קרלוס פואנטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלוס פואנטס
Carlos Fuentes
Carlos Fuentes, Paris - Mar 2009 (6).jpg
לידה 11 בנובמבר 1928
פנמה סיטי, פנמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במאי 2012 (בגיל 83)
מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Carlos Fuentes Macías
עיסוק סופר, תסריטאי, דיפלומט, מחבר רומנים, עורך דין, עיתונאי, משפטן-משורר, פרוזאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Rita Macedo (19571972)
Silvia Lemus (197615 במאי 2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Carlos Fuentes Lemus עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, The Grange School, Santiago עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Death of Artemio Cruz, Terra Nostra, The Old Gringo, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1954–15 במאי 2012 (כ־58 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (2009)
  • פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1994)
  • עיטור ארבע החירויות - חירות הדיבור (2006)
  • פרס רומולו גייגוס (1977)
  • Xavier Villaurrutia Award (1975)
  • פרס מיגל דה סרוואנטס (1987)
  • הפרס הבינלאומי ע"ש מננדס אי פלאיו (1992)
  • הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1984)
  • פרס טובת הכלל (2002)
  • פרס גרינצנה קאבור (1994)
  • Belisario Domínguez Medal of Honor (1999)
  • פרס אלפונסו רייס הבינלאומי (1979)
  • פרס פורמנטור (2011)
  • תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של ברלין (2004)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת בורדו מונטן (2011)
  • פרס האקדמיה המלכותית הספרדית (2004)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ויגו (2001)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת האיים הבלאריים עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma de Carlos Fuentes.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרלוס פואנטס מסיאסספרדית: Carlos Fuentes Macías; ‏ 11 בנובמבר 1928 - 15 במאי 2012) היה סופר ומסאי מקסיקני, הנחשב לאחד מסופריה החשובים של הספרות הלטינו-אמריקאית, לצדם של גבריאל גרסיה מרקס, מריו ורגס יוסה, וחוליו קורטאסר, ולגדול סופריה של מקסיקו. בין יצירותיו ניתן למנות את מותו של ארטמיו קרוס (1962), אאורה פלוס (1962), טרה נוסטרה (1975), הגרינגו הזקן (1985) וכריסטופר שטרם נולד (1987). בהספד שפורסם עם מותו, תיאר הניו יורק טיימס את פואנטס כ"אחד הסופרים הנערצים ביותר בעולם דובר הספרדית ומהמשפיעים ביותר על תנועת הבום הלטינו-אמריקאי" - המתייחסת לתחילת התפשטותה של הספרות הלטינו-אמריקאית באירופה ובשאר העולם בשנות ה -60 וה -70 של המאה העשרים,[1] ואילו הגרדיאן כינה אותו "הסופר המפורסם ביותר במקסיקו".[2] הפרסים הספרותיים הרבים בהם זכה כוללים את פרס מיגל דה סרוונטס וכן את הפרס היוקרתי ביותר המוענק במקסיקו, מדליית הכבוד על שם בליסריו דומינגז. שמו הוזכר פעמים רבות כמועמד לפרס נובל לספרות, אם כי בסופו של דבר לא זכה לכך.[3]

מהלך חיים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פואנטס נולד בפנמה סיטי, בנם של ברטה מסיאס ורפאל פואנטס, שהיה דיפלומט מקסיקני.[1][4] היות שהמשפחה נדדה בעקבו האב במשימותיו הדיפלומטיות, בילה פואנטס את ילדותו בערי בירה שונות באמריקה הלטינית,[2] חוויה שתיאר בהמשך כזו שהעניקה לו את היכולת לראות את אמריקה הלטינית בעיניים ביקורתיות.[5] בין השנים 1934 - 1940 כיהן אביו של פואנטס בשגרירות מקסיקו בוושינגטון די.סי, ארצות הברית,[6] וקרלוס, למד שם בבית ספר בשפה האנגלית, שהפכה לשגורה ורהוטה בפיו. הוא החל גם לכתוב במהלך תקופה זו, ויסד מגזין משלו, אותו חילק לדיירי בנין דירות במתחם בו התגוררה המשפחה.

