קרלייל פלויד

**קרלייל פלויד**
**Carlisle Floyd**
	משמאל לימין, יו"ר NEA דאנה ג'ויה עם חתני פרס האופרה לשנת 2008 - לאונטין פרייס, קרלייל פלויד וריצ'רד גאדס
לידה	11 ביוני 1926; לאטה, ארצות הברית
פטירה	30 בספטמבר 2021 (בגיל 95); טאלאהאסי, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת סירקיוז, Converse University
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	אנגלית
פרסים והוקרה	פרס איש המוזיקה צ'ארלס לוטון (2012); מלגת גוגנהיים; המדליה הלאומית לאומנויות; היכל התהילה של אמני פלורידה ;
	פרופיל ב-IMDb

קרלייל סשנס פלויד (באנגלית: Carlisle Sessions Floyd;‏ 11 ביוני 1926 – 30 בספטמבר 2021) היה מלחין אופרה אמריקאי. פלויד, בנו של כומר מתודיסטי, ביסס רבות מיצירותיו על הווי החיים בדרום ארצות הברית. האופרה המוכרת ביותר שלו, "סוזנה" (1955), מבוססת על הסיפור מעשה שושנה, אחד מן התוספות לספר דניאל, אך עלילתה מתרחשת בטנסי הכפרית של אמצע המאה ה-20 והיא נכתבה בניב דרומי אופייני.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלויד נולד בעיירה לאטה אשר במדינת דרום קרוליינה שבדרום ארצות הברית בשנת 1926, לאב ששימש ככומר בכנסייה המשתייכת לזרם המתודיסטי בנצרות. בשנת 1943 התחיל פלויד ללמוד בקונברס קולג' בספרטנבורג, דרום קרוליינה. שם למד נגינה בפסנתר אצל ארנסט בייקון. כאשר בייקון קיבל משרה באוניברסיטת סירקיוז במדינת ניו יורק, עבר פלויד צפונה בעקבותיו וסיים שם את לימודי התואר הראשון בשנת 1946.

כעבור שנה התקבל פלויד לסגל מורי הפסנתר באוניברסיטת המדינה של פלורידה אשר מקום מושבה בעיר טלהסי. שם התגורר למשך שלושים שנה במהלכן נהיה לפרופסור להלחנה. את תואר המוסמך קיבל מאוניברסיטת סירקיוז בשנת 1949.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הראשונה של פלויד הייתה "דמדומים איטיים" ללברית שכתב בעצמו (נוהג שהתמיד בו מאז ועד למותו). הפקת האופרה התרחשה בסירקיוז שבמדינת ניו יורק בשנת 1949. האופרה הבאה שלו, "הפליטים", הוצגה בטלהסי שבפלורידה ב-1951, אך הוסרה לאחר מכן.

האופרה הבאה של פלויד הייתה להצלחה הגדולה ביותר שלו - "סוזנה". היא בוצעה לראשונה באוניברסיטת המדינה של פלורידה בפברואר 1955, עם פיליס קרטין בתפקיד הראשי ומאק הארל בתפקיד הכומר אולין בליטץ'. כעבור שנה עלתה האופרה באופרה של ניו יורק, עם קרטין ונורמן טרייגל (בהצלחה הגדולה הראשונה שלו) בתפקיד בליטץ', בניצוח אריך ליינסדורף. בעקבות השבחים הרבים שזכתה להם, בשנת 1958 נשלחה הפקת האופרה של ניו יורק, בבימוי פרנק קורסארו, לתערוכה העולמית של בריסל, עם קרטין, טרייגל וריצ'רד קאסילי.

מאוחר יותר בשנת 1958, הועלה מחזה נוסף של פלויד, "אנקת גבהים", המבוסס על הספר אנקת גבהים מאת הסופרת הבריטית אמילי ברונטה. המחזה הוצג לראשונה באופרה של סנטה פה, כאשר קרטין בתפקיד הגיבורה הראשית.

המחזה "ייסורי ג'ונתן וייד" הועלה בשנת 1962. עלילתו מתרחשת בדרום קרוליינה בימי תקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. המחזה הבא שלו היה "עובר האורח ומולי סינקלייר", קומדיה על מתיישביה הסקוטים של דרום קרוליינה. לאחר מכן הועלה "מרקהיים", על פי עלילתו של רוברט לואיס סטיבנסון. מחזה זה הוצג לראשונה בשנת 1966, באופרה של העיר ניו אורלינס.

