קרלו שטרנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלו שטרנגר
קרלו שטרנגר, 2010
קרלו שטרנגר, 2010
לידה 16 ביולי 1958
בזל, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוקטובר 2019 (בגיל 61)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרלו (חיים) שְׁטְרֶנְגֶר (Strenger; ‏16 ביולי 195825 באוקטובר 2019) היה פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרנגר נולד בבזל לאם בלגית ולאב שווייצרי, שניהם יהודים דתיים, וקיבל חינוך דתי-ציוני. אחיו (גבריאל שטרנגר) ואחותו אף הם פסיכולוגים. הוא סיפר בראיון שעד גיל 18 הספיק לקרוא, בין השאר, את כל כתבי פרויד, קאנט וניטשה, ביחד עם לימודי תורה וגמרא. בצעירותו הדריך בבני עקיבא ועבד כחזן. בנעוריו איבד את האמונה באלוהים, ובגיל 17 חדל להניח תפילין. למד בישיבה שנה אחת בלבד ואז יצא בשאלה. בגיל 20 עלה לישראל והחל ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים; סיים דוקטורט משולב בשני התחומים. ב-1983 והוא בן 24, החל ללמד במשרה מלאה באוניברסיטה קורסים בפילוסופיה. עם הזמן התמחה והחל ללמד גם פסיכולוגיה.

ב-1990 סיים את הדוקטורט. אז גם החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, תחילה כמרצה מן החוץ. מ-2004 היה פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב. בנוסף הוא היה פסיכולוג קליני וקיבל מטופלים באופן פרטי.

שטרנגר פרסם 11 ספרים, אשר תורגמו לשלל שפות, ביניהן קוריאנית, רוסית, צרפתית, גרמנית, דנית וצ'כית. בעוד ספריו הראשונים עסקו בעיקר בפסיכולוגיה של העצמי, ספריו האחרונים עסקו בהגות פוליטית, בייחוד במהותם של ליברליזם וחירות בעידן המודרני. במקביל, פרסם מעת לעת מאמרי דעה בעיתונים בינלאומיים, לרבות ב"Neue Zürcher Zeitung" השווייצרי, ב"הארץ" וב"גארדיאן" הבריטי[1] שמתאפיינים בגישה ליברלית ושמאל מדינית.

שטרנגר השתתף בתוכנית "הרב והפרופסור" ב"ערוץ אורות" יחד עם הרב אורי שרקי בהנחיית אלעזר שטורם על נושאים אקטואליים[2].

התחתן בגיל 47 עם יוליה אלעד-שטרנגר, פסיכולוגית פוליטית[3], והתגורר בצפון תל אביב.

שטרנגר נפטר ב-25 באוקטובר 2019[4].

משנתו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו עסק שטרנגר בנושאים של פסיכולוגיית העצמי עם מאפיינים אקזיסטנציאליסטיים כמו עיצוב זהות והגשמה עצמית.

בכתיבתו קיימת ביקורת על הקוד הפסיכואנליטי השמרני המנוגד לחוויית הקיום האותנטית של בני "דור האיקס".

"את מקורות נטייתה של הפסיכואנאליזה להעריץ התנהגות שקולה והגיונית אפשר למצוא במוסר העבודה של המעמד הבינוני החדש שהתהווה במאה התשע עשרה... ועיסוק רב מדי בתאוות היה מציק למאמץ הזה. הפסיכואנאליזה ממהרת לסווג התנהגות שאינה תואמת את כללי ההתנהגות שלה, כמונעת בצורה רדופה וכפויה"[5].

הוא הסתייג מן הרעיון של נייטרליות מוחלטת של המטפל כלפי המטופל. "אני מאמין שבמקרים מסוימים נקיטת עמדה ברורה היא בעלת חשיבות טיפולית מכרעת. - -- דבקות באידאולוגיה אחת הופכת את החיים לקלים היותר עבור המטפל, אבל אינה משרתת את האינטרסים של אלה המבקשים עזרה נפשית"[6].

  • אינדיבידואליות: הפרויקט הבלתי אפשרי, 1999.
  • העצמי כפרויקט עיצוב, 2005.
  • למה שלא תחיה פעמיים (ביחד עם אריה רוטנברג), 2008.
  • אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי, כנרת זמורה ביתן, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאמריו של קרלו שטרנגר באתר הגארדיאן (באנגלית).
  2. ^ אורות - טלוויזיה יהודית, orot.tv
  3. ^ ד"ר יוליה אלעד שטרנגר, politics.biu.ac.il
  4. ^ הודעה על מותו בדף פייסבוק של יוליה אלעד-שטרנגר
  5. ^ קרלו שטרנגר, אינדיבידואליות: הפרוייקט הבלתי אפשרי, עם עובד, 1999
  6. ^ אינדיבידואליות: הפרויקט הבלתי אפשרי, 1999