בשנת 1938 הלאימה מקסיקו את אחזקות הנפט הזרות בשטחה, צעד שהוביל למחאה לאומית בארצות הברית; מאוחר יותר הוא הצביע על האירוע כרגע מכונן בו החל לראות את עצמו כמקסיקני.[6] בשנת 1940 הועברה משפחת פואנטס לסנטיאגו שבצ'ילה. שם החל קרלוס להתעניין לראשונה בסוציאליזם, נושא שיהפוך לאחת מתשוקות חייו, אותו חווה בין השאר באמצעות שירתו של פבלו נרודה .[7] הוא החל להתגורר במקסיקו לראשונה בגיל 16, כאשר החל ללמוד משפטים באוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו (UNAM) במקסיקו סיטי, תוך מחשבה עתידית על קריירה דיפלומטית.[2] במהלך תקופה זו הוא גם החל לעבוד ביומון - "היום" (Hoy) ולכתוב סיפורים קצרים. בהמשך למד במכון ללימודים בינלאומיים בז'נבה.[8]

בשנת 1957 מונה פואנטס למנהל קשרי התרבות במזכירות משרד החוץ המקסיקני.[6] שנה לאחר מכן הוא פרסם את הרומן הראשון שלו "היכן שהאוויר בהיר" (Where the Air Is Clear), והפך מייד ל"סלבריטאי לאומי" דבר שאיפשר לו לעזוב את תפקידו הדיפלומטי ולהתמקד בכתיבה במשרה מלאה.[1] בשנת 1959 הוא עבר להוואנה, קובה, בעקבות המהפכה הקובנית, שם כתב מאמרים ומסות בזכות פידל קסטרו. באותה שנה התחתן עם השחקנית המקסיקנית ריטה מקדו .[2] לזוג נולדה בת משותפת, אך הנישואים לא החזיקו מעמד לאורך זמן. פואנטס שנחשב "נאה ומקובל",[4] ניהל גם רומנים בפרופיל גבוה עם השחקניות ז'אן מורו וג'ין סיברג, אשר שימשו כהשראה לרומן השני שפרסם דיאנה: האלה הצדה לבדה . נישואיו השניים, לעיתונאית סילביה למוס, נמשכו עד מותו.[9]

פואנטס כיהן כשגריר מקסיקו בצרפת בין השנים 1975–1977, והתפטר במחאה על מינויו של הנשיא לשעבר גוסטבו דיאס אורדס לשגריר ספרד.[1] הוא לימד באוניברסיטת קיימברידג', בראון, פרינסטון, הרווארד, קולומביה, אוניברסיטת פנסילבניה, דרטמות' קולג' וקורנל .[9][10] בין חבריו הקרובים היו לואיס בוניואל, ויליאם סטיירון, פרידריך דירנמאט,[6] והסוציולוג סי. רייט מילס, לו הקדיש את ספרו "מות ארטמיו קרוס" .[11] לעומת זאת הוא התרחק מחברו הטוב המשורר המקסיקני זוכה נובל לספרות אוקטביו פס, בשנות השמונים, בשל מחלוקת אידאולוגית בנושא החזית הסנדיניסטית, שפואנטס תמך בה. בשנת 1988, פרסם כתב העת הספרותי שייסד אוקטביו פס "סיבוב" (Vuelta) התקפה חריפה על הלגיטימיות של זהותו המקסיקנית של פואנטס, פרי עטו של האינטלקטואל וההיסטוריון אנריקה קראוזה, ופתח בכך מאבק מר בין פס לפואנטס שנמשך עד מותו של פס ב -1998. בשנת 1989 עמד פואנטס במרכזו של סרט תיעודי באורך מלא ב- PBS - שירות השידור הציבורי האמריקאי: "חציית גבולות: המסע של קרלוס פואנטס", ששודר גם באירופה ושוב ושוב במקסיקו.[12]

לפואנטס נולדו שלושה ילדים. רק אחת מהם נותרה בחיים: ססיליה פואנטס מאסדו, ילידת 1962.[1] הבן, קרלוס פואנטס למוס, נפטר מסיבוכים הקשורים להמופיליה בשנת 1999, בגיל 25. הבת, נטאשה פואנטס למוס (נולדה ב -31 באוגוסט 1974), נפטרה ממנת יתר של סמים, לכאורה, במקסיקו סיטי ב־22 באוגוסט 2005, בגיל 30. [13]

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלוס פואנטס כונה "הבלזק של מקסיקו". פואנטס עצמו ציין את מיגל דה סרוואנטס, וויליאם פוקנר ואונורה דה בלזק כסופרים החשובים ביותר עבורו.[14]

פואנטס תיאר את עצמו כסופר טרום-מודרני, המשתמש רק בעטים, דיו ונייר. הוא שאל "האם מילים צריכות משהו מעבר לכך?" פואנטס אמר שהוא מתעב את אותם סופרים שמלכתחילה טוענים שיש להם מתכון להצלחה. בנאום על תהליך הכתיבה שלו, סיפר שכאשר החל לכתוב, השאלה הראשונה ששאל את עצמו הייתה "למי אני כותב?" [15]

