן אישי על הפרויקט במשך 25 שנה, עד לסוף שנות השישים, כשבריאותו המידרדרת אילצה אותו להפסיק את העבודה על כמה בניינים כבר בשלב העיצוב.

ויינואבה על "הסינתזה של האמנויות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבת האמנויות היפות מגדירה את הצורך לאינטגרציה בין הפיסול והציור לבין האדריכלות, לשיבה מהיסודות העתיקים של צבע ונֶפח אל האורגניזם האדריכלי הלבן, תוך שימוש בשפתן של האמנויות הגדולות שטוהרה בתהליך אבולוציוני מתמשך. להגביל את עצמך ללא יותר מאשר עיטור הקירות או הנחת ציורים ופסלים במקומות מאולתרים, הוא דבר שאין בו, מבחינת הסינתזה של האמנויות, כל ערך מעבר לזה שיש באוסף שבמוזיאון. הרעיון שבסינתזה זו יכול להוביל לתוצאות חיוביות רק כשהציור והפיסול מוצאים את הסיבות האדריכליות לשילובם בסביבה הבנויה, כלומר, רק כשהאמן מצייר ומפסל בחושבו על האלמנטים המרחביים המרכיבים את העבודה האדריכלית. רוחה של הסינתזה של האמנויות מתכוונת לאשרר ולהדגיש את החלל-צורה האמיתי של העיצוב האדריכלי; או בתהליך מהופך, לפזר את הנפחים האמיתיים ולחולל בהם שינוי, ביחסים מרחביים לחלוטין.

ויינואבה מתאר את העיקרון המנחה מאחורי קריית האוניברסיטה, 1954

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]