קרלו בואונפרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרלו בואונפרטה
Carlo Buonaparte.jpg
לידה 29 במרץ 1746
אז'אקסיו, קורסיקה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בפברואר 1785 (בגיל 38)
מונפלייה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שמאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בונפרטה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרלו מריה בואונפרטהאיטלקית: Carlo Maria Buonaparte;‏ 27/29 במרץ 1746 אז'אקסיו, קורסיקה - 24 בפברואר 1785 מונפלייה, ממלכת צרפת) היה בן אצולה קורסיקני מבית בונפרטה.[1] היה פרקליט ופוליטיקאי, ושימש כנציג קורסיקה בחצרו של לואי השישה עשר, מלך צרפת. היה אביו של נפוליאון בונפרטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלו נולד ב-27 או 29 במרץ 1746, בעיר אז'אקסיו שבאי קורסיקה, שנשלט אז בידי הרפובליקה של ג'נובה. הוא היה הצעיר מבין שלושת ילדיו של ג'וזפה בואונפרטה, אשר ייצג את אז'אקסיו במועצה הקורסיקנית בקורטי ב-1749. משפחת בואונפרטה הייתה משפחה בורגנית אמידה, שמוצאה היה בליגוריה לקראת סוף המאה ה-15. לבני בואונפרטה נודעה השפעה רבה בקורסיקה, והם אף טענו שהם חלק ממשפחת אצולה חשובה מטוסקנה, אם כי הדוכס הגדול של טוסקנה סירב להכיר בכך. קרלו מצדו, נהג לכנות את עצמו "אציל פירנצה ואז'אקסיו".[2]

כמו מרבית בני משפחתו, קרלו לא בחר בקריירה צבאית ויצא ללמוד משפטים באוניברסיטת פיזה.[2] אולם בעקבות מותו של ביו, עזב את הלימודים וחזר לקורסיקה. בגיל שמונה עשרה, הוא התחתן עם לטיציה ראמולינו בת ה-13, שהייתה גם היא ממשפחה קורסיקנית מכובדת ועשירה מאוד. הנישואים היו פוליטיים בעיקרם והשתלמו מאוד מבחינתו של קרלו. לטיציה הביאה עמה כנדוניה של שדה בת שלושים ואחד דונם, וכן טחנת קמח, שהניבו הכנסה שנתית של בערך 10,000 לירות שטרלינג.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1755, העם הקורסיקני הכריז על התנתקות מג'נובה ועל הקמת "הרפובליקה של קורסיקה". בשנת 1764 הוא התמנה כמזכירו וכעוזרו האישי של מנהיג הרפובליקה, פסקואלה פאולי. בשנת 1766 הוא נשלח לרומא כדי לשאת ולתת עם האפיפיור קלמנט השמיני על הכרה ברפובליקה הקורסיקנית. מסיבות לא ברורות, בשנת 1768 הוא חזר לקורסיקה. זמן קצר לאחר שובו, ג'נובה הציעה לממלכת צרפת את קורסיקה (שבאופן רשמי היא עוד שלטה בו) כתשלום עבור חוב. הצרפתים, שקורסיקה הייתה אסטרטגית מאוד לצורך הגנת החופים שלהם, הסכימו להצעה בשמחה. הקורסיקנים ברובם התנגדו למהלך זה, ולואי החמישה עשר, מלך צרפת נאלץ לשלוח את גייסותיו כדי לקחת את האי בכוח. בואונפרטה נודע בנאום נלהב שנשא כנגד הפולשים הצרפתים, אולם במאי 1769 הובסו הקורסיקנים בקרב פונטה נובו, ופאולי ותומכיו נאלצו לברוח להר רוטונדו.[3]

בואונפרטה לא נותר נאמן לפאולי. הוא חזר לאז'אקסיו, ועד מהרה השתלב במשטר החדש וקיבל תואר למשפטים מאוניברסיטת פיזה. באפריל 1770, הכריז המשטר הצרפתי על ייסודה של אצולה קורסיקנית (שלא הייתה קיימת עד אז). בואונפרטה הצליח להוכיח את מוצאו האצילי, והפך לפיכך לבן אצולה. הוא הוסיף לשמו את התואר "דה" כמנהג הצרפתים.[2] את בניו הוא שלח להתחנך בצרפת. ביולי 1777 הוא מונה כנציג הרשמי של קורסיקה אצל לואי השישה עשר, מלך צרפת. תפקיד בו חשק זמן רב. למרות שלל התארים שלו, בואונפרטה לא אמר די וחפץ בנכסים שיצדיקו את מעמדו. עם זאת, הוא איבד את כספו במהירות ונודע בחיבתו להימורים. הוא כותב ביומנו:

בפריז, קיבלתי 4,000 פרנקים מהמלך ועמלה של 1,000 כתרים מהממשלה, אבל חזרתי בלי פרוטה.

בשנת 1782 הוא לקה במחלה שהייתה ככל הנראה סרטן הקיבה. הוא סבל מכאבים עזים, ונסע למונפלייה בתקווה למצוא שם טיפול רפואי נאה. עם זאת, אף רופא לא הצליח להקל על כאביו. הוא מת במונפלייה ב-24 בפברואר 1785.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלטיציה ראמולינו היו לקרלו שלושה עשר ילדים, שמתוכם רק שמונה הגיעו לבגרות:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Herold, J. Christopher, "The Age of Napoleon", American Heritage Inc, 1963.
  • McLynn, Frank, "Napoleon", Pimlico, 1998..
  • Seward, Desmond, "Napoleon's Family", Viking Penguin, 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרלו בואונפרטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Buonaparte באיטלקית, השפה המדוברת בקורסיקה דאז. נפוליאון שינה את השם ל-Bonaparte המותאם לצרפתית רק בשנות העשרים לחייו.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 קאלבה, עמ' 8.
  3. ^ קאלבה, עמ' 9.