הרומן הראשון של פואנטס "היכן שהאוויר בהיר" (Where the Air Is Clear), זכה להצלחה מיידית.[1] הרומן בנוי סביב סיפורו של פדריקו רובלס - שנטש את האידיאלים המהפכניים שלו כדי להפוך להיות בעל הון רב עוצמה - אך הוא מציע גם "תמונות קליידוסקופית" של מקסיקו סיטי, מה שהופך את הסיפור ל"ביוגרפיה של העיר" כשם שזו ביוגרפיה של אדם אינדיבידואלי.[16] הרומן זכה להצלחה לא רק בשל איכות הפרוזה שלו, שעשתה שימוש כבד במונולוגים פנימיים ובחיטוט בתת מודע, אלא גם בגלל "דיוקנם המובהק של אי השוויון והשחיתות מוסרית במקסיקו המודרנית".[17]

שנה לאחר מכן יצא לאור רומן נוסף, "המצפון הטוב" (Las Buenas Conciencias), המתאר את המעמד הבינוני הנהנה מזכויות יתר בעיר בינונית, שדמותה התבססה ככל הנראה על העיר גואנחואטו. הרומן תואר על ידי מבקר בן זמננו כ"רומן המרקסיסטי הקלאסי". הוא מגולל את סיפורו של צעיר בן המעמד הבינוני שנהייתו אחר שוויון חברתי דוכאה על ידי החומרנות של משפחתו.[18]

הרומן הידוע ביותר של פואנטס, מותו של ארטמיו קרוס ( La muerte de Artemio Cruz) הופיע בשנת 1962 ונחשב כיום ל"יצירה רבת ההשפעה של הספרות האמריקאית - ספרדית מודרנית ".[7] כמו רבות מיצירותיו, הרומן השתמש במספרים מתחלפים, טכניקה שהמבקרת קארן הרדי תיארה כמדגימה "את המורכבות של הדמות האנושית או הלאומית".[6] הרומן מושפע מאוד מהאזרח קיין של אורסון וולס, ומנסה לייצר הקבלות ספרותיות לטכניקות של וולס, כולל תקריב, עריכה צולבת, מיקוד עמוק ופלשבק. כמו במקרה של האזרח קיין, הרומן מתחיל עם הגיבור ששמו מככב בכותרת הספר, כשהוא על ערש דווי; סיפור חייו של קרוס מתמלא ומתברר בהמשך באמצעות פלאשבקים כשהרומן נע בין עבר להווה. קרוס הוא חייל לשעבר של המהפכה המקסיקנית שהפך לעשיר ועוצמתי באמצעות "אלימות, סחיטה, שוחד וניצול אכזרי של העובדים".[19] הרומן בוחן את ההשפעות המשחיתות של הכוח ומעביר ביקורת על עיוות מטרותיהם המקוריות של המהפכנים באמצעות "שליטה מעמדית, אמריקניזציה, שחיתות כלכלית וכישלון הרפורמה בקרקעות".[20]

פואנטס היה סופר פורה ויצירתי מאד. עבודותיו משנות השישים כוללות את הרומן Aura - הילה (1962), אוסף הסיפורים הקצרים Cantar de Ciego - שירת העיוור (1966), הנובלה מתחם קדוש - (Zona Sagrada (1967, ושינוי עור - רומן ניסיוני שמנסה להגדיר תודעה מקסיקנית קולקטיבית על ידי בחינה ופרשנות מחודשת של מיתוס המדינה.[21]

יצירתו של פואנטס משנת 1975 Terra Nostra - טרה נוסטרה - אולי הרומן השאפתני ביותר שלו, היא "יצירה ביזנטית מסיבית" המספרת את סיפורה של כל התרבות ההיספנית.[7] טרה נוסטרה, שעוצבה על פי פיניגנז וייק של ג'יימס ג'ויס, עוברת באופן בלתי צפוי בין המאה השש עשרה למאה העשרים, מחפשת את שורשיה של החברה האמריקאית הלטינית העכשווית במאבק בין הכובשים לאמריקאים הילידים. בדומה לספרו ארטמיו קרוס, גם רומן זה נשען מאוד על טכניקות קולנועיות. הרומן זכה בשנת 1976 בפרס חאבייר וילהורוטיה - פרס הספרות היוקרתי המוענק לסופרים לטינו אמריקאים שפרסמו את ספרם במקסיקו, ובפרס רומולו גייגוס[22] הוונצואלי בשנת 1977.[23]

