קרלו השלישי, מלך נאפולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלו השלישי, מלך נאפולי
Carlo III
לידה 1345
קוריליאנו קלאברו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בפברואר 1386 (בגיל 41 בערך)
וישגראד, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת נאפולי, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה סקשפהרוואר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Margaret of Durazzo (1369–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית אנז'ו
אב Louis of Durazzo, Count of Gravina עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Margaret of San Severino עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Joanna II of Naples
לאדיסלאוס מנאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמל האצולה של קרלו השני, מלך נאפולי.

שארל הקצר או שארל מדוראצו (134524 בפברואר 1386) היה מלך נאפולי ומלך ירושלים בין השנים 1382 ל-1386 כקרלו השלישי, ומלך הונגריה בין 1385 ל-1386 כקארוי השני . בשנת 1381, שארל יצר את מסדר הספינה האבירי. בשנת 1383, הוא ירש את נסיכות אכאיה לאחר מותו של ז'אק מבו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונוער (1354 או 1357 – 1370)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל היה בנם היחיד של לואי מדוארצו ואשתו, מרגרט מסנסוורינו. לואי מדוראצו היה בנו הצעיר של ז'אן, דוכס דוראצו, שהיה בנם הצעיר של קרלו השני, מלך נאפולי ומריה מהונגריה. תאריך לידתו של שארל אינו ודאי: הוא נולד ב-1354, לפי ההיסטוריון Szilárd Süttő, וב-1357, לפי ננסי גולדסטון. שארל נולד בדוראצו. [1]

לואי מדוראצו מרד נגד בני דודיו, ז'אן הראשונה, מלכת נאפולי, ובעלה, לואי מטארנטו באביב 1360, אך הוא הובס. הוא גם נאלץ לשלוח את הילד שארל כבן ערובה לחצר המלכה ז'אן הראשונה בנאפולי. לאחר שאביו של שארל מת בכלא בקיץ 1362, המלכה ז'אן הורתה כי שארל יטופל "בכל הכבוד הראוי לבית המלוכה ולשמור עליו במדינה מלכותית".

בן דודו הרחוק של שארל, לאיוש הראשון, מלך הונגריה, שלא הוליד בן, החליט להזמין את שארל להונגריה. שארל הגיע להונגריה בשנת 1364 או 1365. המלך לאיוש תכנן בתחילה לארגן נישואים בין שארל לאנה, שהייתה בתו של קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. עם זאת, המשא ומתן על נישואיהם הופסק משום שהיחסים בין לאיוש הראשון לקרל הרביעי הידרדרו. לאחר מכן, לאיוש הציע נישואים בין שארל ובת דודתו של שארל, מרגרט מדוראצו, שהייתה בתה הצעירה של אחותה הצעירה של המלכה ז'אן, מריה מקלבריה. על אף שהמלכה התנגדה לנישואים, האפיפיור אורבנוס השישי העניק את רשות האפיפיור שהייתה הכרחית לנישואין ב-15 ביוני 1369. נישואיהם התקיימו בנאפולי ב-24 בינואר 1370.

לאיוש הפך את שארל למושל סלאבוניה, קרואטיה ודלמטיה בתואר דוכס בשנת 1371.

מלחמה על נאפולי (1379–1381)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן הראשונה, מלכת נאפולי הכירה רשמית בקלמנס השביעי כאפיפיור החוקי נגד אורבנוס השישי ב-22 בנובמבר 1378. היא אף נתנה מחסה לקלמנס השביעי, שגורש מרומא, ועזרה לו לעזוב את איטליה לאביניון במאי 1379 כתגמול, האפיפיור אורבנוס השישי נידה את המלכה והכריז שהיא משוללת מממלכתה לטובת שארל מדוראצו ואשתו מרגרט ב-17 ביוני.