המחזה הבא שלו, "על עכברים ואנשים" (על פי עלילת על עכברים ואנשים מאת ג'ון סטיינבק), הועלה באופרה של סיאטל בשנת 1970, בבימויו של קורסארו. מונודרמה על אלינור מאקוויטניה, "פרח ונץ", עלתה בהצגת בכורה בג'קסונוויל, פלורידה, עם משחק של קרטין ובבימוי קורסארו. הפקה זו עלתה בהמשך בקרנגי הול.

"הבובה של בילבי" (על פי ספרה של אסתר פורבס) הועלתה לראשונה בגרנד אופרה של יוסטון ב-1976, עם כריסטופר קין כמנצח ודייוויד פאונטני כמפיק. ב-1976 חבר פלויד לדייוויד גוקלי בייסוד "סטודיו האופרה של יוסטון", תוכנית הכשרה, בניהול האופרה של יוסטון, לצעירים המתבלטים בכישרונם, הן זמרים והן מאמני רפרטואר מקצועיים. בין השנים 1976 ל-1996 כיהן פלויד כפרופסור בקתדרת מ. ד. אנדרסון בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת יוסטון. ביוסטון הושמעה לראשונה בשנת 1981 גם "וילי סטארק" (בעקבות רוברט פן וארן), בבימויו של הרולד פרינס.

לאחר הפסקה של קרוב לעשרים שנה, עלתה בשנת 2000 האופרה האחרונה של פלויד בהצגת בכורה ביוסטון - "קוֹלְד סאסי טְרי". האופרה מבוססת על הרומן היחיד של הסופרת אוליב אן ברנס, הנושא את אותו השם. פטריק סאמרס ניצח, ברוס ברספורד ביים ופטרישה ראסט עמדה בראש צוות המבצעים.^[1]

קרלייל פלויד חיבר בשנות ה-50 סונאטה לפסנתר בשביל רודולף פירקושני, שניגן אותה ברסיטל בקרנגי הול, אך לאחר זאת נשכחה היצירה מלב עד שדניאל רוונאף (Daniell Revenaugh) הקליט אותה ב-2009, בגיל 74. הפסנתרן עבד עם המלחין ללמוד את היצירה (פלויד עצמו מעולם לא למד אותה), והחזרות וההקלטה החיה עצמה הונצחו בסרט. ההקלטה נעשתה על פסנתר הסטיינוויי, בעיצובו המיוחד של הצייר הבריטי לורנס אלמה-טאדמה (אנ'), שפיאר את אולם הכניסה של הבית הלבן בתקופת נשיאותם של תאודור רוזוולט ווודרו וילסון.

פלויד הלך לעולמו ב-30 בספטמבר 2021.

יצירות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמדומים איטיים" (1949)
"סוזנה" (1955)
"אנקת גבהים" (1958)
"ייסורי ג'ונתן וייד" (1962)
"עובר האורח ומולי סינקלייר" (1963)
"מרקהיים", 1966
"על עכברים ואנשים" (1970)
"פרח ונץ" (1972)
"הבובה של בילבי" (1976)
"וילי סטארק" (1981)
"קוֹלְד סאסי טְרי" (2000) (יצא בעברית בשם "בצל האילנות האהובים", הוצאת לדורי, תרגום שלומית קדם)

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מענק קרן גוגנהיים (1956)
ציון לשבח מן האיגוד הלאומי של מנצחים ומלחינים אמריקאים (1957)
"פרס עשרת הצעירים הראשונים במעלה של האומה" מלשכת המסחר הצעירה של ארצות הברית (1959)
פרס הפרופסור המצטיין של אוניברסיטת מדינת פלורידה (1964)
קביעת הערכה מאת הרשות המחוקקת של אוניברסיטת מדינת פלורידה (1972)
תואר דוקטור לשם כבוד מדיקינסון קולג' (1983)
פרס המכון הלאומי לאופרה על שירות לאופרה האמריקאית - אות הכבוד הרם ביותר שהמכון מעניק (1983)
קבלה לאקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות (2001)
מדליית האמנויות הלאומית מן הבית הלבן^[2] ‏ (2004)
עיטור כבוד לאומי לאמנויות, אות כבוד מטעם האופרה על מפעל חיים (2008)
"פי מו אלפא סינפוניה איש המוזיקה" - עיטור הכבוד הגבוה ביותר לחבר האחוות המוזיקה האמריקאית לשנת 2012