הרומן שלו "הגרינגו הזקן" (Gringo viejo) משנת 1985, שהתבסס באופן קלוש על היעלמותו של הסופר האמריקני אמברוז בירס במהלך המהפכה המקסיקנית,[9] הפך לרב המכר הראשון בארצות הברית שנכתב על ידי סופר מקסיקני.[3] הרומן מגולל את סיפורה של הארייט ווינסלו, צעירה אמריקאית שנוסעת למקסיקו, ומוצאת את עצמה בחברתם של עיתונאי אמריקאי מזדקן (המכונה רק "הגרינגו הזקן") ותומאס ארויו, גנרל מהפכן. כמו רבות מיצירותיו של פואנטס, הוא בוחן את האופן בו אידיאלים מהפכניים הופכים למושחתים, כאשר ארויו בוחר לרדוף אחר שטר הקנין של האחוזה בה עבד בעבר כמשרת תחת אשר לרדוף אחר יעדי המהפכה.[24] בשנת 1989 עובד הרומן לסרט אמריקני, שנשא את שם הספר - הגרינגו הזקן, בכיכובם של גרגורי פק, ג'יין פונדה וג'ימי סמיט. כתבת פרופיל ארוכה על פואנטס שפורסמה במגזין האמריקני "אמא ג'ונס", מתארת את צילומי הסרט "הגרינגו הזקן" במקסיקו עם פואנטס על הסט.[25]

באמצע שנות השמונים פואנטס החל להמשיג את כלל יצירותיו, הן של העבר והן העתידיות, בארבעה עשר מחזורים אותם כינה "גילו של הזמן", והסביר כי סך עבודתו היא שיקוף של הזמן. תוכנית המחזור הופיעה לראשונה כדף במהדורה הספרדית של הרומן הסאטירי שלו כריסטופר שטרם נולד בשנת 1987, וכעמוד בספריו הבאים עם תיקונים קלים לתוכנית המקורית.[26][27]

בשנת 1992 פרסם פואנטס את המראה הקבורה: הרהורים על ספרד והעולם החדש, מאסה היסטורית שמנסה לכסות את כל ההיסטוריה התרבותית של ספרד ואמריקה הלטינית. הספר בא כהשלמה לסדרת טלוויזיה בערוץ דיסקברי ולסדרת הטלוויזיה של ה- BBC שנשאה את אותו שם.[28] עבודות העיון של פואנטס כוללות גם את הרומן ההיספנו-אמריקני החדש - (La nueva novela hispanoamericana ), משנת 1969, שהוא יצירת הביקורת הספרותית העיקרית שלו, ו"סרוונטס או ביקורת הקריאה"משנת 1976 (“Cervantes; or, The Critique of" Reading” ), הומאז' 'לסופר הספרדי מיגל דה סרוואנטס .[21]

בשנת 1999 פרסם פואנטס את הרומן - השנים עם לאורה דיאז The Years With Laura Diaz, ספר המשך לרומן הגדול שלו - מותו של ארטמיו קרוס, הדמויות הן מאותה התקופה, אך הסיפור מסופר על ידי אישה שהוגלתה ממחוז מושבה לאחר המהפכה. הרומן כולל כמה מסיפורי ההיסטוריה המשפחתית של פואנטס בוורקרוז, והוא כונה "רומן עצום ופנורמי" העוסק ב"שאלות של קידום, מהפכה ומודרניות", וב"חייו הרגילים של הפרט הנאבק למצוא את מקומו".[29][30]

ההיסטוריון המקסיקני אנריקה קראוז היה מבקר נמרץ של פואנטס וכתביו, וכינה אותו "גנדרן הגרילה" במאמר משנת 1988. זאת לאור הפער הניכר, לטענתו, בין הפוליטיקה המרקסיסטית של פואנטס לבין אורח חייו האישיים.[31] קרוז האשים את פואנטס כי הוא "מוכר" את ממשלת PRI (מפלגת השלטון המהפכנית-המוסדית של מקסיקו באותה העת ומאז 1929) ועל כי הוא "מנותק מכל קשר עם מקסיקו", תוך שהוא דוחק באנשים לפנות לקהלים זרים להוציא דיבתה: "קיים החשד במקסיקו שפואנטס פשוט משתמש במקסיקו כנושא, מעוות את דמותה אל מול הציבור הצפון אמריקני"[4][32] המאמר, שפורסם במגזין "סיבוב"- Vuelta של אוקטביו פס, עורר מאבק מר בין פס לפואנטס שנמשך עד מותו של פס.[6] עם זאת, לאחר מותו של פואנטס, קרוז תיאר אותו לכתבים כ"אחד הסופרים המבריקים ביותר של המאה העשרים ".[33]