הסכסוך בין ז'אן לאפיפיור אורבנוס השישי גרם לאפיפיור (כאדון פיאודלי של הממלכה) להכריז עליה כמודחת ב-1381 ולתת את הממלכה לשארל. הוא צעד על ממלכת נאפולי עם צבא קרואטי, הביס את בעלה אוטו, דוכס בראונשווייג-גרובנהאגן, בסן גרמנו, כבש את העיר וצר על ז'אן בקסטל דל'אובו. לאחר הניסיון הכושל של אוטו להקל עליה, שארל לכד אותה והכניס אותה לכלא בסן פלה. זמן קצר לאחר מכן, כאשר הגיע לידי שארל כי היורש המאומץ שלה, לואי הראשון, דוכס אנז'ו, יצא למסע לכיבוש מחדש של נאפולי, שארל חנק את המלכה בכלא בשנת 1382, וכך הפך למלך נאפולי.

משלחתו של לואי מנתה כ-40,000 חיילים, כולל אלה של אמדאו השישי, רוזן סבויה, וזכתה לתמיכתם הכספית של האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי וברנבו ויסקונטי ממילאנו. שארל, שסמך על פלוגות שכירי החרב תחת ג'ון הוקווד וברטולומיאו ד'אלוויאנו, בסך כולל של כ-14,000 איש, הצליח להסיט את הצרפתים מנאפולי לאזורים אחרים בממלכה ולהציק להם בטקטיקות גרילה. אמדאו חלה ומת במוליזה ב-1 במרץ 1383, וחייליו נטשו את השדה. לואי ביקש עזרה ממלך צרפת, ששלח לו צבא תחת אנגרן השביעי, אדון קוסי. האחרון הצליח לכבוש את ארצו ולאחר מכן לפלוש לממלכת נאפולי, אך באמצע הדרך הגיעה הידיעה כי לואי מת לפתע בביסגלי ב-20 בספטמבר 1384.

בינתיים, היחסים עם אורבנוס השישי נעשו מתוחים, מכיוון שהוא חשד ששארל זומם נגדו. בינואר 1385 נעצרו שישה קרדינלים, ואחד, תחת עינויים, חשף את חלקו של שארל בקונספירציה. לאחר מכן הוא נידה את שארל ואשתו, והטיל חרם על ממלכת נאפולי. המלך השיב בכך ששלח את אלבריקו דה ברביאנו למצור על האפיפיור בנוצ'רה. לאחר שישה חודשי מצור, אורבנוס שוחרר על ידי שני ברונים נאפוליטניים שעמדו לצד לואי מאנז'ו, ריימונדלו אורסיני וטומסו די סנסוורינו.

ירושה בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד אורבן מצא מקלט בגנואה, שארל עזב את הממלכה כדי לעבור להונגריה. עם מותו של המלך לאיוש הראשון, הוא תבע את כס המלכות ההונגרי כזכר האנגוויני הבכיר והדיח את בתו של לאיוש מריה, מלכת הונגריה בדצמבר 1385. לא היה לו קשה לקחת את השלטון, שכן הוא זכה לתמיכתם של כמה לורדים קרואטים ולמגעים רבים שיצר במהלך כהונתו כדוכס קרואטיה ודלמטיה. עם זאת, אליזבתה מבוסניה, אלמנתו של לאיוש ואמה של מריה, סידרה להתנקש בחייו של קארוי ב-7 בפברואר 1386. הוא מת מפצעיו בווישגראד ב-24 בפברואר.

הוא נקבר בווישגראד ללא טקס דתי, בגלל הנידוי שלו שהיה עדיין בתוקף על ידי האפיפיור אורבנוס השישי. בנו לדיסלאו (שנקרא לכבודו של לאסלו הראשון, מלך הונגריה) ירש אותו בנאפולי, בעוד העוצרים של מריה מהונגריה החזירו אותה למלכת הונגריה. עם זאת, לדיסלאו ניסה להשיג את הכתר של הונגריה לאחר מכן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקארוי השלישי ולמרגרט מדוראצו היו שלושה ילדים:

  • מריה מדוראצו (1369–1371).
  • ז'אן השנייה, מלכת נאפולי (23 ביוני 1373 – 2 בפברואר 1435).
  • לדיסלאו, מלך נאפולי (11 בפברואר 1377 – 6 באוגוסט 1414).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Giovanni Tarcagnota (1566). Del sito, et lodi della citta di Napoli con una breve historia de gli re suoi, et delle cose pui degne altrove ne' medesimi tempi abvenute. Scotto Gis. Maria. p. 77.