קריסה חברתית
קריסה חברתית (הידועה גם כקריסת ציוויליזציה או קריסת מערכות ) היא קריסתה של חברה אנושית מורכבת המאופיינת באובדן זהות תרבותית ומורכבות חברתית, היעדר הנהגה ועליית באלימות. הסיבות לשקיעת חברה יכולות להיות אנדוגניות, דהיינו ממקור פנימי, כגון משברים פוליטיים, חברתיים, מבניים וכלכליים, או אקסוגניות, דהיינו ממקור חיצוני, כגון מגפות, תופעות טבע, שינויי אקלים, הידלדלות משאבי הטבע, פלישות או מלחמות.
חברה קורסת עשויה לחזור למצב פרימיטיבי יותר, להיטמע בחברה חזקה יותר, או להיעלם לחלוטין.
לוק קמפ, חוקר מאוניברסיטת קיימברידג', אשר בדק עשרות תרבויות חקלאיות-עירוניות שהתקיימו בין שנת 3000 לפני הספירה לשנת 600 לספירה והתאפיינו בשליטה צבאית באזור הגאוגרפי שלהן ובמבנה פוליטי רציף, חישב כי זמן החיים הממוצע של תרבות מסוג זה היה 340 שנה. [1]
לאורך ההיסטוריה סבלו חברות רבות מקריסה, ללא קשר לגודלן ולמורכבותן. חלקן הצליחו להתאושש ולהמשיך להתקיים תוך שינויים מהותיים, דוגמת סין, יוון ומצרים.
שינוי אקלים והידלדלות משאבי הטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים רבים שנערכו בנושא התפתחות התרבויות מצביעים על קשר ישיר חזק בין מגוון וזמינות מקורות האנרגיה לבין דרגת המורכבות של החברה. חברה שהגיעה לדרגת מורכבות גדולה בזכות שפע אנרגטי עשויה לעמוד בפני אתגר כפול במקרה של משבר אנרגיה, אשר העלול לגרום לקריסתה: מספר הולך וגדל של בעיות שיש לפתור מול מסוגלות הולכת וקטנה להתמודד עם פתרון בעיות אלה.[2]
ההיסטוריונים סבורים כי אחת הסיבות העיקריות לנפילת האימפריה האכדית בשנת 2154 לפנה"ס, הייתה הירידה ההדרגתית באיכות הסביבה. כאשר האימפריה נוסדה בשנת 2334 לפנה"ס, מזג האוויר היה נעים ומתאים לפיתוח חקלאות ולהתרחבות היישובים. האקלים הפך בהדרגה ליבש יותר, והאימפריה סבלה מבצורת, משיטפונות ומאסונות טבע אחרים. התפוקה החקלאית הצטמצמה, מקורות המים התייבשו והופיעו מחלות רבות. כל התופעות הללו החלישו את השלטון המקומי ואת כוחו של הצבא שלא יצליח לבלום את תקיפות הכוחות החדשים שקמו באזור. [3]
הסיבות המדויקות לנפילתה של תרבות עמק האינדוס, שראשיתה בשנת 3000 לפנה"ס וסופה בשנת 1800 לפנה"ס, אינן ידועות, אך החוקרים סבורים כי קיים קשר הדוק בין היעלמות התרבות הזאת לבין שינויי האקלים שפקדו את האזור.