כתביו של פואנטס תורגמו ל -24 שפות.[3] הוא נשאר פורה ויוצר עד סוף ימיו. מאמר שכתב על ממשלת צרפת החדשה הופיע בעיתון רפורמה ממש ביום מותו.[34]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוס אנג'לס טיימס תיאר את תפיסתו הפוליטית של פואנטס כ"ליברלית מתונה", וציין כי הוא מתח ביקורת על "סטיות השמאל והימין כאחד". פואנטס היה מבקר ותיק של ממשלת המפלגה המהפכנית - המוסדית (PRI) ששלטה במקסיקו בין שנת 1929 ועד לבחירת ויסנטה פוקס לנשיאות בשנת 2000, ומאוחר יותר ביקר את מקסיקו על חוסר יכולתה להפחית את אלימות הסמים. הוא הביע את אהדתו למורדי הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי בצ'יאפס .[1] פואנטס היה ביקורתי גם כלפי מדיניות החוץ של ארצות הברית, כולל כלפי התנגדותו של רונלד רייגן לחזית הסנדיניסטית,[6] הטקטיקות נגד הטרור[6] של ג'ורג 'וו. בוש, מדיניות ההגירה של ארצות הברית,[3] ותפקיד ארצות הברית במלחמת הסמים המקסיקנית .[4] עמדותיו הפוליטיות הביאו לאיסור כניסתו לארצות הברית עד להתערבות בקונגרס בשנת 1967 שהסיר את המניעה. באחת הפעמים בהן נשלל ממנו האישור לנסוע לאירוע השקת ספרים בעיר ניו יורק בשנת 1963, הוא הגיב באומרו "הפצצות האמיתיות הן הספרים שלי, לא אני". שנים לאחר מכן, בשלב מאוחר יותר בחייו, הוא העיר כי "ארצות הברית טובה מאוד בהבנת עצמה, ורעה מאוד בהבנת אחרים."[2]

משרד החוץ האמריקני ולשכת החקירות הפדרלית של ארצות הברית - FBI, עקבו מקרוב אחר פואנטס במהלך שנות ה -60 של המאה הקודמת, ועיכבו בכוונה את בקשותיו לאשרות כניסה ולעיתים קרובות אף דחו אותן.[35] תיק ה-FBI של פואנטס, שפורסם ב־20 ביוני 2013, חושף כי הדרגים העליונים של ה-FBI התעניינו בתנועותיו של פואנטס, בגלל חשדות לנטייה קומוניסטית של הסופר וביקורתו על מלחמת וייטנאם. ראש ה-FBI לאורך שנים, קלייד טולסון, היה מכותב לכמה עדכונים בנושא פואנטס.

אף כי תמך במהפכה הקובנית של פידל קסטרו, בתחילת הדרך, פואנטס פנה נגד קסטרו לאחר שסומן כ"בוגד" בקובה בשנת 1965 מפני שהשתתף בוועידה בניו יורק[6] ועל רקע מאסר המשורר הקובני הברטו פאדילייה בשנת 1971 על ידי הממשלה הקובנית בשל ביקורת שהעביר עליה.[2] הגרדיאן תיאר אותו כמי שהשיג "הישג נדיר של אינטלקטואל לטינו אמריקני, איש השמאל, שאימץ גישה ביקורתית כלפי קובה של פידל קסטרו מבלי שהוגדר חייל של וושינגטון." פואנטס ביקר גם את נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, וכינה אותו "מוסוליני טרופי".[1]

בהודעה האחרונה של פואנטס בטוויטר נכתב, "חייב להיות משהו מעבר לטבח ולברבריות שיתמוך בקיומה של האנושות וכולנו חייבים לעזור לחפש אותו." [36]

פטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־15 במאי 2012 נפטר פואנטס בבית החולים אנג'לס דל פדרגל בדרום מקסיקו סיטי כתוצאה משטף דם חמור.[9] הוא הובא לשם לאחר שרופאו מצא אותו מתמוטט בביתו במקסיקו סיטי.

נשיא מקסיקו פליפה קלדרון כתב בטוויטר, "אני מצטער מאוד על מותו של קרלוס פואנטס האהוב והנערץ שלנו, סופר ומקסיקני אוניברסלי. נוח בשלום. "[5] חתן פרס נובל מריו ורגאס יוסה הצהיר, "עם מותו אנו מאבדים סופר שיצירתו ונוכחותו הותירו חותם עמוק". נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, כינה את פואנטס "חבר גדול של ארצנו" וקבע כי פואנטס "הגן בלהט על רעיון פשוט ומכובד של אנושיות".[37] סלמאן רושדי צייץ "נוח בשלו, קרלוס, חבר שלי".

