קרל דיקבאואר
 | |
| לידה |
26 באוקטובר 1891 אדלוואנג, אוסטריה  |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1976 (בגיל 85) זירל, אוסטריה |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקצוע |
שוטר |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (6 במאי 1980) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | קרל דיקבאואר |
  | |
קרל דיקבאואר (בגרמנית: Karl Dickbauer; 26 באוקטובר 1891, אדלוואנג (אנ') – 16 בדצמבר 1976, זירל (אנ')) היה מפקח במשטרת העיר אינסברוק, חסיד אומות העולם אוסטרי.
דיקבאואר ועמיתו אנטון דייץ התבקשו בקיץ 1944 להכין הסעה לאסירים מכלא אינסברוק למחנה ההשמדה אושוויץ בין 88 האסירות היו חמש נשים יהודיות פולניות – לוריין יוסטמן-ויסניקי, מרים פוקס, פאולינה יאנאשבי', רג'ינה ליטמן-רונדבאקר ורות ליטמן-אייזנברג. הן נעצרו על ידי הגסטפו ב־25 במרץ 1944, לאחר שהתחזו לעובדים זרים פולנים-נוצרים. לגבי חמש הבנות כבר נקבע כי יגורשו למחנה ריכוז. הן פנו למפקד הכלא, וולפגנג נוישמידט, בבקשה לעזרה. נוישמידט קרא לממונה עליו, קרל דיקבאואר, וביקש את הבנות לעבודה בכלא בטענה שהן נדרשות לשירות המטבח בכלא.
השוטר ארווין לוץ היה שף ראשי בכלא אינסברוק בקיץ 1944. יחד עם שוטר המשטרה הפלילית באינסברוק, רודי מוסר, הוא החליט להציל את הבנות ושכנע את הממונים עליו להעלים את ניירות המזהים את הבנות ולהשתמש בהם לעבודה במטבח שלו. לוץ סיפק לבנות אוכל והתייחס אליהם היטב.
מפקח המשטרה דיקבאואר העלים את מסמכי הזהות של הבנות. הם לא נכללו ברשימות הגירוש לאושוויץ, נשארו בכלא והועסקו במטבח. כשהגיע צו השילוח, סייע מוסר גם להעלמת ניירות הבנות, מה שהציל אותן מהטרנספורט.
ב־18. בינואר 1945 התקבלה ההוראה להעביר את כל אסירי הכלא למחנה הריכוז ברגן-בלזן, ודיקבאואר התבקש לעזור לבנות לברוח. דיקבאואר לא היסס. החוקר הפלילי רודי מוסר גם הציע את עזרתו להצלת הבנות. לוריין ג'וסטמן-ויסניצקי ומרים פוקס הצליחו להימלט מהכלא במהלך הלילה בעזרת דיץ ודיקבאואר. לוץ הציע להם את דירתו כמקום המפלט הראשון שלהם.
לפני שנמלטו הנשים היהודיות, פנה החוקר הפלילי רודי מוסר למריה שטוקר בבקשה לקחת את שתי הנערות לדירתה ולהסתיר אותן. מריה הייתה מודעת לסכנה הטמונה בלהסתיר שני פליטים יהודים בדירתה. עם זאת, היא הסכימה מיד.
שלוש הבנות היהודיות האחרות שהיו בכלא אינסברוק ניצלו באופן דומה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל דיקבאואר, באתר יד ושם (באנגלית)