החקלאות בעמק האינדוס הייתה תלויה לחלוטין בהצפות נהר האינדוס. בסביבות שנת 2500 לפנה"ס, עוצמת המונסונים הקיציים פחתה, דבר שגרם לבצורת ופגעה אנושות בחקלאות. האוכלוסייה התחילה לעזוב את העמק ולעלות לכיוון הרי ההימלאיה שם הורגשה עדיין השפעתם של המונסונים החורפיים, שאיפשרו קיום חקלאות בקנה מידה קטן. החברה שהייתה מבוססת על ערים גדולות הצטמצמה לחברה חקלאית שהתגוררה ביישובים קטנים. כאשר המונסונים החורפיים פסקו, גם יישובים קטנים אלה נעזבו והתרבות המפוארת של עמק האינדוס נעלמה.[4]
תרבות המיסיסיפי הופיעה בסביבות שנת 800 לספירה ונעלמה בסביבות שנת 1600 לספירה. תרבות מפותחת זאת התקיימה בדרום מזרחה של ארצות הברית של היום והייתה מאופיינת על ידי חברות אנושיות גדולות בעלות מערכות שלטוניות ודתיות מורכבות שעסקו בחקלאות ובמסחר. הסיבות לקריסתה של תרבות זאת עדיין לא ברורות, אך משערים ששינויי האקלים מילאו בכך תפקיד מכריע. חוסר היציבות האקלימית והאקולוגית שפקדה את האזור בין השנים 1300 – 1400 גרמה לדלדול הקרקע ולירידה בתנובת השדות. ללא מקורות מזון זמינים מספיקים החברה התפרקה והאוכלוסייה נדדה לאזורים פוריים יותר.[5]
מגפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוות השחור, שהגיע לאירופה במאה ה-14, גרם למותם של קרוב ל-60 אחוזים מאוכלוסיית היבשת ויצר זעזועים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שהאיצו את תהליך התפוררות הפאודליזם.
המוות ההמוני גרם למחסור חמור בעובדים, במיוחד בתחום החקלאות, שהיה הבסיס של המשטר הפאודלי. כתוצאה מכך, האיכרים והצמיתים ששרדו יכלו לדרוש תנאים טובים יותר ושכר גבוה יותר עבור עבודתם. בעלי האדמות, שהיו תלויים בעבודתם, נאלצו להיענות לדרישותיהם כדי להבטיח את המשך עיבוד האדמה. השינוי שחל ביחסי הכוחות בין האדונים לאיכרים ולצמיתים ערער את יסודות מערכת היחסים הפאודלית שהתבססה על שיעבוד כוח האדם.
חלק מהאוכלוסייה ששרדה נדדה לערים, בתקווה למצוא הזדמנויות לשיפור רמת החיים. הגידול באוכלוסיית הערים תרם להתפתחות המסחר והכלכלה המוניטרית ולהתחזקות מעמד הסוחרים ובעלי המלאכה על חשבון מעמד האדונים הפאודליים שמצבם הכספי הלך והדרדר. על רקע קריסתו של הסדר החברתי הקיים עלו והתחזקו התפיסות של ריכוזיות השלטון שהצעידו את אירופה לעידן שבו המלך והמדינה הפכו לגורמים הדומיננטיים. [6][7]
התרבויות שהתקיימו במרכז יבשת אמריקה לפני גילויה על ידי כריסטופר קולומבוס וכיבושה ההדרגתי על ידי ממלכת ספרד וממלכת פורטוגל התחילו להיעלם החל מהמאה ה-16 בשל הטבח שנערך באוכלוסייה המקומית על ידי הכובשים, אך בעיקר בשל המגוון הרב של מחלות מידבקות שאותם כובשים הביאו איתם מ"העולם הישן" במסגרת "החילוף הקולומביאני".
כריסטופר קולומבוס ואנשי צוותו הביאו למרכז אמריקה מספר רב של מחלות מידבקות ביניהן טיפוס, אבעבועות שחורות, שפעת וחצבת. מאחר שהאוכלוסיות הילידות לא היו רגילות למחלות מסוג זה, ולא היו ערוכות לטיפול בהשלכות החברתיות, המגפות שיבשו את מחזורי החקלאות והציד שקיימו את האוכלוסיות עד להגעת הכובשים והחלישו את כוח התנגדותן. התוצאה הייתה קריסה הדרגתית עד להיעלמות מוחלטת של התרבויות הילידות, דוגמת האימפריה האצטקית.
כיבוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרבות הנבטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות הארכאולוגיות שבוצעו בערים הנבטיות בנגב, עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה, ששימשו כתחנות לאורך דרך הבשמים בין המאה השלישית לפנה"ס למאה הראשונה לספירה, בפטרה, עיר הבירה והמרכז התרבותי של הממלכה הנבטית, ובאתרים נוספים בסוריה, בירדן ובצפון-מערבה של ערב הסעודית, הראו שהחברה הנבטית הייתה חברה עשירה בעלת תרבות מפותחת, ששלטה ביד חזקה על נתיב הסחר שחיבר את דרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון, ובמיוחד על הקטע הצפוני שחיבר את פטרה לנמל עזה.
רווחי המסחר אפשרו לנבטים לבנות ערים בהן מבנים ומקדשים מפוארים ואף לפתוח לצורך כך בית ספר לאדריכלות בעיר ממשית,[8] לפתח תעשיית קרמיקה, [9] ובמיוחד לפתח שיטות מתקדמות לניהול משק המים כבסיס לחקלאות משגשגת. בבנייה המונומנטלית ובפיסול ניכרת השפעה הלניסטית.
דעיכת החברה הנבטית התחילה עם כיבוש הממלכה הנבטית על ידי האימפריה הרומית בשנת 106 לספירה והסתיימה עם התנצרות הנבטים תחת שלטונה של האימפריה הביזנטית במאה הרביעית לספירה.
לאחר סיפוח הממלכה הנבטית על ידי האימפריה הרומית, השתלטו הרומאים על הסחר בדרך הבשמים, שהיה מקור ההכנסה העיקרי של הממלכה. הרומאים פיתחו דרכי סחר ימי שעקפו את הדרכים היבשתיות עליהן שלטו הנבטים. בנוסף לכך הביקוש לבשמים, שהיה מצרך מבוקש במקדשים הפגאניים, ירד עם התחזקות הנצרות. המשבר הכלכלי שנוצר פגע קשות ביסודות התרבות שאפיינה את החברה הנבטית וגרם להטמעתה ההדרגתי בתוך התרבות וההחברה הכובשת.
התרבות ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיבושם של יוון והממלכות ההלניסטיות[10] על ידי האימפריה הרומית, שהסתיים בשנת 30 לפנה"ס, הוביל לחילופי תרבות מורכבים שבהם אלמנטים יווניים השפיעו עמוקות על התרבות הרומית. למעשה, במקום להחליף את התרבות היוונית, הכיבוש הרומי יצר תרבות יוונית-רומית היברידית ששימרה את מאפייני התרבות ההלניסטית, תוך הרחבת השפעתה על פני אזור גאוגרפי שהשתרע מעבר לגבולות הממלכות ההלניסטיות.
תחת השלטון הרומאי, הערים היווניות איבדו את עצמאותן הפוליטית, המערכות המשפטיות התמזגו, אך מרכזי התרבות ההלניסטית בהם ספריות ומכוני מחקר, דוגמת אלכסנדריה, אנטיוכיה ופרגמון המשיכו לפעול. יוונית נשארה השפה המרכזית במזרח הים התיכון. רומאים משכילים דיברו לטינית ויוונית ולמדו בבתי ספר ובאוניברסיטאות באתונה, ברודוס ובאלכסנדריה. הפילוסופיה, הספרות, האומנות, האדריכלות והמדע פרי התרבות ההלניסטית הפכו למקצועות לימוד מוערכים על ידי הרומאים והשפיעו השפעה מכרעת על התרבות הרומית.
המיתולוגיה הרומית, שהייתה מבוססת בעיקר על סיפורים היסטוריים הקשורים להקמת העיר רומא, התמזגה עם המיתולוגיה היוונית. הרומאים זיהו את האלים שלהם עם אלה של היוונים הקדמונים ופירשו מחדש מיתוסים על אלוהויות יווניות תחת שמות עמיתיהם הרומאים.[11] כמוכן, בהשפעת המסורת ההלניסטית,[12] העניקו הרומאים מעמד אלוהי לקיסריהם וביססו פולחן קיסרי[13] שהציע זהות רומית משותפת ויציבות שושלתית בתוך אימפריה בעלת גיוון דתי ותרבותי רב.