פואנטס זכה להלוויה ממלכתית ב -16 במאי 2012, ומסע הלוויתו עצר לרגע את התנועה במקסיקו סיטי. הטקס נערך ב- ארמון האמנויות היפות והשתתף בו הנשיא קלדרון.[37]

רשימת עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La región más transparente (היכן שהאוויר בהיר ) (1958) ISBN 978-970-58-0014-6
  • Las buenas conciencias ( המצפון הטוב ) (1961) ISBN 978-970-710-004-6
  • אאורה (1962) ISBN 978-968-411-181-3
  • La muerte de Artemio Cruz ( מותו של ארטמיו קרוס ) (1962) ISBN 978-0-374-52283-4
  • Cambio de piel ( שינוי עור ) (1967)
  • Zona sagrada (מתחם קדוש ) (1967)
  • Cumpleaños ( יום הולדת ) (1969)
  • טרה נוסטרה (1975) [38]
  • La cabeza de la hidra ( ראש ההידרה ) (1978)
  • Una familia lejana ( יחסים רחוקים ) (1980)
  • Gringo viejo (הגרינגו הזקן) (1985)
  • Cristóbal Nonato ( כריסטופר שטרם נולד ) (1987)
  • Ceremonias del alba (הטקסים של אלבה) (1991)
  • הקמפיין (1992)
  • Diana o la cazadora solitaria ( דיאנה: האלה הצדה לבדה ) (1995)
  • La frontera de cristal (גבול הקריסטל: רומן בין תשעה סיפורים ) (1996)
  • Los años con Laura Díaz ( השנים עם לורה דיאז ) (1999) - היה מועמד לפרס דבלין לספרות בשנת 2002 (לצד ספר של הלן דוויט)
  • Instinto de Inez (2001) מכון אינז
  • La silla del águila (כס הנשר) (2002)
  • Todas las familias felices ( כל המשפחות מאושרות ) (2006), ISBN 987-04-0557-6
  • La voluntad y la fortuna (הגורל והתשוקה) (2008), ISBN 978-1400068807
  • Adán en Edén (2009 (אדם בגן עדן)
  • ולאד (2010)
  • Federico en su Balcón - 2012 (פדריקו במרפסת שלו) (פורסם לאחר מותו)

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Los días enmascarados -1954 ימים רעולי פנים
  • Cantar de ciegos - 1964 שירת העיוורים
  • Chac Mool y otros cuentos -1973 צ'אק מול ועוד סיפורים
  • 1983 - Agua quemada מים שרופים ISBN 968-16-1577-8
  • 1990 - Constancia and other Stories For Virgins קונסטנציה וסיפורים נוספים לבתולות
  • 1991- Dos educaciones ISBN 84-397-1728-8 שתי השכלות
  • 1994- El naranjo עץ התפוז
  • Inquieta compañía - 2004 חברה חסרת מנוח
  • 2008 - Happy Families משפחות מאושרות
  • 1964 - Las dos Elenas שתי אלנות
  • El hijo de Andrés Aparicio בנו של אנדרס אפריסיו

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970- Todos los gatos son pardos
  • El tuerto es rey - 1970.
  • 1971 - Los reinos originarios: teatro hispanomexicano
  • 1982- Orquídeas a la luz de la luna
  • Ceremonias del alba -1990

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974- ¿No oyes ladrar los perros?
  • 1967- Pedro Páramo
  • Los caifanes -1966
  • Un alma pura -1965 (episode from Los bienamados)
  • Tiempo de morir -1965 (נכתב בשיתוף עם גבריאל גרסיה מרקס)
  • 1964- Las dos Elenas
  • 1964- El gallo de oro (נכתב בשיתוף עם גבריאל גרסיה מארקס ורוברטו גאלדון, על פי סיפור קצר מאת חואן רולפו)