מיזוג תרבויות זה היווה את הבסיס להקמת התרבות הביזנטית [14] ולהפיכתה של הנצרות לדת מדינה.[15]
התמוטטות שלטונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברית המועצות התפרקה באופן סופי ורשמי ב-26 בדצמבר 1991 כתוצא מקיפאון כלכלי, מדיני וחברתי (אנ'), תוך יצירת 15 מדינות עצמאיות שהחליפו את 15 הרפובליקות של ברית המועצות.
התרבות הסובייטית ששלטה בכל המדינות הללו לפני הפירוק הייתה מושתתת על האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית שמטרתה קידום ערכי המהפכה, מעמד הפועלים, ועליונות המפלגה הקומוניסטית. היא התאפיינה בריכוזיות ובשליטה בכל תחומי החיים, תוך מתן הכרה ותמיכה מועטות בלבד לתרבויות הלאומיות של הרפובליקות השונות.[16]
.jpg)
תרבות זאת נעלמה עם התפרקותה של ברית המועצות ובמקומה התחילו לצמוח תרבויות לאומיות אופייניות לכל מדינה ומדינה.
החברות בהמדינות החדשות עברו תהליך של דה-סובייטיזציה (אנ') ובניית זיכרון קולקטיבי חדש, תוך החזרה לקדמת הבמה של ההיסטוריה, השפה והתרבות לאומיות שדוכאו באופן שיטתי וכמעט נעלמו עם השנים בלחץ התרבות הסובייטית. אחרי עשרות שנים של מדיניות אנטי-דתית ואתאיזם מוצהר (אנ'), התרחשה התעוררות דתית משמעותית. חוקות חדשות עיגנו את חופש הדת ואת ההפרדה בין דת למדינה. כנסיות, מסגדים ובתי כנסת, שהוחרמו או נהרסו, שוקמו או נבנו מחדש והדת הפכה למרכיב מרכזי בהגדרתה של הזהות הלאומית החדשה.
המדינות החדשות שאפו לבסס ריבונות ועצמאות בתחומי מדיניות הפנים, החוץ והביטחון בהתאם לאופי החברה. חלקן הפכו לרפובליקות בעלות משטר נשיאותי או חצי-נשיאותי ולרפובליקות פרלמנטריות וחלקן נשארו תחת משטר דיקטטורי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The lifespans of ancient civilisations, www.bbc.com, 2019-02-20 (באנגלית בריטית)
- ^ François Diaz-Maurin, « Fukushima : limites anthropologiques à la complexité et au risque d'effondrement sociétal », Entropia, vol. 12, 2012, p. 99-108
- ^ Uriel Kantor, The Rise and Fall of the Akkadian Empire, TheCollector (באנגלית)
- ^ Decline of the Indus River Valley Civilization (c. 3300-1300 BCE). (2021, June 30). Climate in Global Cultures and Histories: Promoting Climate Literacy Across Disciplines.
- ^ Mississippian Decline, Mississippi Encyclopedia (באנגלית אמריקאית)
- ^ David Herlihy, The Black Death and the Transformation of the West
- ^ Robert Gottfried, The Black Death: Natural and Human Disaster in Medieval Europe
- ^ Shaher Moh'd Rababeh, Nabataean Architectural Identity and its Impact on Contemporary Architecture in Jordan
- ^ Negev Avraham, he late Hellenistic and early Roman pottery of Nabatean Oboda : final report
- ^ Vedran Bileta, Hellenistic Kingdoms: The Worlds of Alexander the Great’s Heirs, TheCollector (באנגלית)
- ^ Roman Gods vs. Greek Gods: Know the Difference (באנגלית אמריקאית)
- ^ Angelos Chaniotis, The Divinity of Hellenistic Rulers
- ^ The Imperial Cult and Deification of Emperors | Ancient Religion Class Notes, Fiveable
- ^ מקס מרדכי פרדקין, ביזנטיון: אדריכלות, אמנות ותרבות, באתר historyistold.com, 2023-09-19
- ^ Christianity - Church, Empire, Alliance | Britannica, www.britannica.com, 2025-05-16 (באנגלית)
- ^ George C. Guins, Soviet Culture: Old Trends and New