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1967 פרס הספרייה בגין הספר שינוי עור
  • 1972 חבר הקולגיום הלאומי של מקסיקו[23]
  • 1972 פרס מאזאטלן לספרות בגין הספר Tiempo mexicano פואנטס סירב לקבל את הפרס במחאה על מדיניות ממשלת מדינת סינלואה כנגד תנועת הסטודנטים באוניברסיטה הציבורית של סינלואה [39]
  • 1976 פרס חאבייר וילהורוטיה בגין הספר טרה נוסטרה[22]
  • 1977 פרס רומולו גייגלוס בגין הספר טרה נוסטרה
  • 1979 פרס אלפונסו רייס הבינלאומי
  • 1983 דוקטורט לשם כבוד מטעם אוניברסיטת הרווארד [40]
  • 1984 הפרס המקסיקני הלאומי לאמנויות ומדעים [41]
  • 1984 סדרת הרצאות מאסיי [42]
  • 1987 פרס מיגל דה סרוונטס[3]
  • 1987 תואר דוקטור לשם כבוד (דוקטור לספרות) שהוענק מטעם אוניברסיטת קיימברידג ' [43]
  • 1989 פרס Istituto Italo-Latino Americano בגין הגרינגו הזקן[7]
  • מסדר הכשרון הלאומי של צרפת 1992
  • 1992 פרס מננדז פלאיו הבינלאומי[44]
  • מפקד מסדר הכבוד של צ'ילה 1993
  • 1993 תואר דוקטור לשם כבוד (דוקטור למכתבים) שהוענק מטעם אוניברסיטת טאפטס [45]
  • 1994 - פרס גרינזנה קאבור
  • 1994 - פרס נסיך אסטוריאס
  • 1994- מדליית פבלו פיקאסו של אונסק"ו משנת
  • 1999 - מדליית הכבוד של בליסאריו דומינגז [46]
  • 2001 - חברות כבוד באקדמיה למקסיקו לשפות [47]
  • 2004 - פרס האקדמיה המלכותית הספרדית עבור היצירה - בזה אני מאמין [48]
  • Premio Galileo פרס גלילאו [49]
  • 2006 - פרס ארבע החירויות בגין חופש הדיבור וההבעה [50]
  • 2006- הרצאת הויזינגה [51]
  • 2006 - פרס האקדמיה האמריקאית להשגים - לוחית זהב [52]
  • 2008 - הפרס הבינלאומי דון קישוט איש למאנשה
  • 2009- פרס הצלב הגדול של מסדר איזבלה הקתולית
  • 2011 - פרס פורמנטור
  • 2012 - ייסוד הפרס הבינלאומי על שם קרלוס פואנטס ליצירה ספרותית בספרדית מטעם ממשלת מקסיקו.[53]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Anthony DePalma (15 במאי 2012). "Carlos Fuentes, Mexican Man of Letters, Dies at 83". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Nick Caistor (15 במאי 2012). "Carlos Fuentes obituary". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  3. ^ 1 2 3 4 5 Anahi Rama; Lizbeth Diaz (15 במאי 2012). "Mexican novelist Carlos Fuentes dies at 83". Chicago Tribune. Reuters. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  4. ^ 1 2 3 4 Reed Johnson; Ken Ellingwood (16 במאי 2012). "Carlos Fuentes dies at 83; Mexican novelist". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  5. ^ 1 2 "Mexican author Carlos Fuentes dead at 83". BBC News. 16 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Marcela Valdes (16 במאי 2012). "Carlos Fuentes, Mexican novelist, dies at 83". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  7. ^ 1 2 3 4 Howard Fraser; Daniel Altamiranda; Susana Perea-Fox (ינואר 2012). "Carlos Fuentes". Critical Survey of Long Fiction. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל, July 2018)(הקישור אינו פעיל)
  8. ^ "Carlos Fuentes". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2016. 
  9. ^ 1 2 3 4 "Carlos Fuentes, prolific Mexican novelist, essayist, dies at 83; mourned around globe". The Washington Post. Associated Press. 15 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל)
  10. ^ Jonathan Roeder; Randall Woods (15 במאי 2012). "Carlos Fuentes, Mexican Author With Global Fans, Dies At 83". Bloomberg. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  11. ^ Maarten van Delden (1993). "Carlos Fuentes: From Identity to Alternativity". Modern Language Notes (Johns Hopkins University) 108 (2): 331–346. JSTOR 2904639. doi:10.2307/2904639. 
  12. ^ "Crossing Borders: The Journey of Carlos Fuentes". 
  13. ^ "Muere Natasha Fuentes Lemus, hija de Carlos Fuentes". Letralia. 5 בספטמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  14. ^ The Latin Master The Guardian 5 May 2001
  15. ^ "Desconfía Carlos Fuentes de los escritores con éxito garantizado". El Universal (בספרדית). 13 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  16. ^ Genevieve Slomski (נובמבר 2010). "Where the Air Is Clear". Masterplots. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל, August 2018)
  17. ^ Husna Haq (16 במאי 2012). "Carlos Fuentes: 5 best novels". The Christian Science Monitor. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  18. ^ Seldan Rodman (12 בנובמבר 1961). "Revolution Isn't Enough". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  19. ^ "The Death of Artemio Cruz". Masterplots. נובמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל, August 2018)
  20. ^ Genevieve Slomski; Thomas L. Erskine (ינואר 2009). "The Death of Artemio Cruz". Magill's Survey of World Literature. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל, August 2018)
  21. ^ 1 2 Carlos Fuentes: Mexican writer and diplomat Encyclopaedia Britannica
  22. ^ 1 2 "Premio Xavier Villaurrutia". El poder de la palabra. אורכב מ-המקור ב-September 11, 2017. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2009. 
  23. ^ 1 2 "Fuentes, Carlos" (בספרדית). Colegio Nacional. אורכב מ-המקור ב-January 7, 2012. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  24. ^ Bernadette Flynn Low (נובמבר 2010). "The Old Gringo". Masterplots. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל, August 2018)
  25. ^ "Carlos Fuentes: The Mother Jones Interview". 
  26. ^ Raymond L. Williams; The Writings of Carlos Fuentes University of Texas Press 1996, page 41
  27. ^ Raymond L. Williams; The Writings of Carlos Fuentes University of Texas Press 1996, page 110
  28. ^ In the Embrace of Spain The New York Times 26 April 1992
  29. ^ Raymond L. Williams; The Writings of Carlos Fuentes University of Texas Press 1996, page 152
  30. ^ [1] Alex Clark; "A picture of mural life", The Guardian 12 May 2001
  31. ^ Marjorie Miller (17 במאי 2012). "Appreciating Mexican author Carlos Fuentes". Google News. Associated Press. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. 
  32. ^ "Mexico mourns death of Carlos Fuentes". The Telegraph (London). 15 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. 
  33. ^ "Reaction to death of Mexican author Carlos Fuentes". CBS News. 15 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2012. 
  34. ^ Alejandro Escalona (16 במאי 2012). "Carlos Fuentes embraced Chicago". Chicago Sun-Times. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  35. ^ Graham Kates (21 ביוני 2013). "FBI Foiled and Followed Author". NYCity News Service. בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2013. 
  36. ^ Noam Cohen (15 במאי 2012). "The Day Carlos Fuentes Took to Twitter". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  37. ^ 1 2 Gaby Wood (17 במאי 2012). "Presidents and Nobel winners honour Mexican writer Carlos Fuentes". The Telegraph (London). בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  38. ^ Miles, Valerie (2014). A Thousand Forests in One Acorn. Rochester: Open Letter. עמ' 87–96. ISBN 978-1-934824917. 
  39. ^ El premio en la página del Carnaval de Mazatlán Archived 2007-08-23 at the Wayback Machine
  40. ^ "Harvard Honorary Degrees". 
  41. ^ Consejo Nacional para la Cultura y las Artes. "Premio Nacional de Ciencias y Artes". Secretaría de Educación Pública. אורכב מ-המקור ב-July 22, 2011. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2009. 
  42. ^ Carlos Fuentes (7 בנובמבר 1984). "The 1984 CBC Massey Lectures, "Latin America: At War With The Past"". Canadian Broadcasting Corporation. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  43. ^ "Cambridge Honorary Degrees". אורכב מ-המקור ב-February 1, 2013. 
  44. ^ "Muere Carlos Fuentes". lne.es. Reuters. 15 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  45. ^ "Commencement Speakers: Office of the Trustees". 
  46. ^ "Personas Galardonadas y Discursos Pronunciados". Senado de la Republica de Mexico. 17 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  47. ^ "Miembros de la Academia Mexicana de la Lengua" (בספרדית). Academia Mexicana de la Lengua. אורכב מ-המקור ב-January 9, 2010. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  48. ^ Real Academia Española (2004). "Premio Real Academia Española de creación literaria 2004". אורכב מ-המקור ב-September 30, 2010. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2010. 
  49. ^ "Dan a Carlos Fuentes premio Galileo 2000". El Siglo=. 20 ביוני 2005. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  50. ^ "Laureates Since 1982". The Franklin D. Roosevelt Four Freedoms Award. 2012. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2012. 
  51. ^ "Huizinga-lezing archief" (בהולנדית). Leiden University. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2012. 
  52. ^ "Carlos Fuentes Biography and Interview". www.achievement.org. American Academy of Achievement. 
  53. ^ "Conaculta anuncia el Premio Internacional Carlos Fuentes a la Creación Literaria en el Idioma Español" (בספרדית). 3 ביולי 2012. בדיקה אחרונה ב-4 ביולי 2012. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרלוס פואנטס בוויקישיתוף